• Author / Uploaded
• cerv_za

Citation preview

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬ ‫‪www.11ebrewbooks.org‬‬ ‫ע״י חיים תשם״ט‬

‫קצור‬

‫ן‬

‫שלחן ערוך‬

‫שלחן המלך‬ ‫חלק ראשון‬ ‫עם תרגום לספרדית‬ ‫אשר אסף איש טהור מחו״ר ארם צובה)חלב(‬ ‫מדורות שעברו מני״ר הרב המופלא במהר׳יר‬

‫שמואל לנייאדו זלה׳׳ה‬ ‫מכתב ידי קודשו ונדפס באר׳יצ שנת התרפ״ג‬ ‫בתוספת לקוטי דינים‬ ‫משו״ע וספרי גדולי האחרונים ונקרא‬ ‫בשם‬

‫על השלחן‬ ‫ממני הצב״י עזרא בצרי שליט׳יא‬ ‫אב״ד ירושלים ת״ו‬ ‫מהדורה שלישית ה ת ש ץ‬ ‫הוצאת‬

‫\ ‪/‬‬ ‫»‪p‬‬

‫‪tykyw msncuce JIN‬‬ ‫ירושלים התשמ״ה‬

‫‪\j A A A‬‬

‫קצור שלחן ערוך‬ ‫‪,‬שלחן‬

‫המל‬

r

‫כל הזכויות שמורות‬

)ykzto

insrtcuce /

fo^ro!y\h weseACch \rxi die public/non

of oyuiuscRiprs syset.,

,vkI ponced works ^II

V

!TlKl

‫״‬

/

IfDH 10‫פ‬ ' p.o.k. tofe jwusAiem

‫ספר זה יצא לאור‬ ‫לעילוי נשמת הבחור‬

‫ליאון יהודה בן יוסף‬ ‫ובן מערלה פרץ בראנדואין‬ ‫נפטר ב״ח אדר ה׳ תשמ״ח‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫זכות המצוה תגן על התורם‬ ‫‪EN MEMORIA‬‬ ‫‪DE‬‬

‫‪L E O N YEHUDA P E R E Z BRANDWAYN‬‬

‫ב׳יה‬ ‫דברים אחדים למהדורה השניה‬ ‫לא עברו חדשים מעטים מאז שנדפסה המהדורה הראשונה ולא נשאר בידנו‬ ‫אפילו ספר אחד‪ ,‬ונתקבלו הזמנות למאות ספרים נוספים ורבים מחכים למהדורה‬ ‫השניה‪ .‬וזו תעודת הכבוד הגדולה לספר קדוש זה‪.‬‬ ‫במהדורה זו כמהדורה שקדמתה עזרו בהדפסה האחים היקרים והמבורכים בני‬ ‫אברהם ושרה צפדייה לזכר הוריהם היקרים‪ ,‬זכות התורה תגן עליהם וה׳ ימלא‬ ‫משאלות לבם לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫נציין שבבתי חינוך רבים‪ ,‬ובמקומות שקובעים בהם שיעורי תורה‪ ,‬הדרישה גדולה‬ ‫במיוחד לספרים אלה‪ .‬ונשאלנו בקשר לחלק השני שעתה נמצא בעבודה ובעזהי״ת‬ ‫יופיע בזמנו‪.‬‬ ‫בהודאה לקב״ה ששם חלקנו מיושבי בית המדרש‪.‬‬ ‫הרב עזרא בצרי שליט׳׳א‬ ‫אב ״ד ירושלים ת״ו‬

‫א‬ ‫הרב עזרא בצרי שליט״א‬ ‫אב׳׳ד ירושלים ת״ר‬

‫מבוא‬

‫מר׳׳ן הקדוש שחבר את ספריו הנפלאים ‪,,‬בית יוסף׳ ו״שלחן ערוך׳‬ ‫נפוצו מיד בכל תפוצות ישראל‪ ,‬והיו נקראים לאחר תקופתו בשם‬ ‫הספר הארוך ל‪,,‬בית יוסף׳ ושלחן ערוך נקרא בשם הספר הקצר‪ ,‬עיין‬ ‫בכנה״ג ועוד מגדולי המחברים‪ ,‬הסיבה לכך היא מכיון שספר‬ ‫ה‪,,‬שלחן ערוך׳ נכתב בקצור‪ ,‬וכמ״ש מר״ן בהקדמתו כדי שיוכלו‬ ‫לעבור על הלכותיו פעם בחדש‪ ,‬וז״ל‪:‬‬ ‫״ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרן־ קצרה‬ ‫בלשון צח וכולל יפה ונעים‪ ,‬למען תהיה תורת ה׳ תמימה שגורה בפי‬ ‫כל איש ישראל‪ ,‬כי כאשר ישאלו לת׳׳ח דבר הלכה לא יגמגם בה וכר‬ ‫כר יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הכלה למעשה‪ ,‬בהיותו שגור‬ ‫בפיו ספר זה הבנוי לתלפיות תל שהכל פונים בו‪ ,‬לחלקו לחלקים‬ ‫שלשים ללמוד בו בכל יום חלק ונמצא שבכל חדש הוא חוזר תלמודו‬ ‫וכר זאת ועוד התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה‪,‬‬ ‫ותהיה גירםא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה״ וכו׳‬ ‫ואם רצונננו לראות עד כמה ירדנו פלאים‪ ,‬ושראשונים כמלאכים‪,‬‬ ‫די לנו לקרוא הקדמה זו‪ ,‬ומה שהתלמידים הקטנים שבזמן מר״ן יכלו‬ ‫לגמור כל ארבעה חלקי השלחן ערוך בתוך חדש לא יעשה בזמנינו‬ ‫הגאון‪ ,‬ומי הוא בזמנינו שמתחיל וגומר‪ ,‬ואפילו גירםא את כל ארבעה‬ ‫חלקי שלחן ערוך תוך חדש‪ ,‬לו בהבנה שטחית‪.‬‬ ‫עקב ירידת הדורות‪ ,‬וכדי שכונת מר״ן בספרו הקצר השלחן ערוך‪,‬‬ ‫שבקש שישנן כל אדם מישראל את הדינים‪ ,‬ראו חכמי הדורות‬ ‫האחרונים לכתוב ^קצורי דינים כדי שכל אחד ידע לפחות את ההלכות‬ ‫ההכרחיות‪ ,‬וצירפו עוד מההלכות המתחדשות‪.‬‬ ‫הספר המפורסם ביותר בזה‪ ,‬ושזכה למהדורות רבות הוא ספרו של‬ ‫הגאון שלמה גאנצפריד זצ״ל ממדינת הונגריה שקראו בשם ״קצור‬

‫ב‬

‫מבוא‬

‫שלחן ערוך׳ והוציאו בשנת תר״ד‪ ,‬ולאחר הופעתו עוד בחיי המחבר‬ ‫הוסיף הרב הגדול חיים כהן הערות ושלחם למחבר‪ ,‬ומצעו תשובת‬ ‫המחבר אליו בשבת תרל״ה שכתב עליו שיישר כחו ושהוא ג״כ לקט‬ ‫ממנו תקונים למהדורה חדשה של קצור השלחן ערוף‪ ,‬ולבסוף נכנסו‬ ‫כל ההערות בשם ״מסגרת השלחך עם קצור השלחן ערוך‪ ,‬וראה‬ ‫בהסכמות חכמי הדור שם‪ ,‬וכן הספר חיי אדם ועוד‪.‬‬ ‫חכמינו ז״ל אמרו הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל‪ ,‬ועיין‬ ‫בזוה״ק ביאור מאמר זה‪ ,‬עכ״פ רואים אנו שמחבר הספר הזה ״שלחן‬ ‫המלך׳ הגאון הגדול כמוהר״ר שמואל לאניאדו זצ״ל שכתב ‪,,‬קצור‬ ‫שלחן ערוך׳ בארם צובה‪ ,‬וכפי הנראה היה הוא הראשון שחבר ספר‬ ‫קצור שלחן ערוך עוד בשנת ה׳ תקס״ד נשארו כתבי ידו ולא נדפסו עד‬ ‫שנת התרפ״ג‪ ,‬מאה ועשרים שנה אחר כתיבתם‪ ,‬בהוצאת והשתדלות‬ ‫הגאון כמוהר״ר עזרא בכמהר״ר נסים לופז זצ״ל‪.‬‬ ‫הספר נדפס בארם‪-‬צובה ולא יצא לאור עד היום‪ ,‬על אף חשיבותו‬ ‫הגדולה‪ ,‬ואף על פי שהוא ספר הכרחי ונחוץ לכל אחד‪.‬‬ ‫הספר ‪,,‬קצור שלחן ערוך׳ מפאת היות המחבר מהונגריה‪ ,‬נכתב על‬ ‫פי מנהגי האשכנזים‪ ,‬ורבים מגדולי רבני הספרדים שוחחו עמי פעמים‬ ‫רבות על ההכרח בספר קצור שלחן ערוך לפי הלכות ומנהגי‬ ‫הספרדים‪.‬‬ ‫אמנם מאחר וגדול רבני האחרונים רבן של כל בני הגולה כמוהר״ר‬ ‫יוסף חיים זצ״ל מבבל חבר את ספרו שנתקבל מאד ״בן איש חי״‪ ,‬והוא‬ ‫כמתכונת הקצור שלחן ערוד עם הוספות מחדושי דינים וממקובלים‬ ‫כי הרב כל רז לא אניס ליה ולבו כלב ארי בפשט ובקבלה‪ ,‬ומלבד כל‬ ‫מה שנתפרסם ממנו בספרים‪ ,‬עוד ידוע במשפחתינו )שהיא משפחתו(‬ ‫שהיה ממש מלאר ה׳ צבאות בקדושה וחסידות‪ ,‬והמהרהר אחריו‬ ‫כמהרהר אחר השכינה‪ ,‬והוכחתי לרבנים חשובים שהקשו על דבריו‬ ‫וכנהוג בדברי תורה שטעו בהבנה‪ ,‬ודברי הרב קיימים ונכוחים‬ ‫למבין‪.‬‬ ‫אבל בהיותי עוסק בעבודת הקדוש להוציא לאור ספרי רבני‬ ‫הספרדים וספרי רבני ארם צובה בפרט‪ ,‬ראיתי את הספר היקר ״שלחן‬ ‫המלך׳ ועיינתי בו‪ ,‬ונוכחתי בגודל חשיבותו לדיני הספרדים‬ ‫ולמנהגיהם‪ ,‬שהרי רבנו היה מגדולי חכמי ורבני ארם צובה )חלב(‬

‫מבוא‬

‫ג‬

‫בתקופה ההיא שהיו בה גדולי עולם‪ ,‬שאילו סוחריה בהשואה לדורנו‬ ‫ידעו לא פחות מגדולי רבני זמנינו‪ ,‬על אחת כמה וכמה שאת רבניה‬ ‫לא נוכל לתאר‪ ,‬ומכיון שמאז כמאתיים שנה לערך שכתב רבנו את‬ ‫ספרו זה נתחדשו דינים רבים בספרי האחרונים‪ ,‬ועקב הטכנולוגיה‬ ‫החדישה התעוררו בעיות קשות שגדולי האחרונים עסקו בפתרונם‪,‬‬ ‫והצבור רוצה לדעת כיצד פסיקת ההלכה ואיד עליו לנהוג‪.‬‬ ‫לכן לקטתי מספרי רבני האחרונים על פי דרכו של הרב המחבר‪,‬‬ ‫להביא פסקי דיניהם כסדר שסדר רבנו המחבר וקראתיו‪,,‬על השלחך‬ ‫וכל מעיין ידע שהדברים המלוקטים תחת שם זה יצאו מתחת ידי‪ ,‬ואם‬ ‫יש בהם טעות ממני היא וכסא רבנו המחבר נקי‪ ,‬ובספר זה הבאתי גם‬ ‫מדיני מאכלות האסורות מחלק יורה דעה כיון שדינים אלה שכיחים‪.‬‬ ‫לקטתי מהספר הקדוש ‪,,‬בן איש חי״ ממה שחשבתי לנחוץ לפי‬ ‫הדור הזה כי דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו ומיתר ספרי האחרונים‬ ‫וספרי רבני ארם צובה עירו של המחבר‪ ,‬ועוד ספרים מחכמי מרוקו‬ ‫תוניס מצרים ומכל תפוצות ישראל‪ ,‬וציינתי שמותם ליד כל הלכה‪,‬‬ ‫וכדי למעט בציונים ציינתי רק את הספר האחרון שממנו כתבתי את‬ ‫הדין‪ ,‬מבלי לעיף את הקורא במראי מקומות‪.‬‬ ‫ולהוי ידוע שאף בין הספרדים יש מנהגים שונים לפי הארצות‬ ‫וחילוקים רבים ולא באתי להכריע בין המנהגים או לשנות מנהגי עדה‬ ‫מסוימת וכתבתי את המנהגים כרוב הספרדים‪ ,‬ועיר שנוהגת אחרת‬ ‫תמשיך במנהגה ‪ -‬כל שאינו מנהג טעות ונוגד את ההלכה‪ .‬בספרי‬ ‫‪,,‬דיני ממונות״ כתבתי כיצד לפסוק לנוהגים כמדץ‪ ,‬ולאשכנזים‬ ‫כהרמ״א‪ .‬אבל בלקוטים ״על השלחך שבספר זה לא הבאתי בו מנהגי‬ ‫אשכנז מכיון שבעניני ״אורח חיים״ יש את הספר ״קצור שלחן ערוך‬ ‫המפורסם‪ ,‬ואין צורך לספר נוסף‪.‬‬ ‫ראויים לברכה התורמים להוצאת הספר‪ ,‬האחים היקרים למשפחת‬ ‫אברהם מאיר צפדייה‪ ,‬בעלי לב נדיבים וטובים העוזרים למכון‪ ,‬יהי‬ ‫רצון שזכות הגאון רבנו המחבר תעמוד להם ולבל בני משפחותיהם‪,‬‬ ‫ויהיו מליץ טוב בשמים עבורם שיתברכו בבני חיי ומזוני לעבודתו‬ ‫יתברך‪ ,‬מתור אושר והרוחה‪ ,‬וימשיכו לעשות מצוות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫וכן ראויים לברכה כל העוזרים והתומכים במכון העושים והמעשים‬ ‫הרבנים והעסקנים‪ ,‬בכל המדינות‪ ,‬ואי אפשר להאריך בהזכרת‬

‫ד‬

‫מבוא‬

‫שמותיהם‪ ,‬והם ידועים בשמים‪ ,‬וימלא ה׳ כל משאלות לבם לטובה‬ ‫ולברכה‪.‬‬ ‫על רבנו המחבר אין לנו לצערנו ידיעות ואפילו מעטות‪ ,‬ומה‬ ‫שנודע לנו הוא ששייך למשפחה המפורסמת בגדולי תורה משפחת‬ ‫לניאדו שכתבנו על המשפחה בהקדמת הספר ‪,,‬כלי חמדה״ לבראשית‪,‬‬ ‫רב‪,,‬לחם שלמה״‪.‬‬ ‫רבנו המחבר היה בדות של הגאון הגדול ובן משפחתו הרב רפאל‬ ‫שלמה לניאדו זצ״ל בעל ‪,,‬בית דינו של שלמה״ ועוד ספרים שכהן‬ ‫כרבה של אר״צ‪ ,‬ואף בספרנו זה העתיק רבנו המחבר מספר ״בית‬ ‫דינו של שלמה״ ועשה סימן מיוחד לכך הוא סימן ל״ח שבספרנו‪.‬‬ ‫מההםפד שהספידו הגאון הגדול כמוהר״ר אברהם סתהון זצ״ל‬ ‫בספרו ״מלל לאברהם״ )שיצא לאור מתדע ע״י המכון בדף ‪ (182‬דרוש‬ ‫י״ט‪ ,‬ידענו שהיה דיץ בארם צובה ושפט בצדק‪ ,‬ונקרא רב הכולל ריש‬ ‫מתא וריש מתיבתא דארם צובה‪.‬‬ ‫מסתבר שנקרא שמואל על שם בעל הכלים הגאון ר׳ שמואל לנאידו‬ ‫ז״ל‪ ,‬שכן שמות אלה חוזרים במשפחה‪ ,‬וגם אביו של בעל בית דינו של‬ ‫שלמה נקרא בשם שמואל‪.‬‬ ‫בנו של המחבר הוא ר׳ שלמה לניאדו ז״ל והיה ת״ח נפטר בשנת‬ ‫התרכ״ז‪ ,‬ובנו הוא ר׳ אליהו לניאדו והיו לו שני בנים צדיקים‬ ‫וחסידים גדולים בתורה וביראה; ר׳ שלמה ור׳ יצחק‪ ,‬ר׳ שלמה לניאדו‬ ‫הוא אביו של הרב דוד לניאדו ז״ל מחבר לקדושים אשר באר״ץ‬ ‫שממנו שאבנו ידיעות רבות על רבני ארם צובה‪ ,‬ועשה להם יד ושם‪.‬‬ ‫רבנו המחבר כותב בהקדמתו שעקב זה שבתקופתו רבו הצרות‬ ‫ומוכרחים לקבל הלכה קצרה וברורה‪ ,‬וגם כדי להכריע במקום‬ ‫שהדעות חלוקות פסק ביניהם‪ ,‬וכן כשמר״ן כותב י״א וי״א‪ ,‬ואת דברי‬ ‫הרמ״א היא מסכמת לדעת מר״ן הזכירה‪ ,‬ואם היא חולקת לחומרא‬ ‫הביאה למי שרוצה להתחסד‪ ,‬ולהמיר לעצמו‪ .‬ודינים שלא נוהגים לא‬ ‫הובאו‪ ,‬ומספרי האחרונים השתמש בבעל הכנה״ג מרן החבי״ב‪,‬‬ ‫ובספרי בן דורו הרב המפורסם החיד״א דיל שעוד בימיו נתפרסם בכל‬ ‫העולם‪ .‬הרבה ממנהגי ארם צובה )חלב( עירו השתמרו על ידיו ופסק‬ ‫בהם הלכה כפי שיראה המעיין במקומות רבים בספר‪.‬‬

‫מבוא‬

‫ה‬

‫בהקדמתו הוא מתפלל כשם שזיכוהו לחבר על אורח חיים כך יזכהו‬ ‫ה׳ לחבר על ג׳ חלקי שולחן ערוך‪ ,‬ולא ידענו אם כתב חבור על כל‬ ‫חלקי השלחן ערוך או לא כי גם ספר זה היה כעין גנוז בכתב יד משנת‬ ‫תקם״ד שכתבו המחבר עד שנת תרפ״ג שמלאו לבו של המו׳׳ל‬ ‫כמהר״ר עזרא בכמהר״ר נסים לופז להביאו לדפוס‪.‬‬ ‫הספר היה בכתב יד אצל כה״ר יצחק לאניאדו ז׳׳ל בנו של ר׳ אליהו‬ ‫בנו של ר׳ שלמה בנו של המחבר ספר זה‪ ,‬הוא מסר את הכת״י להרב‬ ‫עזרא לופז ז״ל ואף כפי שמעיד המו״ל התנדב סך הגון לעזר הדפום‬ ‫עם עוד נדיבים הרשומים שם‪ ,‬על ר׳ יצחק לניאדו דיל ראה בס׳‬ ‫לקדושים אשר בארץ על פעולותיו להרמת קח התורה והדת בניו‬ ‫יורק ובעיקר בבואינוס איירס‪.‬‬ ‫אולי יש עוד חבורים ממנו אצל בני המשפחה או אצל בני אר״צ‬ ‫וכל היודע על כך יודיענו כדי שנדפיםו לזכות את הרבים‪.‬‬ ‫כן ראוי המו״ל הראשון להזכירו לשבח‪ ,‬שאילולא הוא היתה‬ ‫משתכחת תורה זו מישראל‪ ,‬ומי יודע מה היה קורה לכתב יד‪ ,‬וספרים‬ ‫רבים שנשארו בכתבי יד אבדו לצערנו‪.‬‬ ‫הרב עזרא לופז בנו של ר׳ נסים לופז כפי שמתואר בל״קדושים‬ ‫אשר בארץ״ היה גדול בתורה ורב פעלים למפעלי צדקה וחסד‪ ,‬היה‬ ‫מפקח על כשרות המקואות באר״צ‪ .‬ומלבד ספר זה הדפיס ג״כ את‬ ‫הספר ״צואה יקרה״ למח״ם ‪,,‬יסוד ושורש העבודה״‪ .‬הוא חבר ספר‬ ‫דרושים נחמדים בשם ״מגן עזרא״ ובסוף ימיו החל בהדפסת ספרו אד‬ ‫לא נשלם ונשאר בכתב יד‪.‬‬ ‫אביו ר׳ נסים לופז שבסוף ספר ״שלחן המלך״ יש הספר עליו היה‬ ‫מגדולי אר״צ‪ ,‬ובהיותו בן כ״ו שנים ניטל מאור עיניו ועם כל זה‬ ‫המשיך לעסוק בש״ם ופוסקים‪ ,‬ור׳ יעקב שאול דוויק הכהן שהספידו‬ ‫אמר עליו‪ :‬״איש הכל בו כל שישנו במקרא במשנה ובגמרא‪ ,‬בקבלה‬ ‫בהלכות באגדות מדובר בו נכבדות עשר ידות‪ ,‬שהיה בקי בששה‬ ‫סדרי משנה הם ופירושיהם‪ ,‬והיה בקיא בש״ס פירש״י ותוספות‬ ‫בהבנה ועיון עמוק וברה ישרה‪ ,‬גם היה בקי בפוסקים ראשונים‬ ‫ואחרונים בהלכה ברורה וכר גם עשה פירוש על הרמב״ם וכר‪.‬‬ ‫מסופר שר׳ עזרא לופז לא זכה בתחילה לבנים וכשנפטרה אמו מסר‬

‫ו‬

‫מבוא‬

‫בידה כתב ובו בקשה שתתפלל עבורו שיזכה לבנים‪ ,‬ותפלתה עמדה‬ ‫לו וכעבור שגה נפקד בבן זכר‪.‬‬ ‫בשנים תרע׳יד שנות מלחמת העולם הראשונה היה בירושלים‬ ‫ומפאת המצב הקשה ב א ‪ p‬חזר לעירו ארם צובה‪ ,‬היה משתדל בכל‬ ‫הדברים שבקדושה‪ ,‬והולך בכל ערב שבת לכל חנויות הסוחרים‬ ‫שיסגרו עסקיהם מבעוד יום‪ ,‬נראה שמצבו הכלכלי היה קשה‪ ,‬וכן‬ ‫נראה מהקדמתו לספר הזה‪ ,‬יש לזכור שהשנים ההם היו שנים קשות‬ ‫מאד בעולם וגם בארם צובה‪ ,‬ועקב זה רבים עזבו את העיר ופנו‬ ‫לכיוון אמריקה הצפונית והדתמית‪.‬‬ ‫המצב הכלכלי הקשה שגרם להרבה ספרים חשובים וכתבי יד‬ ‫מגדולי הרבנים שהלכו לאבוד וביניהם כנראה ספריו של המו״ל‪ ,‬וכן‬ ‫יתכן עוד כתבי יד של רבנו המחבר כמוהר״ר שמואל לאניידו זצ״ל‪,‬‬ ‫ואפשר שנמצאים במקום בלתי ידוע‪.‬‬ ‫לצערנו לא יכולנו להאריך בגדולתם ושבחיהם של רבנו המחבר‬ ‫ששייך למשפחה הרמה‪ ,‬ולא בשבח המו״ל הראשון שהביא את כתב‬ ‫היד לדפוס‪ ,‬רק מעט מזעיר ממה שנמצא‪.‬‬ ‫זכותו של רבנו המחבר וזכות אבותיו הקדושים דור אחר דור‬ ‫שהיו גדולי עולם‪ ,‬תעמוד לנו ולזרענו שלא תמוש התורה מפינו ומפי‬ ‫זרענו לעולם‪ ,‬וכן יעמדו לכל העוזרים והתומכים במכון הכתב שיש‬ ‫להם בכללות חלק בכל הספרים שיצאו ע״י המכון כבר למעלה‬ ‫ממאה ספרים ואין כאן המקום למנותם‪.‬‬ ‫אנו תפלה שהקדוש ברוד הוא יתן לנו כח‪ ,‬ויתן בלב נדיבי עמנו‬ ‫להמשיר לעזור למפעל הקדוש הזה‪ ,‬להוציא לאור עוד ספרים וכתבי‬ ‫יד חשובים‪ ,‬חדושי תורה וכתבים בכל מקצועות התורה והיהדות‪,‬‬ ‫להרבות כבוד התורה וכבוד שמים בעולם‪ ,‬כי הם חיינו ואורך ימנו‪.‬‬ ‫וראוי לברכה ידידנו היקר מר יוסף פרץ יצ״ו אשר תרם להוצאת הספר בתרגום‬ ‫לספרדית לעיי׳נ בנו היקר יהי רצון שזכות המצוה היקרה תגן עליו ועל כל‬ ‫משפחתו היקרה‪.‬‬

‫ז‬

‫הקדמת המחבר‬

‫בריש בל מראי״ן ראו עתה היש בושת ופגם הב״ל תבוא מלין על‬ ‫גבי מלין וחבור״י מחב״ר וחוב״ר חב״ר מלתה דאתיא בק״ו טרח וכתב‬ ‫לה יאודה ועוד לקרא דבתב דברים בעלמא שיחה דקלי״ם ולשוני תדבר‬ ‫ערבה צפצפ״ה מלי כלילי ודברים פשוטים הלא הם כתובים על ספר‬ ‫הישר ראש הממשלה תפארת החכמים םפרא רב ויקירה מ ח הקדוש‬ ‫הגאון מהרי״ק זלה״ה המנורה הטהורה‪ .‬ומי יבא אחר המלך אשר מכבר‬ ‫עשהו אנה אני בה שונ״ה הלכות מחבורה לחיבורייה‪ .‬בל השומע יצחק‬ ‫לי על אבדת הזמן זמנם‪ ,‬בנ״ל זמנהם והנייר והדפתרה‪ .‬האמנם בתר‬ ‫עני״א עניות״ה אף אני אענה בראותי כי אזלת יד ואחסו״ר דרי ונתמעטו‬ ‫הלבבות ויהיו הם מריקי״ם ובפרט בפרק אלו הן הגולין מחמת המציק‬ ‫חציו‪ .‬שנונים וקשתותיו דרוכות בבזוזי ובזיזי דבוריו בכסף מלא מפיק‬ ‫ודחיק ואתי מרחיק וגזירה לגזירה‪ .‬ודבקו הצעירים זב״ז וידל ישראל‬ ‫וגם דל״ה דל״ה ויתרוששו ואין הקומץ משבי״ח לעשות כלבו״ל לחם‬ ‫לפי הטף בי נטו שללי וחםורי מחסרה‪ .‬וסוגרו דלתים בשוק ללכת מדחי‬ ‫אל דחי ואין להם שמירה‪ .‬ועד שלא שקעה שמשה של צר״ה וצר״ה‬ ‫צומחה‪ .‬להיות כל איש צר׳יר צ״ר צורה בתוך צורה‪ .‬אמטו להכי‬ ‫אין איש שם ע ל לב להבין שמועה הלכה ברורה ערוכה מכל‬ ‫ושמורה‪ .‬ואין ישיבה בעזרה‪ .‬נעד״ר בקדש מלכא מפ״ה ושלחן‬ ‫הטהור שלחן גבוה אורח חיים למעלה בהלכה פסוקה ראה לראה‬ ‫כמה וכמה מדינים דלא נהיגי ואפילו פעם אחת ביובל מדינא‬ ‫דגמרא‪.‬‬ ‫ועוד בה ונאספו שמה בעלי אסופות רבנן סבוראי עיפינהו‬ ‫וסדרינהו זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין ברירה קרוב הדבר‬ ‫לומר היאך אני לומד תורה‪ .‬מעתה ודין גרמא דעצירא״ה ולא קתני‬ ‫וחסרי מחסרה‪ .‬ולא ידע לכונ״י אמר״א אם הלכה כי״א קמא או‬ ‫כי״א בתרה‪ .‬משא״כ אם יהיו סדורות ובאות למצוא איש מבוקשו‬ ‫בלי חפוש מחיפוש הוא חוב״ב חיבה יתירה נודעת לו וערבה שנתו‬

‫ח‬ ‫ודילוגו עליו אהבה לראות מה יקרא‪ .‬דין גרמ״ה לי ללקוט שושנים‬ ‫לבא בקצרה‪ .‬בקצ״ר אמיץ לדלג ע ל ההרים ולקפץ ע ל הגבעות קרי‬ ‫חדה ופרי תלת אפיק שפה ועייל שפה ברורה משום עת לעשות לה׳‬ ‫ועשה דכבוד תורה‪ .‬ואהבה מקלקלת השורה‪ .‬אמרתי אני אלקטה‬ ‫נא לי באומרי״ם מבחר הפנינים בשפרפר״ה‪ .‬וכל מקום שאני מוצא‬ ‫חלוק״ה דרבנן כי״א וי״א ויש מי שאומר בררתי לי כפי שכלי הדל‬ ‫הסברה המוסכמת כפי כללי הש״ע המסורים בידינו מהרב יד‬ ‫מלאכי ז״ל ואותה בחרתי להעתיקה משם בקונטריס הזה דוקא‪.‬‬ ‫והגם שהיא נגד סברת מרן עשיתי הגשה בלא עקיר״ה‪ .‬אך הגה‬ ‫שהיא מסכמת לדעת מרן לא משכתי את ידי מלהזכירה‪ .‬והגה‬ ‫שהיא נגד סברת מרן אך היא להחמיר ולא להקל אותה העליתי ע ל‬ ‫ספרי אך לא תפשתי אותה במושלם דדינא הכי ודיכא קא משתעיא‬ ‫להביא מרן אלא לא תהיה אלא דרך חסידות בעלמא להרוצה‬ ‫להחמיר ע ״ ע ויקימה לו למטרה‪ .‬וגם מדינים דלא נהיגי קצור‬ ‫קצרה ידי וכל זה לאהבת הקיצור ולהתהלך במשרים ישיש כגיבור‬ ‫לרוץ אורח חיים במדב״ר קד״ש כתב לבונאה יפה כלבנה ברה‬ ‫ונוסף גם הוא אלה מוסיף ע ל הראשונים בתוספת מרובה ע ל העיקר‬ ‫מספרן של ראשונים ואחרון אחרון חביב משם באיר״א באר הטב‬ ‫בפרטי בפרטות פרוטה דר׳ב יוס״ף‪ .‬הן קול חדש גלוי אריו״ת מגיני‬ ‫ארץ ורב חביב״י כנסיה לש״ש ושאר כנותהון ובל אחד יבא ע ל‬ ‫מקומו בדבר הלמד מעניינו היינו תנא ברא‪.‬‬ ‫ועוד בה מיעוט מן המיעוט ההרגשה אשר באתי פה העיר״ה‬ ‫בעמקה של הלכה ה״ן קול ענות חלושה קשיא סיפא ארישא והיתה‬ ‫לבאר בפי שכלי הדל מאני דפתרא‪ .‬ומכאן מודעה רבה וכגון דא‬ ‫בעי לאודועי קמיה שמיא גליא וסהדי במרומים אנא נפשאי כתבית‬ ‫זאת הקת התורה‪ .‬כדי להתלמד וללמוד אני צריך לנהוג כשורה‬ ‫ובחבורת״ו נרפה לנו אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו לעובדה‬ ‫ולשמרה‪ .‬ולא להתגדר ח״ו ואין בו במה להתגדר בספר משנה‬ ‫התורה‪ .‬כי הדברים פשוטים לדרדקי דבי רב ושבקיה לרבי״א דידיה‬ ‫קא עביד ללמד ע ״ ע יצא ולא חיישינן ליוהרא‪ .‬ואם באולי המצא‬ ‫ימצא איש אשר כמוני דלא ידע לכוני אמר״ה‪ .‬בקונטריס זה יקרא‪.‬‬ ‫וירוח לו נהר״ה נהר״ה כנז״ל ומשם באיר״ה‪ .‬וקראתי קונטריס‬

‫ט‬ ‫הזה בשם שלחן חמלר יען בי ה״ן קול דפריש מרובה פריש מיוחד‬ ‫שבהדר״ו משופרי סברת מרן מלכא מארי דאתרא דפליג ליה רביה‬ ‫יקרא וה׳ עמו והלכה כמותו בכל מקום ולו משפט הבכורה‪,‬‬ ‫ועוד בה כי אותיות שלחן המלך במספר קטן עולה כמספר שמי‬ ‫שהוא שמואל קטן עם המילה וכתותי מכתת שיעורה‪ .‬ובכן הרימותי‬ ‫ידי אל ה׳ אל עליון ונבקשה מלפני אלהינו ע ל זאת כשם שזיכני‬ ‫לחבר ע ל חלק אורח חיים כך יזכנו לחבר ע ל ג׳ חלקים הנשארים‬ ‫כולם נסקרים בסקירה בדרישה וחקירא‪ .‬ויקויים בי מקרא שכתב‬ ‫לא ימושו מפיר ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם‬ ‫בשותפות וחברה והיה זה פצ״י שנת תבענה שפתי תהילה כי‬ ‫תלמדני חקר לפ״ק‪.‬‬ ‫בה דברי קטינה קטינה וזעירה עבד נרצע וכרע כחזרה לפני כל‬ ‫יודעי דת ודין ברצון ובחירה‪ .‬ייחוש נחוש מעפר דל מוסר הדעת‪.‬‬ ‫והסברה אנכי תועלת ולא איש בעלמא די ברא‪ .‬המקום לאל‬ ‫ולחסדו‪ .‬שמואל כבר המשכיל נבון וחכם כה״ר שלמה לנייאדו ס״ט‬

‫ר‬ ‫הקדמת המו״ל הראשון‬ ‫ישתבח היחיד והמיוחד המיחד את ישראל לו לעם סגולה ונתן‬ ‫להם תורתו ויהיו לנחלה‪ .‬למען דעת את דרכי ה׳ ותורותיו למען‬ ‫ישיגו את האושר הנצחי אשר הוא תכלית כל האדם להגיע‬ ‫למעלות הגבוהות להדביק נפשותם במקורם ויסיים‪ .‬לא עשה כן‬ ‫לכל גוי‪ .‬כי אחרי לא יועילו הלכו בחשכה יתהלכו‪ .‬והגם שבחטאם‬ ‫גבר הקצף! עליהם וגורשו ממגורותיחם‪ .‬בכל זאת עוד שכינת אל‬ ‫שוכנת ביניהם‪ .‬ורוחו חופף עליהם‪ .‬ובכל דור יקומו מקרבם‪ .‬גבורי‬ ‫כח עושי דברו רוח ה׳ דבר בם‪ .‬להורותם משפטי התורה ולהקל‬ ‫להם הדרך למצוא הנתיבה הישרה‪ .‬ובראשונה חכמי המשנה‬ ‫והתלמוד‪ .‬הקימו היסודות והציבו העמוד‪ .‬ובנו חומת ישראל‪.‬‬ ‫המקדש וההראל‪ .‬וכאשר מרוב עבודה צרו הלבבות מהבין עומק‬ ‫דבריהם‪ .‬קמו הגאונים וראשוני הפוסקים אחריהם‪ .‬וביארו כל‬ ‫סתום והתירו כל הקשה והחתום‪ .‬וכאשר רבתה המדהבה וצרכי‬ ‫החיים נתרבו‪ .‬ומקורות הבינה והדרישה דללו וחרבו‪ .‬קמו הפוסקים‬ ‫האחרונים‪ .‬והקלו וקצרו הדינים‪ ,‬והציבו ציונים‪ .‬עד היות הדבר קל‬ ‫להבין לכל בלתי דרישה וחקירה מרובה‪ .‬בשולחן ערוד מובן ומזומן‬ ‫לכל חולבי נתיבה‪.‬‬ ‫ואני הדל בראותי מזה המין‪ .‬את הספר שלחן המלר לאחר מחריר‬ ‫אר״ץ יע״א‪ .‬מדורות שעברו ה״ה הרב המופלא כמהר״ר שמואל‬ ‫לנייאדו ז׳־ל‪ .‬אשר ברר מדיני ש״ע או״ח והאחרונים הדינים היותר‬ ‫צריכים‪ .‬ושמם בסדר זה לזה סמיכים וראיתי כי הוא מועיל להמון‬ ‫עמינו‪ .‬להבין כללי ופרטי הדינים המרובים‪ .‬חשקה נפשי להוציאו‬ ‫לאור עולם‪ .‬למען דעת את חקי המצוות הצריכים להקהל כלם‪.‬‬ ‫ויען כי אני זקנתי ושבתי וכחי אין אתי‪ .‬להשיג את פרנסתי‪ .‬ומה‬ ‫גם להמציא כל הוצאות הדפוס המרובות‪ .‬לזאת השתרגו עלי על‬ ‫צוורי הרבה חובות‪ .‬לכן אבקש מאחי היראים והנדיבים‪ .‬לקוח את‬ ‫הספר הזה ולהרבות במחירו‪ .‬להיות לי להד״ר עז״ר‪ .‬לפרוע את‬ ‫חובותי‪ .‬ולהחיות נפשי ונפש בני ביתי‪ .‬ובשכר זאת שדי ישפיע‬ ‫להם רוב ברכות והצלחות עד בלי די כיר״א‪.‬‬

‫יא‬ ‫ולשוני תהגה ברכות ועתרות לכל הנדיבים אשר עזרוני‬ ‫בנדבותם להוצאות הדפוס‪ .‬ובפרט מנכדי הרב המחבר ה״ה מעלת‬ ‫היקר באדם ירא אלקים ואוהב תורה ומצות הישיש הנכבד כה״ר‬ ‫יצחק לנייאדו שראבתי יצ״ו‪ .‬אשר מסר את הספר לידי והתנדב סך‬ ‫הגון לעזר הדפוס‪ .‬ה׳ יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים‪ .‬שש‬ ‫ושמח יהיה תמיד הוא ובנותיו וחתניו ובניהם לעולמים‪ .‬ברוב‬ ‫בריאות‪ .‬ועושר‪ .‬וכבוד‪ .‬כל הימים כי״ר אמן‪.‬‬ ‫ושפתי תבענה צדקות ותהלות איזי וחביבי‪ .‬עמיתי חמדת לבבי‪.‬‬ ‫רב פעלים וגדול המעשה שייף עייל שייף נפיק ממש ולא מחזיק‬ ‫טיבותא לנפשיה‪ .‬נחמד למטה ואהוב למעלה‪ .‬ובמעלות עליונים‬ ‫ובמדות קדושים עלה הרב הכולל אין גומרים עליו את ההלל‬ ‫במהר״ר יוסף יאודה ששון עגמי נר״ו‪ .‬אשר החזיק בידי בסך הגון‬ ‫לעילוי נשמת מר אחיו הבחור המר ונאנח‪ .‬ידיד עליון‪ .‬פז השכל‬ ‫והרעיון‪ .‬איש חיל‪ .‬ירא אלקים‪ .‬נדיב לב‪ .‬ובעל מדות גבוהים רצ״ו‬ ‫המשכו״ו כה״ר אליהו נ״ע‪ .‬חוץ לימיו וחוץ למקומו תנצב״ה בעדן‬ ‫גן אל ונפשו ישחר לעד לתהלה בישראל‪ .‬וזכות הרב המחבר יגן על‬ ‫נפשו רוחו ונשמתו אמן‪ .‬וליוסף אומר מבורכת ה׳ ארצו‪ .‬יתן ה׳‬ ‫ברכה בבל אשר יש לו למלאת משאלות לבו וחפצו לטובה‪ .‬יגדל‬ ‫ויעשר בבנים בתורה ובחכמה‪ .‬ויוסף הוא השליט על הארץ בכל‬ ‫מעלה רמה כי׳יר אמן‪.‬‬ ‫ואשא כפים‪ .‬ליושבי בשמים‪ .‬שיתן שפע גדול‪ .‬ורוב חיים‪.‬‬ ‫ומעלות והשגות גבוהים‪ .‬לאיש חיל ירא אלקים‪ .‬הוגה בתורה‪.‬‬ ‫ואוהב שוחריה‪ .‬ומחזיק ידי לומדיה‪ .‬״האיש החפץ בעלום שמר״‪.‬‬ ‫יהי אלקים עמו לסעדו‪ .‬ולגדלו‪ .‬לרוממו‪ .‬בכבוד‪ .‬ועושר מרבה‬ ‫להכיל‪ .‬ובכל אשר יפנה יצליח וישכיל‪ .‬למלאת משאלות לבו‬ ‫לטובה‪ .‬ועושר וכבוד ושלוה מרובה‪ .‬ולבנות לו בית נאמן באין פרץ‪.‬‬ ‫ולעשות לו שם כשם הגדולים אשר בארץ‪ .‬ובימינו תגלה מלכות‬ ‫בית דוד מלכות השמים‪ .‬ושלמה ישב על כסא ה׳ בירושלים‪ .‬וה׳‬ ‫יאמר לישראל שובה כי גאלתיך‪ .‬וציון מהרה תבנה‪ .‬וההיכל יוסד‬ ‫במהרה בימינו אמן סלה‪.‬‬ ‫הכ״ד המקוה לרחמי האל‪ .‬איש צעיר בישראל‪ .‬אין ואפס‪.‬‬ ‫הצעיר עזרא בן הרח״ג החסיד‬ ‫בקי בנגלה ובנסתר‪ .‬כמהר״ר‬ ‫נסים לופז זלה״ה‪.‬‬

r

‫ספר‬

‫שלחן המלך‬ ‫והוא קביז וחבוי הדיגים הנצרכים כזמן הזה‬ ‫המפוזרים כש״ע או״ח והאחרונים ז״ל ‪.‬‬ ‫אשר א‪3‬ף איש טהור אחד מחו״י אי" ז מדורית‬ ‫שעברו מגי׳ר הרב המופלא כמהר״ר ^ מ ו א ל‬ ‫זצת״מ‪.‬‬ ‫לג״אדו‬ ‫»צא‬

‫לאור‬

‫ע ל ירי‬

‫נדפס‬ ‫שנת‬

‫כהיצאתי והשחדלותי ‪ .‬אגי‬ ‫הצעיי ^ ז ר א בגמהר׳יר‬ ‫נ ס י ם ל ו פ ז ס״ט •‬

‫בארם‬

‫ציבה‬

‫התרפ״ג‬

‫יע״א •‬

‫לב״ע •‬

‫כדפוס היה״ג המפויס• כקש״יו כמהר״ר‬ ‫ד י י ן זצ״ל וזיע״א ‪.‬‬ ‫ע י הצעיר העוסק במלאכת חקדעז יוק* בן הרב‬ ‫הסר הדיין המצויין עזרא עכאדי מעיו יצ״ו‪.‬‬

‫שער הספר במהדורה ראשונה‬

‫יג‬ ‫מפתחות‬

‫סימן א‬ ‫סימן ב‬ ‫סימן ג‬ ‫סימן ד‬ ‫סימן ה‬ ‫סימן ו‬ ‫סימן ז‬ ‫סימן ח‬ ‫סימן ט‬ ‫סימן י‬ ‫סימן יא‬ ‫סימן יב‬ ‫סימן יג‬ ‫סימן יד‬ ‫סימן טו‬ ‫סימן טז‬ ‫סימן יז‬ ‫סימן יח‬ ‫סימן יט‬ ‫סימן כ‬ ‫סימן כא‬ ‫סימן כב‬ ‫סימן כג‬ ‫סימן כד‬ ‫סימן כה‬

‫הנהגת אדם בבקר‬ ‫דין הנהגת אדם בבקר‪ .‬ודין נטילת ידים שחרית‬ ‫דיני נטילת ידים לסעודה‬ ‫באיזה בלי נוטלין לידים‬ ‫איזו מים כשרים ואיזו מים פסולים לנטילת ידים‬ ‫דיני חציצה בנטילה‬ ‫דיני הגבהה ושפשוף הידים בנטילה‬ ‫מי שאין לו מים והמאכיל לאדם‬ ‫דיני ברכות השחר‬ ‫הלכות ציצית‬ ‫הלכות ציצית ועטיפתו‬ ‫איזו בגדים חייבים בציצית‬ ‫חוטי הציצית וטוויתן‬ ‫דברים הפוסלים בציצית‬ ‫דיני ציצית בשבת‬ ‫ציצית שעשאה גוי ונשים וטלית שאולה‬ ‫קרע הטלית ולבישת הציצית ושכרה וענשה‬ ‫הלבות תפלין‬ ‫דיני תפלין בפרטות‬ ‫דיני מקום ואופן הנחתם ודין הרצועות‬ ‫החייבים בתפילין והפטורים וזמן הנחתן ואיך‬ ‫לנהוג בקדושתן‬ ‫אם מותר לשנות תפלין של יד לשל ראש‬ ‫אסור שינה בתפילין ובבית הקברות‬ ‫הלכות תפלה‬ ‫דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח‬ ‫דיני מי ששהה לבוא לבהכ״נ עד ישתבח‬ ‫דין קדיש וענייתו ועניית אמן דברכות‬ ‫דין ברכות ק״ש ואם צריבה בונה‬ ‫זמן ק״ש וכונתה ודקדוקיה ופרטיה‬

‫ו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪2‬ו‬ ‫‪5‬ו‬ ‫‪14‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬

‫סימן בו‬ ‫סימן כז‬ ‫סימן כח‬ ‫סימן כט‬

‫סימן ל‬ ‫סימן לא‬ ‫סימן לב‬ ‫סימן לג‬ ‫סימן לד‬

‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬

‫לה‬ ‫לו‬ ‫לז‬ ‫לח‬ ‫לט‬

‫סימן מ‬ ‫סימן מא‬ ‫סימן מב‬ ‫סימן מג‬ ‫סימן מד‬

‫ליזהר מגלוי שער וקול באשה בשעת ק״ש וגם‬ ‫שלא לקרות כנגד ערוה וצואה ומי רגלים‬ ‫דין תפלה וזמנה ומקום מראוי להתפלל‪ .‬וההולך‬ ‫בדרך והנצרך לנקביו‬ ‫דין הרוכב וכיוון אבריו בתפילה ומחשבתו‬ ‫וכוונתו ודין שתוי ושכור בתפילה‬ ‫שלא להפסיק בתפילה ודין המתפלל שתי תפלות‬ ‫ומי הם הפטורים מהתפלה‪ .‬והמסופק אם התפלל‪.‬‬ ‫ודין תפילת נדבה ודין מי שלא התפלל לסיבת‬ ‫טעות או אונס או מזיד‪.‬‬ ‫דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפילתו עם הש״צ‬ ‫דין הזכרת גשם ורוח וטל‬ ‫דינים השייכים בין י״ח ליהיו לרצון ודיני‬ ‫הכריעות בסיום י״ח ברכות‬ ‫דיני חזרת התפלה והחנונים ושאר התפלה‬ ‫קצת דיני יעלה ויבא בתפילה ודיני המוספין‬ ‫וש״צ שטעה )וברכת כהנים(‬ ‫הלכות קריאת ספר תורה ובית הכנסת‬ ‫דין העולים לס״ת ושאינם עולים‬ ‫משפט הברכות לעולים לס״וז‬ ‫הנהגת הצבור בעת קס״ת‬ ‫ספר תורה שנמצא מוטעה‬ ‫דין התפילה בשבת ודין אם טעה בתפילה בשבת‬ ‫ודין ערבית במ״ש ודין ערבית במ״ש ודין הבדלה‬ ‫בתפילה‬ ‫דיני קדושת בית הכנסת וביהמ״ד‬ ‫הלכות הנוהגים בסעודה‬ ‫דין הפסקה בין בציעה לנטילה‬ ‫מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוציע ועל איזה‬ ‫פת מברכין‬ ‫מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה ודין‬ ‫מים אמצעים ודין ברכת היין בסעודה‬ ‫דיני ברכת הטוב והמטיב ע ל היין‬

‫‪60‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪73‬‬

‫‪80‬‬ ‫‪86‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪92‬‬ ‫‪99‬‬ ‫‪08‬ו‬ ‫‪09‬ו‬ ‫‪2‬וו‬ ‫‪6‬רו‬

‫‪120‬‬ ‫‪123‬‬ ‫‪128‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪140‬‬

‫טו‬ ‫סימן מה‬ ‫סימן מו‬ ‫סימן מז‬ ‫סימן מה‬ ‫סימן מט‬ ‫סימן נ‬

‫סימן נא‬ ‫סימן נב‬ ‫סימן נג‬ ‫סימן נד‬ ‫סימן נח‬ ‫סימן נו‬ ‫סימן נז‬ ‫סימן נח‬ ‫סימן נט‬ ‫סימן ס‬ ‫סימן סא‬ ‫סימן סב‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫סימן‬

‫סג‬ ‫סד‬ ‫סה‬ ‫סו‬

‫דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה‬ ‫איזה דברים קרויים הפסק בסעודה‬ ‫דין מים אחרונים‪ .‬ודין כוס ברהמ״ז גם שלא‬ ‫יהיה פגום ואיר יתנהג בכוס ברהמ״ז‬ ‫לקבוע ברהמ״ז במקום סעודה‪ .‬ועד כמה יכול‬ ‫לברך מי ששכח ולא בירך ושיעור אכילה‬ ‫דין ברכת המזון בשבת ודין הטועה בבהמ״ז‬ ‫הצטרפות אמון בשלשה או ביו״ד‪ .‬ודין ג׳ שאכלו‬ ‫כאחד ונפרדו לעניין זמון מה דינם‪ .‬ויתר פרטים‬ ‫בדיני הזמון‬ ‫הלכות ברכות‬ ‫דיני ברכת פירות האילן‬ ‫דיני הברכות ויתר המאכלים‬ ‫דיני הפסק וטעות בברכת הפירות‪ .‬ודין ברכה‬ ‫אחרונה ע ל הפירות‬ ‫דיני ברכת מעין ג׳ אחר חמשת מיני פירות‬ ‫וחמשת מיני דגן‬ ‫דין טעות בברכת היין‪ .‬והאוכל פחות מכזית‪.‬‬ ‫והשותה פחות מרביעית מה דינו‬ ‫דינים כמה פרטים וברכתם מה שעושים בעירנו‬ ‫ממיני מתיקה‬ ‫דין קדימה בברכת הפירות ודין עיקר ועמו טפלה‬ ‫מי שיצא אם מוציא אחרים‪ .‬ודין עניית אמן אחר‬ ‫הברכות‬ ‫דין ברכת ריח הבשמים והמוגמר‪.‬‬ ‫דין ברכת הודאת היחיד‬ ‫דין ק״ש של ערבית וברכותיה וזמן תפילתה‬ ‫תפלת מנחה‬ ‫הלכות מאכלות אסורות‬ ‫פת של נכרים‬ ‫בישולי נכרים‬ ‫יין ומשקאות של נוכרים‬ ‫מדיני דם‪ ,‬מליחה וביצים‬

‫‪141‬‬ ‫‪43‬ו'‬ ‫‪49‬ו‬ ‫‪52‬ו‬ ‫‪159‬‬

‫ו‪16‬‬ ‫‪166‬‬ ‫‪170‬‬ ‫‪173‬‬ ‫‪177‬‬ ‫ר‪8‬ו‬ ‫‪184‬‬ ‫‪189‬‬ ‫‪193‬‬ ‫‪195‬‬ ‫‪199‬‬ ‫‪207‬‬ ‫‪209‬‬ ‫‪212‬‬ ‫‪215‬‬ ‫‪224‬‬ ‫‪228‬‬

‫טו‬

‫סימן סז‬ ‫סימן סח‬ ‫סימן סט‬ ‫סימן ע‬ ‫סימן עא‬ ‫סימן עב‬

‫היוצא מהטמא והלכות תולעים‬ ‫בשר בחלב‬ ‫עד יאחד באיסורים‬ ‫עדות החשוד באיסורים‬ ‫דין עדות אשה‪ ,‬או עדות קטן באיסורים‬ ‫עדות נכרי באיסורים ודיני חותמות‬

‫‪232‬‬ ‫‪235‬‬ ‫ו‪24‬‬ ‫‪243‬‬ ‫‪247‬‬ ‫‪250‬‬

‫ו‬

‫סימן א‬ ‫דין הנהגת אדם בבקר‪ .‬ודין נטילת ידים שחרית‬

‫א‬

‫יתגבר בארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא‬ ‫מעורר השחר‪ .‬הגה ועל כל פנים לא יאחר זמן התפילה‬ ‫שהצבור מתפללין‪ .‬שויתי ה׳ לנגדי תמיד הוא כלל גדול‬ ‫בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים‪ .‬כי אין‬ ‫ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו‪ .‬כישיבתו‬ ‫ותנועותיו לפני מלר גדול‪ .‬ולא דבורו והרחבת פיו עם אנשי‬ ‫ביתו כדבורו לפני מלך גדול‪ .‬כל שכן וקל וחומר כשישים‬ ‫האדם אל לבו שהמלך הגדול הוא הקדוש ברור הוא אשר‬ ‫מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו‪ .‬כמו שכתוב‬ ‫אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה׳״ ובחשבו‬ ‫זה מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ופחד השם יתברר‬ ‫ובושתו ממנו תמיד‪ .‬ולא יתביש מבני אדם המלעיגים עליו‬ ‫בעבודת השם יתברר‪ .‬ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא‬ ‫שוכב‪ .‬ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו‬ ‫יתברר ויתעלה‪) .‬ש״ע סי׳ א(‬

‫ב‬

‫ראוי לכל ירא שמים שיהא מצר ודואג על חרבן בית המקדש‪.‬‬ ‫טוב מעט בתחנונים בכוונה מהרבות שלא בכוונה‪) .‬שם(‬ ‫ידקדק בח לוקו ללובשו כדרכו שלא יחפור הפנימי לחוץ‪.‬‬ ‫ינעול מנעל ימין תחלה‪ .‬וכשחולץ חולץ של שמאל תחילה‪.‬‬ ‫אסור לילר ארבע אמות בקומה זקופה• ולא ילר ארבע אמות‬ ‫בגלוי הראש‪ .‬וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב שהוא זריזות‬ ‫ונקיות‪) .‬שם סי׳ ב׳(‬

‫ג‬

‫ירחץ ידיו וידקדק לערות עליהם מים שלוש פעמים להעביר‬ ‫רוח רעה שעליהם‪ .‬לא יגע בידו קודם נטילה לפה ולא לחוטם‬ ‫ולא לאוזניים ולא לעיניים‪ .‬ולא יטול על גבי קרקע אלא לתור‬ ‫כלי‪ .‬ולא ישפכם במקום שעוברים שם בני אדם‪) .‬שם סי׳ ד׳(‬

‫׳׳‬

‫‪2‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ד‬

‫בוטל כלי מים ביד ימיכו תחילה וכותבו ליד שמאלו כדי שיריק‬ ‫מים ע ל ימיכו תחילה‪ .‬ולא יטול ממי שלא נטל ידיו תחילה‪.‬‬ ‫אם שכשך ידיו לתוך כלי מים עלתה לו בטילה לקריאת שמע‬ ‫ותפילה‪ .‬אבל לא לרוח רעה שעליהם‪ .‬אם היה בעור כל‬ ‫הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית‪ .‬וכן יש‬ ‫להסתפק אם ישן ביום אם צייר לערות עליהם מים שלוש‬ ‫פעמים‪ .‬לבן יטלם בלא ברכה‪.‬‬

‫ה‬

‫אלו דברים צריכים בטילה במים‪ .‬הקם מהמטה‪ .‬והיוצא מבית‬ ‫הכסא ומבית המרחץ‪ .‬והבוטל צפרביו‪ .‬והחולץ מבעליו בידיו‪.‬‬ ‫והבוגע ברגליו‪ .‬והחופף ראשו‪ .‬ויש אומרים אן« ההולר בין‬ ‫המתים ומי שבגע במת‪ .‬ומי שמפלה את כליו אפילו לא בגע‬ ‫בכיבה‪ .‬והבוגע בכיבה‪ .‬והבוגע בגופו בידו‪ .‬ומי שעשה אחד‬ ‫מכל אלו ולא בטל‪ .‬אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח‪ .‬ואם‬ ‫איבו תלמיד חכם יוצא מדעתו‪ .‬המקיז דם מהכתפים ולא בטל‬ ‫מפחד שבעה ימים‪ .‬המגלח ולא בטל מפחד שלוש ימים‪.‬‬ ‫הבוטל צפרביו ולא בטל מפחד יום אחד ואיבו יודע ממה‬ ‫מפחד‪) .‬שם סי׳ ד׳(‬

‫ו‬

‫צריך ליזהר בתפילה או באכילה שלא יגע בשוק וירך וכל‬ ‫מקומות המכוסים באדם‪ .‬לפי שיש שם מלמולי זיעה‪ .‬וכן לא‬ ‫יחבר ראשו‪ .‬אבל מקומות המגולים בראשו ובפביו ומקום‬ ‫המגולה שבזרועותיו אין להקפיד )שם סי׳ ד (‬

‫ז‬

‫היה עומד בתפילה ובזכר שבגע במקום מטובף דהייבו‬ ‫מקומות המכוסים שבאדם וכן אם חכך את הראש‪ .‬די בבקיון‬ ‫עפר או צרורות או מחבר ידיו בכותל )ש״ע סי׳ צ״ב( ולכן‬ ‫אסור ליגע במקומות אלו בתפילה או עוסק בתורה‪ .‬וכן‬ ‫בצואת האוזן והאי! כי אם על ידי בגד‪) .‬שם הגה‪(.‬‬

‫ח‬

‫בוטל אדם ידיו שחרית ומתבה עליהם כל היום כלו אפילו‬ ‫שלא בשעת הדחק‪ .‬ובלבד שלא יסיח דעתו מהם ואם מים‬ ‫מצויים לו טוב שיחזור ויטול ידיו‪ .‬אבל לא יברר‪) .‬ש״ע סי׳‬ ‫קם״ד(‬

‫סימן א‬ ‫ט‬

‫‪3‬‬

‫והא דמהני תנאי דוקא בנטילה שאינה צורך אכילה דומיא‬ ‫דנטילת שחרית‪ .‬אבל אם נוטל לצורך אכילה לא מהני תנאי‬ ‫באותה נטילה )הגה שם( וכתב בשכנד״״ג דהאי דינא נהוג‬ ‫עלמא שלא להתנות דאי אפשר שלא יטנפו‪) .‬בה״ט( ועיין םי׳‬ ‫ז׳ ם״ד‪.‬‬ ‫ויועיל תפילה אבל לא לרוח רעה שעליהן‪) .‬ש״ע םי״ד(‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע‪ .‬מלבד ביום‬ ‫הכפורים ותשעה באב שנוטל עד קשרי האצבעות‪ ,‬ובשעת‬ ‫הדחק במקום שלא מצוי בו מים רק עד קשרי אצבעותיו יטול‬ ‫ויברר )בא״ח תולדות ב׳( וכשיגיע למקום שמצויים בו מים‬ ‫יטול ידיו עד פרק הזרוע בלי ברכה )כה״ח סי׳ ד׳ ג׳(‬

‫ב‪.‬‬

‫אחר הנטילה כהלכתה שלש פעמים בסירוגין נעקרת רוח רעה‬ ‫לגמרי‪ ,‬לבר צריך לברר מיד לפני הניגוב כן דעת רבנו האר״י‬ ‫ז״ל וכן מפורש בסידור הרש״ש‪) .‬שם ה׳(‬

‫ג‪.‬‬

‫מצוה ליטול לילדים קטנים‪ ,‬אפילו קטנים ביותר‪ ,‬והוא סגולה‬ ‫טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גדולי קודש‪) .‬שם י(‬

‫ד‪.‬‬

‫יזהר לרחוץ פניו בכל יום‪ ,‬וגם ידיח פיו להעביר את הרירין‬ ‫שבפיו‪ ,‬דמלבד שהוא מועיל וטוב לרפואת הגוף יש בזה מצוה‬ ‫לכבוד קונו‪) .‬שם יא(‬

‫ה‪.‬‬

‫טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים‬ ‫בנטילת ידים לסעודה שיתבארו בסימנים הבאים )שו״ע סי׳ ד׳‬

‫‪4‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫ז׳( ומי שאין לו כלי רק ברז לנטילת ידים שחרית יטרל מהברז‬ ‫בלא ברכה )כה״ח שם בז( וכשימצא כלי יטול ידיו‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫מי שהתעורר בלילה לשתות מים‪ ,‬או לעשות צרכיו‪ ,‬ורוצה‬ ‫אח״כ לחזור ולישון יטול ידיו בלי ברכה‪ ,‬ויברך ע ל המים‬ ‫שהבל‪ ,‬וברכה אחרונה אם התחייב בה‪ ,‬ואם עשה צרכיו יברך‬ ‫אשר יצר‪) .‬שערי עזרא ח״א סי׳ ב(‬

‫ז‪.‬‬

‫מי שיש לו מכה בידו אחת ושמו עליה תחבושת‪ ,‬נוטל את ידו‬ ‫השניה ומברך עליה על נטילת ידים )שו״ת זבחי צדק יג(‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫במקומות שמי נטילת ידים עם מים אחרים‪ ,‬עוברים ניקוז‬ ‫יסודי‪ ,‬ומשתמשים בהם לשתיה ולצרכים אחרים‪ ,‬אין איסור‬ ‫במים א ל ו ) ש ע ר י עזרא ח״א סי׳ א(‬

‫ט‪.‬‬

‫מי שיש לו משרתת נכריה בביתו‪ ,‬אינו צריך להזהירה שתטול‬ ‫ידיה‪ ,‬כיון שרוח הטומאה שורה רק ע ל גופות ישראל שהם‬ ‫ממקור הקדושה‪ ,‬וכשהנשמה מסתלקת מהגוף בשינה שורה‬ ‫על הגוף‪ ,‬הלכך אין לחוש לנגיעת ידי נכרים במאכלים אף‬ ‫שלא נוטלים ידיהם‪) .‬כה״ח סי׳ ד׳ כ״ג(‬

‫סימן ב‬ ‫דיני נטילת ידים לסעודה‬ ‫א‬

‫צריך ליזהר בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים חייב‬ ‫נדוי‪ .‬ובא לידי עניות‪ .‬ונעקר מן העולם‪) .‬ש״ע סי׳ קנח(‬

‫ב‬

‫מי שהיה במדבר או במקום סבנה ואין לו מים פטור מנטילת‬ ‫ידים )שם( וצריך לכרוך ידיו במפה במ״ש סי׳ קס״ג‪.‬‬

‫סימן ב‬

‫‪5‬‬

‫ג‬

‫אף על פי ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע דאמר רב‬ ‫חםדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפניא‬ ‫טיבותא‪ .‬שם‪) .‬תרגום‪ :‬אני רוחץ במים מלא החופניים‪,‬‬ ‫ונותנים לי טובות מלא החופנים(‪} .‬שיעור רביעית ‪ 86‬גרם‬ ‫מים‪[.‬‬

‫ד‬

‫מברך קודם נטילת ידים‪ ,‬שכל המצות מברך עליהם עובר‬ ‫לעשייתן‪ .‬ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה‪ .‬משום דפעמים‬ ‫אין ידיו נקיות‪ .‬ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו‬ ‫שבבר ידיו נקיות קודם שיטול עליהם מים שניים )שם( הגה‬ ‫גם יכול לברך עליהם קודם נגוב שגם הנגוב מצוה ומקרי‬ ‫עובר לעשיתן‪ .‬ואם שכח לברך עד אחר נגוב מברך אחר כך‬ ‫)שם(‪) .‬הערה‪ :‬פירשו האחרונים כשלא התחיל לאכול‪ .‬וכן‬ ‫כתבו דעדיף שיגע בבשרו ויטמאם ויטול שוב את ידיו ויברך‬ ‫כדי להנצל ממחלוקת‪ ,‬בא״ח שמיני ז׳(‪ .‬ולא ינגב ידיו בחלוקו‬ ‫דקשה לשכחה )מג״א(‬

‫ה‬

‫המטביל ידיו יכול לאכול בלא נגוב‪ .‬והוא הדין לנוטל ידיו‬ ‫בבת אחת ושופך עליהם רביעית מים בבת אחת‪ .‬או שנטל ידו‬ ‫אחת ושפך עליה רביעית ובן שפך על חברתה‪) .‬שם(‬

‫על‬ ‫א‪.‬‬

‫השלחן‬

‫יש להזהר ליטול ידים כראוי‪ ,‬ומי שנוטל שלא כראוי עונשו‬ ‫קשה יותר ממי שאינו נוטל מכיון שא( נחשב שאוכל בלי‬ ‫נטילת ידים כיון שהנטילה לא בדין‪ .‬ב( שמברך ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ג( ריב לה׳ עמהם‪ ,‬שכיון שנוטל מדוע אינו נוטל כראוי‪ .‬איזה‬ ‫הפסד יש בכך‪ ,‬ע ל כן יש להזהר בנטילת ידים שתהיה על פי‬ ‫כל כללי ההלכה )בא״ח שמיני א(‬

‫‪6‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ב‪.‬‬

‫חיוב נטילת ידים הוא גם ע ל הנשים‪ ,‬וצריך לחנך את בניו‬ ‫הקטנים‪ ,‬אפילו הבנים הקטנים מאד שלא הגיעו לכלל חיוב‪,‬‬ ‫כדי שיתרגלו לקיים מצוה ז ו ) ש ם ב(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫חיוב נטילת ידים הוא כשרוצה לאכול כזית ושיעור כזית הוא‬ ‫תשעה דרה״ם לערך עשרים ושבע גרם‪ ,‬אבל לא יברך ע ל‬ ‫נטילת ידים אלא אם כן דעתו לאכול לפחות כביצה שהוא‬ ‫שמונה עשר דרה״ם‪ ,‬לערך חמשים וארבע גרם‪) .‬שם א ומסעי‬ ‫ב(‬

‫ד‪.‬‬

‫יש להזהר מאד בכל הברכות לאומרם בנחת ובשמחה‪ ,‬וכתב‬ ‫מהרח״ו בשער רוה״ק שעיקר השגת האדם לרוח הקודש‬ ‫תלויה ע״י בונת האדם וזהירותו בכל ברכות הנהנין‪ .‬לפי שעל‬ ‫ידם מתבטל כח חותם הקליפה הנאחזים במאכלים החומריים‬ ‫ומהדבקים באדם האוכל אותם‪ ,‬וע״י הברכות שעליהם‬ ‫הנאמרות בבונה הוא מסיר מהם הקליפה ומזכך החומר שלו‬ ‫ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה והזהרני מאד בזה‪) .‬כה״ח‬ ‫קנ״ח עו(‬

‫ה‪.‬‬

‫ינגב היטב את ידיו לפני שיבצע ע ל הפת‪ ,‬שהאוכל בלי נגוב‬ ‫ידים כאלו אוכל לחם טמא‪) .‬שו״ע סי׳ קנח יב(‬

‫ו‪.‬‬

‫אם אשתו נדה וחולה ואין מי שישמשנה ולא יכולה ליטול‬ ‫ידיה שחרית או לאכילה‪ ,‬יכול בעלה ליטול את ידיה‪ ,‬כיון‬ ‫שאי אפשר אחרת‪ ,‬והרי זה צורך מצוה ובאקראי‪ ,‬ודוקא כשאי‬ ‫אפשר למצוא אחר‪) .‬כה״ח קנט ד(‬

‫סימן ג‬ ‫באיזה כלי נוטלין לידים‬ ‫א‬

‫אין נוטלין לידים אלא בכלי‪ .‬וכל הכלים כשרים אפילו כלי‬ ‫גללים העשוי מרפת בקר ועפר וכלי אבנים וכלי אדמה‪.‬‬

‫סימן ג‬

‫‪7‬‬

‫וצריך שיהא מחזיק רביעית‪ .‬ואם ניקב בכונס משקה‪ .‬דהיינו‬ ‫שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב והוא‬ ‫גדול מנקב שהמשקין שבתיר הכלי יוצאים בו אז בטל מתורת‬ ‫כלי‪ .‬ואין נוטלים ממנו לידים‪ .‬ואפילו מחזיק רביעית מן‬ ‫הנקב ולמטה‪) .‬ש״ע סי׳ קנ״ט(‬ ‫ב‬

‫והני מלי שנוטל דרך פיו למעלה‪ .‬שמה שממנו מן הנקב‬ ‫ולמעלה אינו חשוב כבלי‪ .‬ונמצא שאין המים באים ע ל ידו‬ ‫מהכלי‪ .‬אבל אם נוטל דרך הנקב שרי‪ .‬ביון שמחזיק רביעית‬ ‫ממנו ולמטה‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫בלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו‬ ‫ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי‪) .‬שם(‬

‫ד‬

‫כלי עור שתקנו ועשו לו בית מושב נוטלים ממנו‪ .‬אבל שק‬ ‫וקופה שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם‬ ‫מקבלים משקין‪ .‬אין נוטלים מהם לידים‪ .‬לפי שאינם עשויים‬ ‫לקבל משקין‪) .‬שם(‬

‫ה‬

‫לא יתן מים לחברו בחפניו‪ .‬שאין נוטלין אלא מן הכלי‪ .‬והוא‬ ‫הדין אם נטל ידו אחת מן הבלי ושפך ממנה לידו אחרת‬ ‫דאינה בלום‪) .‬שם סי׳ קנ״ט(‬

‫ו‬

‫צריך שיבואו המים מבח נותן לפיכך הדולה מים מן היאור‬ ‫ושופך לתוך הצינור והמים נמשכין ממנו להשקות השדה‬ ‫אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם מפני‬ ‫שאינן באים מבח גברא שבבר פסק בח השופך‪ .‬ואם משים‬ ‫ידיו קרוב למקום השפיכה אך על פי שאין משים אותם תחת‬ ‫השפיכה ממש עלתה לו נטילה דמכוחו הם באים‪ .‬ואם הטביל‬ ‫ידיו לתוך הצנור הזה אינם טהורות מכח טבילה מפני שהם‬ ‫שאובים‪ .‬והנ״מ בדולח ששופך בתוך הצנור לעצמו אבל אם‬ ‫נותן אותן חוץ לצנור וממשיך אותם לצנור והטביל בו ידיו‬ ‫טהורות דשאובה שהמשיכוה בשרה‪ .‬ואפילו דולה ונותן לתוך‬

‫שלחן המלך‬

‫‪8‬‬ ‫החריץ‬ ‫ששופך‬ ‫הידים‬ ‫מחבר‬ ‫היאור‪.‬‬

‫עצמו‪ .‬אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה ובעוד‬ ‫דרך פלו לצינור מקלח לאחוריו ליאור מטביל בו את‬ ‫וטהורות‪ .‬דחשיבי כאילו הטבילם ביאור‪ .‬דנצוק זה‬ ‫הכלי ליאור‪ .‬והשיבי מים שבצנור מחוברים לממי‬ ‫)שם(‬

‫ז‬

‫אין ללטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועושה להם‬ ‫בית קבול וברזא‪ .‬אבל אם היו כלים תחילה וחברם לכותל‬ ‫נוטלים ממנו‪) .‬הגה שם ס׳ קנ״ט(‬

‫ח‬

‫אם הכניס ידיו בתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם אם הכלי‬ ‫מחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה ואם אינו מחובר לקרקע‬ ‫יש אומרים שעלתה לו ויש אומרים לא עלתה לו‪ .‬ובשעת‬ ‫הדחק יש לסמוך על דעת המתירין‪ .‬ואם אחר כך נזדמן לו‬ ‫ליטול בדרך נטילה נוטל בלא ברכה‪) .‬ש״ע שם(‬

‫ט‬

‫חבלת שהיתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה או שעומדת‬ ‫והמים יוצאים דרך נקב שבה‪ .‬ונתן ידיו שם לא עלתה לו‬ ‫נטילה‪ .‬ואם היתה ברזא בנקב והםלרה וקבל המים על ידיו‬ ‫חשיב שפיר בח גברא‪ .‬וצריך להסירה ולהחזירה בכל שפיכה‬ ‫ושפיכה‪) .‬שם(‬

‫י‬

‫אם הטה חבית מלאה מים והלר וישב לו והחבית שופכת מים‬ ‫כל היום מחמת הטייתו‪ .‬ונטל את ידיו ממנו עלתה לו נטילה‪.‬‬

‫יא‬

‫הטבלל לדיו במי מעיין אפילו אין בו מ׳ סאה עלתה לו טבללה‬ ‫כל שמתבסלם ידלו בהם בבת אחת ואם הטבילם במי מקוה‪.‬‬ ‫יש אומרים שדינו כמעילן ויש אומרים שצריך ארבעים סאה‪.‬‬ ‫ונקטינן כדברי המקל‪) .‬שם(‬

‫לב‬

‫ידו אחת בנטילה וידו אחת בטבילה ידיו טהורות )שם(‬

‫סימן ד‬

‫‪9‬‬

‫לא יטול מהנהר מים בידו אחת ויתן על ידו השנית לפי שאין‬ ‫כאן לא נטילה ולא טבילה‪.‬‬ ‫המטביל ידיו אין עריך שתי פעמים‪ .‬ולא נגוב ולא להגביה‬ ‫ידיו‪) .‬שם(‬ ‫המטביל ידיו אינו מברך עליהם‪ .‬על טבילת ידים אלא על‬ ‫נטילת ידים‪) .‬ש״ע שם(‬

‫על‬

‫השלחן‬

‫ברז הקבוע כיום בבתים‪ ,‬אין נוטלים ממנו‪.‬‬ ‫כובעים של לבדים אפילו שהם קשים כל כך שמקבלים מים‬ ‫ולא נוזל מהם‪ ,‬ע ל ידי הדחק מותרים‪ ,‬ש ע ו ב ר י דרכים רגילים‬ ‫לשתות בהם ) ש ו ״ ע סי' קנט ד( ומכל מקום לא יברך ע ל‬ ‫נטילת ידים‪ ,‬וטוב שיכרוך ידיו במפה ויאכל את הפת‪) .‬בא״ה‬ ‫טהרות א(‬ ‫כסויי הכלים‪ ,‬כיון שאין התחלת עשייתן לקבל‪ ,‬אין נוטלין‬ ‫מהם )שם ב(‬

‫סימן ד‬ ‫איזו מים כשרים ואיזו מים פסולים לנטילת ידים‬

‫מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בלן מחמת דבר אחר‬ ‫שנפל לתוכן בין מחמת מקומן פםולין‪) .‬ש״ע סי׳ ק״ס( ואם‬ ‫חזרו לברייתם כשרים‪) .‬מג״א(‬

‫‪10‬׳‬

‫שלחן המלך‬

‫ב‬

‫עשה במים מלאכה‪ .‬או ששרה בהן פתו אפילו נתכוין לשרות‬ ‫בזה ונפל בזה פסולים‪ .‬ואם צנן יין במים פסולות‪ .‬ואם הדיח‬ ‫בהם כלים פסולים‪ .‬ואם היו מודחים או חדשים כשרים‪ .‬ואם‬ ‫הטביל בהם הנחתום הגלוםקין פסולים‪ .‬אבל אם הטביל ידיו‬ ‫במים וטח פני הגלוםקין או שחפן מהם בחופניו‪ .‬המים‬ ‫הנשארים לא נ ע ש ה בהן מלאכה ולפיכך כשרים אם לא‬ ‫נשתנו מראיתם‪) .‬ש״ע שם(‬

‫ג‬

‫מים שלפני הנפח אף על פי שלא נשתנו מראיתן פסולים‬ ‫מפני שבידוע שכבה בהן הברזל ושלפני הספר אם נשתנו‬ ‫מראיתן פסולים ואם לאו כשרים‪) .‬שם(‬

‫ד‬

‫מים ששתו מהן התרנגולים‪ .‬שלקקו מהם הכלבים וכן שאר‬ ‫בהמה חיה או עוף כשרים‪) .‬ש״ע שם(‬

‫ה‬

‫אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובין‪ .‬בין שהם בכלי בין‬ ‫שהם בקרקע‪ .‬אבל לא במי מקוה ומעיין כשהן מחוברים‪.‬‬ ‫)ש״ע שם(‬

‫ו‬

‫חמי האור נוטלים מהם לידים‪ .‬אפילו הם חמין עתה שהיד‬ ‫סולדת בהם )שם(‬

‫ז‬

‫חמי טבריה אין נוטלין בהם הידים‪ .‬אבל אם יכול להטביל‬ ‫בהם הידים בשרים‪) .‬שם(‬

‫ח‬

‫טעם פיסול חמי טבריה לנטילה‪ .‬מפני שהם מרים ואינם‬ ‫ראויים לשתיית כלב‪ .‬אבל אם ימצאו מים חמים נובעים שהם‬ ‫ראויים לשתית הכלב נוטלים מהם לידים‪) .‬שם(‬

‫ט‬

‫השלג והברד והגליד והמלח אם רםקן עד שנעשן מים נוטלים‬ ‫מהם‪ .‬וטובלים בהם אם יש בהם כשיעור‪) .‬ש״ע סי׳ ק״ס( כל‬ ‫מי פירות ראויים לנטילת ידים בשעת הדחק )שם(‪.‬‬

‫סימן ד‬

‫וו‬

‫צריר שיהיה במים רביעית‪ .‬ורביעית שאמרו בין לידיו של‬ ‫גדול בין לידיו של קטן‪) .‬שם(‬

‫על‬

‫השלחן‬

‫א‪.‬‬

‫מי שנטל ידיו‪ ,‬ואחר כך הסתפק אם המים בעשה בהם מלאכה‬ ‫וכשרים או ספק אחר‪ ,‬הרי ידיו בחזקת טהרה‪ .‬ועם כל זאת‬ ‫אם יש לו מים אחרים יטול ידיו ויוציא עצמו מהספק‪) .‬שו״ע‬ ‫סי׳ קס יא וכפירוש האחרונים( ולא יברר ע ל נטילת ידים‪ ,‬ואם‬ ‫הסתפק אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך‪ ,‬ויהרהר‬ ‫הברכה בלבו‪) .‬כה״ח קנט פ״ו(‬

‫ב‪.‬‬

‫מים שרחץ בהם חברו את ידו אסור לרחוץ בהם שוב‪) .‬הרמ״א‬ ‫סי׳ קס יא(‬

‫ג‪.‬‬

‫נתן במים שושנים או הדס כדי שלא יכמשו‪ ,‬נחשב שנעשה‬ ‫בהם מלאכה ופסולין לנטילת ידים )בא״ח אחו״ק ח(‬

‫ד‪.‬‬

‫אם אחר שביךך המוציא נודע לו שהמים פסולים בודאי‪ ,‬יאכל‬ ‫פחות מכזית‪ ,‬ויחזור ויטול במים כשרים ויגמור סעודתו‪ ,‬ואם‬ ‫הסיח דעתו או הפסיק בדבור יחזור ויברר ע ל נטילת ידים‪,‬‬ ‫ואם לא הפסיק בדבור חצוני ולא הסיח דעתו לא יברך‪) .‬שם‬ ‫טו(‬

‫ה‪.‬‬

‫מים כשרים שנתן בתוכם מעט מים פסולים בטלים ברוב‪,‬‬ ‫אפילו אם המים הפסולים משלימים לשיעור רביעית ויכול‬ ‫לבטלם לכתחילה )שם יט(‬

‫‪12‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן ה‬ ‫דיני חציצה בנטילה‬

‫א‬

‫צריך ליזהר מחציצה‪ .‬שבל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ‬ ‫בנטילה‪ .‬כגון צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר )כגון‬ ‫שהצפורן גדול ועולה למעלה מבשר האצבע וצואה שם‬ ‫דמאיס‪ .‬מג״א( ובצק שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר‬ ‫)ופירוש ששם אינו מקפיד( ורטיה שעל בשרו‪ .‬וטיט היון‬ ‫וטיט היוצרים‪ .‬אבל במיעוטו שאינו מקפיד אין לחוש‪.‬‬ ‫)ודוקא שנטל מרביעית באחת אבל אם לא נטל באחת חוצץ‪.‬‬ ‫במ״ש לקמן סי׳ קס״ב ס״ט ט״ז)שם סי׳ קס״א(‬

‫ב‬

‫כל דבר שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ‪ .‬היה דרכו של זה‬ ‫להקפיד‪ .‬וזה אין דרכו להקפיד‪ .‬למי שדרכו להקפיד חוצץ‪.‬‬ ‫ומי שאין דרכו להקפיד אינו חוצץ‪ .‬ביצי היה אחד צבע והיו‬ ‫ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידיו‪ .‬לא היה צבע והיו ידיו‬ ‫צבועות‪ .‬ויש ממש הצבע על ידיו הרי זה חוצץ‪ .‬שהדיו היבש‬ ‫חוצץ והלח אינו חוצץ‪ .‬ובן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי‬ ‫וכיוצא בזה‪ .‬אין אותו צבע חוצץ כלל‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫צריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים ואפילו הוא‬ ‫רפוי‪ .‬ואפילו אינו מקפיד עליו בשעת נטילה‪ .‬הואיל ומקפיד‬ ‫עליו בשעה שהוא עושה מלאכה שלא יטנפו‪) .‬שם(‬

‫ד‬

‫שיעור נטילת ידים בל היד עד קנה של זרוע‪ .‬ויש אומרים עד‬ ‫מקום חבור האצבעות לכף היד‪ .‬יראוי לנהוג כדעת הראשון‪.‬‬ ‫)ויתנו בתחילה שלא יהא חובה עליו‪ .‬שמא פעם אחת לא יהא‬ ‫לו כל כך מים‪ .‬וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם כל כך רוצה‬ ‫להחמיר על עצמו‪) .‬בה״ט משם ב״י שם(‬

‫סימן ו‬

‫‪13‬־‬

‫סימן ו‬ ‫דיני הגבהה ושפשוף הידיכו בנטילה‬

‫א‬

‫הנוטל צריך להגביה ידיו למעלה‪ .‬שלא יצאו מים חוץ לפרק‬ ‫ויחזרו ויטמאו הידים‪) .‬והוא הדין אם משפילן מתחילת‬ ‫הנטילה עד סופה דשפיר דמי‪ .‬הגה( והיינו דוקא כשאינו‬ ‫נוטל כל היד עד מקום חבור היד עם הזרוע אבל אם נוטל עד‬ ‫שם אינו צריר להגביה ידיו וכן אם שפר רביעית בפעם אחת‬ ‫כיון דאין שם מים טמאים כלל אינו צריך להגביה ידיו‪ .‬וכן‬ ‫אם הטביל ידיו אינו צריך להגביה ידיו‪) .‬ש״ע סי׳ קס״ב(‬ ‫הנוטל ידיו צריר לשפשפם זה בזה‪) .‬הגה שם(‬

‫ב‬

‫נטל מקצת ידיו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידיו הרי ידו‬ ‫טמאה כמו שהייתה‪ .‬דאין נטילה לחצאין ואם עדיין יש על‬ ‫מקצת ידיו שנטל בתחילה‪ .‬טופח על מנת להטפיח‪ .‬הרי זו‬ ‫טהורה‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה‪ .‬לא עלתה לו‬ ‫נטילה‪ .‬אפילו שפר באחרונה על שתי ידיו‪ ,‬לפי שהמים‬ ‫ששפך על ידו אחת נטמאה‪ .‬וכששפשפה נטמאת חברתה‪.‬‬ ‫וצריך לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי ואם נ ג ע בידיו אחר‬ ‫שלא נטל ידיו בעודם לחות מן המים צריך לנגבם ולחזור‬ ‫וליטול )שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫מתוך מה שכתבנו יתבאר לד דהא דיד נטמאת בשפשוף‬ ‫חברתה‪ .‬דוקא בנוטל ידו אחת ואחר כך שפשף בחברתה אבל‬ ‫אם רצה ליטול שתי ידיו בתחילה באחת נוטל‪ .‬דשתיהם‬ ‫נחשבות כיד אחת ואין מטמאות זו את זו)שם סי׳ קס״ב(‪.‬‬

‫ה‬

‫אם שפשף ידיו זו בזו יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו‬ ‫מים‪ .‬מפני שמטמאות זו את זו)שם(‬

‫‪14‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ו‬

‫נטל ידו אחת ושפשפה בראשו )פירוש כדי לנגבה לפיכך לא‬ ‫נטמאה ידו מה שאין כן בסימן קם״ד ס״ב שחכך בראשו‬ ‫ד״ע( או בכותל‪ .‬ואחר בך חזר ונגע באותן מים שבאו מידו‬ ‫על הראש ועל הכותל טמאה‪ .‬שאותם מים טמאים חזרו‬ ‫וטמאו את היד ש נ ג ע בהם‪ .‬וכבר נתבאר שהשופך רביעית‬ ‫כאחת אינו בכלל כל אלו‪ .‬דאין שם מים טמאים כלל )שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה‪ .‬די לו שיטול שאר היד‬ ‫שלא במקום הרטיה וצריר ליזהר שלא יגע ברטיה שלא יחזרו‬ ‫המים שעל הרטיה ויטמאו היד‪ .‬או ישפוך רביעית על היד‬ ‫כאחת שאז לא נטמאו המים )שם ועיין סי׳ ה׳ ס״א(‬

‫סימן ז‬ ‫מי שאין לו מים והמאכיל לאדם‬ ‫מארבע מילין ולאחריו‬ ‫אוכל על ידי כף‪) .‬ואם‬ ‫יש לסמוך על הרמב״ם‬ ‫הבה״ט שם סי׳ קס״ג(‬

‫א‬

‫אם אין מים מצוים לפניו ברחוק יותר‬ ‫מיל‪ .‬יכרוך ידיו במפה ואוכל פת‪ .‬או‬ ‫הוא ספק אם ימצא מים תוך ד׳ מילין‪.‬‬ ‫לאכול במפה‪ .‬אפילו יש לו מים( )כ״ב‬ ‫]שיעור מיל לערך ו )אחד( ק״מ[‬

‫ב*‬

‫המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים‪ .‬והאוכל צריך נטילת‬ ‫ידים‪ .‬אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל‪.‬‬ ‫והוא הדין לאוכל במגרפה צריך נטילת ידים‪) .‬שם( הגה‬ ‫ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו‪ .‬משום ולפני עור לא תתן‬ ‫מכשול‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫מי שעומד בסעודה ונזכר ש נ ג ע בשוק וירר ומקומות נטילת‬ ‫ידים‪) .‬ואפילו הפרוסה בתוך פיו‪ .‬אסור לבלוע עד שיטול‬

‫סימן ז‬

‫‪5‬ו‬

‫ידיו‪) (.‬ש׳׳ע סי׳ קס״ד מ״א( ]ויש חולקים וסוברים שאין‬ ‫לברך על נטילת ידים וספק ברכות להקל כה״ח טז[‬ ‫ד‬

‫נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו אפילו‬ ‫שלא בשעת בדחק‪ .‬ובלבד שלא יסיח דעתו מהם‪ .‬ואם מים‬ ‫מצויים אצלו‪ .‬טוב שיחזור ויטול ידיו‪ .‬אבל לא יברך )הגה‬ ‫והא דמהני תנאי‪ .‬דוקא בנטילה שאינה לצורך אכילה‪(.‬‬ ‫פירוש כגון שיצא מבית הכסא‪ .‬או שנטל ידיו לדבר שטבולו‬ ‫במשקה‪ .‬והתנה שנטילה זו תעלה לו לצורך אכילה הוי כונה‬ ‫מעליא‪ .‬אבל אם נוטל לצורך אכילה‪ .‬פירוש כדי שבשיבא‬ ‫לאכול תועיל לו נטילה זו‪ .‬לא מהני תנאי באותה נטילה‪.‬‬ ‫פירוש דהא בעי תכך לנטילה סעודה‪ .‬אבל אם נטל לאכילה‬ ‫אחת‪ .‬ומתנה שיעלה לו גם לאכילה אחרת מהני‪ .‬ואפילו תנאי‬ ‫לא בעי אם שומר ידיו כראוי‪) .‬ש״ע סי׳ קס״ד מג״א(‬

‫ה‬

‫העושה צרכיו ורוצה לאכול‪ .‬יטול שתי פעמים על האחת‬ ‫מברך אשר יצר‪ .‬ועל השניה מברך על נטילת ידים‪ .‬ואם אינו‬ ‫רוצה ליטול אלא פעם אחת‪ .‬לאחר ששפך פעם אחת על ידיו‬ ‫יברך אשר יצר‪ ,‬ואחר בך בשעת נגוב יברך על נטילת ידים‬ ‫)שו״ע סי׳ קס״ה(‪.‬‬

‫ו‬

‫אם רבים מסובים בסעודה‪ .‬הגדול נוטל ידיו תחילה והרא״ש‬ ‫היה רגיל ליטול באחרונה‪ .‬שלא להפסיק‪ .‬ושלא לדבר‪) .‬שם(‬ ‫טוב ליזהר שלא יפסיק בין נטילה להמוציא )שם(‪ .‬ואם שהה‬ ‫כדי הלוך כ״ב אמה מקרי הפסק‪) .‬ש״ע שם(‪.‬‬

‫על‬ ‫א‪.‬‬

‫השלחן‬

‫מי שהתנמנם באמצע סעודתו פחות משיעור שיתין נשמין‬ ‫)לערך חצי שעה( אין צריך נטילת ידים‪ .‬ואם יותר צריך‬ ‫נטילת ידים אפילו ביום‪ ,‬ולא יברך ע ל נטילת ידים אפילו‬ ‫נאנס בשינה שעה ויותר‪) .‬בא״ח אחו״ק כב(‪.‬‬

‫‪16‬־‬

‫שלחן המלך‬

‫ב‪.‬‬

‫המתפלל בתוך הסעודה יש אומרים שצריך נטילת ידים ויש‬ ‫אומרים שאינו צריך‪ ,‬ע ל כן אם יש לו מים יטול ידיו לחוש‬ ‫לסברת המחמירים אך לא יברך‪) .‬שם כג(‬

‫ג‪.‬‬

‫יש חסידים שלא נוטלים בעצמם רק אחר שופך ע ל ידם‪.‬‬ ‫שחוששין ג׳ חששות; א( לפעמים אם לא שפך רביעית בבת‬ ‫אחת כשבא ליטול ידו השניה חוזרים המים שחוץ לפרק‬ ‫ומטמאין את היד‪ .‬ב( חוששין שמא בנתינת הכלי מיד ליד‬ ‫נוגעת היד שנטל ביד שלא נטל ותטמא‪ .‬ג( חוששין שמא‬ ‫הלחלוח שנטמא בנוגעו ביד שאינה נטולה מטמא אחר כך את‬ ‫היד הנטולה כשאוחז באוזן הכלי‪ ,‬ע ל כן מי שמוכרח ליטול‬ ‫בעצמו ישים לב להשמר מחששות אלה‪ ,‬ובחששה האחרונה‬ ‫מלחלוח הכלי יזהר לאחוז פעם שנית במקום חדש‪ ,‬ואם אי‬ ‫אפשר לו בכך‪ ,‬יש לסמוך על המקילין שאומרים שהמים באוזן‬ ‫הכלי או בדופני הכלי אין מטמאין בנגיעת יד שאינה נטולה‬ ‫דהכי קימא לן להלכה‪) .‬בא״ח שמיני יז(‬

‫סימן ח‬ ‫דיני ברכות השחר‬ ‫א‪.‬‬

‫חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום‪ .‬להגן על תשעים‬ ‫ושמונה קללות שבמשנה תורה‪ .‬וכתיב כל חולי וכל מכה הרי‬ ‫מאה‪) .‬קש״ג סי׳ ה׳(‬

‫ב‬

‫יכוין בברכות פירוש המלות‪ .‬כשיזכיר ה׳ יכוין קראיתו‬ ‫באדנות‪ .‬שהוא אדון הכל‪ .‬ויכוין בכתיבתו בהויה‪ .‬שהיה‪.‬‬ ‫והוה‪ .‬ויהיה‪ .‬ובהזכירו אלקים יבוין שהוא תקיף ובעל‬ ‫היכולת‪ .‬ובעל הכוחות כולם‪) .‬שי׳ע ם׳ ה׳(‬

‫ס ימן ח‬

‫דו­‬

‫ג‬

‫הטיל מים ולא שפשף‪ .‬אף על פי שצריר לברך אשר יצר‪ .‬אין‬ ‫צריר ליטול ידיו‪ .‬אלא משום נקיות‪ .‬או משום הנון לקראת‬ ‫אלהיר ישראל‪) .‬ש״ע סי׳ ד(‬

‫ד‬

‫הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים‪ .‬ואחר כך נמלר והטיל‬ ‫מים פעם שניח צריך לברך אשר יצר שני פעמים‪) .‬ש״ע שם(‬ ‫והרב חיד״א נר״ו כתב שלא יברר כי אם פעם אחת‪) .‬קש״ג‬ ‫סי׳ ה׳( ]הלכה יברר רק פעם אחת דםפק ברכות להקל[‬

‫ה‬

‫ברכת אשר יצר‪ ,‬אם לא עשה צרכיו לא יברר בבקר‪ .‬ואם‬ ‫עשה ועבר זמן מה ולא בירר‪ ,‬שוב לא יברך )שם(‪.‬‬

‫ו‬

‫מי שאחר לבא לבית הכנסת‪ ,‬והוכרח להתפלל יוצר ועמידה‬ ‫עם הצבור שאחר תפלה אומר ברכות השחר‪ .‬לא יאמר ברכת‬ ‫אלהי נשמה‪ .‬מפני שכבר נפטר בברכת מחיה המתים‪) .‬שם(‬

‫ז‬

‫הקם באשמורת אף אם לא שמע את קול תרנגול‪ .‬מברך הנותן‬ ‫לשכוי עם שאר הברכות‪ .‬אף אם לא נתחייב בהם )שם(‪ .‬חרש‬ ‫מברך הנותן לשכוי‪ .‬סומא נמי מברך פוקח עורים‪) .‬שם(‬

‫ח‬

‫אם ברר זוקף כפופים קודם מתיר אסורים‪ .‬שוב לא יברך‬ ‫מתיר אסורים‪) .‬ש״ע סי׳ מ״ו(‬

‫ט‬

‫שעשה לי כל צרכי אין לברך בתשעה באב וביום הכפורים‪.‬‬ ‫אף שלובש מנעל של לבדים‪ .‬ואבל מברר אף אם הולך יחף וכן‬ ‫המנהג על פי האר״י זלה״ה )שם(‪ .‬אם קראוהו לספר תורה‬ ‫קודם שברך ברכות התורה‪ .‬לא יחזור לברך ברכת התורה‪.‬‬ ‫שכבר נפטר בברכות ספר תורה‪) .‬שם(‬

‫‪18‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫על‬

‫השלחן‬

‫א‪.‬‬

‫ישתדל לסמוך את ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה‪ ,‬כדי‬ ‫שהברכה תהיה סמוכה לחברתה‪ ,‬ואם לא הוצרך לברר אשר‬ ‫יצר עם כל זה יתחיל באלהי נשמה‪ ,‬כיון שכל דין הסמיכה‬ ‫הוא על פי הסוד ועל פי הפשט כיון שברכת אלהי נשמה‬ ‫ברכת הודאה אינה פותחת בברוך‪) .‬עי׳ בא״ח פ׳ וישב ב‬ ‫ושו״ע סי׳ ו ס״ג ואחרונים שם(‬

‫ב‪.‬‬

‫המשהה נקביו עובר משום ‪,,‬בל תשקצו״ בין בגדולים בין‬ ‫בקטנים‪ ,‬ובקטנים יש בזה עוד חשש סכנה ועקרות‪ .‬ואם יש לו‬ ‫התעוררות והוא שוכב על מטתו בלילה לא יתעצל לקום‬ ‫מחמת הקור‪ .‬ואם יש לו התעוררות והוא עסוק בעסקיו או‬ ‫שהוא באמצע הלמוד לא יתעכב עד שיגמור עסקו או עד‬ ‫שיגמור למודו אפילו מזמור תהלים‪ ,‬שהעושה כן הרי זה‬ ‫מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬וכתבו המקובלים שזה מונע ממנו טהרת‬ ‫המחשבה‪ ,‬ולכן יזהר שיהיה גופו נקי תמיד‪ ,‬וזה מועיל גם‬ ‫לבריאות הגוף ונעשה בריח חדשה )שם ויצא א‪.‬ב‪(.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫יזהר לקנח היטב‪ ,‬שלכלוך בפי הטבעת מעכב את התפלה )שם‬ ‫יא(‬

‫ד‪.‬‬

‫אסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובמבואות המטונפות‬ ‫ובבית המרחץ הפנימי‪ .‬והוא הדין שאסור להרהר בצורכי‬ ‫מצוה כגון בצדקה‪ ,‬או בצורכי שבת או צורכי סכה ולולב‬ ‫ומצה וכיוצא בזה )שם טז(‬

‫ה‪.‬‬

‫ברכת אשר יצר נתקנה ע ל יצירת האדם בחכמה‪ ,‬שבריאת‬ ‫האדם היא בחכמה נפלאה‪ ,‬והגוף דומה לנוד מלא רוח ויש בו‬ ‫נקבים כגון הפה והחוטם ועוד ויש בו אברים חלולים כמו הלב‬ ‫והכרס והמעיים‪ ,‬שאם יסתם אחד מהם כמו הפה‪ ,‬שכשהוא‬ ‫במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם נפתח‪ ,‬ואם היה‬

‫סימן ח‬

‫‪19‬׳‬

‫נשאר סתום לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת‬ ‫והאיברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם לא היה אפשר‬ ‫להתקיים אפילו שעה אחת‪ .‬רופא כל בשר שע״י הנקבים‬ ‫שברא להוציא הפסולת הוא חי שאילו לא היו מתעפשים‬ ‫בבטנו וימות‪ .‬ומפליא לעשות‪ ,‬שהאדם דומה לנוד מלא רוח‬ ‫ואם יעשה אדם נקב כחודה של מחט בנוד מלא רוח יוצא כל‬ ‫הרוח‪ ,‬והאדם יש בו נקבים ורוחו משתמרת הרי זה פלא‪ ,‬ועוד‬ ‫פלא שהגוף יודע לקבל את הטוב שבמאכל ומה שדרוש לכל‬ ‫איבר ואיבר ודוחה את הפסולת‪ ,‬ועוד שקשר נשמה רוחנית‬ ‫עם גוף גשמי‪ ,‬וראוי לכל אדם להתבונן בכל ברכה ולהבינה‪,‬‬ ‫ולהכיר בחסדי הבורא ונפלאותיו שבזה יגיע לאהבת ה׳‪.‬‬ ‫)שו״ע סי׳ ו ס״א(‬ ‫ו‪.‬‬

‫אין שיעור לברכת אשר יצר שאפילו הטיל מים רק טיפה אחת‬ ‫חייב לברך‪ ,‬שאילו יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה‬ ‫קשה לו וחייב להודות ע ל כך לבוראו‪) .‬שם סי׳ ז׳ ד׳(‬

‫ז‪.‬‬

‫כל ברכות השחר חייב אדם לברכם בכל יום‪ ,‬ואעפ״י שלא‬ ‫התחייב בהם כגון שלא ישן או שלא פשט נעליו כי ע ל מנהגו‬ ‫של עולם נתקנו לשבח בהם את הבורא ויש בהם רמזים‬ ‫נפלאים ואורות עליונים מלבד ע ל נטילת ידים ואשר יצר‬ ‫שאם לא התחייב בהם לא יברכם וכן שעשה לי כל צורכי‬ ‫בתשעה באב ויום הכפורים שאז כל ישראל יחפים‪) .‬בא״ח‬ ‫וישב ט( ועל כן מי שהוא חולה ואינו יכול לקום ממטתו מכל‬ ‫מקום מברך מתיר אסורים וזוקף כפופים )שם ו(‬

‫ח‪.‬‬

‫הנשים יברכו כל ברכות אלה מלבד שלא עשני אשה שיברכו‬ ‫שעשני כרצונו בלי שם ומלכות‪ ,‬ויש לחנך את הקטנים‬ ‫בברכות אלה‪) ,‬שם א‪ ,‬י( והנשים אף שפטורות מתלמוד תורה‬ ‫מברכות ברכות התורה‪ ,‬שהרי חייבות ללמוד את ההלכות‬ ‫השייכות להן‪ ,‬וחייבות לומר פ׳ הקרבנות כמו שחיבות בתפלה‪.‬‬ ‫)שו״ע סי׳ מז יד וב״י שם ועי׳ באחרונים(‬

‫‪20‬‬

‫ט‪.‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫בבקר לפני שבירר ברכת התורה אסור לו ללמוד תורה שבכתב‬ ‫או תורה שבעל פה או לכתוב דברי תורה‪ ,‬או לשמוע דברי‬ ‫תורה‪ ,‬אבל להרהר בדברי תורה בלי עיון בספר מותר‪ ,‬וכן‬ ‫לפסוק דין בלי להסביר את טעמו מותר‪) .‬בא״ח וישב יב(‬

‫סימן ט‬ ‫הלכות ציצית ועטיפתו‬ ‫א‬

‫ע ל טלית קטן יכול לברר להתעטף‪ .‬אף על פי שאין מתעטף‬ ‫בו אלא לובשו‪ .‬וצריר להפריד חוטי הציציות זה מזה‪) .‬ש״ע‬ ‫סי׳ ח׳(‬

‫ב‬

‫יכוין בהתעטפו שצונו הקדוש בריר הוא להתעטף בו כדי‬ ‫שנזכור כל מצותיו לעשותם‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫אם לבש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות‪ .‬ילבשנו בלא‬ ‫ברכה‪ .‬ובשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברר עליו או בשילבש‬ ‫טלית אחר יברר עליו ויכוין לפטור את זה )שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו‪ .‬כדי שתמיד יראהו‬ ‫ויזכור המצות‪) .‬שם( ]על השלחן‪ :‬אחר שהאר״י ז״ל הזהיר‬ ‫ללובשו תחת בגדיו יש לנהוג כן‪ .‬ארץ חיים סימן ח[‬

‫ה‬

‫הלובש טלית קטן ומברר עליו‪ .‬וכשהילד לבית הכנסת ולובש‬ ‫טלית גדול צריר לברר עליו‪ .‬דהליבה מביתו לבית הכנסת‬ ‫חשיבה הפסק‪ .‬ואם התפלל בתיר ביתו‪ .‬אם היה דעתו‬ ‫מתחילה גם על טלית גדול ולא הפסיק בנתיים בשיחה או‬ ‫בדברים אחרים אין צריר לחזור ולברר‪) .‬ש״ע סי׳ ח׳(‬

‫סימן ט‬

‫ו‪2‬‬

‫ו‬

‫אם פשט טליתו‪ .‬אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד‬ ‫צייר לחזור ולברך כשיחזור ויתעטף בו‪ .‬שם הגה ויש אומרים‬ ‫שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו‪) .‬וכן הסכמת‬ ‫כל האחרונים(‪ .‬והוא הדין אם נפלה טליתו שלא במתכוין‬ ‫וחוזר ומתעטף שאין צריר לברך‪) .‬ג״ז אחרונים(‬

‫ז‬

‫שיעור הטלית כדי שיקיף הראש והגוף האדם פנים ואחור עד‬ ‫החזה‪) .‬קש״ג סי׳ ב׳( ]על השלחן‪ :‬כ״ד גודלים על אורר ל״ו‬ ‫גודלים ‪ 48‬ס״מ על ‪ 72‬ס״מ )בא״ח לר לר יב( והוא שיעור‬ ‫חצי אמה ברוחב וג׳ רבעי אמה באורך )בית שמחה דע״ט([‬ ‫ילבש טלית קטן על החלוק ויישן בו ולא יסירנו כי אם‬ ‫במרחץ‪) .‬שם( יפריד הציצית תמיד‪ .‬ואם מסובכים קצת אסור‬ ‫להפרידם בשבת‪) .‬שם( יברך להתעטף בציצית הבית בנקוד‬ ‫שו״א ולא בפתח‪) .‬שם( אחר שברר מעומד יתעטף בטלית‪.‬‬ ‫ויהיה הטלית בידו קודם ברכה‪ .‬וגם העטיפה תהיה מעומד‪.‬‬ ‫)שם(‬

‫על‬ ‫א‪.‬‬

‫השלחן‬

‫וכך הוא סדר העטיפה‪ :‬אחר סיום הברכה העטף בו ראשר‬ ‫בלבד‪ ,‬ויהיו הארבע כנפות יורדים ע ל הכתפיים לצד פנים‪,‬‬ ‫שנים בימין ושנים בשמאל‪ ,‬אחר כך תאחז בשנים שלצד ימין‬ ‫ותשליכם לאחוריך לצד שמאל שיהיו כרוכים סביב צוארך על‬ ‫כתף השמאלי לאחור ושתיים השמאליים ישארו תלויים נגד‬ ‫הפנים‪ ,‬ותמתין מעט שיעור מהלך ארבע אמות ותחזור‬ ‫ותשליך את שני השמאליים לאחוריר לצד שמאל באופן שכל‬ ‫הארבע כנפות יהיו תלויים לאחוריך בצד שמאל‪ ,‬ותמתין‬ ‫שיעור מהלך ארבע אמות ותוריד את הטלית ע ל כל גופך‪,‬‬ ‫)בא״ח בראשית ה׳(‬

‫‪22‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ב‪.‬‬

‫הלובש טלית חדש יברר ש״החיינו״ אחר ברכת ל״התעטף"‪.‬‬ ‫ועל טלית קטן אין מברכין שהחיינו‪ ,‬שאין דרר לעשותו מדבר‬ ‫חשוב שיהיה שמח בו‪ ,‬ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו‬ ‫יברר שהחיינו‪) .‬שם ז(‬

‫ג‪.‬‬

‫אין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד בצד אחד שלא‬ ‫יתהפר כמו שיש נוהגים בכר‪ ,‬כי מפורש בדברי רבינו האר״י‬ ‫ז״ל דאין להקפיד על כך‪ ,‬וילבוש כאשר יזדמן לו‪) .‬שם ח(‬

‫ד‪.‬‬

‫זמן לבישת הציצית בבקר הוא משיכיר בין צבע התכלת‬ ‫שבציצית ללבן שבה‪ ,‬ומנהג ירושלים לשער שעה אחת לפני‬ ‫נץ החמה )זריחת ה ש מ ש ( ) ש ו ״ ע י״ח ג׳ וכה״ח י״ח(‬

‫סימן י‬ ‫איזה בגדים חייבים בציצית‬ ‫א‬

‫אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים‪ .‬או של צמר‬ ‫רחלים‪ .‬אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא‬ ‫מ ד ר ב נ ן ) ש ״ ע סי׳ ט׳(‬

‫ב‬

‫ציצית של פשתים או של צמר רחלים‪ .‬פוטרים בכל מיני‬ ‫בגדים‪ .‬חוץ משל פשתים לצמר או של צמר לפשתים‪ .‬בזמן‬ ‫הזה דליכא תכלת מפני שהם כלאים‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫ציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם‪ .‬כגון משי‬ ‫לבגד משי‪ .‬וצמר גפן לצמר גפן‪ .‬אבל שלא במינם אין פוטרים‪.‬‬ ‫)ש״ע שם(‬

‫סיבון י‬

‫על‬

‫‪23‬‬

‫השלחן‬

‫א‪.‬‬

‫טלית מצמר עזים או גמלים דינה כטלית העשויה מצמר גפן‬ ‫שיש מחלוקת אם חיובה מהתורה או מדרבנן‪ .‬וצריך להטיל בה‬ ‫ציציות ממינה‪ ,‬או מצמר רחלים‪ ,‬ולכן ראוי שכל אחד יקפיד‬ ‫לקנות טלית מצמר כבשים שהחיוב בהם לכל הדעות מהתורה‪,‬‬ ‫ואם לא משיג יקנה מצמר גפן שדרגתו פחותה יותר‪ ,‬או ממשי‬ ‫וישגיח שהציציות יהיו מצמר כבשים‪ ,‬וטלית שמעורב בחוטים‬ ‫שלה לדוגמא באורך צמר כבשים וברוחב צמר גפן‪ ,‬היא‬ ‫בדרגה פחותה יותר‪ ,‬וצריך גם בה להטיל ציציות רק מצמר‬ ‫כבשים‪) .‬בא״ח נח א״ב(‬

‫ב‪.‬‬

‫בגד שאינו ארוג מחויים כמו בגד מעור או מניילון או מחומר‬ ‫דומה אינו חייב בציצית‪ .‬אבל לקחו חוטי ניילון ועשו מהם‬ ‫בגד חייב בציצית‪ ,‬ויניח בו ציציות מצמר כבשים )בא״ח נח ג‬ ‫ואחרונים(‬ ‫בגד שיש בו שני כנפות ליד הצואר ושני בנפות למטה‪,‬אף‬ ‫שיש בו שיעור ציצית פטור‪ ,‬כגון צעיף שמניחים על הצואר‬ ‫וכיוצא בזה‪ ,‬ומכל מקום ירא שמים יחמיר לעשות קרן אחת‬ ‫עגולה‪) .‬בא״ח נח ט(‬

‫ד‪.‬‬

‫מלבושים שהם פתוחים מהצדדים למטה ויש להם ארבע‬ ‫כנפות לצד מטה‪ ,‬ולמעלה הם סתומים‪ ,‬אם רובו סתום פטור‪,‬‬ ‫ואם רובו פתוח חייב‪ .‬ואם חציו סתום וחציו פתוח מטילים‬ ‫אותו לחומרא וחייב בציצית ואין יוצאים בו בשבת )במקום‬ ‫שאין ע י ר ו ב ( ) ש ו ״ ע סי׳ י׳ סעיף ז ח(‬

‫ה‪.‬‬

‫בגד המיוחד ללילה ולובשו בלילה פטור מציצית‪ ,‬שלילה הוא‬ ‫לא זמן ציצית ע ל כן סדינים וכרים ושמיכות לא מטילים בהם‬ ‫ציצית‪ ,‬ומכל מקום אם היו של צמר כבשים‪ ,‬כיון שלפעמים‬ ‫ישנים בהם ביום ראוי להחמיר לעשות קרן אחת עגולה‪ ,‬אבל‬

‫‪24‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫אם היו של צמר גפן או צמר עזים ומשי וביוצא בזה לא צריך‬ ‫להחמיר )בא״ח לר לר יז(‬

‫ו‪.‬‬

‫כל בגד שהקרן אחת שלו עגולה פטור מציצית )שו״ע סי׳ י׳‬ ‫ס״ט( ‪.‬‬

‫סימן יא‬ ‫חוטי הציצית וטוויתן‬ ‫א‬

‫החוטין צריך שיהיו טווין לשמן שיאמר בתחילה הטווי שהוא‬ ‫עושה כן לשם ציצית‪ .‬או שיאמר לאשה טווי לי ציצית לטלית‬ ‫זו‪ .‬ואם לא היו טווין לשמן פסולים‪) .‬ש״ע סי׳ י״א(‬

‫ב‬

‫אם נתפרקו משזירתן ונעשו ששה עשר כשרים‪ .‬והוא‬ ‫שישתייר בשזור כדי עניבה‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫אורר החוטין השמונה אין פחות מארבעה גודלים‪ .‬ויש‬ ‫אומרים שנים עשר גודלים ובן נוהגים‪ 24) .‬ס״מ( ולמעלה‬ ‫אין להם שיעור‪) .‬שם( הגה ואם עשאו ארוך יותר מדאי יכול‬ ‫לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי‪ .‬אם עשאן מצמר‬ ‫גזול פסולים‪ .‬דכתיב ועשו להם‪ .‬משלהם )שם(‬

‫ד‬

‫יעשה הנקב באורר הטלית‪ .‬לא למעלה משלושה גודלים‪.‬‬ ‫מפני שאינו נקרא כנף!‪) .‬וכתב הבאר היטב ואם לאחר שעשה‬ ‫בו ציצית חתר בנקב שיתלו הציציות למטה פסול משום‬ ‫תעשה ולא מן העשוי‪ (.‬ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל‬ ‫עד הצפורן‪ .‬משום שנאמר על הכנף‪ .‬ואם היה למטה ממלוא‬ ‫קשר גודל היה תחת הכנף‪) .‬ש״ע סי׳ י״א( ]ולא פחות‬ ‫מ‪ 3.5-‬ס״מ ולא יותר מ‪ 6-‬ס״מ[‬

‫סימן יב‬

‫‪25‬‬

‫ה‬

‫אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל וניתקו מחוטי ה ע ר ב‬ ‫ע ד שלא נ ש א ר בו כ ש י ע ו ר כשר כיון שהיה בו כ ש ע ו ר ב ש ע ה‬ ‫שהטיל בו ציצית זה‪) .‬ש״ע שם(‬

‫ו‬

‫אם הגדיל שקורין בערבי םפיפי״ה הוא רחב לא יטיל בו‬ ‫הציציות‪ .‬ד ע ל כנפי בגדיהם כתיב‪ .‬וזה אינו נחשב מהבגד‪.‬‬ ‫אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל‪ ,‬ולהרחקת שלושה‬ ‫אצבעות‪ .‬כיון שהנקב בתיר הבגד‪) .‬הגה( וטוב שימדוד‬ ‫ש י ע ו ר קשר גודל בלא הגדיל ויהיה תיר שלשה גודלים ע ם‬ ‫הגדיל )שם(‪.‬‬

‫ז׳‬

‫יזהר לחתור ראשי החוטים לעשותם שמונה קודם שיברור‬ ‫שאם כרר אפילו חוליה אחת וקשר אפילו קשר אחד ואחר כר‬ ‫חתכן פסול משום תעשה ולא מן העשוי‪ .‬שהרי בפיסול ע ש א ן‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫צריר שיהיה רוחב הכריכות והקשרים רוחב א ר ב ע ה גודלים‬ ‫ו ה ע נ ף שמונה גודלים‪) .‬שם( ומניין של הכריכות יברור באויר‬ ‫א׳ ש ב ע ה ‪ .‬ובאויר ב׳ שמונה‪ .‬דז׳ וח׳ הוא שם של י״ה‪ .‬ואחר‬ ‫בר אחד ע ש ר הוא בצרוף שם של הוי״ה‪ .‬ואחר בר שלושה‬ ‫ע ש ר גימטריא אחד‪ .‬וזהו ה׳ אחד‪) .‬כוונות(‬

‫סימן יב‬ ‫דברים הפוסלים בציצית‬

‫א‬

‫אם נ פ ס ק ו כל חוטי ה כ נ ף ונשתייר בהם כדי ע נ י ב ת כל‬ ‫החוטים הפסוקים ביחד כשר‪ .‬ואם לא נ ש א ר כדי ע נ י ב ה‬ ‫אפילו בחוט אחד שנפסק כולו משני ראשיו פסול‪ .‬שמא‬

‫‪26‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫השני ראשים הם חוט אחד‪ .‬ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק‬ ‫בעת עשיית הציצית לתת סימן בארבעה ראשים בעניין‬ ‫שלעולם הארבעה ראשים הם מצד אחד של הקשר‪ .‬והארבעה‬ ‫ראשים הם מצד האחר‪ .‬אם נפסקו שני ראשים מצד אחד‬ ‫בשר‪ .‬דודאי שני חוטים הם והרי נשתייר מכל אחד הראש‬ ‫השני‪ .‬שהוא יותר מכדי עניבה‪) .‬ש״ע סי׳ י״ב(‬

‫ב‬

‫חוט הציצית שנפסק וחזר וקשרו‪ .‬פסק הט״ז אם היה כן‬ ‫בשעת עשיית הציצית שהיה קצר באופן שהוא פסול לא‬ ‫מהני מה שחזר אחר בך וקשרו דהוי תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫אבל אם היה כשר בשעת העשיה ואחר כך נפסק ונפסל כשר‬ ‫אם חזר וקשרו‪ .‬והוא הדין אם קודם שעשה הציצית נפסק‬ ‫חוט אחד וקשרו ואחר כך עשה ממנו ציצית דכשר ע״ש וכן‬ ‫כתב המג״א בסי׳ ט״ו ס״ק א׳ ע״ש‪) .‬בה״ט שם(‬

‫ג‬

‫היכא דצריך בדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול‬ ‫לעונבם‪ .‬ואילו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר )שם(‪.‬‬ ‫)הגה ומשערים בחוטים בינוניים שם ‪(.‬‬

‫על‬

‫השלחן‬

‫א‪.‬‬

‫אם עשה את הציצית מצמר גזול פסול‪ ,‬דכתיב ועשו להם‬ ‫משלהם )ש״ע סי׳ יא ו׳( ואם נעשה בעל תשובה והחזיר את‬ ‫הגזילה צריך להתיר את החוטים ולקושרם מחדש משום‬ ‫תעשה ולא מן העשוי )כה״ח שם בג ועי׳ ביאור הלכה( וראוי‬ ‫לדקדק לקנות הטלית במזומן ולא בהקפה )מ״ב שם כז(‬

‫ב‪.‬‬

‫כיון שיש דינים מיוחדים מתי הציצית כשרה ומתי פסולה לא‬ ‫יקנה ציציות מכל אחד‪ ,‬רק ממי שמוחזק לנאמן וירא שמים‬ ‫שיודע שעושים לשמה שאם לא כן הרי בטל מצות ציצית‬ ‫וברכותיו לבטלה )עוי״ח נח ה(‬

‫סימן יג‬ ‫ג‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫חוטי ציצית שנטווים ע ל ידי מכונה‪ ,‬צריך מפעיל המכונה‬ ‫לומר בתחלת ההפעלה ״לשם מצות ציצית״ ויש אחרונים‬ ‫המחמירים ופוסלים בזה‪ ,‬ולכן המחמיר וקונה חוטים טווים‬ ‫ביד תבוא עליו ברכה )ס׳ הלכה אות ע״ה(‬

‫סימן יג‬ ‫דיני ציצית בשבת‬ ‫א‬

‫ארבע ציציות מעכבין זה את זה שכל זמן שאין בה כל‬ ‫הארבעה אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים‬ ‫בשבת חייב חטאת )ש״ע סי׳ י״ג(‪.‬‬

‫ב‬

‫אם היא מצוייצת כהלכתה‪ .‬מותר לצאת בה לרשות הרבים‬ ‫בין טלית קטן בין טלית גדול ואפילו בזמן הזה שאין לנו‬ ‫תכלת )ש״ע שם( )אפילו בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום‬ ‫דנוי הם לבגד( )באה״ט בשם ב״י שם( הגה רק שלא יהא‬ ‫מונח לו על בתיפיו ומוקמינן לטלית אחזקתה שהוא מצויץ‬ ‫כהלכתו‪ .‬ואין צריך לבדקו קודם שיצא ב ו ) ש ם (‬

‫ג‬

‫אם נודע לו בשבת שהוא בכרמלית‪ .‬שהטלית שעליו פסול‪.‬‬ ‫לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו‪ .‬דגדול כבוד הבריות‪.‬‬ ‫)שם( הגה ואפילו טלית קטן שתחת בגדיו אין צריר לפשוט‪.‬‬ ‫שגנאי הוא לו לפשוט מלבושיו‪ .‬והוא הדין אם נפסק אחד מן‬ ‫הציציות בבית הכנסת‪ .‬אם מתבייש לישב בלא טלית‪ .‬דיוכל‬ ‫ללובשו בלא ברבה מכח גדול כבוד הבריות‪ .‬ודוקא בשבת‬ ‫דאסור לעשות ציציות‪ .‬אבל בחול כהאי גוונא אסור ע״כ‪.‬‬ ‫ואם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת‪ .‬דהוה‬ ‫ליה לתקוני מאתמול‪ .‬ואם אין ציציות נמצאים בעיר דינו כמו‬ ‫בשבת‪) .‬מגן אברהם שם(‬

‫‪28‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן יד‬ ‫ציצית שעשאה גוי ונשים וטלית שאולה‬

‫א‬

‫ציצית ש ע ש א ו גוי פסול‪ .‬דכתיב דבר אל בני ישראל לאפוקי‬ ‫גוי‪ .‬והאשה כשרה ל ע ש ו ת ן ) ש ״ ע סי׳ י״ד(‬

‫ב‬

‫הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה‪ .‬אם אין ציציות אחרים‬ ‫מצויים להכשירו‪ .‬יש לסמור ע ל הרמב״ם שמכשיר‪ .‬אבל לא‬ ‫יברר עליו‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫מותר ליטול טלית חבירו ולברר עליה ובלבד שיקפל אותה‬ ‫אם מצאה מקופלת )ש״ע שם( הגה והוא הדין לתפילין אבל‬ ‫אסור ללמוד מספרים של חבירו שלא מדעת‪) .‬שם(‬

‫על‬

‫השלחן‬

‫א‪.‬‬

‫יש אומרים שבזמן הזה רוב האנשים מקפידים שלא ילבשו‬ ‫אחרים את הציצית ותפלין שלהם‪ ,‬ולכן אין לקחת מהשמש‬ ‫ציצית ותפלין של אחרים‪ ,‬אלא אם כן יודע השמש בבירור‬ ‫שהבעלים אינם מקפידים )בא״ח לר לר וי( ואם נתן השמש‬ ‫לאחד טלית ובירר עליו‪ ,‬ולפני העטיפה לקחו ממנו בטענה‬ ‫שבא ב ע ל הטלית ורוצה אותה ונתן לו טלית אחר‪ ,‬לא יברר‬ ‫ע ו ד הפעם כיון שיש מחלוקת בזה ספק ברכות להקל )מעין‬ ‫גנים ח״ב אות וי(‬

‫ב‪.‬‬

‫אם ש א ל טלית מצויצת כדי ל ע ל ו ת לדוכן או לעלות לספר‬ ‫תורה וכיוצא‪ ,‬הרי זה לא יברר ע ל הטלית‪ ,‬אבל אם שאל כדי‬ ‫לקיים המצוה יכול לברר‪ ,‬שמסתמא נתנו לו חברו לא בתורת‬

‫ם ימן טו‬

‫‪29‬‬

‫שאלה אלא במתנה ע ל מנת להחזיר כדי שיוכל לצאת ידי‬ ‫חובה‪ ,‬וראוי להתרחק מטלית שאולה עד במה שאפשר‪) ,‬שם(‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫טליתות של הקדש שמונחים בבית הכנסת בתורת צדקה כדי‬ ‫שילבש אותם מי שאין לו טלית‪ ,‬יכול לברך עליהם ואפילו‬ ‫לובשם כדי לעלות לספר תורה או לדוכן‪) .‬שם ה(‬

‫ד‪.‬‬

‫מי שפשט טליתו כיון שהיה נצרך לנקביו וכיוצא בזה ודעתו‬ ‫לחזור ולהתעטף בו מיד יש אומרים שצריך לחזור ולברך ויש‬ ‫חולקים הלכך ספק ברכות להקל ולא יברך‪) ,‬עי׳ ש״ע סי׳ ח‬ ‫י״ד וכה״ח נב(‬

‫ה‪.‬‬

‫אם נפלה טליתו מעליו שלא במתכוין וחוזר ומתעטף‪ ,‬אם‬ ‫נפלה כולה יש מחלוקת אם לחזור ולברך הלכך ספק ברכות‬ ‫להקל ולא יברך‪ .‬ואם נפלה רובה וחלק ממנה נשאר עליו‬ ‫לכו״ע לא יברך‪) .‬עי׳ ש״ע שם וכה״ח שם נח(‬

‫ו‪.‬‬

‫אם לקח טלית להתעטף ובירך עליה ונפלה כולה מידו לפני‬ ‫שיתעטף בה‪ ,‬יטלנה ויתעטף בה בלי ברכה )כה״ח שם נט(‬

‫סימן טו‬ ‫קרע הטלית ולבישת הציצית ושכרה וענשה‬

‫א‬

‫אינו יבול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות לתופרו בבגד‬ ‫אחר משום תעשה ולא מן העשוי‪ .‬ועוד משום דעל כנפי‬ ‫בגדיהם בעינן‪ .‬וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה‪) .‬ש״ע‬ ‫סי׳ ט״ו(‬

‫‪30‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ב‬

‫טלית מצויצת כהלכתה שחלקוה לשתים‪ .‬ובכל חלק יש בו‬ ‫שיעור להתעטף בו ונשאר לכל אחד מהם ציצית או שתים‪.‬‬ ‫אין בהם משום תעשה ולא מן העשוי‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫נקרע הטלית תוך שלושה אצבעות סמוך לשפת הכנף אינו‬ ‫רשאי לתפרו‪ .‬ואין לו תקנה אלא שיחתוך אותו הקרע כולו‬ ‫על כל רוחב הבגד ויעשה בו נקב מחדש ויכרוך בו הציציות‪.‬‬ ‫)שם ועיין שם(‬

‫ד‬

‫טוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום‪.‬‬ ‫כדי שיזכור המצות בכל רגע‪ .‬ועל כן יש בו חמשה קשרים‬ ‫כנגד חמשה חומשי תורה‪ .‬וארבע כנפים‪ .‬שבכל צד שיפנה‬ ‫יזכור‪) .‬ש״ע סי׳ כ״ד(‬

‫ה‬

‫מצוה לאחוז הציציות ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת‬ ‫שמע‪ .‬רמז לדבר והיו הדברים האלה ובו׳ על לבבן‪ /‬טוב‬ ‫להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך‪ .‬יש נוהגים‬ ‫להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על‬ ‫העינים‪ .‬ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה‪ .‬כשמסתכל בציציות‬ ‫מסתכל בשני ציציות שלפניו‪ .‬שיש בהם עשרה קשרים רמז‬ ‫להויות )פי׳ ספירות( וגם יש בהם ששה עשר חוטים ועשרה‬ ‫קשרים עולה כ״ו כשם הוי״ה ב״ה‪ .‬גדול עונש המבטל מצות‬ ‫ציצית ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו׳‪ .‬הזהיר במצות‬ ‫ציצית זוכה ורואה פני שכינה )שם(‪.‬‬

‫על‬ ‫א‪.‬‬

‫השלחן‬

‫יזהר ללבוש טלית נאה שנאמר ״זה אלי ואנוהו״ התנאה‬ ‫לפניו במצות‪ ,‬עשה לפניו סוכה נאה‪ ,‬ציצית נאה‪) .‬מס׳ שבת‬ ‫דקל״ג ע״ב( ויש להזהר לכבס בכל עת את הטלית כדי שיהיה‬

‫סימן טו‬

‫ו‪3‬‬

‫לבן ונקי )כה״ח סי׳ כד ג( ומי שלבושו נאה והטלית מכוער‬ ‫עונשו גדול‪) ,‬בית שמחה ד״כ(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫כשאדם מתעטף! בציצית ויוצא מפתח דירתו ניצול מכל נזק‬ ‫ומכל מיני משחית )זוה״ק ויקרא ס( ומי שאין לו ציצית גדול‬ ‫הרי הוא מנודה לשמים‪) .‬פסחים קי״ג ע״ב( ובזכות הציצית‬ ‫ניצול מיצר הרע כמסופר בגמרא מנחות דמ״ד ע״א עי״ש‪,‬‬ ‫והרבה זכויות נאמרו בגמרא ובמדרש למי שנזהר בציצית‪.‬‬ ‫)ועי׳ בית שמחה דע״ט( וכל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני‬ ‫שכינה‪ ,‬ועוד מעלות גדולות כמבואר בגמרא‪ ,‬ובמדרשים‪,‬‬ ‫והמעביר ציציותיו ע ל עיניו כשקורא פרשת ציצית מובטח לו‬ ‫שלא יבוא לידי סמיות עין‪) .‬בית שמחה דס״א(‬

‫ג‪.‬‬

‫הציציות תשמישי מצוה הן‪ ,‬ואין בגופן קדושה‪ ,‬ולפיכך בזמן‬ ‫שקבועין בטלית אסור להשתמש בהם תשמיש של חול‪ ,‬כגון‬ ‫לקשור בהם איזה דבר וכיוצא‪ ,‬ויזהר שלא יהיו נגררין ע ל‬ ‫הקרקע משום בזיון מצוה‪ ,‬ואחר שנפסקו מהטלית לא יזרקם‬ ‫באשפה ובמקום מגונה‪ ,‬והמחמיר לגונזן תבוא עליו ברכה‬ ‫)בא״ח לך לך יט(‬

‫ד‪.‬‬

‫טליתות של מצוה שבלו‪ ,‬לא ישתמש בהם תשמיש מגונה‪ ,‬אלא‬ ‫זורקם והם כלים מאליהם‪ ,‬ואם טלית גדול בלה מקצתו ולא‬ ‫ראוי ללובשו ורוצה לעשות מחלק ממנו שנשאר חזק טלית‬ ‫קטן‪ ,‬יכול לעשות כן‪) .‬בא״ח לר לד כ׳ כ״א(‬

‫ה‪.‬‬

‫קטן היודע להתעטף‪ ,‬אביו צריך לקנות לו ציצית לחנכו‪ ,‬יש‬ ‫אומרים שהבונה לגיל תשע שנים‪ ,‬ויש אומרים שילד פקח מבן‬ ‫שש שנים וכשאינו פקח בן תשע‪ ,‬ויש אומרים משהגיע לשלש‬ ‫שנים צריך לחנכו וסימן לדבר שלוש שנים יהיה לכם ערלים‬ ‫ובשנה הרביעית וכו׳ וצריכים לברך על הציצית כגדול‪ ,‬ומגיל‬ ‫שלוש עשרה שנים חייב בציצית כגדול‪) ,‬בה״ח סי׳ יז י׳( ואין‬ ‫להמתין עד הנישואין‪).‬משנה ברורה סי׳ יז י׳(‬

‫‪32‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן י״ו‬ ‫דיני תפלין בפרטות‬

‫א‬

‫המניחים כיס התפילין והטלית לתור כים אחד‪ .‬צריכים ליזהר‬ ‫שלא יניחו כיס התפילין למעלה‪ .‬כדי שלא י פ ג ע בהם תחלה‪.‬‬ ‫ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יצטרר ל ע ב ו ר ע ל‬ ‫המצות )ש״ע סי׳ כ״ה(‪ .‬הגה מיהו אם תפילין מזומנים בידו‬ ‫ואין לו ציצית אין צריר להמתיו ע ל הציצית אלא מניח תפילין‬ ‫וכשמביאים טלית מתעטף בה‪.‬‬

‫ב‬

‫יכוין בהנחתם שצונו הקדוש ברור הוא להניח ארבע פרשיות‬ ‫אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים ע ל הזרוע כנגד הלב‬ ‫ו ע ל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה‬ ‫עמנו‪ .‬שהם מורים ע ל יחודו‪ .‬ואשר לו הכח והממשלה‬ ‫בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד להקדוש‬ ‫ברור הוא הנשמה שהיא במח וגם הלב שהוא עיקר התאות‬ ‫והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעט ה נ א ו ת י ו ) ש ם ( ‪.‬‬

‫ג‬

‫אם פ ג ע בשל ראש תחלה‪ .‬צריר להעביר ע ל אותה מצוה‬ ‫ויניח של יד תחלה ואחר בר של ראש‪) .‬משום דכתיב‬ ‫וקשרתם לאות ע ל ייר תחלה ואחר בר והיו לטוטפות( )שם‬ ‫והרדב״ז סי׳ תקכ״ט(‪.‬‬

‫ד‬

‫יברר להניח ולא ידגיש הנו״ן‪ .‬ע ל שם להניח ברכת אל ביתר‬ ‫)אחרונים(‪ .‬יברר ע ל תפילה של יד אחר הנחה ע ל הקבורת‬ ‫קודם קשירה‪ .‬משום דבל המצות מברר עליהם ע ו ב ר‬ ‫לעשייתן‪ .‬וקשירתן זו היא ע ש י י ת ן ) ש ם (‬

‫ה‬

‫בדבור בין תפילה של יד לתפילה של ראש ואם‬ ‫ע ל של ראש ע ל מצות תפילין )שם(‪ .‬אם סח‬ ‫אינו חוזר ומברר‪ ,‬אם ש מ ע קדיש או קדושה‬ ‫יד לתפילה של ראש לא יפסיק ל ע נ ו ת לעמהם‬

‫אסור להפסיק‬ ‫הפסיק מברר‬ ‫לצורר תפילין‬ ‫בין תפילה של‬

‫סימן טו‬

‫‪33‬‬

‫אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים‪ .‬ואפילו ל ע נ ו ת אמן‬ ‫ע ל ברבת תפילין שבירר אחר ל ע צ מ ו אסור כ״כ הבאה״ט שם‬ ‫משם דבר שמואל‪.‬‬ ‫ו‬

‫ביום ר״ח חולצים אותם קודם תפילת מוסר )שם(‪ .‬והטעם‬ ‫כתב הבאה״ט משום שאנו אומרים קדושת כתר לכן אין ראוי‬ ‫להיות כתר של תפלין ע ל י ו ) ש ם ( ‪.‬‬

‫ז‬

‫מי שאין לו אלא תפילה אחת‪ ,‬מניח אותה שיש‬ ‫עליה שכל אחת מצוה בפני עצמה‪ ,‬והוא הדין‬ ‫שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יבול להניח אלא‬ ‫אותה שיכול ואם אינו יכול להניח אלא של ראש‬ ‫עליה ע ל המצות תפילין לבד )ש״ע סי׳ כ״ו(‬

‫לו ומברר‬ ‫אם יש לו‬ ‫אחת מניח‬ ‫לבד מברר‬

‫ח‬

‫יש ליזהר שלא תזוז יו״ד של הקשר מהתפלה )ש״ע סי׳ י״ד(‬ ‫ולא תזוז לעולם אפילו בהיותם בתור הבית )קש״ב סי׳ ג׳(‬

‫ט‬

‫ילבש של יד מיושב ושל ראש מעומד‪ .‬ויכריר ע ל א צ ב ע ו‬ ‫הנקראת אמה שלוש כריכות‪ ,‬אחת בפרק ב׳ ושתים בפרק ג׳‬ ‫)שם מהאר״י ז״ל(‬

‫י‬

‫מי ש ט ע ה וברר ע ל תפילין של יד ע ל מצות יצא )קש״ג שם(‬ ‫לא יסיח דעתו מהתפילין ואינו רשאי להסיח כי אם ב ע ו ד‬ ‫שהוא עוסק בתורה או בתפילת י״ח ומאד צריר ליזהר בזה‬ ‫ו ע ו נ ש ו גדול )שם( אם הוא סבור שהוא יום וברר ע ל התפילין‬ ‫והוא לילה אין צריר ל ב י ר אחר בר כשיגיע זמנם )שם(‬ ‫)וזמנה כזמן הטלית שכתבנו לעיל(‬

‫ע ל השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫כפי סדר הבחינות העליונות שרומזים להם הציצית והתפילין‪,‬‬ ‫צריך להניח הציצית קודם התפלין‪ ,‬ואם היה לובש תפלין בלי‬

‫‪34‬‬

‫שלחן המלך‬

‫טלית גדול משום שלא היה לו באותה שעה טלית‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הביאו לו טלית‪ ,‬צריך לחלוץ את התפלין‪ ,‬וללבוש את הציצית‪,‬‬ ‫ואחר כך יניח את התפלין בלא ברכה‪) .‬בא״ח וירא ג׳( וכן אם‬ ‫היה לובש רק תפלין של ראש מפני שלא היה לו של יד‪ ,‬ואחר‬ ‫כך הביאו לו יחלוץ תפלין של ראש מעליו וילבש של יד תחלה‬ ‫ואחר כך יניח של ראש‪) ,‬שם כ׳(‬ ‫ב‪.‬‬

‫כיון שאסור להפסיק בדבור בין תפלין של יד לשל ראש אם‬ ‫טעה והתחיל לברך ע ל תפלין של ראש ״ברוך אתה ה׳״ ונזכר‬ ‫שאין מברכין‪ ,‬לא יסיים ״למדני חוקיך״ כדי שיראה כאלו‬ ‫קורא פסוק‪ ,‬שאז זה יהיה הפסק בין תפלין של יד לשל ראש‪,‬‬ ‫אלא יסיים הברכה ויברך ״על מצות תפלין״ כדעת הפוסקים‬ ‫שמברכים על תפלין של ראש בפני עצמן‪) .‬שם ־‬

‫ג‬

‫?זדר הנחת התפלין כך הוא‪ :‬קושר תפלין של יד בזרוע‬ ‫השמאלית ע ל הקיבורת שהוא המקום הגבוה‪ ,‬ויכסה זרועו‬ ‫בטלית כדי שתהיה הנחת התפלין של יד בהצנע ויברך‪ ,‬ואחר‬ ‫הברכה יהדק את התפלין ע ל היד ויחבר את היו״ד שברצועה‬ ‫עם התפלין אף שהוא כל הזמן מחובר‪ ,‬ע ל ידי שיכרוך‬ ‫הרצועה סביב‪ ,‬ויעביר את הרצועה לזרוע‪ ,‬ויכרוך שבע‬ ‫כריכות שלמות‪ ,‬וחצי הכריכה הראשונה והאחרונה אין‬ ‫נחשבות‪ ,‬ויעמוד ויניח תפלין של ראש‪ ,‬ואחר כך יגמור הנחת‬ ‫תפלין של יד בשלש כריכות באצבע האמצעי‪ ,‬וטוב לומר‬ ‫בשעה שכורך ״וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק‬ ‫ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳‬ ‫ואחר כר יקח את שתי הרצועות של תפלין של ראש ויכניסם‬ ‫בחגורה‪ ,‬רצועת שמאל יכניסה בקצה העליון של החגורה‬ ‫כנגד החזה‪ ,‬ורצועת הימין יבניסה בקצה התחתון של החגורה‬ ‫שתהיה כנגד הטבור בסוד והאחת גבוהה מחברתה‪ ,‬ויניח את‬ ‫סוף קצוות הרצועה בחגורה שלא יהיו משולשלות לארץ )שם‬ ‫טו טז יז(‬

‫סימן יז‬

‫‪35‬‬

‫סימן יז‬ ‫דיני מקום ואופן הנחתם ודין הרצועות‬ ‫א‬

‫מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר החופה שבעצם שבין‬ ‫הקבד״ו ובית השחי ויטה התפלה מעט לצד הגוף בעניין‬ ‫שכשיבוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו ונמצא מקיים יהיו‬ ‫הדברים האלה על לבבר )ש״ע סי׳ צ״ד(‬

‫ב‬

‫אטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאל‬ ‫שלו שהוא ימין של כל אדם‪ .‬ואם שולט בשתי ידיו מניח‬ ‫בשמאל כל אדם‪ .‬ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה‬ ‫בשמאלו‪ ,‬או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימינו יד‬ ‫שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד‬ ‫שכנגדה )שם(‬

‫ג‬

‫מקום הנחת תפילין של ראש מתחילת עיקרי השער של מצחו‬ ‫עד סוף המקום שמוחו של תנוק רופס )שם סי׳ ז״ר(‬

‫ד‬

‫צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה שהוא נגד הפנים‪,‬‬ ‫וצריר לכוין הקציצה שתהא כנגד בין העינים‪ ,‬גם הקשר‬ ‫יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן ולכאן‪ ,‬וצריר שיהיה‬ ‫השחור שברצועות למעלה ולא יתהפכו בין של יד בין של‬ ‫ראש‪ .‬ישלשל הרצועות שיהיו תלויים לפניו ויגיעו עד הטבור‬ ‫רוחב הרצועות של יד ושל ראש כרוחב שעורה לפחות‪ .‬ואם‬ ‫פיחת משיעור זה מניחן כמות שהם עד שימצא אחרות‬ ‫כשיעור‪) .‬שם(‬

‫ה‬

‫חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה‪ .‬וכשיאמר וקשרתם‬ ‫לאות על ייר ימשמש בשל יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין‬ ‫עיניר ימשמש בשל ראש‪) .‬שם(‬

‫ו‬

‫אם נפסקה הרצועה של ראש מה שמקיף ממנה הראש‪ .‬ובשל‬

‫‪36‬‬

‫שלחן המלך‬

‫יד מה שמקיף הזרוע לקשור התפילה עם הזרוע וכדי‬ ‫שתמתח ע ד א צ ב ע אמצעית ויכרוך עליה שלוש כריכות‬ ‫ויקשור‪ .‬אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה‪ .‬מכאן‬ ‫ואילף אין הקשירה והתפירה פוסלים בהם‪ .‬ו ב ש ע ת הדחק יש‬ ‫לםמיר ע ל המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין‪) .‬ש״ע‬ ‫סי׳ ל״ה(‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫צריך להזהר בתפלין של ראש שתהא קצה התחתון של‬ ‫התיתורא מונח ע ל מקום התחלת עיקרי השיער‪ .‬שגם‬ ‫התיתורא מכלל התפלין‪ ,‬ואם השערות שלו יורדות ע ל המצח‬ ‫אין זה נחשב שמניח ע ל השערות כי צריך להניח ע ל שורשי‬ ‫השערות‪ .‬ומקום הנחת התפלין הוא במקום שמוחו של תינוק‬ ‫רופס‪ .‬ואם הניח התפלין למטה הרי זה מדרר הקראים ולא‬ ‫קיים את המצוה‪ ,‬וגם נענש ע ל כר‪ .‬ואפילו היה רובו של‬ ‫הבית במקום שיעור לא יצא ידי חובה ואין אומרים בזה רובו‬ ‫ככולו‪) .‬בא״ח חיי שרה א(‬

‫ב‪.‬‬

‫אדם זקן שנשרו שערות ראשו‪ ,‬וכן הקרח‪ ,‬אף שאין להם עתה‬ ‫ש ע ר בראשם‪ ,‬יניחו את התפלין במקום שהיה בו מקודם שער‪,‬‬ ‫ואפשר לראות ולהבחין בין המקום שהיה בו פעם שער למקום‬ ‫שלא צמח שם שער מעולם‪) .‬שם( ואם חובשים פאה נכרית לא‬ ‫יניחו עליה את התפלין דהוי חציצה )כה״ח כ״ז כ״ב(‬

‫ג‪.‬‬

‫מי שחלה והבריא‪ ,‬ועקב מחלתו נשתנו אצלו היוצרות ויד‬ ‫ימינו נעשתה חלשה והשמאלית התחזקה דינו באיטר‪) .‬שערי‬ ‫עזרא ח״א ג(‬

‫ד‪.‬‬

‫לא יהא דבר חוצץ בין התפלין לבשרו‪ ,‬בין בתפלין של יד בין‬ ‫בשל ראש‪) .‬שו״ע כ״ז ד(‬

‫סימןיח‬

‫‪37‬‬

‫סימן יח‬ ‫החייבים בתפילין והפטורים‬ ‫וזמן הנחתן ואיך לנהוג בקדושתן‬ ‫א‬

‫גדול שכר מצות תפילין וכל מי שאינו מניחם‪ .‬הוא בכלל‬ ‫פושעי ישראל בגופן‪) .‬ש״ע סי׳ ל״ז(‬

‫ב‬

‫מצוה להיותן עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף! נקי שלא‬ ‫יפיח בהם‪ .‬ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול להזהר‬ ‫בהם‪ .‬נהגו שלא להניחם‪ .‬כי אם דווקא בשעת קריאת שמע‬ ‫ותפילה‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫קטן היודע לשמור תפילין בטהרה ושלא יישן בהם חייב אביו‬ ‫לקנות לו תפילין לחנכו‪) .‬שם( חולה מעיים פטור מתפילין‪.‬‬ ‫)ש״ע סי׳ ל״ח(‬

‫ד‬

‫מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור‬ ‫זמן התפילה ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם יראה לו שיכול‬ ‫להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין‬ ‫אהבה לקריאת שמע ויברך )שם(‪.‬‬

‫ה‬

‫המניח תפלין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה )שם( הגה‬ ‫ואם א״א לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם‪) .‬ויש חולקים(‬

‫ו‬

‫אבל ביום א׳ אסור להניח תפילין ומכאן ואילך חייב‪ .‬בתשעה‬ ‫באב חייבים בתפילין )ש״ע שם( ומיהו בסימן תקנ״ה כתב‬ ‫נוהגים שלא להניח תפלין בט״ב שחרית ולא בתשעה באב‬ ‫טלית‪ .‬ובמנחה מניחים ציצית ותפלין ומברבין עליהם ע״ש‪.‬‬

‫ז‬

‫מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ואי אפשר לו לישב‬ ‫דעתו פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם‪ .‬שם‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ח‬

‫היה צריך לתפלין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם‪,‬‬ ‫תפילין קודמין )שם(‪ .‬ואם אפשר בשאלה מזוזה קודמת דאי‬ ‫אפשר בשאלה )מ״א(‪.‬‬

‫ט‬

‫אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות‪ .‬אבל מותר‬ ‫לתלותן בכיסן )ש״ע סי׳ מ׳( וכתב המגן אברהם אבל ספר‬ ‫תורה אסור לתלות אפילו בכיס‪ .‬נוהגים להתענות מי‬ ‫שנופלים לו תפילין‪ .‬והוא הדין כשנופל לו ספר תורה‪.‬‬ ‫ובשו״ת משפטי שמואל סי׳ י״ב תמצא סמך למנהג זה ע״ש‪.‬‬ ‫עוד כתב המגן אברהם נראה לי דוקא בלא נרתקן‪ .‬אבל בספר‬ ‫תורה אפילו בנרתיקן)כ״ז שם סי׳ מ׳(‬

‫י‬

‫בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או‬ ‫עד שיניחם בבלי תוך בלי‪ .‬והוא שאין השני מיוחד להם שאם‬ ‫הוא מיוחד אפילו הם מאה חשובים כאחד )שם סי׳ מ׳(‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫אף! שהמנהג להניח תפלין בשעת התפילה‪ ,‬מכל מקום מי שלא‬ ‫היה לו תפלין בעת התפלה‪ ,‬יניח אותם מיד כשיש לו שזמנם‬ ‫בל היום‪ .‬ויברך עליהם‪ .‬שמצות תפלין בפני עצמה היא ואינה‬ ‫הכרחית לתפלה דוקא‪ ,‬ועד השקיעה מניחן בברכה‪ .‬ובבין‬ ‫השמשות יניחם בלא ברכה‪ ,‬אבל בלילה לא מניחים תפלין‬ ‫שמא ישכח ויישן בהם‪) .‬שו״ע סי׳ ל׳ א׳ כה״ח י״ז( וראוי‬ ‫לפרסם הלכה זו ברבים כי רבים טועים וחושבים שאם לא‬ ‫הניחו תפלין בבקר אינם יכולים להניח במשך היום‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫אין מניחין תפלין בשבתות ובימים טובים וכן בחול המועד‬ ‫שהם עצמם אות וכשמניח אות אחר יהיה זלזול לאות שלהם‪.‬‬ ‫)שו״ע סי׳ לא א׳ ב׳(‬

‫סימן יח‬

‫‪39‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ירא שמים ראוי לו שיניח גם תפלין דרבינו תם‪ ,‬וההבדל‬ ‫ביניהם הוא בסדר הפרשיות; לרש״י ‪ -‬קדש‪ ,‬והיה כי יביאך‪,‬‬ ‫שמע‪ ,‬והיה אם שמוע‪ .‬לר״ת ‪ -‬קדש‪ ,‬והיה בי יביאך‪ ,‬והיה אם‬ ‫שמוע‪ ,‬שמע‪ .‬ובפרט אחר שרבינו האר״י הגיד בקבלה מפי‬ ‫אליהו הנביא זכור לטוב שראוי לעשות כשתי הסברות‪ ,‬ועפ״י‬ ‫הסוד ראוי להניחם ביחד ותפלין דר״ת מעל רש״י ויעשה‬ ‫הבתים קטנים שיהיה מקום לשניהם‪ ,‬והבית דר״ת קטן משל‬ ‫רש״י‪ .‬וברצועות יניח רצועה של רש״י מעל ר״ת‪ ,‬ולבן‬ ‫הרצועה של רש״י תהיה מעט רחבה שתכסה רצועת ר״ת‪,‬‬ ‫)בא״ח וירא כא(‬

‫ד‪.‬‬

‫אין לברך על תפלין דרבנו תם‪ ,‬אפילו לובשו לבדו‪ ,‬משום‬ ‫דמדרגת תפלין דרבנו תם גבוהה משל רש״י על דרך הסוד‪,‬‬ ‫ואין בכחינו להמשיך אור הנשפע ממדרגה זו‪) .‬שם כב(‬

‫ה‪.‬‬

‫אעפ״י שאינו מברך על תפלין דרבנו תם מכל מקום אם מניחו‬ ‫לבדו אסור לו לדבר בין תפלין של יד ואם שמע קדיש או‬ ‫קדושה יענה‪ ,‬ואחר שיענה יפשוט תפלין של יד ויניחם בחזרה‬ ‫ואחר כך תפלין של ראש כדי שלא יהיה הפסק ביניהם‪) ,‬שם‬ ‫כו(‬

‫ו‪.‬‬

‫מי שחלץ תפלין על דעת לחזור ולהניחם מיד‪ ,‬לא יחזור לברך‪.‬‬ ‫וכן אם זזו ממקומם והניחם במקום הנכון לא יברך‪ ,‬ואם נצרך‬ ‫לנקביו וחלצן כדי להכנס לבית הכבוד יש מחלוקת אם יחזור‬ ‫ויברך כיון שאסור להכנס בהם לבית הכבוד הלכך ספק ברכות‬ ‫להקל ולא יברך‪) .‬שם י״ג(‬

‫ז‪.‬‬

‫מותר לברך על תפלין שאולין‪ ,‬כיון שאדם יוצא בתפלין של‬ ‫חברו‪ ,‬אבל אסור לברך על תפלין גזולין דהוי מצוה הבאה‬ ‫בעבירה‪ ,‬ובשעת הדחק יבול לקחת תפלין של חברו מבלי‬ ‫לשואלו שמסתמא שמח חברו שתקויים מצות התפלין בשלו‪,‬‬ ‫וטוב שאחר כך יאמר לבעלים ויבקש מהם רשות למפרע על‬ ‫מה שלקח )אם אפשר למוצאם( )שם יד(‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫ח‪.‬‬

‫מי שנפטר לו מת ביום אחד‪ ,‬ונקבר ביום אחר‪ ,‬אסור להניח‬ ‫תפלין גם ביום הקבורה )שם יב(‪ .‬ומנהג ירושלים להניחם‬ ‫בצנעא ביום הקבורה בלא ברכה‪) .‬ס׳ הלכה ע״ה(‬

‫ט‪.‬‬

‫מי ששמע שנפטר אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו‬ ‫והשמועה היתה קרובה דהיינו תוך שלשים יום מהפטירה‬ ‫אסור לו להניח תפלין באותו יום‪ ,‬אבל תוך שבעת ימי אבלות‬ ‫מותר לו להניח תפלין דרבנו תם‪ .‬ומי שנפטר לו מת ברגל‬ ‫שיושב שבעה אחר הרגל הרי זה חייב להניח תפלין ביום‬ ‫הראשון)שם יב(‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫מי שנפלו לו תפלין מידו‪ ,‬נכון שיתענה יום אחד באותו‬ ‫היום‪ ,‬ואם אי אפשר לו להתענות‪ ,‬יפדה את התענית‬ ‫בצדקה‪ ,‬ואפילו נפלו בגובה פחות מעשרה טפחים‪ ,‬ואם‬ ‫נפלו בהיותם בתוך הכיס יפדה את התענית בצדקה‪) .‬שם‬ ‫יח(‬

‫יא‪ .‬לפני שחולץ את התפלין ראוי ללמוד בהם דברי תורה כפי‬ ‫יכולתו‪ ,‬ובפרט בתפלין דרבנו תם )שם יא( ויש נוהגים ללמוד‬ ‫בהם חק לישראל‪ ,‬ותבוא עליהם ברכה‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬

‫לא הכל בקיאים בצורת התפלין‪ ,‬ועל כן על כל קלקול שנעשה‬ ‫בתפלין יפנו לרב מומחה‪ ,‬ורצוי כיום לבדוק מפעם לפעם את‬ ‫התפלין‪.‬‬

‫יג‪.‬‬

‫כיום מצויים מאד רמאים שמוכרים תפלין ופרשיות פסולות‪,‬‬ ‫ולכן אם אינו יודע מי כתב את הפרשיות ומי סידר את‬ ‫התפלין‪ ,‬לא יקנה רק ממוחזק לירא שמים בתכלית ובהשגחת‬ ‫רב מוסמך‪ ,‬וכבר ידענו שבעוה״ר גויים למדו לכתוב וכותבים‬ ‫מזוזות ותפלין ומוכרים אותם בשוק ואי אפשר לדעת שהם‬ ‫פסולים‪.‬‬

‫יד‪.‬‬

‫כך סדר חליצת התפלין‪ :‬יעמוד ויסיר הכריכות של האצבע‪,‬‬ ‫וישב ויסיר שנים או שלשה כריכות מזרועו‪ ,‬ויעמוד ויסיר את‬

‫ס י מ ן יט‬

‫ו‪4‬‬

‫התפלין של ראש מראשו‪ ,‬וישב ויסיר את התפלין של יד מידו‪.‬‬ ‫שסדר חליצתן כסדר הנחתן‪ .‬ויחלוץ התפלין והטלית ביד‬ ‫שמאל שהיא יד כהה להראות שקשה פרידתן‪ ,‬ומנהג החכמים‬ ‫לנשק התפלין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן‪ ,‬ובשעה שמניחם‬ ‫בכיס לחבוב מצוה‪) .‬שם ט׳ י׳(‬ ‫טו‪ .‬יש טועים בתאריך הבר מצוה לבניהם ומונים אותו לפי‬ ‫התאריך הלועזי‪ ,‬ועובר על הבן י׳׳ג שנה בלא להניח תפלין‪,‬‬ ‫וכן יש שחושבים שהכל תלוי בעת עריכת המסיבה‪ ,‬וקובעים‬ ‫אותה כשנוח להם והילד אינו מניח תפלין‪ ,‬אך שדברים‬ ‫פשוטים הם מכל מקום יש להזהיר המון העם מזה שילכו לרב‬ ‫ויקבע להם התאריך המדויק‪.‬‬ ‫טז‪ .‬אסור להסיח דעת מהתפלין ומחלוקת ראשונים היא מה נקרא‬ ‫היסח הדעת; דלדעת רבינו יונה דוקא אם נוהג בהם שחוק‬ ‫וקלות ראש‪ ,‬ולדעת הרמב״ן כל מיני הסחת הדעת אסורה‪,‬‬ ‫ובכדי שיעור הילוך מאה אמה אין לחוש להיסח הדעת‪.‬‬ ‫)שארית יוסך ח״ג או״ח א(‬

‫סימן יט‬ ‫אם מותר לשנות תפלין של יד לשל ראש‬ ‫א‬

‫אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד‪ .‬אפילו ליק ח‬ ‫רצועה מהם וליתן בשל יד אסור מפני שאין מורידין מקדושה‬ ‫חמורה לקדושה קלה ושל ראש קדושתו חמורה שרובו של‬ ‫שדי בשל ראש‪ .‬אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות‪) .‬אם‬ ‫נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אסור לחפיר ראש האחד‬ ‫למעלה‪ .‬לעשות בו קשר של יד וראש השני שהיה הקשר‬ ‫יקשור למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו״ד‬ ‫ועתה יעשה בו כריכות האצבעות‪) .‬מ״א( ואם חדשים‬

‫‪42‬‬

‫שלחן זזמלך‬ ‫שעדיין לא הניחם מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד‪.‬‬ ‫שעולה עליה מכסה עור אחד ונראין כבית אחד )ש״ע סי׳‬ ‫מ״ב(‬

‫ב‬

‫אם התנה עליהם מתחלה אפילו לבשן אדם יבול לשנות אפילו‬ ‫משל ראש לשל יד)שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫סודר‬ ‫זמנא‬ ‫עניין‬ ‫דברי‬ ‫)ואם‬

‫דאזמניה למצר ביה תפילין לעולם וצר ביה תפילין חד‬ ‫אסור למצר ביה זוזי‪ .‬הגה ואם התנה עליו מתחילת בכל‬ ‫שרי‪ .‬וקלף! המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו‬ ‫חול‪ .‬דהזמנה בהאי גונא לגוף הקדושה מלתא היא‪.‬‬ ‫התנה עליו מתחילה מותר עיין ט״ז(‬

‫ד‬

‫אזמניה ולא צר ביה או צר ביה ולא אזמניה )פי׳ לפי שעה‬ ‫ולא אזמניה להיות שם לעולם( שרי למצר ביה זוזי‪ .‬שם‪.‬‬

‫סימן כ‬ ‫אסור שינה בתפילין ובבית הקברות‬ ‫א‬

‫כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם אפילו‬ ‫שנת עראי אלא אם הניח עליהם סודר‪ .‬ולא היתה עמו אשה‬ ‫ישן בהם שנת עראי‪ .‬וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו‬ ‫והוא יושב וישן‪ .‬היו התפילין כרוכים בידו מותר לישן בהם‬ ‫אפילו שנת קבע ואם אחוזים בידו ואינם כרוכים בידו אסור‬ ‫לישן בהם אפילו שנת עראי )ש״ע סי׳ מ״ד(‪ .‬וכתב הבאר‬ ‫היטב וז״ל שנת עראי‪ ,‬ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא‬ ‫עומד בשחוק וקלות ואש‪ .‬אבל מתעסק בצרכיו ואין דעתו‬ ‫עליהם ממש‪ .‬אין זה נקרא הסיח הדעת כ״כ הטור וה״ר יונה‬ ‫ז״ל‪ .‬שם‪.‬‬

‫סימןכא‬

‫‪43‬‬

‫ב‬

‫אסור להיכנס לבית הקברות או בתור ארבע אמות של מת‬ ‫ותפילין בראשו משום לועג לרש‪ ,‬ואם הם מכוסים מותר‬ ‫)שו״ע סי׳ מה(‬

‫ג‬

‫בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו לבושים יכולים‬ ‫להניח שם תפילין לכתחילה‪ .‬ובבית האמצעי שמקצת בני‬ ‫אדם עומדים שם לבושים ומקצתן עורמים‪ .‬אינו יכול להניחם‬ ‫לכתחילה‪ .‬ואם היו בראשו אינו צריך לחלצן ובבית הפנימי‬ ‫שכל העומדים שם ערומים‪ .‬אפילו היו בראשו צריך לחלצן‪.‬‬ ‫)ש״ע שם(‬

‫סימן כא‬ ‫דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח‬ ‫א‬

‫אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן עונה אחריו אמן‪.‬‬ ‫אחר ישתבח יבול לענות אמן אחר ברבת עצמו‪) .‬ש״ע סי׳‬ ‫נ״א(‬

‫ב‬

‫צריר ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברור שאמר עד סוף‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬הגה ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך‬ ‫שאמר לישתבח )שם( אבל כל אמן מותר לענות‪) .‬מג״א סי׳‬ ‫ס״ג ס״ו( ]בין ברוך שאמר לישתבח מלבד אמן של סוף‬ ‫הקדיש על ישראל ויהא שלמא[וגם אין להפסיק בשתיקה‬ ‫)קש״ג(‪ .‬אבל ברוך הוא וברור שמו אין לענות‪) .‬באר היטב‬ ‫שם(‬

‫ג‬

‫צריך להפסיק בין אלילים ובין וה׳ שמים עשה‪ .‬צריך לכוין‬ ‫בפסוק פותח את ידיר‪ .‬ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם‬ ‫אחרת‪) .‬שם(‬

‫‪44‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫על השלחן‬

‫א‪ .‬מצות עשה להתפלל בבל יום שנאמר ״ועבדתם את ה׳‬ ‫אלקיבם״‪ ,‬מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה‪ ,‬שנאמר‬ ‫•״ולעובדו בכל לבבכם״ אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב‬ ‫זו תפילה‪ ,‬ועזרא ובית דינו תקנו שמנה עשרה ברכות‪ ,‬שלש‬ ‫ראשונות שבח לה׳ ושלש אחרונות הודיה‪ ,‬ואמצעיות יש בהן‬ ‫שאלת כל הדברים‪ ,‬שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש‬ ‫ולצורכי הצבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל‪) ,‬הרמב״ם‬ ‫פ״א מה׳ תפלה א׳ ד( ובכל סדר התפלה יש סודות נעלמים‬ ‫ודברים נפלאים)בה״ח נ״ב ב׳ משם שער הכוונות(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫התפלה היא במקום הקרבן‪ ,‬ולכך צריך להזהר שתהא דוגמת‬ ‫הקרבן בכוונה‪ ,‬ולא יערב בה מחשבה אחרת‪ ,‬כמו מחשבה‬ ‫שפוסלת בקדשים‪ ,‬ומעומד דומיא דעבודה‪ ,‬קביעות מקום כמו‬ ‫הקרבנות שבל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו‪ ,‬ושלא‬ ‫יחצוץ דבר בינו לקיר דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו‬ ‫לקיר‪ ,‬וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון‬ ‫בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול להוציא על זה‪ ,‬ומכל‬ ‫מקום טוב שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות‬ ‫)שו״ע סי׳ ס״ח ד׳(‬

‫ג‪.‬‬

‫אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל‪ :‬הוו זהירין בתפלה!‬ ‫שאין מדה אחרת יפה הימנה‪ ,‬והיא גדולה מכל הקרבנות‪,‬‬ ‫ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו‪ ,‬כיון‬ ‫שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו‪) .‬תנחומא‬ ‫וירא( אין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל בריה )שם‬ ‫ואתחנן( מי שרוצה שהקדוש ברוך הוא יקבל תפלתו ישתדל‬ ‫לעסוק בתורה )זוה״ק בראשית רב( הפותח פיו בתורה‬ ‫ובתפלה נעשים לו כל חפציו)אותיות דר״ע קטנותא(‬

‫סימן כב‬

‫‪45‬‬

‫סימן כב‬ ‫דיני מי ששהה לבוא לבהכ״נ עד ישתבח‬

‫א‬

‫אם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה אומר‬ ‫בריר שאמר עד מהולל בתשבחות‪ .‬ואחר כר תהלה לדוד עד‬ ‫סופו ואחר כף הללו את ה׳ מן השמים עד סוף ואחר כר הללו‬ ‫אל בקדשו עד סוף‪ ,‬ואחר כר ישתבח‪ .‬ואחר כר יוצר וקריאת‬ ‫שמע וברכותיה ויתפלל עם הצבור‪ .‬ואם אין שהות כל כר‬ ‫ידלג גם מזמור הללו את ה׳ מן השמים )ש״ע סי׳ נ״ב( הגה‬ ‫ואם עוד אין שהות לא יאמר רק בריר שאמר ותחלה לדוד‬ ‫וישתבח )שם( ואם בבר התחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר‬ ‫פסוקי דזמרה אפילו בדלוג יקרא קריאת שמע וברכותיה עם‬ ‫הצבור ויתפלל עמהם ואחר כר יקרא כל פסוקי דזמרא חוץ‬ ‫מבריר שאמר וישתבח‪) .‬ש״ע סי׳ נ״ב‪ (.‬הגה ומכל מקום‬ ‫יאמר כל הברכות שמחוייב לברר בבקר‪ .‬וכתב הפר״ח‬ ‫ומסתברא לי דכל הברכות יוכל לביר חוץ מן ברכת אלהי‬ ‫נשמה‪ .‬שחותם בה המחזיר נשמות לפגרים מתים שכבר יצא‬ ‫בברכת מחיה המתים‪ .‬באה״ט שם‪) .‬וכל זה כשאין מנין בבית‬ ‫כנסת אחר( ב אין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברור‬ ‫שאמר וקצת פסוקי דזמרה‪ .‬אין לברר על עטיפת ציצית בין‬ ‫פסוקי דזמרה לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר‪) .‬ש״ע סי׳‬ ‫נ״ג(‬

‫ג‬

‫הוצרר לנקביו אל יתפלל‪ .‬ואם יעבור זמן תפלה בצבור ויכול‬ ‫לעמוד עד פרסה שרי‪ .‬ואם הוצרר לנקביו בתור פסוקי‬ ‫דזמרה וחזר‪ .‬יטול ידיו ויברר אשר יצר ויניח ציצית ותפילין‬ ‫ויברר עליהם )קש״ג סי׳ ז׳ משם גנת ורדים(‪) .‬ויש חולקים‬ ‫וסוברים שברכת אשר יצר יברר בין ישתבח ליוצר‪ ,‬ועל‬ ‫ציצית ותפלין כיון שפשטן לצרכיו יניחם בלא ברכה‪ .‬בה״ח‬ ‫נ ג ז(‬

‫‪46‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ד‬

‫אין לענות אמן אחר מלך מהולל בתשבחות דישתבח אלא‬ ‫אחר חי העולמים‪ .‬ששם הוא סיום הברכה‪) .‬ש״ע סי׳ נ״ד(‬

‫ה‬

‫כהן שקראוהו לעלות לתורה ולנשיאות כפים בתוך פסוקי‬ ‫דזמרה עולה וקורא ונושא כפיו)שם(‪.‬‬

‫ו‬

‫אם לא היה מניין ולא אמרו קדיש יכולים לומר קדיש בתוך‬ ‫פסוקי דזמרה ולכתחילה צריך להמתין קודם ברוך שאמר‬ ‫שלא יתחילו עד שיהיה מניין ייאמרו קדיש )קש״ג סי׳ ז׳(‪.‬‬

‫ז‬

‫פסוק והוא רחום יכפר עון יאמר אף! בשבת ויום טוב‪ .‬אם לא‬ ‫בא מניין והם ממתינים עד שיבא‪ .‬לא יאמר השליח צבור‬ ‫ישתבח אלא ימתין עד שיבא מניין ואחר בך יאמר ישתבח‬ ‫וקדיש‪ .‬אבל יחיד יאמר ישתבח מיד )קש״ג סי׳ ד(‪ .‬לא יאמר‬ ‫ישתבח אם לא אמר ברוך שאמר )שם(‪ .‬המספר בין ישתבח‬ ‫ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה )שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫שליח צבור שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב‪ .‬אם‬ ‫הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להש״י בנעימה‬ ‫תבוא עליו ברכה‪ .‬והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה‬ ‫ויראה‪ .‬אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה‬ ‫מגונה‪ .‬ומכל מקום בל המאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני‬ ‫טורח צבור )ש״ע סי׳ נ״ג( וכתב רש״ל דאפילו ברצון הקהל‬ ‫להאריך יותר מדי הרי זה מגונה‪) .‬בה״ט שם‪(.‬‬

‫סימן בג‬ ‫דין קדיש וענייתו ועניית אמן דברכות‬ ‫א‬

‫אומרים קדיש‪ ,‬ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני‬ ‫חורין גדולים שהביאו שתי שערות‪ .‬והוא הדין לקדושה‬ ‫וברכו שאין נאמרים בפחות מעשרה ) ש ״ ע סי׳ נ״ה(‬

‫סימן כג‬

‫‪47‬‬

‫ב‬

‫אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן‪.‬‬ ‫גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל‪ .‬והוא‬ ‫שנשתיירו רובן )שם(‪ .‬הגה ומכל מקום עבירה היא לצאת‬ ‫ועליהם נאמר ועוזבי ה׳ יכלו‪ .‬אבל אם נשארו עשרה מותר‬ ‫לצאת‪.‬‬

‫ג‬

‫אם התחילו באבות ויצאו מקצתן גומר אפילו קדושה‪) .‬שם(‬ ‫הגה ואם אחר שהתחילו להתפלל יוצר יצאו מקצתן גומרים‬ ‫עד סוף תפילת י״ח בלחש‪ ,‬ואז לא יתחיל השליח צבור‬ ‫להתפלל בקול רם דבבר נשלם תפלת יוצר וגם אין קורים‬ ‫בתורה דזהו עניין אחר‪ .‬ותפילת ערבית וקדיש שאחריה‪ .‬לא‬ ‫שייך לקריאת שמע וברכותיה‪ .‬פירוש אם התחיל ערבית‬ ‫בעשרה ויצאו מקצתם יגמור קריאת שמע וברכותיה והקדיש‬ ‫שקודם התפילה‪ .‬לפי שהקדיש שייך לקריאת שמע‬ ‫וברכותיה‪ .‬אבל לא יאמרו קדיש שלאחר תפילת י״ח‪ .‬לפי‬ ‫שהתפילה אינה חבור לקריאת שמע וברכותיה‪ .‬דתפילת‬ ‫ערבית רשות‪ .‬וכל שכן סדר קדושה וקדיש במוצאי שבת‪.‬‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות‬ ‫עמהם או שהוא ישן אפילו הכי מצטרף עמהם‪ .‬כשאחד‬ ‫מתפלל לבדו נכון שאחרים ימתינו מלומר קדיש עד שיגמור‬ ‫כדי שיזכה גם הוא עמהם )ש״ע סי׳ נ״א(‪ .‬האחרונים החמירו‬ ‫בישן להעירו ולצערו לפחות עד שיהא מתנמנם )קש״ג(‪.‬‬

‫ה‬

‫חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר‪ .‬הרי הן‬ ‫כפקחין ומצטרפין‪ .‬אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר הרי הוא‬ ‫כשוטה וקטן)שם(‬

‫ו‬

‫עבריין שעבר על גזרת הצבור או שעבר עבירה‪ .‬אם לא‬ ‫נדוהו נמנה למניין עשרה )שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫מנודה אין מצרפין אותו לבל דבר שצריך עשרה‪ .‬אבל מותר‬

‫‪48‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫להתפלל בבית הכנםת שהוא שם אלא אם כן פירשו להחמיר‬ ‫עליו בכך‪.‬‬

‫ח‬

‫צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם‪.‬‬ ‫והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ דהיינו מן שפת המשקוף‬ ‫הפנימית ולפנים כלפנים‪ .‬ממנו ולחוץ כלחוץ )ש״ע םי׳ נ״ה(‬

‫ט‬

‫מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גובה כמה‬ ‫קומות ומראה להם פניו משם מצטרף לעשרה )שם(‪.‬‬

‫י‬

‫שליח צבור בתיבה ותשעה בבית הכנסת מצטרפין‪ .‬אף על פי‬ ‫שהיא גבוהה ורחבה ארבעה ויש לה מחיצות גבוהות עשרה‬ ‫אף שהמחיצות מגיעות לתקרא מפני שהיא בטלה לגבי בית‬ ‫הכנסת )שם(‪.‬‬

‫יא‬

‫אם קצת העשרה בבית הכנסת וקצתן בעזרה )ויש מחיצה‬ ‫שמפסקת ביניהם אף על פי שהיא מיוחדת לבית הכנסת‬ ‫אינה בטלה עמה ואינם מצטרפין אפילו הרוב בבית הכנסת‪.‬‬ ‫)כ״כ הלבוש שם(‪ .‬ולא דמיא לתיבה בסעיף י׳)שם(‪.‬‬

‫יב‬

‫היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפילו מי‬ ‫שאינו עמהם יכול לענות‪ .‬ויש אומרים שצריך שלא יהא‬ ‫מפסיק טנוף או נכרי‪) .‬שם()וכן הלכה(‬

‫יג‬

‫צריך שקודם אשר יאמרו קדיש לפני העדה יאמר דברי תורה‬ ‫כגון בשחר ישתבח במנחה אשרי בלמוד רבי חנניה או איזה‬ ‫מזמור‪ .‬אין לומר קדיש על תחינות של רחמים‪) .‬קש״ג סי׳ ח׳(‬ ‫וכן כתב רמ״א בסימן נ״ד שאין אומרים קדיש בלא פסוק‬ ‫לפניו‪.‬‬

‫יד‬

‫בשם שאסור לעבור נגד המתפלל בך אסור לעבור נגד האומר‬ ‫קדיש )שם(‪ .‬שכור שאינו יבול לדבר לפני המלך אינו מצטרף‬ ‫למניין )שם(‪ .‬כשם שאין להרבות בברכות כך אין להרבות‬

‫סימן כג‬

‫‪49‬‬

‫בקדישים )שם(‪ .‬כל קדיש שתפסו מעומד צייר שישאר עומד‪.‬‬ ‫אך אם היה יושב אין צריך לעמוד )שם משם האר״י ז״ל(‪ .‬אין‬ ‫לומר קדיש עם החזן‪ .‬ולכן אין לנגן הקדיש עם החזן כשמנגן‬ ‫הקדיש )שם משם הרא״ש(‪.‬‬ ‫סו‬

‫כ ת ^ הבאה״ט בסימן נ״ו בס׳ הכוונות איתא שהאר״י ז״ל‬ ‫היה נוהג בכל הקדישים שלאחר העמידה דשחרית מנחה‬ ‫ערבית היה נשאר עומד‪ .‬שאלו הקדישים תפסו מעומד מקרי‬ ‫ע״ש ועיין מג״א‪.‬‬

‫יו‬

‫שליח צבור אחר קדיש תתקבל פוסע שלוש פסיעות ואומר‬ ‫עושה שלום )קש״ג שם(‪.‬‬

‫יז‬

‫יש לכוין בעניית הקדיש‪ .‬ולענות אותו בקול רם‪ .‬ולהשתדל‬ ‫לרוץ כדי לשמוע קדיש )ש״ע סי׳ נ״ו( אמן יהא שמיה רבא‬ ‫מברך צריך לאומרו בנשימה אחת)קש״ג(‪.‬‬

‫יח‬

‫כששליח צבור אומר יתברך כל העם עונים אמן‪ .‬וכן כשאומר‬ ‫בריך הוא‪ .‬וכן כשאומר ואמרו אמן)שם( הגה ולא יפסיק בין‬ ‫בריך הוא ובין לעילא מכל ברבתא‪) .‬ועתה אין עונים אמן‬ ‫אחר יתברך בה״ח לב(‪.‬‬

‫יט‬

‫העונין עד לעלמי עלמיא טועים הם‪ .‬כי אסור להפריד בין‬ ‫עלמי א ליתברך )שם(‬

‫כ‬

‫כשאומר החזן יתגדל כורע‪ .‬וכן ביהא שמיה רבא וכן ביתברך‬ ‫וכן בברוך הוא וכן באמן‪ .‬ואחר שסיים הקדיש פוסע שלוש‬ ‫פסיעות‪ .‬ואחר כך אומר עושה שלום)שם(‪.‬‬

‫כא יזהר מאוד מאוד לענות אמן ובכונה‪ .‬כי אין קץ לעונש מבזה‬ ‫עניית אמן ומאבד ענייתו‪) .‬קש״ג סי׳ ט׳(‬ ‫כב‬

‫לא יענה אמן חטופה‪ .‬דהיינו כאילו האל״ך נקודה בחטך‪ .‬וכן‬

‫‪50‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫לא יחטוך לענות אמן קודם שיסיים המברך )ש״ע סי׳ קכ״ד‬ ‫וקש״ג סי׳ ט(‪ .‬וכן לא יענה אמן קטופה שאינה ניכרת הנון‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫בג‬

‫לא יענה אמן יתומה דהיינו שהוא חייב בברכה אחת ושליח‬ ‫צבור מברך אותה וזה לא שמעה אך על פי שיודע איזו ברכה‬ ‫מברך השליח צבור‪ .‬מאחר שלא שמעה לא יענה אחריו אמן‪.‬‬ ‫דהוי אמן יתומה )ש״ע סי׳ קב״ד(‬

‫כד‬

‫והרב חיד״א נר״ו כתב בקונטריס קש״ג משם ב״ח וז״ל‪ :‬לא‬ ‫יענה אמן יתומה שאינו שומע הברכה ואפילו יודע באיזו‬ ‫ברבה עומד‪ .‬וגם אפילו ברכה שאינו מחוייב בה לא יענה‪.‬‬ ‫ודווקא אם הברכה היא להוציא את הרבים ידי חובתם‪ .‬אבל‬ ‫ברבה שאינה להוציא הרבים ידי חובתם כגון ברבת התורה‬ ‫וברכת הנהנין יכול לענות אמן אחריהם‪) ,‬קש״ג שם סי׳ ט׳(‬

‫כה אם בעוד שהוא מתפלל סיים שליח צבור ברכה‪ .‬וקודם‬ ‫שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור סיים תפילתו עונה עמהם‬ ‫אמן‪ .‬דלא הוי אמן יתומה )ש״ע סי׳ קכ״ד(‪.‬‬ ‫כו‬

‫העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך‪) .‬שם(‬

‫כז‬

‫לא יענה אמן קצרה ולא ארוכה יותר מדאי)שם(‬

‫כח בברכת השבח בגון ברוך שאמר וישתבח ושלוש ראשונות‬ ‫וכיוצא‪ .‬בונת אמן אמת הוא וכן יהיה)קש״ג סי׳ ט׳(‪.‬‬ ‫בט מי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים יאמר אמן ואמן‬ ‫)שם(‪.‬‬ ‫ל‬

‫אין להפסיק בין י״ח ליהיו לרצון‪ .‬אבל בין יהיו לרצון לאלהי‬ ‫נצור‪ .‬פוסק לקדיש ולקדושה ולברכו ולאמן דשאר ברכות‬ ‫)שם(‪ .‬אם נזדמן לו לענות אמן יהא שמיה ומודים או קדושה‪.‬‬

‫סימן כג‬

‫ו‪5‬‬

‫ואם יענה זה יבטל זה יענה אמן יהא שמיה רבא דעדיף‪ .‬ואם‬ ‫התחיל קדושה לא יפסיק מפני אמן יהא שמיה רבא )שם(‪.‬‬ ‫כששנים או שלשה אומרים קדיש יחד ואחד מקדים יענה אמן‬ ‫אחר הראשון ויעלה לכולם‪ .‬ואם יש הפסק יענה על כל אחד‬ ‫ואחד )שם(‪.‬‬ ‫שליח צבור שסיים מגן אברהם ותכף התחיל אתה גבור אז לא‬ ‫יענה אמן ועונש בטול אמן על השליח צבור)שם(‪.‬‬ ‫לא יענה אמן קצרה אלא ארוכה קצת כדי שיוכל לומר אל‬ ‫מלך נאמן ולא יאריך בה יותר מדאי לפי שאין קריאת התיבה‬ ‫נשמעת כשמאריך יותר מדאי)ש״ע סי׳ קכ״ד(‪.‬‬ ‫על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום‪ .‬אומר ברוך הוא וברוך‬ ‫שמו‪ .‬וכתב הבא״ה משם מג״א וז״ל ופשוט דאם עוסק במקום‬ ‫שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו)שם(‪.‬‬ ‫וצריך שיענו אמן אחר בל ברכה‪ .‬בין אותם שיצאו ידי תפילה‬ ‫בין אותם שלא יצאו‪ .‬וצריך כוונה שיכוין בלבו אמת היא‬ ‫הברכה שברך המברך ואני מאמין בזה )שם(‪.‬‬ ‫לא ישיח שיחת חולין בשעה שש״ץ חוזר התפילה‪ ,‬ואם שח‬ ‫הוא חוטא וגדול עונו מנשא וגוערין בו )שם(‪ .‬הגה וילמד‬ ‫בניו הקטנים שיענו אמן‪ .‬כי מיד שהתינוק עונה אמן יש לו‬ ‫חלק לעולם הבא)שם(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫אם הם עשרה בצמצום‪ ,‬ואחד מהם מתפלל תפלת שמונה עשר‬ ‫שאינו יכול לענות עמהם קדיש‪ ,‬אף על פי בן מצטרף עמהם‪,‬‬ ‫והוא הדין אפילו אם היו שנים או שלשה או ארבעה מתפללים‬

‫‪52‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫כל שנשאר רוב שעונים קדוש ואמנים מותר לומר קדיש‪ ,‬שכל‬ ‫שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר‬ ‫שבקדושה‪ .‬מה שאין כן בחזרה שצריכים להיות עשרה עונים‬ ‫)בא״ח ויחי ה(‬

‫ב‪.‬‬

‫אחר למוד של תורה שבכתב לפסוקי תנ״ך אומרים קדיש יהא‬ ‫שלמא‪,‬ואחר למוד תורה שבעל פה למשניות ותלמוד אומרים‬ ‫קדיש על ישראל ואם לומד תורה שבכתב ואמר קדיש ולמד‬ ‫אחר בך תורה שבעל פה יכול לומר עוד פעם קדיש‪ ,‬ואין בזה‬ ‫מרבה בקדישים שלא לצורך)שם ט׳(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫כפי דברי רבנו האר״י ז״ל קדיש של קודם הודו ויוצר ואחר‬ ‫העמידה וקודם תפלה לדוד‪ ,‬וקודם פטום הקטורת הם חובה‪,‬‬ ‫ואין הקטן יכול לאומרם לבדו‪ ,‬וצריך גדול לאומרם להוציא‬ ‫ידי חובה‪ ,‬וקדיש שקודם עלינו לשבח שנקרא קדיש יתום‬ ‫תקנו לאומרו היתומים‪ ,‬ואינו לצורך העולמות‪ ,‬אלא הוא‬ ‫בעולם העשיה שיש בו תועלת לנפטר אם אומר את הקדיש‬ ‫בנו בתוך י״ב חדש‪ ,‬ובכל שנה ביום הפטירה )הנקרא‬ ‫יארצייט(‪ ,‬ויש בו תועלת אחת להצילו מדין גיהנם ושניה‬ ‫להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה‪ ,‬וכן היה מנהג‬ ‫האר״י ז״ל לאומרו בבל שנה שנפטר בו אביו‪) ,‬שם יב(‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫המנהג הוא שבשנה ראשונה של הפטירה אומרים קדיש עד‬ ‫אחד עשר חדש‪ ,‬ומפסיקים לומר שבוע אחד‪ ,‬וממשיכים עד‬ ‫לסיום השנה‪ ,‬וההפסקה כדי שלא יאמרו שהנפטר היה רשע‬ ‫שמשפט רשעים בגיהנם י״ב חדש‪ ,‬וכל ההפסקה היא‬ ‫מהקדישים שבתפלה‪ ,‬אבל קדיש שאחר הלמוד יכולים לומר‪.‬‬ ‫)שם י״ד(‬

‫ה‪.‬‬

‫המנהג כשחל יום הפטירה באמצע השבוע מתחילים היתומים‬ ‫לומר את הקדישים מליל שבת הקודם‪ ,‬כלומר מתפלת ערבית‬ ‫של שבת הקודם‪ ,‬עד סוך מנחה של יום הפטירה‪ .‬ואם חל‬ ‫בשבת מתחילין מערבית של שבת הקודם ואומרים כל השבוע‬ ‫עד סוך שבת שניה)שם(‬

‫סימן כג‬

‫‪53‬‬

‫ו‪.‬‬

‫מנהג קדמון שהנפטר בלא זרע‪ ,‬או שבנו קטן‪ ,‬ששוכרים אדם‬ ‫מיוחד שיאמר קדיש עבורו‪ ,‬ולפני התפלה יאמר שכל‬ ‫ה קרישים שאומר היום יהיו לעילוי נשמת פלוני)כה׳׳ח נח ל(‬ ‫ורצוי שהאומר קדיש יאמר כל יום בסוף היום בקשה זו‪ :‬״יהי‬ ‫רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתחוס ותחמול‬ ‫ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נפש רוח ונשמה של פלוני בן‬ ‫פלוני‪ ,‬ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה תבטל‬ ‫כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב‬ ‫ע ל נפשו רוחו ונשמתו‪ ,‬וילוה אליו השלום‪ ,‬וישב במנוחת‬ ‫שלום השקט ובטח‪ .‬ותגביר רחמים ע ל מדת הדין‪ ,‬ויתמתקו‬ ‫הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים‬ ‫ורחמים גמורים‪ ,‬יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳‬ ‫צורי וגואלי״‪) .‬בא״ח ויחי טו( ויכול אדם לומר קדיש עבור‬ ‫שני נפטרים ויזכיר שניהם בבקשה‪^ .‬ה״ח נח כט(‬

‫ז‪.‬‬

‫כששומע אדם הזכרת השם בכל ברכה‪ ,‬יאמר ברוך הוא וברוך‬ ‫שמו‪ .‬ובסוף הברכה יזהר לענות אמן כראוי‪ .‬ולכל ברכה שהיא‬ ‫של שבח יכוין שכונת האמן הוא ״אמת״ וברכה של בקשה‬ ‫יכוין ״כן יהי רצוך וכשיש שבח ושאלה יכוין שתי כונות‬ ‫אמת‪ ,‬וכן יהי רצון‪) .‬בא״ח תרומה יא( ויזהר מאד שלא יהפך‬ ‫הכונה‪ ,‬שלא יצא מזה ח״ו כפירה‪) .‬עוי״ח ויחי טז(‬

‫ח‪.‬‬

‫באמן הראשונה של הקדיש יכוין אמת‪ ,‬ובשניה ובשלישית‬ ‫יכוין כן יהי רצון וברביעית אחר דקודשא בריך הוא‬ ‫ובחמישית אחר דאמירן בעלמא יכוין אמת‪ ,‬וביתר האמנים על‬ ‫ישראל תתקבל ויהא שלמא יכוין כן יהי רצון‪) .‬עו״ח ויחי טז(‬

‫ט‪.‬‬

‫נאמר בגמרא )שבת קיט( כל העונה ״אמן יהא שמיא רבא״‬ ‫בכל כחו קורעים לו גזר דין של שבעים שנה‪ ,‬ורצונו לומר‬ ‫בכל כונתו וגם ירים קולו מעט‪ ,‬אבל לא ירים יותר מקול‬ ‫האומר קדיש כדין העונה אמן שאינו רשאי להגביה קולו יותר‬ ‫מהמברך‪) .‬בא״ח ויחי יא( והמבטל אמן יהא שמיה רבא אפילו‬ ‫פעם אחת‪ ,‬דוחין אותו ארבעים יום ממחיצתו‪) ,‬בית שמחה‬ ‫דפ״א משם ס׳ זכירה משם רבנו האר״י ז״ל(‬

‫‪54‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן כד‬ ‫דין ברכות ק״ש ואם צריכה כונה‬

‫א‬

‫קדושה שביוצר צריך ליזהר שאם היה יחיד‪ .‬שיאמרנה בניגון‬ ‫וטעמים בקורא בתורה ^ז״ע סי׳ נ״ט(‪.‬‬

‫ב‬

‫קדושה שביוצר צריך לאומרה מיושב דוקא‪ .‬ואם עמד טועה‬ ‫ואם היה עומד צריך לישב‪) .‬קש״ג משם האר״י ז״ל סי׳‬ ‫יו״ד(‪.‬‬

‫ג‬

‫כשיאמר מהר והבא עלינו יאחוז בארבע ציציות‪ .‬בין קמיצה‬ ‫לזרת ביד שמאל כנגד לבו‪ .‬ויבוין באומרו וקרבתנו מלכנו‬ ‫לזכור מעמד הר סיני‪ .‬לשמך הגדול זכירתו שימחה זכר‬ ‫עמלק‪ .‬באהבה להודות לך זכירת מעשה מרים שהפה נברא‬ ‫להודות לה׳ וליחדו‪ .‬ולא לדבר לשון הרע ודברים אחרים )שם‬ ‫מהרא״י ז״ל(‪.‬‬

‫ד‬

‫כהן שקראוהו לספר תורה אפילו אין אחר והוא קורא קריאת‬ ‫שמע וברכותיה לא יעלה‪ .‬אבל בפסוקי דזמרא יעלה)שם(‬

‫ה‬

‫קרא קריאת שמע בלא ברכותיה יצא ידי חובת קריאת שמע‬ ‫וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע‪ .‬ונראה לי שטוב‬ ‫יחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות ‪ty‬״‪ y‬סי׳ ס׳(‬

‫ו‬

‫יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה‪ .‬ויש אומרים שצריכות‬ ‫כוונה לצאת בעשיית אותה מצווה וכן הלכה )שם(‪ .‬ודווקא‬ ‫במצוה דאוריתא אבל במצוה דרבנן אין צריך כוונה‪) .‬באר‬ ‫היטב בשם הרדב״זשם(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫כשיתחיל יוצר אור ימשמש בתפלין של יד לבדו‪ ,‬כי תפלת‬

‫סימן כה‬

‫‪55‬‬

‫יוצר בעולם הבריאה ותפלין של יד הוא בעולם הבריאה‪ ,‬ולא‬ ‫יעשה במנהג בורים למשמש גם בתפלין של ראש‪ ,‬וכשאומר‬ ‫קדושת יוצר ינשק גם כן תפלין של יד לבדו‪) .‬בא״ח שמות א(‬ ‫ב‪.‬‬

‫בברכות קריאת שמע פוסק לענות קדיש‪ ,‬וברכו הן לברכו‬ ‫בעליית ספר תורה או של הקדיש‪ ,‬ובקדושה עונה פסוק קדוש‬ ‫ופסוק ברור‪ ,‬ושלשה תיבות מודים אנחנו לד דוקא‪ ,‬וחמשה‬ ‫אמנים ראשונים של הקדיש‪ ,‬ויתר האמנים של תתקבל ועל‬ ‫ישראל ויהא שלמא לא יענה‪ ,‬וכן אמן דברכות לא יענה )שם‬ ‫ו(‬

‫ג‪.‬‬

‫כיון שמצות צריכות כונה פשט המנהג לומר לשם יחוד‬ ‫קודשא בריר הוא וכד לפני עשיית מצוה ותפלה‪ ,‬אמנם צריך‬ ‫להזהר מאד לומר הלשם יחוד בכונה גדולה כי הוא מיחד‬ ‫השם הנכבד והנורא שלא יבוא להתרגל ולאומרה חס ושלום‬ ‫מתיר הרגל בלא דעת ותבונה‪) ,‬כה״ח ס׳ יא(‬

‫סימן כה‬ ‫זמן ק״ש וכונתה ודקדוקיה ופרטיה‬ ‫זמן קריאת שמע שחרית משנראה חבירו הרגיל עמו קצת‬ ‫ברחוק ארבע אמות ויכירנו ונמשר זמנה עד סוף שלוש‬ ‫שעות שהוא רביע היום‪ .‬ומנינן מעלות השחר‪ .‬ומצוה מן‬ ‫המובחר לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים קריאת‬ ‫שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמור התפילה מיד בהנץ‬ ‫החמה‪ .‬ומי שיובל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד )ש״ע‬ ‫סי׳ נ״ח(‬ ‫ב‬

‫אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה‬ ‫במהרה כל מה שיוכל‪ .‬שם‪.‬‬

‫ג‬

‫ומי שהוא אנוס כגון שהיה משכים לצאת לדרר ובני השיירה‬

‫‪56‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫הולכים מהרה ולא ימתינו לו‪ .‬ולא יוכל לעמוד ולא לכוין‬ ‫אפילו פרשה אחת יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד‬ ‫השחר‪ .‬ושפיר קרען ביה ובקומך וגם שפיר מקרי יוצר אור‪.‬‬ ‫אבל אם אין בני השיירה נחפזים כל כך אפילו יוצא לדרך‬ ‫אחר שעלה עמוד השחר‪ .‬אינו קורא עד שיגיע זמנה )שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד‬ ‫השחר כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא קריאת שמע‬ ‫ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית‪ .‬ואם היה אנום‬ ‫באותה שעה לצאת לדרך לא יקרא אז קריאת שמע פעם‬ ‫שנית לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום‪ .‬שמאחר‬ ‫שעשה אותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ה‬

‫אעפ״י שזמנה נמשר עד סוף השעה השלישית אם עברה‬ ‫שעה השלישית ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה‬ ‫רביעית שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה‪ .‬ואם‬ ‫עברה שעה רביעית ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל‬ ‫היום)שם(‪.‬‬

‫ו‬

‫אם לא קראה ביום יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית וכן‬ ‫אם לא קרא קריאת שמע בערבית יש לה תשלומין ביום ויש‬ ‫חולקים)שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫הקורא את שמע ולא ביון לבו בפסוק ראשון שהוא ״שמע‬ ‫ישראל״ לא יצא ידי חובה והשאר אם לא כיון לבו אפילו היה‬ ‫קורא בתורה או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע‬ ‫יצא והוא שיכוין לבו בפסוק ראשון )שם(‪ .‬אף על גב דפסק‬ ‫מצות צריכות כוונה‪ .‬היינו שיכוין לצאת‪ .‬אבל כוונת הלב‬ ‫שישים על לבו מה שהוא אומר אין צריך אלא בפסוק ראשון‬ ‫)בה״ט שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫יקרא קריאת שמע בכוונה באימה ביראה ברתת ובזיע‪ .‬אשר‬ ‫אנכי מצוך היום היינו לומר בבל יום יהיו בעיניך בחדשים‪.‬‬

‫סימן כה‬

‫‪57‬‬

‫ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו‬ ‫) ש ״ ע סי׳ ס׳׳א(‪.‬‬ ‫ט‬

‫בקריאת שמע יש רמ״ה תבות‪ .‬וכדי להשלים רמ״ח כנגד‬ ‫אבריו של אדם חוזר השליח צבור ואומר ״ה׳ אלהיכם אמת״‬ ‫)שם(‪ .‬ואם קורא ביחיד שרי ליה לכפול ה׳ אלהיכם אמת‬ ‫)רמ״א שם וברבי יונה שם(‪.‬‬

‫י‬

‫נוהגים לקרות פסוק ראשון בקול רם‪ .‬כדי לעורר הכוונה‪,‬‬ ‫וגם נוהגים ליתן ידיהם על עיניהם בפסוק שמע כדי שלא‬ ‫יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין)שם(‪.‬‬

‫יא‬

‫בשלא כוין בפסוק ראשון וחוזר‪ .‬ימתין קצת או יאמרו בלחש‪.‬‬ ‫אם לא אמר ברוך שם כבוד וכו׳ בכוונה צריך לחזור ולאומרו‪.‬‬ ‫)קש״ג סי׳ י״א(‬

‫יב‬

‫צריר להאדיר בדל״ת של אחד‪ .‬כדי להמליך הקדוש ברור הוא‬ ‫בשמים ובארץ ובארבע רוחות‪ .‬שלזה רומז חטוטרת שבאמצע‬ ‫החי״ת‪ .‬ויאריך בד׳ של אחד שיעור שיחשוב שהקדוש ברור‬ ‫הוא יחיד בעולמו ומושל בארבע רוחות העולם‪ .‬ולא יאריך‬ ‫יותר משיעור זה )ש״ע סי׳ ס״א(‬

‫יג‬

‫צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו‪ .‬ואם לא השמיע לאזנו‬ ‫יצא ובלבד שיוציא בשפתיו‪ .‬ואם מחמת חולי או אונס אחר‬ ‫קרא קריאת שמע בלבו יצא)ש״ע סי׳ ם״ב(‪.‬‬

‫יד‬

‫קריאת שמע יכול לקרותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב‬ ‫על גבי בהמה או יושב‪ ,‬אבל לא פרקדן דהיינו שפניו טוחות‬ ‫בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה‪ .‬אבל קורא והוא‬ ‫שוכב על צדו‪ .‬ואם היה בעל בשר או חולה ואינו יכול‬ ‫להתהפך על צדו נוטה מעט לצדו וקורא )ש״ע סי׳ ס״ג(‬

‫טו‬

‫היה מהלך בדרך ורוצה לקרות קריאת שמע צריך לעמוד‬

‫‪58‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫בפסוק ראשון שעיקר הכוונה בפסוק ראשון זזלכך אם קרא‬ ‫ולא כוין לבו בפסוק ראשון לא יצא ידי חובה וחוזר וקורא‬ ‫)והיינו בלחש או ימתין קצת כמו שכתבנו סעיף! י״א סימן‬ ‫זה( ואפילו למאן דאמר מצות אינן צריכות כוונה מודה הבא‪.‬‬ ‫) ש ״ ע שם‪(.‬‬

‫טז‬

‫היה עוסק במלאכה ורוצה לקרות קריאת שמע יתבטל‬ ‫ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה כדי שלא יהא כקורא‬ ‫עראי‪ ) .‬ש ״ ע סי׳ ס״ג‪(.‬‬

‫יז‬

‫אם כבר קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור‬ ‫שקורין קריאת שמע צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא‬ ‫יראה שאינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבריו‪ .‬והוא‬ ‫הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים‬ ‫במקום שראוי לפסוק דינא הכי‪ ,‬אבל אם הוא במקום שאין‬ ‫ראוי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אלא יאמר‬ ‫התיבות שהוא אומר בשעה שהצבור אומרים פסוק ראשון‬ ‫בנגון הצבור שיהא נראה כקורא עמהם )שם(‪ .‬ונראה לי‬ ‫דלדידן שמניחים היד על העינים בפסוק ראשון יניח ידיו על‬ ‫עיניו ודי בכך)ד״ע(‪.‬‬

‫יח‬

‫קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורץ‬ ‫קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע ויקבל שכר‬ ‫כקורא בתורה‪ .‬שם‪.‬‬

‫יט‬

‫אם שכח להניח ציצית ותפילין יכול להפסיק בין הפרקים‬ ‫להניחם ויברך עליהם‪) .‬ש״ע סי׳ ס״ו‪(.‬‬

‫ך‬

‫כתב הבאה״ט בסי׳ ג״ן מי שהוצרך לנקביו בתוך פסוקי‬ ‫דזמרה והלך ועשה צרכיו וחזר‪ .‬יטול ידיו ויברך ויניח ציצית‬ ‫ותפילין ויברך עליהם‪ .‬גינת ורדים חלק א״ח סי׳ נ״א עכ״ל‪.‬‬ ‫וזה לשון הרב גנת ורדים בסי׳ הנז׳ ונראה דיכול לברך אשר‬ ‫יצר ולהתעטף בציצית ותפילין ולברך עליהן‪ .‬ויש להביא‬

‫םימן כה‬

‫‪59‬‬

‫ראיה ממ״ש בגמרא פ׳ מי שמתו דף כ״ה ע״ב תני תנא קמי‬ ‫וכר היה עומד בתפלה ובקש להתעטש מרחיק לאחריו ארבע‬ ‫אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל‬ ‫ואומר רבונו של עולם יצרתני נקבים נקבים וכר ופרש״י‬ ‫ואומר בתוך התפילה דהא כבר מופסקת ועומדת על ידי‬ ‫הריח‪ .‬בל שכן בזמירות או בין פסוקי דזמרה לישתבח דודאי‬ ‫יכול להפסיק בהם כיון שכבר מפסקת על ידי עשיית צרכיו‬ ‫עכ״ל הרב גו״ר )א׳׳ה מקל וחומר זה שעשה הרב הנזכר‬ ‫לעניות דעתי שיש ללמוד גם כן שאפילו נצרך לנקביו בתוך‬ ‫קריאת שמע וברכותיה נמי שיכול לברך אשר יצר ולהתעטף‬ ‫בציצית ותפילין ולברף עליהן דאמאי לא דלא עדיף מתפילה‬ ‫דאינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה ולא לברכו בן נ״ל‬ ‫ברור‪(.‬‬ ‫כא לקדיש ולקדושה וברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק ובן‬ ‫למודים‪ .‬אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד‪ .‬שם‪.‬‬ ‫כב‬

‫כתב המגן אברהם מודים בלבד פירוש מודים אנחנו לף‪.‬‬ ‫ובברכו אומר ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד‪ .‬ואמן יהא שמיה‬ ‫רבא עד עלמיא יתברך ויש אומרים שיאמר ועל דעלמא‬ ‫וישתוק עד שמיה דקודשא בדיך הוא ויעז ה אמן‪ .‬ומתתקבל‬ ‫ואילך לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג‪) .‬א״ה נראה לי דהוא‬ ‫הדין מיהא שלמא ואילך ומעל ישראל ואילך לא יענה‪.‬‬ ‫ובקדושה לא יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך(‪.‬‬

‫כג‬

‫אם סיים קודם החזן וסמך ה׳ אלהיכם עם אמת וממתין‬ ‫שיתחיל החזן שיאמר עמו אין צריך לחזור ולומר פעם אחרת‬ ‫אמת)ש״ע סי׳ ס״ו(‪.‬‬

‫כד‬

‫כהן שהיה קורא קרית שמע וקראוהו לקרות בתורה לא‬ ‫יפסיק )שם( ובפסוקי דזמרה מפסיק )באה״ט משם הכנה״ג‬ ‫שם(‬

‫‪60‬‬

‫שלחן המלך‬

‫כה צריר לסמור גאולה לתפילה ולא יפסיק אחר שאמר גאל ‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין‬ ‫גאולה לתפילה מניח אז‪ .‬ולא יברר עליהם עד אחר שיתפלל‪.‬‬ ‫אבל טלית לא יניח אז‪ .‬ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמן‬ ‫לו תפילין וטלית מניחן ולא יברך עליהם‪) .‬ש״ע שם(‬ ‫כו‬

‫אין לענות קדיש וקדושה וברכו בין גאולה לתפילה וכיצד‬ ‫עושה ממתין בשירה חדשה כדי לענות )שם(‪.‬‬

‫סימן כו‬ ‫ליזהר מגלוי שער וקול באשה בשעת ק״ש‬ ‫וגם שלא לקרות כנגד ערוה וצואה‬ ‫ומי רגלים‬ ‫א‬

‫אסור לקרות קריאת שמע תוך ארבע ד׳ אמות של מת או‬ ‫בבית הקברות ואם קרא לא יצא‪) .‬ש״ע סי׳ ע״א(‬

‫ב‬

‫אם אחד מאבריו נוגע בין בערותו בין בערות חבירו אסור‬ ‫לקרות קריאת שמע או להתפלל‪ .‬וירכותיו שהערוה שוכבת‬ ‫עליהן צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בעניין שלא יגע‬ ‫הגיד בהם‪) .‬ש״ע סי׳ ע״ד(‬

‫ג‬

‫טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו‬ ‫אסור לקרות קריאת שמע כנגדה‪) .‬שם סי׳ ע״ה(‬

‫ד‬

‫שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות בנגה־ אפילו‬ ‫אשתו‪ .‬בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר‪.‬‬

‫ה‬

‫יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע ואפילו‬ ‫באשתו אבל קול הרגיל בו אינו ערוה )שם(‪ .‬ובאבן העזר‬ ‫סימן כ״א משמע דקול זמר אשת איש לעולם אסור לשמוע‬ ‫)באר היטיב שם(‬

‫סימן כו‬ ‫ו‬

‫ערוה אסור לקרות כנגדה אפילו מכוסה בעששית ורואה‬ ‫אותה דרך דפנותיה‪ .‬דכתיב ״ולא יראה בך ערות דבר״ והא‬ ‫מתחזיא‪ .‬אבל אם הייתה כנגדו והחזיר פניו ממנה או שעצם‬ ‫עיניו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות דבראיה‬ ‫תליא רחמנא והא לא חזי לה )סי׳ ע״ה(‪.‬‬

‫ז‬

‫צואה מכוסה בעששית מותר לקרות כנגדה אף! על פי שרואה‬ ‫אותה דיר דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דבתיב‬ ‫״וכסית את צאתיך״ והא מתכםיה‪ .‬ש״ע סי׳ ע״ו(‬

‫ח‬

‫צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא דחשיבא כמכוםה והוא‬ ‫שלא יהא סנדלו נוגע בה)שם(‬

‫ט‬

‫היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו אפילו הכי אסור‬ ‫לקרות‪ .‬הגה ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה‪) .‬שם(‬

‫י‬

‫אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים‬ ‫ואז מותר‪ .‬לא שנא על גבי קרקע ולא שנא בבלי ובלבד שלא‬ ‫יהא עביט המיוחד להם לא שנא היו הם בבלי תחילה ונותן‬ ‫עליהם מים ולא שנא היו המים תחילה‪ ,‬ורביעית שאמרו למי‬ ‫רגלים של פעם אחת ולשל שני פעמים שני רביעיות ולשל‬ ‫שלוש שלוש רביעיות ובן לעולם‪) .‬סי׳ ע״ז(‬

‫יא‬

‫גרף של רעי ועביט של מי רגלים של חרס או של עץ אסור‬ ‫לקראת כנגדן אפילו הטיל בהם מים‪ .‬ואף שכפאן על פיהם‪.‬‬ ‫אבל אם הם של מתכת או של זכוכית או של חרס מצופה‬ ‫מותר אם הם רחוצים יפה )ש״ע סי׳ פ״ז(‬

‫יב‬

‫הייתה צואת אדם מאחריו או גרף של רעי או עביט של מי‬ ‫רגלים מאחריו צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה‬ ‫הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ארבע‬ ‫אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח‪ .‬ומלפניו צריך‬ ‫להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה או שהוא סומא שאינו רואה‬

‫‪62‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫אותה צריך להרחיק עד מקום שאין יבול לראות ביום‪ .‬ואם‬ ‫היה מצדו דינו בלאחריו‪ ) .‬ש ״ ע סי׳ ע״ט(‬

‫יג‬

‫צואת כלב וחזיר כדין שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך‬ ‫להרחיק מהם‪ .‬ודווקא שאין בהם ריח רע אבל כשיש בהם‬ ‫ריח רע דינם בצואת אדם )שם(‪.‬‬

‫יד‬

‫צואת חמור הרכה אחר שבא מן הדרך וצואת החתול ונבלה‬ ‫מםרחת דינם בצואת אדם)שם(‪.‬‬

‫טו‬

‫צואת תרנגולים ההולכים בבית דינם בצואת בהמה חיה ועוף‪.‬‬ ‫אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו בצואת אדם‪ .‬אסור‬ ‫לקרות כנגד אשפה שריחה רע‪ .‬שם(‪.‬‬

‫טז‬

‫מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור‬ ‫קריאת שמע ותפילה‪ .‬מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה‬ ‫ולא יתפלל‪ .‬ממה שיתפלל בלא גוף נקי‪ .‬ואם עבר זמן התפלה‬ ‫אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים‪ .‬הגה ואם יראה לו שיוכל‬ ‫לעמוד על עמדו בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה‬ ‫לקריאת שמע ומברר עליהם ש״ע סי׳ פ׳(‬

‫יח‬

‫מי רגלים שנבלעו בקרקע אם מרטיבים היד אסור לקרוא‬ ‫כנגדם)ש״ע סי׳ פ״ב(‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫כתוב בתורה ״כי ה׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו׳ והיה‬ ‫מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר״‪ .‬וקבלו חכמינו ז״ל‬ ‫שהוא מצות עשה שבכל מקום שה׳ אלוקינו מתהלך עמנו‬ ‫דהיינו כשאנחנו עוסקים בקריאת שמע ותפלה או בדברי‬ ‫תורה‪ ,‬צריך להיות המחנה קדוש‪ ,‬שלא תהא צואה מגולה שם‬ ‫ולא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם בעת שקורא בתורת‬

‫סימן בו‬

‫‪63‬‬

‫או מברך ומתפלל‪ ,‬מפני שעיקר מחנהו של אדם הוא כנגד‬ ‫פניו‪ ,‬וצריך שיהיה מחנה זה קדוש‪.‬‬ ‫ואיסור זה הוא מן התורה‪ ,‬והחכמים הוסיפו שהמקומות‬ ‫אשר שוכן ה׳ בקרבנו‪ ,‬שהם ראשו של אדם שבו המוח ששם‬ ‫המחשבה‪ ,‬ולבו של אדם שבו הכונה‪ ,‬צריך גם כן שלא יהיו‬ ‫רואין את הערוה בעת שקורא‪ ,‬אלא יהיה הפסק וחציצה בין‬ ‫ראשו ולבו ובין הערוה‪ ,‬לפיכך אם אינו לבוש מכנסים או‬ ‫חגורה‪ ,‬נמצא לבו רואה את הערוה ואסור לקרוא או לברך‪,‬‬ ‫ויש מי שאוסר בכהאי גונא גם באשה‪.‬‬ ‫ואפילו אם יש לו בגד מפסיק בין לבו ובין הערוה‪ ,‬עם כל‬ ‫זה אם הערוה מגולה לא יקרא‪ ,‬דבעינן שתהיה הערוה‬ ‫מכוסה גם מעיני אחרים‪ ,‬דלא נאמר לא תראה אלא לא‬ ‫יראה‪ ,‬לפיכך העומד בבית ערום והוציא ראשו לחלון שלא‬ ‫יראה ערותו‪ ,‬אף שכסה לבו בבגד הרי זה לא יקרא‪ ,‬מפני‬ ‫שערותו מגולה בבית‪ ,‬אבל אם יושב בכילה שאין בה גובה‬ ‫עשרה טפחים והוציא ראשו חוץ לכילה וגם כיסה בבגד ע ל‬ ‫לבו‪ ,‬אף שערותו מגולה בכילה הרי זו כמכוסה‪ ,‬מפני שאין‬ ‫בה גובה עשרה טפחים‪ ,‬ולא דמו לבית שהוא חלוק רשות‬ ‫לעצמו‪ ,‬וכיון דנראית הערוה בתוכו אסור‪) .‬בא״ח בא א(‬ ‫ב‪.‬‬

‫מים אפילו הם צלולים חשיבי כיסוי לערוה‪ ,‬ובלבד שיוציא‬ ‫ראשו ולבו חוץ למים‪ ,‬שלא יהיו לבו עם ערותו תחת מכסה‬ ‫אחד‪ .‬ואם לבו תוך המים‪ ,‬אסור משום לבו רואה את הערוה‪,‬‬ ‫ואם המים עכורים שאין איבריו נראין בהם‪ ,‬מותר‪ .‬דחשיבי‬ ‫הפסק בין לבו לערוה‪ ,‬ומותר לקרוא או לברך בתוכם‪ ,‬והכסוי‬ ‫שמכסה בידו אינו חשוב כיסוי‪ ,‬דהלב והיד גוף אחד הם‪ ,‬על‬ ‫כן אם ראשו מגולה‪ ,‬דאסור לו לברך בגילוי הראש‪ ,‬לא מהני‬ ‫ליה לכסות ראשו בידיו כדי לבךך‪ ,‬מיהו אף על גב דידיו לא‬ ‫חשיבה כסוי‪ ,‬חשיבה הפסק‪ .‬לפיכך אם מחבק גופו בזרועותיו‪,‬‬ ‫חשיב זה הפסק בין לב לערוה‪) .‬שם ב(‬

‫ג‪.‬‬

‫שאר איבריו אם רואים את הערוה מותר לקרוא‪ .‬מכל מקום‬ ‫אסור להם לנגוע בערותו‪ ,‬אבל כיס של הביצים אין לחוש אם‬

‫‪64‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫נוגע בירכותיו‪ ,‬אף שגם כנגד הביס אסור לקרוא בלא כיסוי‬ ‫משום שלא יראה בך ערות דבר‪) .‬שם ג(‬

‫ד‪.‬‬

‫היה לובש מכנסיים בלבד שחצי התחתון שלו מכוסה ויש‬ ‫הפסק בין לבו לערוה‪ ,‬וחצי העליון של גופו מגולה שאינו‬ ‫לובש חולצה‪ ,‬מותר לקרוא קריאת שמע‪ ,‬אבל להתפלל אסור‪,‬‬ ‫שבתפלה צריך לראות עצמו כעומד לפני המלך שצריך לעמוד‬ ‫באימה ויראה‪) .‬שם ד(‬

‫ה‪.‬‬

‫אסור לקרוא כנגד ערות חברו‪ ,‬ואיסור זה הוא מהתורה‪ ,‬אבל‬ ‫ערות בהמה מותר לקרוא כנגדה‪ ,‬וערות גוי אסור לקרוא‬ ‫כנגדו‪ .‬ויש אוסרים לקרוא כנגד ערות קטן אפילו בן יומו‪,‬‬ ‫דלא התירו אלא בשעת המילה‪ ,‬ואך שיש מתירין צריך לחוש‬ ‫לסברת האוסרים‪ ,‬ולא יקרא כנגד ערות קטן אפילו בן יומו‪.‬‬ ‫)שם ה(‬

‫ו‪.‬‬

‫מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום‪ ,‬ואפילו כנגד ערוה‬ ‫אחרת מותר להרהר‪ ,‬שנאמר ערות דבר‪ ,‬דבור אסור‪ ,‬הרהור‬ ‫מותר‪ .‬ומכל מקום אסור לשמוע ברכה מחברו שהוא צריך‬ ‫לצאת בשמיעה זו ידי חובתו‪ ,‬דאיך נאמר שומע כעונה‪ ,‬והרי‬ ‫הוא ערום דאינו יכול לענות‪.‬‬ ‫ולכן ההולכים לטבילה ומהרהרים איזה כונות בשעת‬ ‫טבילה מותר‪ ,‬ובלבד שלא יוציאו מפיהם איזה פסוק או דבר‬ ‫תורה מאחר שהם ערומים‪ .‬אבל ודוי יוכל להתודות שם‬ ‫בעודו ערום במקוה אפילו שהמים צלולים ולבו הוא תוך‬ ‫המים שהוא וערותו במכסה אחד‪) .‬שם ז(‬

‫ז‪.‬‬

‫יש אומרים שלא אמרו טפח באשה ערוה רק באשתו‪ ,‬אבל באשה‬ ‫אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה‪ ,‬בכל מקום שדרכה לכסות‪ ,‬ויש‬ ‫לחוש לדבריהם‪ .‬ויש להחמיר גם בילדה קטנה בטפח מגולה‬ ‫שדרכה לכסות‪ ,‬ונשי הגויים שדרכם לגלות זרועותיהם אך שדרכם‬ ‫תמיד בכך לא יקרא כנגדם‪) .‬שם ח( וכנגד פיאה נכרית מותר‬ ‫לקרוא)רמ״א סימן ע׳ ׳ה ב ועי׳ בה׳׳ ח שם(‬

‫סימן בו‬

‫‪65‬‬

‫ח‪.‬‬

‫יש מי שאוסר גם לאשה לקרוא או להתפלל כנגד אשה אחרת‬ ‫ערומה‪ ,‬מיהו כנגד טפח במקום שדרך לכסותו בפני האנשים‪ ,‬אין‬ ‫בזה איסור לאשה כנגד אשה אחרת‪) .‬שם ט(‬

‫ט‪.‬‬

‫נבילה מוסדרות וכל דבר מסריח מחמת שנתעפש‪ ,‬וכן אשפה שריחה‬ ‫רע ומים סרוחים שברחובות‪ ,‬כל אלו אסור מן התורה לקרוא‬ ‫כנגדם‪ ,‬ויתרחק מהם כדין צואת האדם)שם יח(‬

‫י‪.‬‬

‫אם בשעה שהוא מברך או קורא הרגיש שנתלכלכו המכנסיים שלו‬ ‫בהשתנה‪ ,‬מותר אך שיש בהם טופח על מנת להטפיח‪ ,‬מפני שהם‬ ‫מכוסים בבגד העליון‪) .‬שם כא(‬

‫יא‪ .‬כל מקום שראוי להסתפק בו אם יש בו צואה או לאו‪ ,‬אסור לקרוא‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬וכל דבר שבקדושה‪ ,‬עד שיבדוק את המקום‪ .‬ואם‬ ‫אינו יכול לבדוק מפני שהוא לילה או סיבה אחרת‪ ,‬אסור לקרוא‬ ‫שהוא ספק מהתורה וספיקא דאורייתא לחומרי במה דברים‬ ‫אמורים בצואה שאיסורה מהתורה אבל מי רגליים מותר‪ ,‬שאינו‬ ‫מן התורה רק בעת הקלוח‪ .‬ולכן היו מים בכלי ואינו יודע אם הם‬ ‫מים או שתן ולא יכול לבודקם מותר לקרוא שהוא ספק דרבנן‪.‬‬ ‫מצא צואה ולא ידוע אם של אדם או כלבים תולים במצוי שאם מצויים‬ ‫באותו מקום תינוקות יותר מכלבים‪ ,‬תולים בתנוקות ואסור‪ ,‬ואם‬ ‫מצויים כלבי«ם יותר תולים בכלבים‪) .‬שם כב(‬ ‫יב‪ .‬קרא קריאת שמע או התפלל במקום שאין ראוי להסתפק בו שיש‬ ‫בו צואה‪ ,‬ואחר כך מצא בו צואה אין צריר לחזור ולהתפלל‪ ,‬אבל‬ ‫חוזר וקורא קריאת שמע בלא ברכות‪.‬‬ ‫אבל אם קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי‬ ‫להסתפק בו בצואה ולא בדק מתחלה‪ ,‬ומצא שם אחר כך‬ ‫צואה‪ ,‬צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬ועל זה נאמר ״זבח רשעים‬ ‫תועבה״‪ ,‬וכל שכן אם התפלל שם במזיד‪) .‬שם כב(‬ ‫יג‪.‬‬

‫קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי להסתפק אם יש שם מי‬ ‫רגלים‪ ,‬ואחר כך מצא שם מי רגלים‪ ,‬אין צריך לחזור ולהתפלל‬

‫‪66‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫הואיל ואין איסורן אלא מדברי סופרים‪ ,‬וצריך להשגיח היטב‬ ‫בענינים אלה בחצרותיו ובחדריו בכל מקום שדרך הקטנים לטנף‬ ‫בו‪) .‬שםכב(‬

‫יד‪ .‬יש להזהר כשמדבר דברי תורה עם חברו ברחוב שיהיה המקום‬ ‫נקי‪ ,‬וכן בכל מקום שעומד שם לקרוא קריאת שמע ולהתפלל‬ ‫שמפורש בדברי רבנו האר״י ז״ל שאיסור הזכרת דברי תורה‬ ‫במבואות המטונפות גורם להכניס קודש בחול‪ ).‬שם בב(‬ ‫טו‪ .‬קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס‪ ,‬אפילו שאינו יכול‬ ‫לאוכלו אלא על ידי בישול כגון דייסא וכיוצא‪ ,‬הרי בני מעיו‬ ‫מסריחים‪ ,‬ויש להתרחק מצואתו כמו מצואת גדול‪ .‬וכל זה מצד‬ ‫הדין‪ .‬אבל לכתחילה טוב להתרחק אפילו מצואת קטן בן יומו‪ ,‬וכן‬ ‫נוהגים‪) .‬שם כג(‬ ‫טז‪ .‬צואה אפילו יבשה ואין בה ריח אסור לקרוא כנגדה אבל יבשה כל‬ ‫כך עד שתתפרק על ידי גלילה הויא כעפר ומותר לקרוא כנגדה‬ ‫ואם לא תתפרק על ידי גלילה אלא רק תשבר לשתים לא מחני‬ ‫לקרוא כנגדה‪) .‬שם כד(‬ ‫יז‪ .‬בית הכסא שמוקף מחיצות ויש לו פתח ועשוי בו חפירה שהלכלוך‬ ‫יורד לחפירה ונופל למטה בשפולי המדרון אף שעושים מי רגליים‬ ‫על קרקע בית הכסא‪ ,‬מותר לקרוא כנגד אותו בית הכסא אם‬ ‫הפתח סגור‪.‬‬ ‫ויש להזהר שלא יעשו הילדים צרכיהם בקרקע בית הכסא‬ ‫שלא יהפך כולו לגרף של רעי‪ ,‬ואז אפילו הדלת סגורה‬ ‫אסור לקרוא כנגד אותו בית הכסא‪ ,‬ויש לשמור מאד על‬ ‫הנקיון בו שכל שיהיה בו טנוף עלול להיות כולו גרף של‬ ‫רעי‪) .‬שם כה(‬ ‫יח‪ .‬כל סירחון וריח רע שבא מחמת עיפוש דינו כצואה‪ ,‬אבל דבר‬ ‫שריחו רע לא מחמת עיפוש אלא שברייתו וטבעו ואין צריך‬ ‫להתרחק מהם‪ ,‬וכן הוא הדין בכל מיני עשבים שריחן רע מכח‬ ‫ברייתו וטבעם מותר לקרוא ואין לחוש לריח רע זה)שם כז(‬

‫סימן כז‬

‫‪67‬‬

‫יט‪ .‬אם בא להם ריח רע מאיזה מקום באמצע התפלה או‪.‬באמצע למרד‬ ‫תורה‪ ,‬מותר לשרוף מיני דברים שעושים עשן כדי לבטל את הריח‬ ‫רע שלא ירגישו בו‪ ,‬או ישליכו מי ורדים או כל מיני ריח טוב‬ ‫באויר בדי שיצא הריח רע ולא ירגישו בו‪) .‬שם כח(‬ ‫כ‪.‬‬

‫צואה בפי טבעת‪ ,‬אפילו היא מכוסה‪ ,‬אסור לקרוא לדברי הכל‪,‬‬ ‫אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית כשהוא יושב )שו״ע עו‬ ‫ס״ה( על כן יש לכל האדם לשים לב שיהיה פי הטבעת שלו נקי‬ ‫היטב שיקנח עצמו היטב‪) .‬כה׳ח שם כו משם השל״ה(‬

‫כא‪ .‬חולה שמניחים לו כיס ומטפטף שם מי רגליים‪ ,‬ישתדל מאד שיהיו‬ ‫בגדיו נקיים ויכול להתפלל‪ .‬ובעת שמרגיש הטפה יפסיק‪ .‬ומצוה‬ ‫להזהיר זקנים שבגדיהם אינם נקיים שלא שמים לב לטיפות‬ ‫השתנה‪ ,‬שעליהם לחיות תמיד נקיים וכל בגדיהם נקיים‪ .‬ועל זה‬ ‫נאמר ״מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי״ לבוא ולהתפלל בבית‬ ‫הכנסת בבגדים מטונפים‪ ,‬והנזהר להחליף מיד את בגדיו עליו‬ ‫נאמר‪ :‬״וירח את ריח בגדיו ויברכהו״‪) .‬כה״ח ע״ח א(‬

‫סימן כז‬ ‫דין תפלה וזמנה ומקום מראוי להתפלל‪.‬‬ ‫וההולך בדרך והנצרך לנקביו‬ ‫א‬

‫זמן תפילת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדבתיב‬ ‫יראוך עם שמש‪ .‬ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני‬ ‫המזרח יצא‪ .‬ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות שהוא שליש‬ ‫היום‪) .‬דהיינו אם היום ארוך שמונה עשר שעות הוי עד שש‬ ‫שעות מן היום‪ .‬וכשהוא ארוך תשע שעות‪ .‬הוי עד שלש‬ ‫שעות‪ .‬דלעולם משערין שעות אלו לפי עניין היום‪ .‬והם‬ ‫נקראים שעות זמניות(‪ .‬ואם טעה או עבר והתפלל אחר‬ ‫ארבע שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפילה‬

‫‪68‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫בזמנה שכר תפילה מיהא איכא‪ .‬הגה ואחר חצות אסור‬ ‫להתפלל אלא מנחה שתיים‪) .‬ש״ע סי׳ פ״ט(‬

‫ב‬

‫אסור לו לאדם להתעסק בצרכיו או לילך לדיר עד שיתפלל‬ ‫אם השיירה ממתנת‪ .‬אבל אם אין השיירה ממתנת מותר לו‬ ‫לילך‪ .‬ואסור לו לאכול ולא לשתות‪ .‬אבל מים מותר לשתות‬ ‫קודם תפילה בין בחול בין בשבת ויום טוב וכן אוכלים‬ ‫ומשקים לרפואה מותר‪ .‬וכן הרעב והצמא הרי הם בכלל‬ ‫חולים‪ .‬אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל‪ ,‬ואם לאו אם רצה‬ ‫אל יתפלל עד שיאכל וישתה )ש״ע שם( ואם התחיל לאכול‬ ‫קודם עמוד השחר צריך להפסיק‪ .‬שם‪.‬‬

‫ג‬

‫בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך‪ .‬יכול להתפלל‬ ‫משעלה עמוד השחר‪ .‬וימתין מלקרא קריאת שמע עד שיגיע‬ ‫זמנה‪ .‬ואך על גב שאינו סומך גאולה לתפילה‪ .‬הכי עדיך טפי‬ ‫שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך‬ ‫ויסמוך גאולה לתפלה )שם(‪ .‬ואם יכול להכיר חברו ברחוק‬ ‫ארבעה אמות ד״א יקרא גם קריאת שמע )מג״א שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫המתפלל לא יעמוד לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על‬ ‫גבי ספסל ואפילו אינם גבוהים שלשה טפחים‪ .‬שיש לחוש‬ ‫לטרדא‪ .‬לשמא יפול ולא יכוין בתפילתו‪ .‬ולא על גבי מקום‬ ‫גבוה ואפילו קרקע עולם‪ .‬אלא במקום נמוך שאין גבהות‬ ‫לפני המקום‪ .‬אבל אם היה זקן או חולה או שהיה בונתו‬ ‫להשמיע לצבור אפילו על גבי כסא וספסל מותר )ש״ע סי׳‬ ‫ז׳(‪.‬‬

‫ה‬

‫שיעור מקום גבוה שאמרו שלשה טפחים היה גבוה שלשה‬ ‫ויש בו ארבע אמות על ארבע אמות‪ .‬הרי הוא כעליה ומותר‬ ‫להתפלל בו‪ .‬ובן אם היה מוקך מחיצות אך על גב שאין בו‬ ‫ארבע על ארבע מותר להתפלל בו‪ .‬שאין גובהו ניכר כיון‬ ‫שחלק רשות )שם(‪.‬‬

‫סימן כז‬

‫‪69‬‬

‫ו‬

‫אסור לעבור חוץ לבית הכנסת בצד הפתח פתוח בו בשעה‬ ‫שהצבור מתפללים‪ .‬מפני שנראה ככופר ביון שאינו נכנס‬ ‫להתפלל‪ .‬ואם נושא משאוי או שיש בית הכנסת אחר בעיר‬ ‫או שיש לבית הכנסת זה פתח אחר )הגה או שרוכב על גבי‬ ‫בהמה( מותר‪ ,‬שם‪.‬‬

‫ז‬

‫ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור‪ .‬ואם הוא אנוס‬ ‫שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור‬ ‫מתפללים‪ .‬ואם נאנס ולא התפלל בשעה שהצבור מתפללים‬ ‫והוא מתפלל ביחיד אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת )שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫אסור לאדם להקדים תפילתו לתפילת צבור בעודו בבית‬ ‫הכנסת אלא אם כן יש לו אונס או שום סבה הכרחית‪ .‬אבל‬ ‫בלא שום סיבה אין לו לפרוש מן הצבור אפילו לעסוק בדברי‬ ‫תורה‪) .‬שם(‬

‫ט‬

‫מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נבנם שם להתפלל נקרא‬ ‫שכן רע וגורם גלות לו ולבניו‪ .‬ומצוה לרוץ לבית הכנסת‪ .‬וכן‬ ‫לכל דבר מצוה אף בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה‪.‬‬ ‫שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה׳‪ .‬אבל כשיצא מבית‬ ‫הכנסת אסור לרוץ‪) .‬שם(‪.‬‬

‫י‬

‫ההילר בדרר והגיע לעיר ורוצה ללון בה‪ .‬אם לפניו ארבע‬ ‫מילין מקום שמתפללין בעשרה‪ .‬צריך לילך שם ולא ילון‬ ‫באותה עיר‪ .‬ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי שיתפלל‬ ‫בעשרה‪) .‬שם(‬

‫יא‬

‫צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר‪ .‬ודבר קבוע כגון‬ ‫ארון ותיבה אינם חוצצים‪ .‬וכן בעלי חיים אינם חוצצים‪ .‬ואף‬ ‫אדם אינו חוצץ‪ ,‬וטוב ליזהר מלהתפלל אחרי שום אדם ואין‬ ‫נכון להתפלל כנגד בגד מצוייר או כותל מצוייר‪ .‬ואם יקרה‬ ‫לו יעלים ע י נ י ו ) ש ם ( ‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫שלחן המלך‬

‫יב‬

‫כל מקום שאין קורים בו קריאת שמע אין מתפללין בו‪) .‬ועיין‬ ‫בסימן כ״ו( וכשם שמרחיקים מצואה וממי רגליים ומריח רע‬ ‫ומן המת ומראיית ערוה לקריאת שמע כך מרחיקים לתפילה‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬

‫יג‬

‫היה עומד בתפילה והשתין תנוק בבית הכנסת ישתוק עד‬ ‫שיביאו מים להטיל על המי רגלים או יהלך לפניו ארבע‬ ‫אמות או לצדדיו או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו‪.‬‬

‫יד‬

‫אסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה‪ .‬ואם הניח ידיו על‬ ‫הראש לא חשיבא כסוי‪ .‬אבל אם אחר מניח ידו על זה משמע‬ ‫דחשיבה כסוי‪ .‬ודרך החכמים ותלמידהון שלא יתפללו אלא‬ ‫כשהם עטופים)צ״א(‪.‬‬

‫טו‬

‫היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה‬ ‫וצריך לחזור ולהתפלל‪) .‬ודווקא לגדולים אבל לקטנים אין‬ ‫צריך לחזור מג״א(‪ .‬והני מילי שאינו יבול להעמיד עצמו‬ ‫שיעור הלוך פרסה‪ .‬אבל אם יכול להעמיד עצמו הלוך פרסה‬ ‫יצא בדיעבד‪ .‬אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו‬ ‫יפה‪ .‬אפילו אם יעבור זמן תפילה אם ינקה עצמו מתחילה‪.‬‬ ‫אפילו הכי אסור לכתחילה אם יכול לעמוד עד פרסה‬ ‫)באה״ט(‪) .‬הגה וכל הנצרך לנקביו אסור אך בד״ת(‪) .‬ש״ע‬ ‫סי׳ צ״ב(‪.‬‬

‫טז‬

‫אם באמצע תפילתו נתעורר לו תאוה‪ .‬אם יכול להעמיד עצמו‬ ‫עד שיגמור לא יפסיק‪ .‬ואם אינו יכול להעמיד עצמו פוסק‬ ‫ובקריאת שמע וברכותיה נמי דינא הכי)שם(‬

‫יז‬

‫צריך להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטרדו קודם שיתפלל‪.‬‬ ‫)ש״ע שם(‬

‫יח‬

‫העומד בתפילה ונזכר שנגע במקום מטונך היינו מקום‬ ‫המכוסה באדם שיש בו מלמולי זיעה‪ .‬או שחכך בראשו די‬

‫סימן כז‬

‫ו‪7‬‬

‫במנקי ידיו בעפר או בצרורות או מחכך ידיו בכותל‪ .‬והוא‬ ‫הדין בצואת האוזן והאף‪) .‬שם(‬ ‫יט‬

‫המשתין לא יתפלל עד שישהא כדי הלוך ד׳ אמות משום‬ ‫ניצוצות‪ .‬והמתפלל לא ישתין עד שישהא כדי הלוך ארבע‬ ‫אמות שכל ארבע אמות שגורה תפילתו בפיו ורחושי מרחשן‬ ‫שפוותיה‪) .‬ש״ע שם צ״ב(‪.‬‬

‫כ‬

‫הרוקק לא יתפלל עד שישהא כדי הליך אררבע אמות‪.‬‬ ‫המתפלל לא ירוק עד שישהא כדי הלוך ארבע אמות ודווקא‬ ‫לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק אין צריך לשהות )שם( טוב‬ ‫ליתן צדקה קודם תפילה )שם(‪.‬‬

‫כא צריך קודם תפילה לרחוץ ידיו במים‪ ,‬ואם אין לו מים צריך‬ ‫לחזור אחריהם עד פרסה דהיינו מהלך שעה וחומש‪ .‬וחני‬ ‫מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו‪ .‬אבל אם צריך‬ ‫לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל דהיינו שמונה עשרה‬ ‫דקים חוזר‪ .‬יותר ממיל אינו חוזר ואם מתיירא שיעבור זמן‬ ‫התפילה יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי)שם(‬ ‫ופשוט הוא‪ .‬והיינו דווקא בתפילת שחרית אם עדיין לא נטל‬ ‫ידיו‪ .‬אבל לתפילת מנחה כתב בסימן רל״ה וזו לשונו‪ :‬אם יש‬ ‫לו מים צריך ליטול ידיו להתפלל אך על פי שאין יודע להן‬ ‫שום לכלוך‪ .‬ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול ודו״ק‪.‬‬ ‫)ש״ע סי׳ צ״ב(‪.‬‬ ‫בב‬

‫רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכין נטילה לתפילה אם יש‬ ‫לו מים אך על פי שאין יודע להם שום לכלוך ולא יברך‪ .‬ואם‬ ‫אין לו מים מזומנים אין צריך לחזור וליטול )שם(‪.‬‬ ‫על השלחן‬

‫א‪.‬‬

‫התפלה היא במקום הקרבן‪ ,‬ופה האדם במקום המזבח שבו‬ ‫מקריב קרבנות‪ ,‬לכן צריך לכוין בתפילתו כנגד בית המקדש‬

‫שלחן המלך‬

‫‪72‬‬

‫ב‪.‬‬

‫ובית קודשי קדשים‪ ,‬ששם מזבח בנוי ועולה ריח ניחוח לה׳‬ ‫דרך בית קודשי הקדשים ששם שער השמים‪.‬‬ ‫העומד להתפלל בחוץ לארץ חייב להחזיר פניו בנגד ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ויבוין נגד ירושלים ובית המקדש ובית קודשי‬ ‫קדשים‪ .‬העומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים‪.‬‬ ‫העומד בירושלים יחזיר פניו למקדש‪ ,‬נמצא שכל ישראל‬ ‫מתפללים למקום אחד‪ ,‬דהיינו בית המקדש ששם שער‬ ‫השמים שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה׳ משם‪,‬‬ ‫ולכך גם התפלות שהם נגד הקרבנות עולים דרך שם‪.‬‬ ‫)בא״ח יתרו א׳(‬ ‫טוב לאדם להתפלל תפלותיו מתוך הסידור‪ ,‬בכדי שיוכל לכוין‬ ‫בתפלתו‪ ,‬שיהיה מרוכז יותר לתפלה ולא יהיו עיניו משוטטות‬ ‫אנה ואנה‪ ,‬ובדרך רמז אמרו ״עם הספר ישוב מחשבתו״‪.‬‬ ‫)שם(‬

‫ג‪.‬‬

‫מי שמתפלל בבית הכנסת ובטעות עמד להתפלל כנגד צד‬ ‫אחר‪ ,‬כגון שהיה סומא שלא ידע את הכיוון‪ .‬אך שהתחיל‬ ‫להתפלל צריך שכל אדם שרואה אותו להעמידו בצד הראוי‪.‬‬ ‫ואך שבזה עוקר את רגליו שעקירת רגליו בלבד לא נחשבת‬ ‫להפסק בתפלה‪ ,‬ואפילו שמתפלל לבדו בבית הכנסת‪ ,‬שאינו‬ ‫נראה שמתפלל אחרת מהצבור‪ ,‬כיון שמקום ארון הקודש‬ ‫והתיבה ידועים‪ ,‬צריך להחזיר את הטועה‪ ,‬אבל בתור בית‬ ‫שלא ניכר המקום אין צריך להפריע ולשנות לו את הכיוון‬ ‫באמצע התפלה‪) .‬שם(‬

‫ד‪.‬‬

‫אסור לשבת בתוך ארבע אמות של מתפלל תפלת שמונה‬ ‫עשרה‪ ,‬ויש אומרים שלפניו אסור כמלוא עיניו והמנהג‬ ‫כסברא ראשונה‪.‬‬ ‫ואם היושב מתפלל גם כן והוא בזמירות ויוצר מותר לו‬ ‫לשבת ויש מחמירים אם עוסק בקרבנות‪ ,‬ויש לסמוך על‬ ‫המקילים‪ .‬אבל אם לומד תורה לא ישב‪ ,‬ובשעת הדחק‬ ‫וצורך גדול יש לסמוך ע ל המקילים גם בעוסק בדברי‬ ‫תורה‪ ,‬ולכן אם הוא זקן או חולה שאינו יכול להתרחק חוץ‬ ‫לארבע אמות‪ ,‬או סיבה אחרת הכרחית יש להתיר לעסוק‬

‫סימן כח‬

‫ה‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫בתורה‪ ,‬או שיקרא מזמורים‪.‬‬ ‫ואפילו היה היושב קודם ואחר כך בא המתפלל בגבולו אם‬ ‫היה המקום מיוחד לתפלה חייב לקום‪ ,‬אבל במקום שאינו‬ ‫מיוחד לתפלה מצד הדין אינו חייב לקום רק ממידת‬ ‫חסידות‪) .‬שם ו(‬ ‫אסור לעבור בתוך ארבע אמות שלפני המתפלל‪ ,‬אבל לאחוריו‬ ‫ולצדדים מותר‪ ,‬ולפי הזוהר הקדוש לפניו אסור כמלוא עיניו‪,‬‬ ‫ולצדדים ולאחריו אסור תוך ארבע אמות‪ ,‬ויש להזהר כחומרת‬ ‫הזוהר הקדוש‪ ,‬אבל בשעת הדחק כגון הולך להתפלל או לדבר‬ ‫מצוה וצריך למהר יש לסמוך ע ל סברת מר״ן ז״ל דלא אסר‬ ‫אלא לפניו תוך ארבע אמות דוקא‪) .‬שם ז(‬

‫ו‪.‬‬

‫אפילו היתה מחיצה לפני המתפלל במקום גבוה עשרה טפחים‬ ‫ורחב ארבעה טפחים אסור לעבור לפניו‪ .‬ואם היה כותל‬ ‫מזכוכית מפסיק גם כן לא יעבור כיון שדרך הכותל רואהו‬ ‫ותבטל כונתו‪ ,‬ולפני השליח צבור אין לעבור‪) .‬שם(‬

‫ז‪.‬‬

‫מי שגמר תפלתו ואדם אחר עומד מאחריו ומתפלל בתוך‬ ‫ארבע אמות לא יעשה המתפלל שלש פסיעות של עושה‬ ‫שלום‪ ,‬עד שישלים תפלתו‪ ,‬ואפילו השעומד מאחריו התחיל‬ ‫להתפלל בסוך התפלה שלו‪ ,‬לא יפסע לפניו‪) .‬שם ח(‬

‫סימן כח‬ ‫דין הרוכב וכיוון אבריו בתפילה‬ ‫ומחשבתו וכוונתו‬ ‫ודין שתוי ושכור בתפילה‬ ‫א‬

‫לא יעמוד להתפלל אלא באימה וביראה ובהכנעה‪ ,‬לא מתוך‬ ‫שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫שמחה‪ ,‬כגון דברי תנחומים של תורה סמוך לגאולת מצרים‬

‫‪74‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו רצץ יראיו יעשה שומר ה׳‬ ‫את כל אוהביו‪) .‬ש״ע סי׳ צ״ה(‬

‫ב‬

‫אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך הלכה שלא יהא‬ ‫לבו טרוד בה אלא מתוך הלכה פסוקה‪.‬‬

‫ג‬

‫מי שאינו יכול לבוץ הרוחות יכוץ לבו לאביו שבשמים )שם(‪.‬‬ ‫היה רוכב על החמור אין צריך לירד ולהתפלל אף אם יש לו‬ ‫מי שיתפוש חמורו‪ .‬אלא מתפלל דרך הלוכו‪ .‬וכן אם היה‬ ‫בספינה או בקרון אם יכול לעמוד עומד‪ .‬ואם לאו עומד‬ ‫במקומו ומתפלל‪ .‬וכן אם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הלוכו‬ ‫אף! שלא במקום סכנה‪ .‬כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו‬ ‫אחור דרכו ויטרד לבו ולא יכול לכוין‪ .‬והכל לפי הדרך ולפי‬ ‫המקום ולפי יראתו וישוב דעתו‪ .‬ויש מחמירץ לעמוד באבות‬ ‫ויש לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה‪ .‬ובן אם היה‬ ‫יושב בספינה או בעגלה אם יבול לעמוד במקום הכריעות‬ ‫עומד כדי שיהיה כורע מעומד ופוסע שלש פסיעות )שם סי׳‬ ‫צ״ד(‪.‬‬

‫ד‬

‫חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לבוץ דעתו‬ ‫ואם אי אפשר לו להתפלל יהרהר בלבו שנאמר ״אמרו‬ ‫בלבבכם על משכבכם״‪) .‬ש״ע צ״ד(‪.‬‬

‫ה‬

‫מי שהיו גוים מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקוהו בתפילתו‬ ‫או יפסידו מקחו ישב במקומו ומתפלל לפי שאץ דעתו‬ ‫מיושבת עליו‪ .‬ואף על פי שצריך לעשות שלוש פסיעות בסוף‬ ‫התפילה יושב ומתפלל וכורע )שם(‪.‬‬

‫ו‬

‫יש ליזהר שלא יסמוך עצמו לעמוד‪ .‬או לחבירו בשעת תפילה‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫מי שהוכרח להתפלל מיושב‪ .‬כשיובל צריך לחזור ולהתפלל‬ ‫מעומד )שם(‪ .‬מיהו הט״ז והרמ״ע מפנו ושכנה״ג ופר״ח ויד‬

‫סימן כח‬

‫‪75‬‬

‫אליהו ובר״י הסכימו שלא לחזור‪.‬‬ ‫ח‬

‫צריך שיכוך ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב‬ ‫כאילו עומד בבית המקדש ובלבו יכוין למעלה לשמים ) ש ״ ע‬ ‫סי׳ צ״ה(‪ .‬וכתב בשכנה״ג אני שמעתי שכל מי שאינו עוצם‬ ‫עיניו בתפילת שמונה עשרה אינו זוכה לראות פני שכינה‬ ‫בצאת נפשו‪ ,‬ומן אז והלאה מנהגי לעצום עיני‪ .‬עב״ל‬ ‫)באה״ט שם(‪.‬‬

‫ט‬

‫מניח ידיו על לבו בפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד‬ ‫לפני רבו באימה ביראה בפחד‪ .‬ולא יניח ידיו על חלציו מפני‬ ‫שהוא דרך יוהרא )שם צ״ה(‪ .‬וטעם הימנית על השמאלית‬ ‫ולא אפכא כתב הבית יוסף שהוא רמז ליצר הרע שיהא נכנע‬ ‫ליצר הטוב‪ .‬כי היצר הרע נרמז בשמאל דכתיב ״ואת הצפוני‬ ‫ארחיק מעליכם״ )שם(‪.‬‬

‫י‬

‫לא ישמיע לאזנו בתפלתו רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע‬ ‫)קש״ג מס׳ בדק הבית ור״ח סי׳ י״ב(‬

‫יא‬

‫ישהא מעט קודם שיתפלל‪ .‬ובשירה חדשה יחשוב גדולתו‬ ‫יתעלה ונפלאותיו שעשה עמו‪ ,‬ואשר הוא עני ואביון מתורה‬ ‫ומצות ובקבר עני אפל שפל גלמוד )קש״ג סי׳ י״ב(‪ .‬לא‬ ‫יעמוד ולא ישב אצל רשע בתפילה‪) .‬שם משם ס׳ חסידים‪(.‬‬

‫יב‬

‫מי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר ואף להרהר הסודות‬ ‫הכתובים בסדור האר״י ז״ל באין מבין והוא קרוב להפסד‬ ‫רחמנא ליצלן)שם( גם מי שאין לו יד בדיד הסוד אל יתפלל‬ ‫בסדור האר״י ז״ל כי הוא יוהרא וגונב דעת )שם(‪.‬‬

‫יג‬

‫המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו‪.‬‬ ‫ויחשוב כאילו שכינה כנגדו‪ .‬ויסיר כל המחשבות הטורדות‬ ‫אותו עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפלתו‪ .‬ויחשוב‬ ‫שאילו מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין‬

‫‪76‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫בהם יפה לבל יכשל‪ .‬קל וחומר מלך מלכי המלכים הקדוש‬ ‫ברוך הוא חוקר כל המחשבות‪ .‬ובך היו עושים החסידים‬ ‫ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו‬ ‫מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי‪ .‬עד‬ ‫שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה‪ .‬ואם תבוא לו מחשבה‬ ‫אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה‪ .‬וצריך‬ ‫שיחשוב בדברים המכניעים את הלב ומכונים אותו לאביו‬ ‫שבשמים‪ .‬ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש )ש״ע סי׳‬ ‫צ״ח(‪ .‬נראה כי תפיל״ה גימטריא בכו״נת הל״ב )קשר גודל‬ ‫שם סי׳ י״ב(‬

‫יד‬

‫אם רוצים לומר נוסח איזה תפילה או ודוי בשומע תפילה‬ ‫בויוצא צריך לרשום בספר אותו הנוסח שיהא מוכן ומזומן‬ ‫בעתו כדי שלא יתבלבל בתפילתו)קש״ג סי׳ י״ב(‬

‫טו‬

‫אם תנוק מטרידו וכן גדולים שהם מדברים יכול לעשות‬ ‫תנועה בקול להשתיקם)שם(‪.‬‬

‫טז‬

‫יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת שלא תראה‬ ‫עליו כמשאוי ומבקש ליפטר ממנה )ש״ע צ״ח(‬

‫יז‬

‫אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתי כיון‬ ‫שנתבונתי בתפלתי כי אדרבה זה מזכיר עונו של אדם שעל‬ ‫ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו אלא‬ ‫יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו ויאמר בלבו מי אני‬ ‫דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך‬ ‫הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג עם בריותיו)שם(‪.‬‬

‫יח‬

‫שתה יין בדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו מעליו ואם‬ ‫התפלל תפילתו תפילה‪ .‬והוא הדין אם שתה יותר מרביעית‬ ‫אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תפילה‪.‬‬ ‫ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפילתו תועבה‪.‬‬ ‫והוי כאילו עובד עבודה זרה‪ .‬וצריך שיחזור ויתפלל כשיסיר‬

‫סיכון כח‬

‫‪77‬‬

‫יינו מעליו‪ .‬ואף אם עבר זמן התפילה משלים אותה בתפילה‬ ‫שאחריה כדין שוגג‪ .‬הגה ודין קריאת שמע כדין תפילה‬ ‫)ש״ע סי׳ צ״ט(‪.‬‬ ‫היין‪.‬‬ ‫שכן‬ ‫אבל‬ ‫רוכב‬

‫יט‬

‫שתה יין והלך דיר מיל או ישן כל שהוא מפיגין את‬ ‫והני מילי כששתה רביעית אבל אם שתה יותר כל‬ ‫ששינה משכרתו והדרך טורדתו‪) .‬ודוקא שינה מעט‬ ‫שינה הרבה מפיגתו‪ .‬באה״ט( והני מילי במהלך אבל‬ ‫ודאי דרך מפיגה היין)ש״ע סי׳ צ״ט(‪.‬‬

‫כ‬

‫כל אחד שהוא שתוי םגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג‬ ‫יינו)שם(‬

‫כא המתפלל צייר שיבוץ בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בבלם‬ ‫לפחות יכוץ באבות )ש״ע ק״א(‬ ‫כב‬

‫יכרע גופו כשאומר ברוך וכשיאמר אתה ישחה ראשו‬ ‫וכשזוקך זוקך בשם הראש תחלה ואחר כך הגוך‪) .‬קש״ג סי׳‬ ‫י״ג(‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫יכוין רגליו זה אצל זה כאלו הם אחד‪ .‬ויכוך ראשו מעט שיהיו‬ ‫עיניו למטה‪ ,‬ולא יכוך הרבה‪ .‬ויכוין לבו לשמים‪ .‬ואך שיותר‬ ‫טוב להתפלל• בעינים סגורות מכל מקום אם יודע שיש לו‬ ‫כונת הלב יותר כשמתפלל מתוך הסידור יתפלל בסידור‪ ,‬רק‬ ‫יזהר שלא יסתכל חוץ מהסידור‪ ,‬ובתפלה דמיושב ביוצר‬ ‫וזמירות ודאי עדיך יותר בסידור‪) .‬בא״ח יתרו ט(‬

‫ב‪.‬‬

‫בשעת התפלה לא יאחז בידו לא תפלין ולא ספר סגור שאינו‬ ‫מתפלל בו ולא דברים אחרים שמא יפלו מידו ולבו טרוד‬

‫‪78‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫עבורם‪ .‬ולא יתפלל במקום שיש רעש שמבטלים כונתו וכיוצא‬ ‫בזה )שם יב(‬

‫ג‪.‬‬

‫המתפלל מתוך סידור ונפל מידו ואינו יכול לכוין בלעדו מותר‬ ‫להגביהו אחר סיום הברכה‪.‬וכן אם עקצו פרעוש או כינה‬ ‫ואינו יכול לסבול‪ ,‬שהוא מתבלבל בגללם‪ ,‬ימשמש בבגדיו‬ ‫להסירם אבל לא יסירם בידו‪) .‬שם יג(‬

‫ד‪.‬‬

‫דרך החכמים להתפלל כשהם מעוטפים בגלימא ובבגד העליון‬ ‫שיוצאים בו לשוק משום ״הכון לקראת אלקיך ישראל״ וראוי‬ ‫לכל אדם להתנהג כך‪ ,‬ומכל מקום יש ללבוש מלבושים כאלה‬ ‫כפי שבאותו מקום רגילים לבוא במלבושים אלה לפני גדולים‪.‬‬ ‫)שם טו(‬

‫ה‪.‬‬

‫לפני שמתפלל יסיר כיחו וניעו וינגב אפו במטפחת אם צריך‪,‬‬ ‫ולא יגהק ולא יפהק לרצונו רק מתוך אונס ויניחו ידו על פיו‬ ‫אפילו שנמצא לבד ואין אדם רואהו‪ ,‬שהרי הוא כעומד לפני‬ ‫המלך‪) .‬שם טז(‬

‫ו‪.‬‬

‫ואם יש שם מקום עם מחיצות עדיף! יותר ובלבד שיהיה נקי‬ ‫ואף שאין בו תקרה נחשב ג״כ למקום צנוע כיון שיש בו‬ ‫מחיצות )שם יט(‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫מנהג הספרדים כשעומדים להתפלל תפלת העמידה‪ ,‬קודם‬ ‫התפלה מהפכים פניהם קצת לאחוריהם‪ ,‬ועושים תנועה‬ ‫בידיהם לאנשים העומדים באחוריהם או בצידיהם‪ ,‬והטעם‬ ‫להדמות למלאכים שמקבלים עול מלכות שמים זה מזה‬ ‫ונותנים רשות זה לזה‪ ,‬להורות על אחדות ואחוה שביניהם‪,‬‬ ‫כלומר כולנו אנחנו מסכימים במחשבה אחת‪ ,‬ובדעה אחת‬ ‫לקבל עול מלכות שמים‪ .‬ובזה יתעלה ויתרומם קלוסו של‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כשהוא נעשה מתוך האחדות והאהבה‪,‬‬ ‫והגאון מהר״ן שפירא עשה טעם לזה על פי הסוד וקיליסיה‪,‬‬ ‫ולפי הטעם שלו אפילו אם אין אדם אחר בצדו או אחריו‬ ‫יעשה כן)באי׳ח בשלח ב( וכן הוא מנהג ארם צובה‪.‬‬

‫סימן כח‬

‫‪79‬‬

‫ח‪.‬‬

‫אם עומד להתפלל במקום שהוא יושב בו‪ ,‬יזהר לחזור לאחריו‬ ‫שיעור שלוש פסיעות ויחזור לעמוד במקומו להתפלל‪ ,‬ואם‬ ‫הוא יושב רחוק ממקום שעומד בו להתפלל ילך תחלה למקום‬ ‫שעומד להתפלל בו‪ ,‬ויחזור לאחריו שלוש פסיעות‪ ,‬ויחזור‬ ‫לאותו מקום שעומד בו בתפלה‪ ,‬דיש סוד בזה לחזור לאחוריו‬ ‫שלוש פסיעות קודם שיתחיל להתפלל‪ ,‬ועל פי הפשט הם זכר‬ ‫לאותם שלש מילין שחזרו ישראל לאחוריהם במעמד הר סיני‬ ‫וחזרו ונתקרבו‪) .‬שם ג(‬

‫ט‪.‬‬

‫המתפלל צריך שיבוין בלבו פירוש המילות שמוציא מפיו‪,‬‬ ‫ויחשוב שכינה כנגדו‪ ,‬ויסיר וידחה כל מחשבות הטורדות‬ ‫אותו‪ ,‬התפלה היא במקום הקרבן‪ ,‬ומחשבה זרה פוסלת‬ ‫בקדשים‪ .‬ולא יחשוב שראוי שתיעשה בקשתו‪ ,‬רק אולי ישמע‬ ‫אליו השי״ת במדת החסד והרחמים‪ .‬ולדברי רבינו האר״י ז״ל‬ ‫יכוין כך‪ :‬״ידענו ה׳ שאין אנחנו ראויים והגונים להתפלל‬ ‫לפניך‪ ,‬אבל סמכנו על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים‪ ,‬כי‬ ‫חפץ חסד אתה ומרבה להיטיב‪ ,‬וככתוב טוב ה׳ לכל ורחמיו על‬ ‫כל מעשיו‪ ,‬ואתה ציותנו להתפלל אליך‪ ,‬כי אתה אלוקינו‬ ‫ואנחנו עבדיך‪ ,‬ועינינו לך תלויות כעיני עבדים אל יד‬ ‫אדוניהם״ וצריך כל אחד להזהר לכוין כך )שם ד(‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫המתפלל צריך לכוין בכל הברכות ואם אחר עמל וטורח רב‬ ‫אינו יכול לכוין בכלם ישתדל ויתאמץ לפחות לכוין באבות‬ ‫שהיא ברכה ראשונה‪ ,‬ואך על גב דמדין הדין מי שלא כיון‬ ‫באבות אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬כתבו‬ ‫האחרונים דבזמן הזה אין חוזרים שמא גם בחזרתו לא יכוין‪,‬‬ ‫והגאון מהר״ח מוולזין ז״ל נתן עצה לכל אדם שיצייר בדעתו‬ ‫צורת האותיות שמוציא מפיו ועל ידי כן מוכרח שתהיה כונתו‬ ‫שלמה‪ ,‬וטעמו ונמוקו עמו דברי פי חכם חן‪ .‬העושה כן אי‬ ‫אפשר לו להתפלל עם הצבור דמוכרח שיאריך הרבה בתפלתו‪,‬‬ ‫אך בברכה ראשונה בלבד אפשר לעשות כן‪ .‬ולכן כל אדם‬ ‫ירגיל עצמו בכך בשלוש ברכות ראשונות או לפחות בברכה‬ ‫ראשונה )שם ה(‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן כט‬

‫שלא להפסיק בתפילה ודין המתפלל שתי תפלות מי הם‬ ‫הפטורים מהתפלה‪ .‬והמסופק אם התפלל‪ .‬ודין תפילת נדבה‬ ‫ודין מי שלא התפלל לסיבת טעות או אנוס או מזיד‬ ‫א‬

‫בכל מקום שהתירו לו לפסוק כגון עקרב ושור הבא כנגדו‬ ‫במקום שדרכו להזיק וכיוצא אם שהה כדי לגמור את כולה‬ ‫חוזר לראש ואם לאו חוזר לתחילת הברכה שטעה בה‪ .‬ואם‬ ‫פסק בשלוש ראשונות חוזר לראש‪ .‬או באחרונות חוזר לרצה‪.‬‬ ‫ש״ע סי׳ ק״ד‪.‬‬

‫ב‬

‫הא דאמרינן אם שהה כדי לגמור את כולה בקורא משערינן‪.‬‬ ‫אם שח בתפילה דינו לעניין חזרה גם כן אם שהה כדי לגמור‬ ‫את כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר לתחילת הברכה שפסק‬ ‫בה‪ .‬והיינו דוקא בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש‬ ‫כמ״ש סי׳ קי״ד ם״ז ע״ש )שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫היה עומד בתפילה אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה אלא‬ ‫ישתוק ויבוין למה שאומר שליח צבור ויהיה כעונה )ש״ע‬ ‫סי׳ ק״ד(‪.‬‬

‫ד‬

‫אחר שסיים שמונה עשר ברכות קודם אלהי נצור יוכל לענות‬ ‫קדיש וקדושה וברכו)שם( ואמן דברכות )קש״ג סי׳ ט׳(‬

‫ה‬

‫המתפלל שתי תפלות זו אחר זו כגון ערבית שתים וכיוצא‬ ‫צריך להמתין בין זו לזו כדי הלוך ארבע אמות כדי שתהא‬ ‫דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה )סי׳ ק״ה(‬

‫ו‬

‫כל הפטורים מקריאת שמע הנזכרים בסימן ע׳ וע״א וע״ב‬ ‫ע״ש פטורים מתפילה‪ .‬וכל החייב בקריאת שמע חייב בתפלה‬ ‫חוץ מהמלוין את המת שאין למטה צויר בהם שאף שהם‬ ‫חייבים בקריאת שמע פטורים מתפילה )סי׳ ק״ו(‬

‫סימן בט‬

‫ו‪8‬‬

‫ז‬

‫נשים ועבדים אף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים‬ ‫בתפילה מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא‪ .‬וקטנים‬ ‫שהגיעו לחנור חייבים לחנכם‪ .‬שם‪.‬‬

‫ח‬

‫אם הוא מםופק אם התפלל חוזר ומתפלל‪ .‬ואינו צריר לחדש‬ ‫בה דבר‪ .‬ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר‬ ‫שכבר התפלל פוסק אף באמצע ברכה אפילו שיכול לחדש בה‬ ‫דבר )שם(‬

‫ט‬

‫טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים‬ ‫הראשונה מנחה והשניה לתשלומין‪ .‬ואם הפך לא יצא ידי‬ ‫תפילה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה‪ .‬וכן הדץ‬ ‫בכל מקום שצריך להתפלל תפילה לתשלומין)ש״ע סי׳ ק׳׳ח(‬ ‫ובן ממנחה לערבית ומערבית לשחרית לאחר שאומר יוצר‬ ‫ושמונה עשרה ברכות יאמר אשרי ואחר בר יתפלל שמונה‬ ‫עשרה לתשלומי ערבית )שם(‪.‬‬

‫י‬

‫הא דמשלם התפילה שהפסיד דוקא בזמן תפלה הסמוכה לה‪.‬‬ ‫שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים‬ ‫מה שטעה בתפילה שעברה‪ .‬אבל שלא בזמן תפילה כגון אחר‬ ‫חצות מיד קודם שהגיע זמן מנחה‪ .‬אין זה תשלומין שאין‬ ‫עכשיו זמן תפילה כלל לא של שחרית ולא של מנחה כן כתב‬ ‫הלבוש )סי׳ ק״ח(‬

‫יא‬

‫מי שלא התפלל לא שחרית ולא מוסף ונזכר במנחה יתפלל‬ ‫מנחה ואחריה מוסף ואחר כך יתפלל שחרית‪ .‬ואם התפלל‬ ‫תפלת מוסף קודם מנחה יצא )קש״ג בר״י סי׳ ק״ח(‬

‫יב‬

‫הא דמשלם תפילה שהפסיד היינו בעודנו עוסק בתפילה‬ ‫העקרית אחר ששהה כדי הלוך ארבע אמות יתפלל תפילת‬ ‫התשלומין אבל אם הפסיק והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל‬ ‫תפילת התשלומין‪ .‬ויש חולקים‪ .‬הלכך יתפלל בתורת נדבה‪.‬‬ ‫)קש״ג סי׳ כ״ב ומחב״ר שם‪(.‬‬

‫‪82‬‬

‫שלחן המלך‬

‫יג‬

‫מוסף ליתיה בתשלומין שהוא אינו משלים כלומר לתפילת‬ ‫שחרית שיתפלל מוסף שני פעמים אחת למוסף ואחת להשלים‬ ‫תפילת שחרית‪ .‬וגם אין אחרים משלימים לו‪ .‬דהיינו אם לא‬ ‫התפלל מוסף אין תפילת מנחה משלמת לו שיתפלל מנחה‬ ‫שתים אחת של מנחה ואחת של מוסף‪ .‬ונעילה נמי דינה הבי‬ ‫כדין המוסף‪ .‬ואידי ואידי אינם מפסיקין בתשלומין לא‬ ‫משחרית למנחה בגון שלא התפלל שחרית והתפלל מוסף‬ ‫אפילו הבי מתפלל מנחה לשתים ואין תפילת מוסף מפסקת‬ ‫לתפילת שחרית אלא מתפלל מנחה שתים‪ .‬ולא ממנחה‬ ‫לערבית כגון מי שלא התפלל מנחה והתפלל נעילה אין‬ ‫תפילת נעילה מפסקת לתפילת מנחה אלא מתפלל ערביה‬ ‫שתים‪) .‬מחב״ר סי׳ ק״ח(‪.‬‬

‫יד‬

‫אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה בלבד שאם טעה ולא‬ ‫התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים אחרונה‬ ‫לתשלומי מנחה‪ .‬אבל שחרית אין לה תשלומים וכן בשאר‬ ‫תפילות )סימן ק״ח(‬

‫טו‬

‫אף על פי שאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה לאותה‬ ‫תפילה‪ .‬ותפילות אחרות שהפסיד אין להם תשלומין אם רצה‬ ‫שיתפלל אותה נדבה ויחדש בה דבר הרשות בידו ונכון‬ ‫לעשות כן )שם(‪ .‬אמר המאסף לא ראינו ולא שמענו שנהגו‬ ‫לעשות כן‪ .‬לכן טוב לשלם מה שהפסיד על ידי שי ישה עצמו‬ ‫שליח צבור‪ .‬כמניין תפילות שהפסיד ויעלה לו לתשלום מה‬ ‫שהפסיד כנלע״ד‪.‬‬

‫טז‬

‫עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לה תשלומים‪) .‬סי׳ ק״ח(‬

‫יז‬

‫מי שלא התפלל מוסף ולא נזכר ויהי ערב ולא התפלל מנחה‬ ‫ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף‪ .‬דמנחה יש לה‬ ‫תשלומיך )קש״ג סי׳ כ״ב(‬

‫יח‬

‫הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין אף בתפילה הסמוכה ואם‬

‫סימן כ ט‬

‫‪83‬‬

‫רצה יתפלל נדבה ואין צריך לחדש בה דבר )סי׳ ק״ח וקש״ג‬ ‫סי׳ כ״ב(‪.‬‬ ‫יט‬

‫מתעסק בצרכי צבור שפטור להתפלל ומתוך העסק עבר זמן‬ ‫תפילה אין צריך להשלים בזמן תפילה שאחריה )בר״י‬ ‫ומחב״ר וקש״ג שם(‪.‬‬

‫כ‬

‫אין תשלומים לקריאת שמע וברכותיה בלל לא לברכות ולא‬ ‫לקריאת שמע )מחב״ר סי׳ נ״ח(‪.‬‬

‫בא אין לומר תחנונים עד אחר תפילה שניה‪) .‬קש״ג שם והלבוש‬ ‫ומג״א(‬ ‫כב‬

‫שליח צבור ששבח ערבית לא יתפלל למחר אלא שתי תפילות‬ ‫האחד בלחש לחובת שחרית והשניה בקול רם לתשלומים וגם‬ ‫להוציא מי שאינו בקי)קש״ג שם מכמה רבוותא(‪.‬‬

‫כג‬

‫היכא דלא התפלל ערבית והתפלל שחרית ויהב דעתיה‬ ‫בחזרת שליח צבור לתשלומים יצא ידי חובתו)שם(‪.‬‬

‫בד‬

‫מי שלא התפלל מפני שסבור שעדיין יש שהות ביום אחר‬ ‫שיגמור עסקיו ובין כך עברה לו השעה‪ ,‬וכן מי שהיה טרוד‬ ‫בממונו שלא יבא לידי הפסד ועל ידי בך הפסיד מלהתפלל‪,‬‬ ‫וכן מי שהוא שכור ולא התפלל כלם חשובים אנוסים ויש להם‬ ‫תשלומים‪) .‬סי׳ ק״ח(‪.‬‬

‫בה טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של‬ ‫שבת‪ .‬האחת לערבית והשניה לתשלומין‪ .‬שם‪.‬‬ ‫בו‬

‫טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת ערבית‬ ‫שתים של חול מבדיל בראשונה שזמנה עתה ואינו מבדיל‬ ‫בשניה שהיא תשלומים של שבת‪ .‬ואם לא הבדיל בראשונה‬ ‫והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו‪ ,‬דביון‬

‫‪84‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫דלא הבדיל בראשונה מוכח שבוין בה לתשלומין ולא יצא‪.‬‬ ‫ואם נתכוון להתפלל ראשונה לערבית ושניה לתשלומים אלא‬ ‫שטעה ולא הבדיל בראשונה יצא‪ .‬ובל שאמר לנו דכך היה‬ ‫דעתו סגי)קש״ג שם פר״ח(‪.‬‬

‫כז‬

‫אם הבדיל בשתיהם או לא הבדיל בשתיהם יצא‪ .‬ואם כוין‬ ‫בראשונה לערבית ושכח להבדיל לא יבדיל בשניה שהיא‬ ‫לתשלומין)קש״ג שם פר״ח(‪.‬‬

‫כח התפלל שמונה עשרה במנחת שבת ולא הזכיר שבת יתפלל‬ ‫ערבית שנים ובשניה לא יבדיל‪ .‬ויתפלל אותה בתורת נדבה‬ ‫)שם(‪ .‬וכן במנחה של ראש חדש אם לא אמר יעלה ויבא‬ ‫יתפלל ערבית שתיים והשניה נדבה‪ .‬וכן אם טעה במנחת יום‬ ‫טוב והתפלל שמונה עשרה‪ .‬ואם בלילה ראש חדש או יום‬ ‫טוב שני‪ .‬יתפלל לחובה )שם(‪.‬‬ ‫כט שכח להזכיר ראש חדש במנחה והיה ראש חדש ערב שבת‬ ‫ולא נזכר עד שחשכה לא יתפלל תפילת התשלומין דצריך‬ ‫שתהיה בתורת נדבה ואין נדבה בשבת )שם(‪.‬‬ ‫ל‬

‫אם טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חדש‪ .‬מתפלל של‬ ‫ראש חדש בראשונה ולא בשניה‪ .‬ואם לא הזכיר י לה ויבא‬ ‫בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ולהתפלל פעם שלישית‬ ‫לתשלומין‪ ,‬אבל אם לא הזכיר בשתיהן אלן צריו לחזור )שם(‪.‬‬

‫לא המתפלל שחרית של שבת שתים והתפלל ראשונה אתה‬ ‫קדשת ושניה ישמח משה אין צייר לחזור והיינו דווקא‬ ‫כשנזכרת בפיו אבל אם היה דעתו לאמר אתה קדשת‬ ‫לתשלומין חוזר ומתפלל)שם(‪.‬‬ ‫לב‬

‫מי שלא התפלל ערבית ראש חדש והתפלל שחרית שתים ולא‬ ‫אמר י לה ויבא בשניה אינו חוזר )שם(‪.‬‬

‫סימן בט‬ ‫לג‬

‫‪85‬‬

‫הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה לא‬ ‫הויא הפסקה )ש״ע שם(‪ .‬והרבה מן הפוסקים פירשו דדווקא‬ ‫בתפלת התשלומין הוא דאינו חוזר וכמו שפסק מרן בתפלה‬ ‫שלא בזמנה‪ .‬אבל אם הזכיר מאורע שאר ימים בתפלה‬ ‫העקרית כגון אלהינו ביום שאינו ראש חדש ובדומה הויא‬ ‫הפסקה וחוזר‪ .‬ויש הרבה גם כן מן הפוסקים שנחלקו גם‬ ‫בזה‪ .‬וסבירא לחו דלא הויא הפסקה ואינו חוזר‪ .‬ולכן הדבר‬ ‫ברור בזה דשב ואל תעשה עדיף ואינו חוזר‪ .‬כמבואר הדבר‬ ‫באחרונים עיין עליהם באורך‪ .‬וכן אם טעה והזכיר על הנסים‬ ‫ביום חמשה עשר למקום שאין אומרים אותרמכל שכן דאינו‬ ‫חוזר ושב ואל תעשה וכן במקום שאין צריך לחזור וחזר‪ .‬לא‬ ‫הויא הפסקה ואינו חוזר‪ .‬כל זה מבואר באורר‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫מי שהתחיל להתפלל מכיון שחשב שעוד לא התפלל ונזכר‬ ‫שכבר התפלל‪ ,‬פוסק אפילו באמצע הברכה‪ ,‬ולא מועיל‬ ‫שימשיך בתורת נדבה ויחדש בה דבר‪ ,‬הואיל ובתחלה התחיל‬ ‫על דעת תפלת חובה‪ .‬והוא הדין אם חזר התפלה על דבר‬ ‫שאין צריך לחזור מן הדין‪ ,‬ונזכר באמצע התפלה שטעה בדין‬ ‫הרי זה פוסק אפילו באמצע הברכה‪) .‬בא״ח משפטים א(‬

‫ב‪.‬‬

‫אם התבלבל באמצע תפלתו ואינו יודע היכן הוא עומד‪ ,‬חוזר‬ ‫לראש התפלה‪ ,‬במה דברים אמורים אם התבלבל עד שלא סיים‬ ‫שלוש ראשונות‪ .‬אבל >?ם ברור לו שסיים שלוש ראשונות‬ ‫כראוי והתבלבל באמצעלות שא״נו יודע אם עומד באתה חונן‬ ‫או בברכה שאחריה חוזר לאתה חונן‪ ,‬ואם ברור לו על ברכה‬ ‫מהאמצעיות שאמרה כהוגן וחתם בה‪ ,‬אז חוזר לברכה שהיא‬ ‫אחר אותה לברכה שברור לו שאמרה כולה כהוגן‪) .‬שם כ(‬

‫‪86‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ג‪.‬‬

‫שליח צבור שטעה בתפלת לחש באופן שצריך לחזור‪ ,‬יוצא ידי‬ ‫חובה במה שמחזיר התפלה בקול רם‪ .‬ואין צריך לחזור‬ ‫ולהתפלל בלחש )שם בא(‬

‫ד‪.‬‬

‫בזמן הזה אין מתפללין נדבה אלא רק לעת הצורך מה‬ ‫שמוכרח להתפלל משורת הדין‪ .‬שאין לב האדם מכולן יפה‬ ‫מראש ועד סוך‪ ,‬ועל זה נאמר ״למה לי רוב זבחיכם״‪ .‬והלואי‬ ‫שיוכל להתפלל בתפלות החובה כראוי בכונת הלב‪) .‬שם כב(‬

‫סימן ל‬ ‫דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפילתו עם הש״צ‬ ‫א‬

‫יחיד המתפלל עם השליח צבור כשמתפלל שמונה עשר בקול‬ ‫רם‪ .‬כשיגיע שליח צבור לנקדישך יאמר עמו מלה במלה כל‬ ‫הקדושה כמו שהוא אומר‪ .‬וכן צריך לומר עמו מלה במלה‬ ‫ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה‪ .‬וכן יכוין כשיגיע‬ ‫שליח צבור למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שכיר ולך‬ ‫נאה להודות כדי שישחה עם השליח צבור במודים )ש״ע סי׳‬ ‫ק״ט(‪.‬‬

‫ב‬

‫יחיד העומד בתפילה וכשהגיע למקום קדושה היו הצבור‬ ‫אומרים קדושה דסדרא אינו אומר קדוש עמהם שאין‬ ‫הקדושות שוות‪) ,‬והוא הדין קדושת יוצר מג״א(‪ .‬ונראה‬ ‫דהוא הדין אם הצבור אומרים קדושת כתר שאין אומר עמהם‬ ‫קדוש אלא ישתוק ויכוון למה שאומרים דשומע כעונה )שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין תפלת שמונה‬ ‫עשרה בלחש לא יתפלל עמהם אלא קורא קריאת שמע ואחר‬ ‫כך יתפלל‪ .‬דמסמך גאולה לתפילה עדיך )שם(‪ .‬והיינו רוקא‬

‫סימן לא‬

‫‪87‬‬

‫בתפילת שחרית אבל בערבית אינו כן אלא יתפלל עמהם‬ ‫ואחר כך קורא קריאת שמע כמ״ש בסי׳ דל״ ו ע״ש‪.‬‬ ‫ד‬

‫כשאומר ברוך יכרע גופו וכשאומר אתה ישחה ראשו‬ ‫וכשזוקף זוקף בשם ויזקוף הראש תחלה ואחר כך הגוף‬ ‫וכשהוא כורע כורע במהירות בפעם אחת דרך הכנעה‪.‬‬ ‫וכשהוא זוקף יהיה בנחת )סי׳ קי״ג(‪.‬‬

‫ה‬

‫הכריעה תהיה עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה וזקן‬ ‫שאינו יכול כל כך די בהרכנת ראש )שם(‪.‬‬

‫סימן לא‬ ‫דין הזכרת גשם ורוח וסל‬ ‫א‬

‫מתחילין לומר בברכה שניה משיב הרוח ומוריד הגשם‬ ‫בתפילת מוסף של יום טוב אחרון של חג‪ .‬ואין פוםקין עד‬ ‫תפלת מוסף של יום טוב הראש וין פסח )סי׳ קי״ד(‪.‬‬

‫ב‬

‫אסור להזכיר הגשם עד שיכריז שליח צבור• הלכך אף אם הוא‬ ‫חולה או אנוס לא יקדים תפילתו לתפילת הצבור לפי שאסור‬ ‫להזכיר עד שיאמר שליח צבור אבל אם יודע שהכריז שליח‬ ‫צבור אך על פי שהוא לא שמע משליח צבור מזכיר )ש״ע סי׳‬ ‫קי״ד‪(.‬‬

‫ג‬

‫אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו וחוזר‬ ‫לראש הברכה‪ .‬ואם סיים הברכה חוזר לראש התפילה ואפילו‬ ‫במקום שצריכים גשם בימות החמה‪ .‬אם הזכיר גשם במקום‬ ‫טל מחזירים אותו)שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫בימי הגשמים אם לא אמר גשם מחזירים אותו וחני מילי שלא‬

‫שלחן המלך‬ ‫הזכיר טל אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו)שם( ולעניין‬ ‫שאלה דהיינו ותן טל ומטר לא מהני אם לא אמר מטר‪ .‬כמ״ש‬ ‫סי׳ קי״ז ס׳יד )באה״ט שם(‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים שמחזירין אותו כשלא אמר בימות‬ ‫הגשמים מוריד הגשם היינו כשסיים כל הברכה והתחיל‬ ‫באתה קדוש ונזכר ואז חוזר לראש התפילה‪ .‬אבל אם נזכר‬ ‫קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר דהיינו באמצע‬ ‫הברכה‪ .‬ואף אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל אתה‬ ‫קדוש אין צריר לחזור אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם‬ ‫בלא חתימה‪.‬‬ ‫בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה ש ט ע ה בה ואין צריר‬ ‫חזור לראש‪ .‬הני מילי שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין‬ ‫חוזר לראש‪) .‬שם(‪.‬‬ ‫בימות החמה אם נסתפק אם אמר מוריד הגשם אם לא‪ .‬עד‬ ‫שלשים יום בחזקת שהזכיר גשם וצריר לחזור‪ .‬ואם ביום‬ ‫ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל‬ ‫תשעים פעמים כנגד שלשים יום שאומר אותו שלושה פעמים‬ ‫בכל יום‪ .‬משם ואילך אם נסתפק אם אמר מוריד הגשם הרי‬ ‫הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואין צריך לחזור‪ .‬שם‪.‬‬ ‫אם גמר תפילתו ונזכר שטעה לפי דעתו‪ .‬וחזר להתפלל‬ ‫ובעודו מתפלל נזכר הדין שאין צריך לחזור‪ .‬תיכף שנזכר‬ ‫יפסיק אף באמצע ברכה)קש״ג סי׳ י״ד(‪,‬‬ ‫יחידים הצריכים מטר בימות החמה‪ .‬אין שואלים אותו‬ ‫בברכת השנים אלא בשומע תפילה‪ .‬ואפילו עיר גדולה‬ ‫כנינוה או ארץ אחת כלה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה‬ ‫כיחידים דמו ובשומע תפילה‪ .‬ומיהו אם בארץ אחת כלה‬ ‫הצריכה למטר בימות החמה ט ע ה בה יחיד ושאל מטר‬ ‫בברכת השנים‪ ,‬אם רוצה חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא‬ ‫שאלה בברכת השנים‪ .‬אבל מדיגא אינו מחוייב לחזור כלל‬ ‫)סי׳ קי״ז(‬

‫סימן לא‬

‫‪89‬‬

‫י‬

‫כתב הב״ח קבלתי שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה בשומע תפלה‪ .‬אלא מרצים לפניו‬ ‫יתעלה שמו בתענית וסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של‬ ‫מטר‪ ,‬אבל אין ש ואלין ותן טל ומטר‪ .‬ושמעתי ששני גדולים‬ ‫הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בשומע תפלה בעת עצירת‬ ‫גשמים ונאספו אל עמם באותה שנה‪ .‬ותלו הדבר בדאטרחו‬ ‫קמי שמיא‪) .‬באה״ט שם(‪.‬‬

‫יא‬

‫אם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו )שם( אם לא שאל‬ ‫מטר בימות הגשמים מחזירים אותו אך על פי ששאל טל‪ .‬אבל‬ ‫אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו)שם(‪.‬‬

‫יב‬

‫אם לא שאל מטר ונזכר קודם שומע תפילה אין מחזירים אותו‬ ‫ושואל בשומע תפלה‪) .‬הגה ואם היה לו תענית וצריך לומר‬ ‫ענינו יאמר השאלה קודם ענינו( ואם לא נזכר עד אחר‬ ‫שומע תפלה אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים ואם עקר‬ ‫רגליו חוזר לראש התפילה‪ .‬ואם השלים תפילתו ואין רגיל‬ ‫לומר תחנונים אחר תפילתו דהיינו אלהי נצור אך שעדיין לא‬ ‫עקר רגליו בעקורים דמי וחוזר לראש‪) .‬עיין סוך םעיך זה(‪.‬‬ ‫ואם נזכר אחר שחתם שומע‪ -‬תפילה קודם שיתחיל רצה נראה‬ ‫שאומר ותן טל ומטר ואחר כר אומר רצה)סי׳ קי״ז( אם רגיל‬ ‫לומר תחנונים אחר תפילתו שכתב הדין אם עקר רגליו חוזר‬ ‫לראש‪ .‬לאו דוקא עקר אלא אם אמר יהיו לרצון אמרי פי‬ ‫שנית אך שלא עקר רגליו כעקורין דמו)מג״א(‪.‬‬

‫יג‬

‫נסתפק אם אמר ברכנו או ברך עלינו בתוך שלשים יום חוזר‬ ‫)קש״ג סי׳ ט״ז(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫בארץ ישראל מתחילין לומר ברך עלינו בליל ז׳ מר חשון‪,‬‬ ‫ובחוץ לארץ אחר ששים יום מתקופת תשרי‪ ,‬ואומרים עד‬

‫‪90‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫תפלת מנחה של ערב יום סוב הראשון של פסח‪ ,‬וממוצאי יום‬ ‫טוב ראשון של פסח אומרים ברכנו‪) .‬שו״ע ק יז׳ א(‬

‫ב‪.‬‬

‫בן ארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ אחרי ז׳ מר חשון ימשיך‬ ‫לומר ברך עלינו אף שלא הגיע ששים מתקופת תשרי‪ ,‬ורצוי‬ ‫שלא יהיה חזן בחוץ לארץ בזמן זה‪ ,‬ואם כבר נעשה שליח‬ ‫צבור ינהוג כבני חוץ לארץ בחזרת התפלה‪) .‬כה״ח שם יב יג(‬

‫ג‪.‬‬

‫מי שבימות החמה טעה אחר שלשים יום‪ ,‬וברור לו שטעה‬ ‫פעם או פעמיים וחזר התפלה ואחר כך הסתפק כיצד אמר‪,‬‬ ‫כיון שהוחזק שלושים יום שלא טעה בהם‪ ,‬אף שאחר שלושים‬ ‫יום טעה‪ ,‬לא איבד את חזקתו‪ ,‬וחולין שאמר כהוגן כפי‬ ‫שהורגל בשלושים יום‪ ,‬אבל אם לא הוחזק שלושים יום‬ ‫שהזכיר כהוגן אלא ברור לו שטעה בתוך השלושים יום‪ ,‬אין‬ ‫לו חזקה של שלושים יום וכל שמסתפק הרי זה חוזר‪.‬‬ ‫ואם בתוך השלושים יום הסתפק וחזר בגלל הספק‪ ,‬אם אחר‬ ‫השלושים חזר והסתפק הרי זה חוזר להתפלל ויתנה שאם‬ ‫לא טעה תהיה תפלתו בתורת נדבה‪ ,‬ואם טעה תהיה תפלתו‬ ‫בתורת חובה‪) .‬בא״ח בשלח טו(‬

‫סימן לב‬ ‫דינים השייכים בין י״ח ליהיו לרצון‬ ‫ודיני הכריעות בסיום י״ח ברכות‬ ‫א‬

‫אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין שמונה עשרה‬ ‫ליהיו לרצון אינו פוסק שיהיו לרצון מכלל התפילה הוא‪ .‬אבל‬ ‫בין יהיו לרצון לאלהי נצור שפיר דמי‪ .‬ואם היה באלהי נצור‬ ‫ושמע קדיש או קדושה יכול לענות כדרך שמפסיק בברכה‬ ‫של קריאת שמע אפילו באמצע)ש״ע קכ״ב(‬

‫סימן לב‬

‫‪91‬‬

‫ב‬

‫יהיו לרצון זה הפסוק מסוגל לבמה עניינים תחילתו יו״ד‬ ‫וסופו יו״ד ויש בו מ״ב אותיות וסודו סוד גדול לבך צריך‬ ‫לאומרו בנחת ובבונה ויועיל הרבה לקבל תפילתו )באה״ט‬ ‫שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫כורע ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו בכריעה אחת‪ .‬ואחר‬ ‫שפסע שלוש פסיעות לאחריו בעודו כורע קודם שיזקוף‬ ‫כשיאמר עושה שלום במרומיו הופר פניו לצד שמאלו‬ ‫וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו ואחר‬ ‫כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו)שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫במקום שכלו שלוש פסיעות יעמוד ולא יחזור למקומו עד‬ ‫שיגיע שליח צבור לקדושה ולפחות עד שיתחיל שליח צבור‬ ‫להתפלל בקול רם‪ .‬והשליח צבור והיחיד המתפלל יעמוד כדי‬ ‫הלוך ארבע אמות קודם שיחזור למקומו)שם(‪.‬‬

‫ה‬

‫כשפוסע עוקר רגל שמאל תחילה‪ .‬ושיעור פסיעות אלו לכל‬ ‫הפחות הוא כדי שיתן גודל בצד עקב‪ .‬ומי שמוסיף על שלוש‬ ‫פסיעות הוי יוהרא )שם( ובשליח צבור כשיחזור התפילה‬ ‫בקול רם אין צריף לחזור ולפסוע שלוש פסיעות )שם(‪.‬‬

‫ע ל השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין‪ ,‬יאמר קודם יהיו לרצון‬ ‫פסוק המתחיל באות משמו‪ ,‬ומסיים באות אחרון משמו‪ .‬כגון‬ ‫אם קוראים לו עזרא יאמר פסוק ״ ע ת ה אקום יאמר ה׳ עתה‬ ‫ארומם עתה אנשא״‪) ,‬כה״ח קכב יא(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫יש נוהגים לומר לפני אלקי נצור מזמור שיר למעלות אשא‬ ‫ע י נ י אל ההרים‪ ,‬ויש נוהגים לומר מזמור אלקים יחננו בצורת‬

‫‪92‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫המנורה וכל אחד יעשה כמנהגו ויש נוהגים לומר תפלת רב‬ ‫המובאת בתלמוד שהיא י״א פעמים חיים‪ ,‬ומנהג יפה הוא‪,‬‬ ‫ואם אומר תחנונים יוםיך לומר עוד פעם יהיו לרצון אמרי פי‬ ‫וכו׳)בא״ח בשלח כג(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫בברכת שומע תפלה יכול המתפלל לשאול ע ל כל מיני צרכיו‪.‬‬ ‫שברכה זו כוללת כל הבקשות‪) .‬שו״ע קיט ס״א( )כגון על‬ ‫חולה‪ ,‬ע ל הפרנסה‪ ,‬ע ל איזו גזירה וכיוצא בזה ויש נוסחאות‬ ‫מוכנות‪ ,‬או שיכול לסדר לעצמו נוסח ובקשה(‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫ראוי שיתודה בשומע תפלה כשאומר מלפניר מלכנו ריקם אל‬ ‫תשיבנו וזה הנוסח הקצר‪ :‬״רבונו של עולם חטאתי עויתי‬ ‫פשעתי לפניך‪ ,‬יהי רצון מלפניר שתמחול ותסלח ותכפר לי על‬ ‫כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד‬ ‫היום הזה״‪ ,‬ואם ירצה יתודה באולר בפרטות‪) .‬כה״ח שם ג‬ ‫משם שער הבונות(‬

‫ה‪.‬‬

‫כשמוסיך בברכה בשומע תפלה לא יאריך‪) ,‬שו״ע שם ס״ב(‬ ‫ואך שכתבנו בסעיך הקודם שיכול להתודות באורך‪ ,‬הכונה‬ ‫יותר ארוך מהנוסח המובא אבל לא יאריך מדי‪) ,‬כה״ח שם‬ ‫טו( וכל שכן אם הוא רב והקהל ממתינים לו)שם יז(‬

‫סימן לג‬ ‫דיני חזרת התפלה והחנונים ושאר התפלה‬ ‫א‬

‫כשיחזור שליח צבור התפילה יאמר ה׳ שפתי תפתח אבל אינו‬ ‫אומר בסוך התפילה ״יהיו לרצון״)שם( והטעם כי לא התפלל‬ ‫הוא על עצמו‪) .‬בה״ט שם(‬

‫סימן לג‬

‫‪93‬‬

‫ב‬

‫לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח צבור חוזר התפילה‪ .‬ואם‬ ‫שח הוא חוטא וגדול עונו מנשא וגוערים בו )סי׳ קכ׳׳ד(‬ ‫הג״ה וילמד בניו הקטנים שיענו אמן כי מיד שהתינוק עונה‬ ‫אמן יש לו חלק לעולם הבא)שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫אסור להקל שיתפלל השליח צבור בקול רם דהיינו שאומר‬ ‫אבות וגבורות וקדושה ואתה קודש ואומר האמצעיות בלחש‬ ‫ומתחיל רצה בקול רם ואינם חוזרים התפילה‪ .‬וכן עושים‬ ‫במוסף‪ .‬לא אריך למעבד הכי‪ .‬שהרי מרן בב״י סימן רל״ד‬ ‫כתב דבמנחה עשו כן בצפת וגזרו כמה מהגדולים בזמנו נדוי‬ ‫על זה והנהיגו שם שיתפללו בלחש ושליח צבור חוזר כל‬ ‫שמונה עשרה ברכות ע״ש‪ ,‬וקל וחומר לשחרית ומוסף‪.‬‬ ‫)קש״ג סי׳ ח״י(‪.‬‬

‫ד‬

‫שליח צבור שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש‬ ‫והוא צריך לעבור לתיבה לאלתר יורד לתיבה ומתפלל בקול‬ ‫רם לצבור ואין צריך לחזור ולהתפלל בלחש‪) .‬ש״ע סי׳‬ ‫קכ״ד(‪.‬‬

‫ה‬

‫שליח צבור שהתפלל ביחידיואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח‬ ‫לעבור לפני התיבה‪ .‬אין צריר להתפלל בלחש שבבר התפלל‪.‬‬ ‫אלא יתפלל בקול רם ויהיה צנוע‪) .‬קש״ג סי׳ ח״י(‪.‬‬

‫ו‬

‫אין ללמוד בעת חזרת השליח צבור ואין לסייע עם החזן‬ ‫אמצע הברכות אפילו בלחש‪ .‬ומכל שכן שלא להגביה קולו‬ ‫יותר )שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫יזהר לכוין רגליו בעת הקדושה ששתיהן יהיו דמות רגל‬ ‫אחת‪ ,‬ויכוין לקיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל )שם(‪.‬‬ ‫נקדישר ונעריצר שתי תבות אלו יאמר בקול רם והשאר‬ ‫בלחש‪ .‬ויענה קדוש קדוש קדוש בקול רם‪) .‬שם מהאר״י‬ ‫ז״ל(‪.‬‬

‫‪94‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ח‬

‫אחר חזרת העמידה תכף ומיד יאמר ודוי ונפילת אפים )שם(‪.‬‬ ‫ובכל ודוי צריך להזכיר אנא ה‪ ,‬אלקינו ואלוקי אבותינו וכר‬ ‫)שם(‪ .‬אם מתודה בלחש נכון לפרט החטא שם‪ .‬וצריך לשחות‬ ‫בודוי כמו במודים‪ .‬אבל לא יעשה ‪ p‬ברבים שלא ילעיגו‬ ‫ויחטאו‪ .‬וצריך להתודות מעומד ואך אם הוא התודה בבר‬ ‫ושמע שליח צבור שמתודה צריך לעמוד ולהתודות‪) .‬שם(‬

‫ט‬

‫אין היחיד רשאי לומר ויעבור ולא י״ג מדות דרך תחינה‪ .‬אבל‬ ‫דרך קריאה בטעמי הפסוק שרי‪) .‬שם וש״ע סי׳ תקס״ה(‬

‫י‬

‫אין לומר סליחות בערבית כלל והוא חטא גדול אבל וידוי‬ ‫יכול לומר בכל עת לבד במוצאי שבת לא יאמר וידוי עד‬ ‫שיעבור חצות לילה )שם בר״י וקש״ג(‪.‬‬

‫יא‬

‫נפילת אפים יש ליפול על צד שמאל ולא יהיו פניו דבוקות‬ ‫תוך היד אלא על זרוע שמאלי‪ .‬ויש סכנה אם יפול על ידו‪.‬‬ ‫ולא יאמר פסוק ויאמר דוד אל גד )שם משם האר״י(‪.‬‬

‫יב‬

‫אם בעודו נופל על פניו שמע קדיש או קדושה יכול לענות‬ ‫)שם(‪ .‬יכול לומר נפילת אפים ביחיד ובכל מקום‪ .‬ואריך בין‬ ‫לפשט בין לסוד )שם(‪.‬‬

‫יג‬

‫כל יום שאין נופלים על פניהם אין נופלים במנחה שלפניו גם‬ ‫כן חוץ מערב ראש השנה וערב יום הכפורים במנחה‬ ‫שלפניהם נופלים )שם(‪ .‬בבית האבל אפילו שאין שם אבל‪.‬‬ ‫אלא מתפללים שם למנוחת הנפש המת אין אומרים נפילת‬ ‫אפים‪) .‬שם ובר״י סי׳ קל״א(‪.‬‬

‫יד‬

‫מילה בתענית צבור אין נופלים על פניהם אבל אומרים‬ ‫סליחות וגם ודוי‪ .‬ואין אומרים והוא רחום אבל בעל הברית‬ ‫לא יאמר התחנונים )שם( במנחה אם מתפללים אצל התנוק‬ ‫אין אומרים תחנונים )שם( והוא רחום צריך לאומרו בבונה‬ ‫ומעומד )שם( ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה ונקרא‬ ‫פורץ גדר‪) .‬סי׳ קל״ד(‪.‬‬

‫סימן לג‬

‫‪95‬‬

‫טו‬

‫אשרי יושבי ביתיר צריך לכוין ולדקדק בו הרבה‪ .‬כי מה‬ ‫שאמרו כל האומר תחלה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח‬ ‫לו שהוא בן העולם הבא‪ ,‬הוא אם קורא אותו בבונה ויראה‬ ‫ואהבה וכולי האי ואולי‪) .‬קש״ג סי׳ כ׳‪(.‬‬

‫טז‬

‫יכול לומר קדושא דסדרא קודם שיאמר הב׳ פסוקים ובא‬ ‫לציון ואני זאת בריתי אם קדמו השליח ציור בשני פסוקים‬ ‫אלו ויאמר אותם אחר בר‪ .‬שם‪.‬‬

‫יז‬

‫תפילה לדוד יאמר אותה בבונה עצומה והכנעה‪) .‬שם‬ ‫מהאר״ל(‪ .‬עלינו לשבח צייר לאומרו באימה ביראה בכונה‬ ‫בשמחה ומעומד‪ .‬שם‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫הטעם הפשוט של חזרת השליח צבור הוא להוציא מי שאינו‬ ‫בקי‪ ,‬אבל אין זה עיקר הטעם‪ ,‬שמבואר בדברי רבינו האר״י‬ ‫ז״ל על פי הסוד שבחזרת התפלה חוזרים ונעשים כל התקונים‬ ‫שנעשו בתפלת לחש‪ ,‬אלא שהחזרה מגיעה למקום עליון‬ ‫וגבוה יותר מתפלת הלחש‪ ,‬ואין לבטל חזרה כלל רק בשעת‬ ‫הדחק‪ ,‬כגון שלא נשאר זמן‪ ,‬או שהם עשרה בצמצום וברור‬ ‫שיש ביניהם שאין נותנים לבם לחזרה ולא עונים אמן‪ ,‬בזה‬ ‫יתפלל השליח צבור שלוש ראשונות בקול רם כדי שיאמרו‬ ‫קדושה ויסיים בלחש )בא״ח תרומה ב(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫יכוונו הקהל היטב לברכות החזרה‪ ,‬שאם אין תשעה מכוונים‬ ‫לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה‪ ,‬ועל כן על החזן‬ ‫להרים קולו בחזרה בכל הברכה שכדי שהצבור ישמע אותו‬ ‫היטב‪ ,‬ואין לצבור למנות שליח צבור שקולו נמוך‪) .‬שם א(‬

‫‪96‬‬

‫שלחן ד‪ .‬מלך‬

‫ג‪.‬‬

‫בהגיע שליח צבור לנקדישך צריך כל אחד לחזור ולפסוע‬ ‫שלוש פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש‬ ‫ויסגור עיניו ויענה בכוונה גמורה‪ .‬וידלג מעט כלפי מעלה‬ ‫באומרו קדוש וכן בברוך וימלוך‪ .,‬ולא ידלג הרבה שמא‬ ‫יתלוצצו עליו‪ ,‬והדלוג הוא שמדלג עקביו וגופו כלפי מעלה‪,‬‬ ‫)שם ד‪ ,‬ה‪ ,‬ו(‬

‫ד‪.‬‬

‫לא יענה קדוש עד שיגמור השליח צבור לומר תיבת ״ואמר״‬ ‫וכן לא יאמר ״ברוך״ עד שהשליח צבור יאמר תיבת‬ ‫״ואומרים״ וכן ״ימלוך״ עד שיאמר ״לאמר״‪ .‬שזה דומה לאמן‬ ‫חטופה אם יענה לפני החזן‪) .‬שם ח(‬

‫ה‪.‬‬

‫מי שלא שמע מהשליח צבור התחלת הקדושה‪ ,‬רק שמע‬ ‫שהצבור עונים קדוש קדוש וכר יענה עמהם עד הסוך )שם ט(‬

‫ו‪.‬‬

‫גמר אדם את תפלתו לפני שסיים החזן‪ ,‬לא ידבר ולא ילמד‬ ‫אפילו בדברי תורה בין תפלת לחש לחזרה‪ ,‬אלא עומד ושותק‬ ‫וממתין עד שיתחיל החזן את החזרה‪ ,‬ולא ילמוד באמצע‬ ‫החזרה רק יכוין לשליח צבור‪ .‬ויעמוד בחזרה ורק אם הוא זקן‬ ‫או חולה וחלוש המזג שקשה לו לעמוד‪ ,‬ישב‪ .‬ואין החזן צריך‬ ‫לחכות לאנשים שמאריכים בתפלתם יותר מדאי‪) .‬שם י(‬

‫ז‪.‬‬

‫כל אדם צריך לומר את כל נוסח הוידוי‪ ,‬אפילו שיודע שאין‬ ‫בו מהדברים הנזכרים בוידוי‪ ,‬כיון שכל ישראל גוך אחד‬ ‫וכולם ערבים זה לזה‪ ,‬ובפרט אם היה בידו למחות ולא מיחה‬ ‫שנקרא החטא על שמו כמ״ש בגמרא‪ ,‬וגם הוא צריך‬ ‫להתוודות על מה שחטא בגלגולים שעברו‪ ,‬ומי יודע מה עשה‬ ‫אולי עבר על כל הנאמר בוידוי‪ ,‬וזה הפירוש למה שאומרים‬ ‫״אנחנו ואבותינו״ שהגלגולים הקודמים נקראים אבות לגוך‬ ‫הזה‪ .‬ועוד שהאדם נידון לפעמים בחומרא על פי תוצאות‬ ‫מעשיו‪ ,‬ויש עבירות קלות בעיני בני אדם והם חמורות מאד‪,‬‬ ‫כמו שאמרו רבותינו זכרונם לבדכה ״המלבין פני חברו ברבים‬ ‫כאלו שופר דמים״‪ ,‬ו״הכועס כאלו עובד עבודה זרה״ וכהנה‬

‫סימן לג‬

‫‪97‬‬

‫רבות‪ ,‬לכן מכל הטעמים האלה חייב כל אחד לומר אם כל‬ ‫פרטי הוידוי‪) .‬בא״ח כי תשא א(‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫צריך להתוודות מעומד‪ ,‬וכן תחנונים הנוספים בשני וחמישי‬ ‫הכל מעומד‪ ,‬ולא יסמוך על דבר שאם יטלוהו יפול‪ ,‬אלא אם‬ ‫כן הוא זקן או חולה אז מותר לסמוך‪ ,‬והרואה צבור מתודין‬ ‫יתודה עמהם אך שכבר התודה‪ ,‬ולפחות יאמר עמהם חטאנו‬ ‫עוינו פשענו שהוא וידוי כללי וקצר‪) .‬שם ז(‬

‫ט‪.‬‬

‫אסור להזכיר י״ג מדות בלילה‪ ,‬ולכן אותם המתפללים מנחה‬ ‫בסוך היום עם שקיעת החמה‪ ,‬אם בעת שהגיעו לוידוי שקעה‬ ‫החמה זמן בין השמשות שהוא י״ג דקות אחר השקיעה יאמרו‬ ‫רק את הוידוי בלי י״ג מדות‪) .‬שם ח עי׳ כה״ח סימן רלא כז(‬ ‫ונפילת אפים אין אומרים בבין השמשות‪) .‬שערי עזרא ח״א‬ ‫סימן י׳(‬

‫י‪ .‬אם הצבור בצער על כל מין צרה שלא תבוא‪ ,‬אם יארע באותם‬ ‫ימים ברית מילה טוב שיאמרו הצבור י״ג מדות של רחמים‬ ‫בבונה בין המילה לפריעה‪ ,‬והוא מסוגל לטובה‪.‬‬ ‫ויזהר כשאומר י״ג מדות להטעים את ההפסק בין ה׳ ה׳ כי‬ ‫סודו גדול‪) .‬שם יא‪ ,‬יב( ולהבין את הי״ג מדות ראוי ללמוד‬ ‫בספר המוסר תומר דבורה לרבנו משה קורדווירו זצ״ל‬ ‫בעיון‪.‬‬ ‫יא‪ .‬עתה לא נוהגים לשים את הפנים ע ל הזרוע בעת נפילת אפים‬ ‫בין גדול בין חכם‪ ,‬ולא מכונים בזה רק אומרים המזמור‬ ‫״לדוד אליך ה׳ נפשי אשא״ בלחש‪ ,‬ואך מתיראים מכך משום‬ ‫האמור בזוהר הקדוש‪ ,‬וכן הוא מנהג החסידים בבית אל‪ ,‬וכן‬ ‫מנהג ארם‪-‬צובה ובכל מקהלות הספרדים‪ ,‬וטוב להמנע שלא‬ ‫להניח את הפנים על הזרוע‪) .‬שם יד(‬ ‫יב‪ .‬יש נוהגים שלא לעשות נפילת אפים רק במקום שיש ארון‬ ‫וספר תורה או בעזרת בית הכנסת‪ ,‬ואין האמת כן אלא כפי‬ ‫הסוד צריך לעשות נפילת אפים בכל מקום ואפילו ביחיד‪ .‬ואין‬

‫‪98‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫לעשות נפילת אפים בלילה וכל שיש ספק לילה כגון בבין‬ ‫השמשות לא יעשו נפילת אפים‪) .‬שם יד(‬

‫יג‪.‬‬

‫אין כאלקינו הוא שבח נורא‪ ,‬ויש בו כונה גדולה על פי הסוד‪,‬‬ ‫ויאמר אותו בנחת‪ .‬ואחריו פיטום הקטורת בכונה גדולה ורבו‬ ‫ועצמו שבחיה‪ ,‬ואחר כך אומרים קדיש על ישראל‪ ,‬ונקרא‬ ‫קדיש יתום‪ ,‬שתקנו ליתומים למנוחת נפש אביהם או אמם‪.‬‬ ‫ויש בו תועלת לנפש להצילו מדין ועונש ולהעלותו ממדרגה‬ ‫למדרגה‪ ,‬ולכך אומרים אותו בכל יום יארצייט אפילו אחר‬ ‫כמה שנים משנפטר‪ .‬וכן היה נוהג רבינו האר׳׳י ז״ל לאומרו‬ ‫בכל שנה ביום יארצייט של אביו‪ ,‬כי אמו היתה בחיים‪.‬‬ ‫ואחר ענית ברכו יעמדו הקהל יאמרו בכונה גדולה עלינו‬ ‫לשבח‪ .‬והוא שבח עליון ונורא מאד‪ .‬ויש בו צורר גדול‬ ‫לתפלה‪ ,‬והזהיר רבנו האר״י ז״ל שלא יחלוץ ציצית ותפילין‬ ‫עד שיגמור ה׳ אחד ושמו אחד‪ ,‬ומי שבא ושמע שהצבור‬ ‫בעלינו לשבח ישהחוה‪ .‬עמהם ויאמר ואנחנו משתחוים יחד‬ ‫עמהם‪) .‬שם יח(‬

‫יד‪ .‬כשיש בר מצוה בבית הכנסת יש דעות רבות אם לומר תחנון‪,‬‬ ‫ונהגו שאין אומרים תחנון כשבאותו יום הגיע הילד למצוות‬ ‫ומניח תפלין‪) .‬ס׳ הלכה ח׳׳ב דקכ׳׳א(‬ ‫טו‪ .‬אסור לאדם להחסיר מסדר התפלה וידוי או כל פרט אחר ללא‬ ‫טעם השנוי בהלכה‪ ,‬כי בכר פוגם בעולמות העליונים‪ ,‬ואם‬ ‫מתפלל במקום שמדלגין על וידוי בגלל פטירת רב וכיוצא‬ ‫בזה‪ ,‬לא ידלג עמהם‪ ,‬אלא יאמר את הוידוי בעצמו‪) .‬שם(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬נהגו שלא לומר וידוי ונפילת אפים לא בבית האבל ב״מ‪ ,‬ולא‬ ‫בבית החתן‪ ,‬ולא בבית הכנסת ביום המילה‪ ,‬ולא כשיש חתן‬ ‫בבית הכנסת‪) .‬שו״ע קלא ד(‬

‫סימן לד‬

‫‪99‬‬

‫סימן לד‬ ‫קצת דיני יעלה ויבא בתפילה ודיני המוספין‬ ‫וש״צ שטעה וברכת כהנים‬ ‫א‬

‫שכח ולא אמר יעלה ויבא בליל ראש חדש אפילו בליל שני‬ ‫של ראש חדש אינו חוזר ש״ע סי׳ תכ״ב( שחרית ומנחה אם‬ ‫לא אמר יעלה ויבא חוזר‪ .‬ואם נזכר קודם שהתחיל מודים‬ ‫אומרו במקום שנזכר‪) .‬שם(‪.‬‬

‫ב‬

‫אם אמר בריר אתה ה׳ וקודם שאמר המחזיר וכר נזכר יאמר‬ ‫למדיני חיקיר כמי שקורא פסוק ויאמר יעלה ויבא‪ .‬ויאמר‬ ‫תשלום הברכה בריר אתה ה׳ המחזיר שכינתו וכי׳‪ .‬אר בלילה‬ ‫שהדין אין מחזירין אותו כשאמר בריר אתה ה׳ יגמור המחזיר‬ ‫שכינתו)קש״ג סי׳ כ״א(‪.‬‬

‫ג‬

‫אם לא נזכר עד לאחר שהתחיל מודים‪ .‬אם נזכר קודם‬ ‫שהשלים תפילתו חוזר לרצה‪ .‬ואם לא נזכר עד אחר שהשלים‬ ‫תפילתו אחר אלהי נצור‪ .‬אם לא אמר עדיין יהיו לרצון חוזר‬ ‫לרצה‪ .‬ואם אמר יהיו לרצון אף על פי שלא עקר רגליו‬ ‫כעקורין דמי וחוזר לראש‪ .‬ואם אינו רגיל לאמר אלהי נצור‬ ‫כיון שאמר יהיו לרצון גם כן אפילו שלא עקר רגליו בעקורין‬ ‫דמי וחוזר לראש‪ .‬ואם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון חוזר‬ ‫לרצה‪ .‬שיהיו לרצון הוא מכלל התפילה‪ .‬והוא הדין לכל דבר‬ ‫שצריר לחזור דינא הכי‪ .‬וע״ל סי׳ ל״א סעיף י״ב )ש״ע סי׳‬ ‫תב״ב(‪.‬‬

‫ד‬

‫אם אמר בקשה בשומע תפלה והזכיר בה ראש לחדש ושכח‬ ‫ולא אמר יעלה ויבא אינו חוזר)קש״ג סי׳ כ״א(‪.‬‬

‫ה‬

‫אם לא זכר יעלה ויבא בשחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף‬ ‫מתפלל מנחה שתים‪ .‬והיינו דוקא כשלא נזכר עד אחר עבור‬ ‫זמן תפלת שחרית אבל אם נזכר קודם עבור זמן שחרית‬

‫שלחן המלך‬ ‫מתפלל בשעה שנזכר‪) .‬שם(‪.‬‬ ‫ו‬

‫אם עמד להתפלל מוסף ואמר שלושה ראשונות על דעת‬ ‫להתפלל מוסף ונזכר שלא אמר יעלה ויבוא‪ .‬אומר אחר‬ ‫שלושה ראשונות סיום תפילת שחרית אף דשלושה ראשונות‬ ‫לא אמרם אלא על דעת תפילת מוסף‪) .‬שם(‬

‫ז‬

‫אם הוא מסופק אם הזכיר יעלה ויבא‪ .‬אף שנזכר מראש חדש‬ ‫סמוך למקום ההזכרה חוזר‪ .‬ואין צריך לחזור בתורת נדבה‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל השליח צבור חוזר ומתפלל‪.‬‬ ‫אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם חוץ משחרית לראש‬ ‫חדש‪ .‬שאם שכח שליח צבור ולא אמר יעלה ויבא עד‬ ‫שהשלים תפילתו אין מחזירין אותו מפני סורח צבור שהרי‬ ‫תפילת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חדש‪ .‬אבל אם‬ ‫נזכר קודם שהשלים תפילתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור‪.‬‬ ‫והני מילי בשחרית אבל במנחה וסיים תפלתו חוזר לראש‬ ‫) ש ״ ע סי׳ קכ״ו(‪ .‬ואם טעה כשהתפלל בלחש לעולם אינו‬ ‫חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור ואם טעה בשלושה‬ ‫הראשונות חוזר‪.‬‬

‫ט‬

‫בשבת וראש חדש אם אמר את מוסף יום השבת הזה ויום‬ ‫ראש חדש הזה ולא אמר את מוסנ^י נראה שאין צריך לחזור‬ ‫שכבר זכר שבת וראש לחדש‪ .‬אבל ‪:,‬יום טוב דראש השנה אפ‬ ‫אמר את מוסף ולא אמר את מוטפי חוזר לפי שאינו נכר‬ ‫דאינו זוכר ר״ח‪) :‬קש״ג סי׳ כ״ד(‪.‬‬

‫י‬

‫אם במקום שהיה לו לומי* מוסף ואמר את מוספי אינו חוזר‪.‬‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫יא‬

‫אם במקום תפילת שחרית התפלל מוסף מפני שחשב ע^כבר‬ ‫התפלל שחרית ונזכר אחר כף שלא התפלל שחרית יתפלל‬

‫ס ימן לד‬

‫וסו­‬

‫שחרית לבד ומוסף כבר יצא ידי חובתו‪ .‬אבל אם כשהתפלל‬ ‫מוסף היתה כונתו להתפלל שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו‬ ‫תפילת מוסף צריר להתפלל שחרית ומוסף‪) .‬שם(‪.‬‬ ‫יב‬

‫אם התפלל שמונה עשרה במקום מוסף והזכיר יעלה ויבא‬ ‫בעבודה יכוין לחזרת שליח צבור )שם(‪ .‬אם שכח ולא התפלל‬ ‫ערבית במוצאי שבת מתפלל שחרית שתים ואינו מזכיר אתה‬ ‫ח ו נ נ ת נ ו בשניה‪) .‬הרדב״ז קש״ג סי׳ כ״ב(‬

‫יג‬

‫בשבת חול המועד אם התפלל מוסף של חול המועד ולא זכר‬ ‫שבת כלל רק בחתימה זכר וחתם מקדש השבת וישראל‬ ‫והזמנים וכן אם התפלל מוסף של שבת לבד ואמר יעלה ויבא‬ ‫בעבודה בשניהם אין צריר לחזור )שם(‪ .‬אם היה ראש חדש‬ ‫שני ימים ושבח ביום הראשיז במנחה יעלה ויבא ובערבית‬ ‫לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר‪ .‬והוא הדין אם שכח יעלה ויבא‬ ‫בערבית ולא אמר יעלה ויבא בתפילת תשלומין אינו חוזר‪.‬‬ ‫)כנה״ג בשם מהרי׳יט ודעמיה ופר״ח וקשר גודל סי׳ כ״ב(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫שליח צבור שטעה ודילג אחת מכל הברכות מזכירים אותו‬ ‫וחוזר למקומו‪ ,‬ואין מסלקין אותו מלהיות חזן‪ ,‬אבל אם דילג‬ ‫ברכת למינים ולמלשינים מסלקין אותו מיד שמא אפיקורוס‬ ‫הוא‪ .‬ואם התחיל בה וטעה אין מסלקין אותו)שו״ע קכ״ו א(‬ ‫שברכה זו תקנו חכמינו ז״ל עקב התרבות המיסיונרים‬ ‫תלמידי אותו האיש בימי רבן גמליאל כמבואר במסכת ברכות‪,‬‬ ‫ועל כן יש לכוין היטב בברכה זו עליהם כיון שעדיין ממשיכים‬ ‫להסית ולהדיח‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫חזן שכופר באחד משלשה עשר עיקרים כגון כופר בתחיית‬ ‫המתים או בגאולה העתידה‪ ,‬או בתורה מהשמים‪ ,‬או שכר‬

‫שלחן המלך‬ ‫ועונש וכיוצא באחד מאלו‪ ,‬הרי הוא אפיקורוס ואסור להניחו‬ ‫להיות שליח צבור‪ .‬ואם עמד בחוזקה אין עונים אחריו אמן‪.‬‬ ‫)כה״ח שם ג( ואם היה עובר עבירות ויש לפנות בזה לרב‬ ‫מורה הוראה מובהק‪ .‬ועיין בשו״ת שערי עזרא חלק א סימן‬ ‫ה׳(‬ ‫ג‪.‬‬

‫שליח צבור שטעה והתבלבל ולא יודע לחזור למקומו‪ ,‬אפילו‬ ‫כשמזכירים אותו מרוב הבהלה‪ ,‬יעמוד חזן אחר במקומו‪,‬‬ ‫ורצוי שיעמוד מי שכיון יותר לברכותיו‪ ,‬ומתחיל מתחלת‬ ‫הברכה שטעה הראשון אם היו אלה ברכות אמצעיות‪ ,‬אבל‬ ‫בשלוש ברכות ראשונות חוזר לתחלת התפלה‪ ,‬ובשלוש ברכות‬ ‫אחרונות חוזר לרצה‪) .‬שו״ע קכ״ו ב ועי׳ ב״י(‪.‬‬ ‫שליח צבור שרצוי לקהל אלא שהוא נכה ומוכרח להתפלל‬ ‫בישיבה ע ל כסא גלגלים מותר לו להיות שליח צבור‪) .‬כן‬ ‫העלתי בתשובה ובעזהי״ת אדפיסה בשערי עזרא חלק ב׳(‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כל כהן המברך את ישראל מתברך מפי עליון‪ ,‬וראוי לנהוג‬ ‫לעשות נשיאות כפים בכל יום‪ ,‬שעל ידי ברכת כהנים נמשך‬ ‫שפע ויש בה רזי דרזין‪ ,‬אשרי עין ראתה‪ ,‬וכל כהן שאין בו‬ ‫אחד מהדברים המעכבים אם לא עולה לדוכן מבטל מצות‬ ‫עשה וחשוב כעובר על שלושה מצות עשה אם היה בבית‬ ‫הכנסת בשעה שקרא החזן כהנים‪ ,‬או שאמרו לו בפירוש‬ ‫לעלות או ליטול ידיו‪) .‬בא״ח תצוה ד(‬

‫ה‪.‬‬

‫אך שנטלו הכהנים ידיהם בבקר חוזרים ונוטלים לפני ברכת‬ ‫כהנים נטילה גמורה עד הפרק‪ ,‬והלוי יוצק מים על ידיהם‪,‬‬ ‫ולפני כן יטול הלוי את ידיו‪ ,‬אם אין שם לוי יוצק להם מים‬ ‫הבכור מאם שהוא פטר רחם‪ ,‬ואם אין בכור יטלו בעצמם ולא‬ ‫ע ל ידי ישראל‪ ,‬ואם הלוי תלמיד חכם לא יצוק ידים על‬ ‫הכהנים אפלו אם מקצתם תלמידי חכמים ומקצתם עמי‬ ‫ארצות‪ ,‬ואפילו שאין לוי אחר)שם ז(‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫כל כהן ירא שמים ישמור ידיו משעת נטילתו בבקר שלא‬

‫ס י מ ן לד‬

‫‪103‬‬

‫לגעת במקומות המכוסים שבגופו‪ ,‬כיון שאם נגע יש ספק‬ ‫שצריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לברכת כהנים‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫שצריך מים טהורים שלא השתנו מברייתן‪ ,‬וצריך גם כח‬ ‫גברא‪ ,‬ותיכך לנטילה ברכה‪ ,‬ע ל כן יזהר כשאפשר לו שלא‬ ‫ישהה כדי הילוך עשרים ושתים אמות בין נטילה לברכת‬ ‫כהנים‪) .‬שם ח(‬ ‫ז‪.‬‬

‫כשיתחיל שליח צבור ״רצה׳׳ כל כהן שנמצא בבית הכנסת‬ ‫יעקור ממקומו לעלות לדוכן‪ ,‬ואפילו כהן שעומד בהיכל‬ ‫שנושא כפיו צריך לעקור רגליו ברצה‪ ,‬ואם לא עקר רגליו‬ ‫לפני שסיים שליח צבור רצה לא יעלה לדוכן‪ .‬ואם עקר רגליו‬ ‫אחר שסיים שליח צבור רצה‪ ,‬אפילו עלה ירד‪ ,‬וסיום רצה הוא‬ ‫כשיאמר ״המחזיר שכינתו לציון״‪) .‬שם ט(‬

‫ח‪.‬‬

‫אם התחיל השליח צבור את תפלת החזרה בעשרה‪ ,‬ויצאו מהם‬ ‫לפני ברכת כהנים‪ ,‬לא ישאו הכהנים כפיהם ויאמר החזן‬ ‫אלוקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה וכר שברכה זו שייכת‬ ‫לתפלה וכיון שהתחיל החזרה בעשרה גומר גם ברכה זו‪) .‬שם‬ ‫יא(‬

‫ט‪.‬‬

‫כשעוקר הכהן רגליו לישא כפיו יאמר לשם יחוד קודשא בריך‬ ‫הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו‪ ,‬ורחימו ודחילו‪ ,‬הנה אנכי‬ ‫מוכן ומזומן לקיים מצות עשה לברך את ישראל ברכת כהנים‬ ‫בנשיאות כפים לעשות נחת רוח ליוצרנו ולהמשיך שפע‬ ‫וברכה לכל העולמות וכר‪ .‬וכשעומדים הכהנים על הדוכן‬ ‫אחר שענו מודים דרבנן)לפני ברכת כהנים( אומרים‪:‬‬ ‫״יהי רצון מלפניר ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהיה‬ ‫ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא‬ ‫יהיה בה מכשול ועון מעתה ועד עולם״‪ .‬ומאריכין בתפלה‬ ‫זו עד שיסיים השליח צבור ולך נאה להודות‪ ,‬כדי שתהיה‬ ‫עניית אמן של הקהל ע ל שניהם‪) .‬שם יב(‬

‫י‪.‬‬

‫לא צריך לנשיאת כפים מקום שיש בו ספר תורה‪ ,‬אלא בכל‬

‫‪104‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫מקום שמתפללים בו יכולים לשאת כפיהם‪ ,‬ומנהג ירושלים‬ ‫לעשות נשיאות כפים גם בבית אבלים‪ ,‬ומנהג ״בית אל״‬ ‫לעשות נשיאות כפים בתשעה באב גם בשחרית‪ ,‬וכן נהגו‬ ‫בכמה בתי כנסת בירושלים‪ .‬אולם רוב הצבור נוהגים לעשות‬ ‫נשיאות כפים בתשעה באב רק במנחה‪ .‬וכהן אבל יש נוהגים‬ ‫שיוצא מבית הכנסת בשעה שקורא החזן כהנים ורק אחר‬ ‫שבעת ימי אבלות נושא כפיו‪ ,‬ויש נוהגים שאפילו בתוך‬ ‫שבעת ימי אבלות נושא כפיו‪) .‬ובן נהגו בירושלים( )שם יג‬ ‫כב(‬

‫יא‪ .‬כהן שלא התפלל בבקר וימצא צבור מתפלליו‪ ,‬אם אין השעה‬ ‫עוברת נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו‪ ,‬ואם אמרו לו עלה‬ ‫צריך לעלות אפילו השעה עוברת לו‪ ,‬דנשיאות כפים‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ותפלה דרבנן‪) .‬שם כ(‬ ‫יב‪ .‬כהן שהיה באמצע קריאת שמע והרגיש שהשליח צבור‬ ‫מתקרב לברכת בחנים‪ ,‬ימהר לגמור את קריאת שמע בדרך‬ ‫הלוכו לדוכן כדי לסיימה לפני שיתחיל לברך‪ .‬ואם לא יכול‬ ‫להספיק יברך ברכת בחנים בין פרשה לפרשה של קריאת‬ ‫שמע‪ ,‬ואם נמצא בברכות של קריאת שמע לא יתחיל בקריאת‬ ‫שמע עד שיעלה לדוכן בין הפרקים‪ ,‬ואם הוא באמצע תפלת‬ ‫שמונה עשרה כיון שלא עקר רגליו לא יעלה )שם כא(‬ ‫יג‪ .‬יש נוהגים שהכהנים מתחילים תיבת יברכך בעצמם‪ ,‬ואין החזן‬ ‫מקרא אותם רק מתיבת ה׳ וישמרך‪ ,‬כפסק מר״ן בשלחנו‬ ‫הטהור‪ .‬ויש אומרים שצריך החזן לקרוא גם תיבת יברכך ויש•‬ ‫קפידא בדבר‪ ,‬והנוהגים כסברא ראשונה צריכים לשים לב‬ ‫לעניית אמן של הטוב שמך ולך נאה להודות לפני שיתחילו‬ ‫הבחנים ביברכך ועל פי הסוד טוב שהחזן יאמר להם גם‬ ‫יברכך‪ ,‬וכן נהגו חסידי ״בית־ אל״ הקדמונים שבירושלים )שם‬ ‫א(‬ ‫יד‪ .‬ראוי שהבהנים יעלו על האיצטבא שלפני ההיכל שזה נקרא‬

‫סימן לד‬ ‫דוכן‪ ,‬ולא יעמדו בקרקע למטה‪) ,‬שם ה( אלא אם כן נתמלא‬ ‫המקום מהכהנים‪.‬‬ ‫טו‪ .‬יגביהו הכהנים ידיהם למעלה מכתפיהם כדי שיהיו ידיהם‬ ‫כנגד ראשם‪ .‬ומגביהים יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית‬ ‫כדי להגביר מדת הרחמים על מדת הדין‪ ,‬ופושטין ידהם‬ ‫וחולקים אצבעותיהם לעשות חמשה אויתים בין שתי אצבעות‬ ‫לשתי אצבעות אויר אחד‪ ,‬ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל‪,‬‬ ‫ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים‪.‬‬ ‫)שם יד(‬ ‫טז‪ .‬כשמזכירים הבחנים את השם יענו הצבור ברוך הוא וברוך‬ ‫שמו‪ ,‬ואחר גמר כל פסוק עונים הצבור אמן‪ ,‬ואין עונים אמן‬ ‫עד שתכלה הברכה מפי הכהנים‪ .‬והחזן לא עונה אמן אחר‬ ‫הברכה של הבחנים אפילו אחר ברכת ״לברך את עמו ישראל‬ ‫באהבה״ ואך שבטוח שלא יתקלקל )שם טו(‬ ‫יז‪ .‬כשעולים לדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחריהם כלפי העם‬ ‫ומתחילים לברך אשר קדשנו וכר ומחזירי• פניהם כלפי העם‬ ‫ומסיימים הברכה ״באהבה״‪ ,‬וכשמתחיל החזן שים שלום‬ ‫מחזירים פניהם להיכל ואומרים‪:‬‬ ‫רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו‪ ,‬עשה אתה מה‬ ‫שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשיר מן השמים וברר את‬ ‫עמך ישראל ואין מסיימים פסוק זה‪ ,‬ומאריכים כדי‬ ‫שהצבור יענה אמן ע ל שניהם‪ ,‬ויחזירו פניהם תמיד בצד‬ ‫ימין‪) .‬שם טז(‬ ‫יח‪ .‬אין קורא השליח צבור ״כהנים״ עד שיכלה אמן של ברכת‬ ‫נאה להודות מפי הצבור‪ ,‬ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת‬ ‫אשר קדשנו עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא‪ ,‬ואין‬ ‫רשאין להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הצבור אחר‬ ‫באהבה‪ .‬ואין רשאים הבחנים להתחיל שום תיבה מברכת‬ ‫כהנים עד שתכלה התיבה מפי החזן המקרא‪ ,‬ואין הצבור‬ ‫עונים אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים‪) .‬שם יז(‬

‫שלחן המלך‬ ‫יט‪ .‬שליח צבור שהוא כהן אם יש שם כהנים אחרים‪ ,‬לא ישא‬ ‫כפיו‪ ,‬ואם אין שם כהן אלא הוא ויכול לחזור בלי בלבול‬ ‫לתפלה הרי זה נושא כפיו שלא תתבטל נשיאות כפים מאותה‬ ‫תפלה‪ ,‬ואחר יקרא לו את ברכת כהנים‪ ,‬וכשהחזן כהן ויש‬ ‫כהנים אחרים נושאים כפיהם‪ ,‬אדם אחר יקרא לכהנים את‬ ‫ברכת כהנים )שם יח(‬ ‫כ‪.‬‬

‫בשעה שהכהנים מברכים את העם‪ ,‬יהיו פני העם כנגד‬ ‫הכהנים ולא יביטו בכהנים ויהיו עיניהם סגורות ולא יסיחו‬ ‫דעתם בדבר אחר כאלו עומדים בתפלה ויתכונו לברכה‪) .‬שם‬ ‫יט(‬

‫כא‪ .‬העומדים אחרי הכהנים אינם בכלל הברכה‪ ,‬וכן העומדים‬ ‫בצדדים‪ ,‬כל שאין עומדים באויר שממולם ואילך‪ ,‬אבל‬ ‫העומדים בצדדים של האויר שלפניהם הרי אלו בכלל הברכה‪,‬‬ ‫שלא צריכים להיות מולם ממש רק על צד היותר טוב‪) .‬שם‬ ‫יט(‬ ‫כב‪ .‬מי שנכנס לבית הכנסת למטרה מסוימת וראה כהנים מברכים‬ ‫ברכת כהנים יעמוד וישמע ולא יצא עד שיסיימו‪ ,‬וכהן שנשא‬ ‫כפיו פעם ביום יכול לשאת כפיו עוד פעם במנין אחר )שם‬ ‫יט(‬ ‫כג‪ .‬אין נשיאות כפים במנחה‪ ,‬רק בתענית צבור שדרכם להתאחר‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬ולכתחילה יעשו חצי שעה לפני השקיעה‪ ,‬ואלה‬ ‫שנוהגים לעשות לפני כן מפלג המנחה אין למחות בידם שיש‬ ‫להם על מה שיסמכו‪) .‬שם כג(‬ ‫כד‪ .‬ששה דברים מונעים את הכהן מלישא כפיו והם‪ :‬א‪ .‬לשון‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫מומין‪ ,‬ג‪ .‬עבירה‪ ,‬ד‪ .‬שנים‪ ,‬ה‪ .‬יין‪ ,‬ו‪ .‬טומאת ידים‪ .‬ונבארם‬ ‫בקצור‪ :‬לשון‪ ,‬מדובר בכהן עילג שלא מבטא טוב את האותיות‬ ‫עד שמסיח את דעת הצבור מהברכה‪ ,‬אבל אם נושא את כפיו‬ ‫עם כהנים אחרים ולא מגביה קולו יכול לברך‪) .‬ס׳ הלכה פ׳‬ ‫י״ט ג ד(‬

‫סימן לד‬

‫‪107‬‬

‫כה‪ .‬מומין הוא בכהן שיש לו מום בולט שמסיח את דעת הצבור‪,‬‬ ‫אבל אם רגילים בו הקהל‪ ,‬או שהטלית מסתירה את מומו‬ ‫מותר לשאת כפיו)שם ה(‬ ‫בו‪ .‬עבירה‪ ,‬הוא בכהן שנשא נשים האסורות לו‪ ,‬או נטמא למתים‬ ‫או הרג נפש‪ ,‬או המיר דתו‪ ,‬או שנתחלל מכהונה שאביו נשא‬ ‫גרושה‪ ,‬ושאר עבירות אין מונעות ממנו החיוב לקיים מצות‬ ‫עשה לישא כפיו ואילו שלא חזר בתשובה‪) .‬שם ו( כהן שהרג‬ ‫נפש ע״י תאונת דרכים והיה זה קרוב לאונס וחזר בתשובה‬ ‫יכול לשאת את כפיו‪) .‬כן העליתי בתשובה ובס״ד אדפיסה‬ ‫בשערי עזרא חלק ב׳(‬ ‫בז‪ .‬שנים‪ ,‬הכונה לכהן קטן שאינו עולה לדוכן לבדו רק עם כהנים‬ ‫אחרים כדי לחנכו‪ ,‬ואם הביא שתי שערות יכול לעלות אבל‬ ‫לא בקביעות‪ .‬ואם יש לו חתימת זקן יעלה בקביעות )שם ז(‬ ‫וכהן רוק ח״ב לשאת כפיו)שם י(‬ ‫כח‪ .‬יין הוא כששתה רביעית יין לא מזוג בבת אחת‪ ,‬או יותר‬ ‫מרביעית בהפסקות ומזוג במים לאישה כפיו‪ ,‬וטומאת ידים‬ ‫הוא בכהן שלא נטל ידיו בבקר‪) .‬שם ח ט(‬ ‫כט‪ .‬לא יעלו הכהנים בנעליים אבל בגרביים מותר )שלחן ערוך‬ ‫סימן קכח סעיף ה(‬ ‫ל‪.‬‬

‫כשיש הרבה כהנים ישתדלו לברך את הברכה ביחד ולסיים‬ ‫אותה ביחד כדי שהצבור יענה אמן אחד ע ל ברכתם‪ ,‬ואם כהן‬ ‫הקדים את חברו ושמע ישראל העומד לידו יענה על ברכתו‬ ‫אמן ויחזור׳ ויענה אמן על ברכת שאר הכהנים‪ ,‬ואם שמע‬ ‫משני כהנים אחד אחר השני יענה אמן ואמן‪) .‬ס׳ הלכה דצ״ח‬ ‫ל״ח(‬

‫לא‪ .‬מנין שכולו כהנים כלם עולים לדוכן וכוונת ברכתם לעם‬ ‫ישראל‪ ,‬ואם הם יותר ממנין וכלם כהנים ישארו עשרה כהנים‬ ‫במקום והשאר יעלו לדוכן‪ ,‬והשליח צבור יקריא להם)שם נא(‬

‫‪108‬־‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן לה‬ ‫דין העולים לס״ת ושאינם עולים‬

‫א‬

‫בהן שקראוהו לעלות לתורה וקורא קריאת שמע לא יעלה‬ ‫ואפילו קראוהו בשמו‪ .‬ואפילו אין כהן אחר‪ .‬אבל בברכות‬ ‫קריאת שמע וכל שכן בפסוקי דזמרה יפסיק ויעלה )לדוד‬ ‫אמת סי׳ ה׳( ובקונטריס קשר גודל סי׳ י״א כתב בקריאת‬ ‫שמע וברכותיה לא יעלה‪ .‬ובקונטריס לדוד אמת נשמט ממנו‬ ‫וצריך לומר וגם בברכותיה לא יעלה ע״ש‪) .‬על השלחן‪ :‬ועיין‬ ‫בשו״ת רב פעלים ח״ב או״ח טז שהעלה דבברכות קריאת‬ ‫שמע יעלה אם קראוהו בשמו וכן העלה בשו״ת שארית יוסך‬ ‫ח״ג או״ח ב׳(‬

‫ב‬

‫תלמיד חכם קודם לכהן קטן‪ .‬ואם אין תלמיד חכם קורא כהן‬ ‫קטן אפילו בשבת ויום טוב כשאין שם כהן אחר גדול‪ .‬ולוי‬ ‫קטן יקרא כהן במקומו שעלה ראשון)שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫כשאין כהן ויש שני תלמידי חכמים אחד זקן ואחד בחור‬ ‫הגדול בחכמה עולה הגם שהוא רך בשנים‪ .‬שם‪.‬‬

‫ד‬

‫כהן עם הארץ ואין אחר אם כשיקראו לו מלה במלה יודע‬ ‫לאומרה וגם צריך שידע צורת האותיות עולה‪ .‬ואם לאו לא‬ ‫יעלה‪ .‬ואם אחר שעלה עם הארץ למניין שבעה נודע שאינו‬ ‫יודע צורת האותיות צריר להעלות אחר למניין שבעה‪ .‬שם‪.‬‬

‫ה‬

‫כהן אבל אפילו אין בבית הכנסת אחר אסור לו בחול לקרות‬ ‫בתורה‪ ,‬ובשבת יעלה‪ .‬שם‪.‬‬

‫ו‬

‫כהן שאינו מתענה אינו קורא בתענית צבור‪ .‬ויצא מבית‬ ‫הכנסת‪ .‬ואפילו קראוהו לא יעלה‪ .‬וכל שכן ישראל שלא‬ ‫התענה ואפילו אין כהן אחר לא יעלה מי שלא התענה‪ .‬ואם‬ ‫התענית צבור בשני וחמישי כיון שהוא יום קריאה בלאו הכי‬ ‫יעלה )שם(‪.‬‬

‫סימן לו‬ ‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫לפי סוג הצבור יש לשאול ולברר בתענית צבור אם יש‬ ‫מתענים מספיקים‪ ,‬ואם העולה לספר מתענה‪ .‬ובתלמידי‬ ‫חכמים לא ראוי לשאול שלא לביישם‪) ,‬עי׳ בספרי שערי עזרא‬ ‫ח״א או״ח לו(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫לכתחילה אין לכהן שעלה לספר תורה לעלות לחב עליית‬ ‫מפטיר אפילו ביום שיש בו שני ספרי תורה‪ ,‬והוא הדין לכל‬ ‫עולה שלא יעלה לכתחילה פעמיים‪ .‬ואם עלו אין לביישם‬ ‫ולהורידם שיש לסמוך על המקילים בדיעבד ושעת הדחק‪.‬‬ ‫)שם סימן יב(‬

‫ג‪.‬‬

‫אין לקרוא שני אחים זה אחר זה‪ ,‬ולא אב ובנו‪ ,‬ואפילו אחד‬ ‫שביעי והשני מפטיר )ש״ע סימן קסא ו( ודוקא באותו ספר‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל בשבת שיש בו שני ספרים אין קפידא‪ .‬ואב ובן בנו‬ ‫יש מחלוקת בזה ואם מקפידים יש לחוש)בית שמחה דפ״ז(‬

‫סימן לו‬ ‫משפט הברכות לעולים לס״ת‬ ‫א‬

‫בשעת ברכה יאחה בשתי ידיו ביריעות הספר תורה על ידי‬ ‫המפה ואחר ברכה יסלק ידו השמאלית )שם סי׳ ו׳(‬

‫ב‬

‫טעה וברר ראשונה אשר נתן לנו תורת אמת אם לא סיים‬ ‫יאמר אשר בחר בנו ולא יאמר עוד בריר אתה ה׳‪ .‬ואם סיים‬ ‫יאמר אשר בחר בנו באחרונה‪) .‬שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫אם קראוהו קודם שבירך ברכת התורה לעצמו )בברכות‬

‫‪110‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫השחר( יעלה ויברך ונפטר מברכת אשר בחר בנו‪ .‬ולא יברך‬ ‫בסדר הברכות כי אם אשר קדשנו והערב נא )שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫אם ברך ברכת התורה ותכך קראוהו לעלות לספר תורה‬ ‫יעלה ויחזור ויברך )שם(‪ .‬יזהר מאוד לומר ברכה והברכות‬ ‫בקול רם והאומרם בלחש טועה‪ .‬ויש אומרים שעריך לחזור‬ ‫ולברך בקול רם )ש״ע סי׳ קל״ט( ואם ברך יבולין הצבור‬ ‫לענות אמן)לדוד אמת שם(‪.‬‬

‫ה‬

‫מי שלא שמע ברכו ושמע מהעולה לקרות בתורה יצא ידי‬ ‫חובתו)שם(‪.‬‬

‫ו‬

‫ברך וקרא קצת פסוקים והפסיק בדברי תורה או אפילו דברי‬ ‫חול אין צריך לחזור ולברך‪ .‬ואם שח בין ברבה לקריאה צריך‬ ‫לחזור ולברך )שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫משלים שגמר קריאתו והתחיל קדיש‪ .‬ואחר שאמר קדיש‬ ‫נזכר שלא בירך באחרונה יגמור הקדיש ואחר בך יברך )שם‬ ‫ובר״י סי׳ רפ״ב(‪.‬‬

‫ח‬

‫העולה שהראוהו מקום הקריאה ובירך והתחיל לקרות או לא‬ ‫התחיל וזכר שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל למקום שהוא‬ ‫צריך לקרות אין צריך לברך‪ .‬אך דמרן סבר לברך‪ .‬דבעניין‬ ‫ברכות שב ואל תעשה עדיך‪ .‬וכן ראיתי לרבותי‪) .‬שם(‬

‫ט‬

‫אם קראוהו בבית הכנסת אחר ונזדמנה לו אותה קריאה‬ ‫שכבר קראה בבית הכנסת שלו צריך לחזור ולברך‪ .‬שם‪.‬‬

‫י‬

‫אם טעה שליח צבור וקרא שני פסוקים ובירך העולה ברכה‬ ‫אחרונה צריך לחזור ולקרות ויברך לפניה ולאחריה העולה‬ ‫עצמו ויקרא שלושה פסוקים‪ .‬ואם השני פסוקים שקרא היו‬ ‫מתחלת הפרשה צריך לקרותם גם כן משום הנכנסים וכוי‪.‬‬ ‫וחני מילי בשני וחמשי ושבת במנחה שאין מוסיפין על‬

‫סימן לו‬

‫ווו‬

‫שלושה עולין אבל בשחרית של שבת שמוסיף על שבעה‬ ‫יקרא לעולה אחר וזה שקרא שני פסוקים במאן דליתיה דמי‪.‬‬ ‫)כך העלה הרב בספר בד׳י נר״ו סי׳ קל״ח ע״ש(‬ ‫יא‬

‫דלג פסוק אחד ולא קראו אם הוא במנחת שבת או בשני‬ ‫וחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק אשר דלג אינו חוזר‬ ‫ואם לאו חוזר‪ .‬אבל בשחרית של שבת אפילו דלג פסוק אחד‬ ‫חוזר וקורא הוא ושני פסוקים עמו וברך לפניה ולאחריה‪.‬‬ ‫ואפילו אם הפטיר והתפללו מוסף חוזר וקורא )שם וש״ע סי׳‬ ‫קל״ז(‪.‬‬

‫יב‬

‫אם אין כהן והתחיל ישראל לברך ברבת התורה ונכנס הכהן‬ ‫לבית הכנסת בתוף הברכה אינו פוסק‪ .‬ואין צריך לקרות‬ ‫הכהן אחריו אלא הישראל עולה למניין שבעה ויעלו‬ ‫ישראלים אחריו להשלים המניין‪ .‬אך אם היה הכהן בבית‬ ‫הכנסת ובטעות בירך הישראל וקרא אינו עולה למניין‬ ‫שבעה ויעלה הכהן אחריו‪ .‬שם סי׳ ו׳(‪.‬‬

‫יג‬

‫עלה והתחיל ברכו וחזר ואמר ברוך ה׳ המבורך‪ .‬והפסיקוהו‬ ‫בפיוטים בל שהיה הפסקה אפילו בשיר ושבחה צריך לחזור‬ ‫ולומר ברכו דאגיד עם ברכת אשר בחר בנו‪) .‬שם(‪.‬‬

‫יד‬

‫השליח צבור יקרא השבעה עולים בקריאות מחודשות‪.‬‬ ‫ולפחות עשרים ואחת פסוקים ואחר כך יחזור לקרות מה‬ ‫שקרא כבר‪) .‬שם(‬

‫טו‬

‫נמצא הספר תורה פסול בעניין שצריך להוציא ספר תורה‬ ‫אחר והביאו ספר תורה אחר צריך להתחיל ממקום שפסק‪.‬‬ ‫ואין צריך לברך לפניה על קריאת ספר תורה הכשר אלא‬ ‫לאחריה אחר שקרא בספר תורה הכשר‪ .‬ואם קפץ העולה‬ ‫ובירך לאחר שקרא בספר תורה הפסול קודם שקרא בבשר‪.‬‬ ‫יקראו אחר לקרות בספר תורה הכשר ולא יקרא זה שקפץ‬ ‫ובירך שוב בספר תורה הבשר משום שיש להסתפק קצת אם‬ ‫יברך לפניה‪ .‬שם‪.‬‬

‫‪2‬וו‬ ‫טז‬

‫שלחן המלך‬ ‫כל דבר שבקדושה צריך שיהיה בעשרה‪ .‬ואם התחילו‬ ‫בעשרה ויצאו מקצתן יגמרו השאר כמבואר כל זה בשולחן‬ ‫עדור סימן נ״ה‪ .‬והוא הדין בקריאת הםפר תורה שאם‬ ‫התחילו בעשרה ויצאו מקצתן יגמרו כל חובת היום בשבעה‬ ‫עולים אף שלא נשתיירו עשרה )שם( אם חל ראש חדש‬ ‫בשבת אין מזכירץ בברכות ההפטרה ראש חדש באמצע ולא‬ ‫בחתימה‪ .‬יש מי שכתב דבשבת וחול המועד דסוכות יחתום‬ ‫בהפטרה מקדש השבת והזמנים‪ .‬אבל בחול המועד של פסח‬ ‫אינו חותם אלא מקדש השבת דוקא‪) .‬לד״א סי׳ כ׳(‪.‬‬

‫סימן לז‬ ‫הנהגת הצבור בעת קס״ת‬ ‫א‬

‫כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה אסור לדבר אף‬ ‫בדברי תורה אפילו בין גברא לגברא‪ ,‬אפילו אם השלים הוא‬ ‫הפרשה‪ .‬ויש מתירין לגרוס בלחש וכן פשט המנהג דתלמידי‬ ‫חכמים ויראי ה׳ קורין בין גברא לגברא בלחש )לדוד אמת סי׳‬ ‫ח( להורות הוראה לשואל או לאפרושי מאיםורא בין גברא‬ ‫לגברא שרי‪) .‬שם(‬

‫ב‬

‫אסור לצאת ולהניח הספר תורה כשהוא פתוח אפילו בין‬ ‫פסוק לפסוק אסור‪ .‬רק מתיר דוחק גדול ומתוך אונס יש‬ ‫להתיר בין גברא לגברא )שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫מותר לקרות הפרשה שתים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת‬ ‫ספר תורה‪ .‬והיינו לשאר הפרשיות אבל לפרשת זכור ופרשת‬ ‫פרה שהם בעשרה מדאוריתא‪ .‬צריך לכוין ולשמעם מפי‬ ‫הקורא‪ .‬והנכון שבבל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו‪ .‬לכוון‬ ‫דעתו ולשמעם מפי הקורא ) ש ״ ע סי׳ קמ״ו(‪.‬‬

‫סימן לז‬

‫גוו‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫בעת הוצאת ספר תורה אומרים ״אתה הראית לדעת״ והם‬ ‫שמונה פסוקים כנגד שבעה העולים לספר תורה והמפטיר‪,‬‬ ‫וביום טוב מדלגים שני פסוקים ומתחילים מ״יהי ה׳ אלוקינו‬ ‫עמנו״‪ .‬ובחול אומר שלשה פסוקים בלבד כנגד שלושה‬ ‫העולים‪ ,‬וצריר לומר ״בריר שמיה״ בעת הוצאת הספר תורה‬ ‫בין בשבת‪ ,‬ביום טוב‪ ,‬ביום הכפורים ובראשי חדשים‪) .‬בא״ח‬ ‫ש״ב תולדות טו ועי׳ ארץ חיים קלד(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫כשמוציאים ספר תורה מההיכל פותחין אותו ומראין אותו‬ ‫לכל הקהל‪ ,‬וצריכים כלם להשתחוות לספר תורה כשהוא‬ ‫פתוח‪ ,‬ואפילו נשים וטף!‪ ,‬ויאמרו ״וזאת התורה אשר שם‬ ‫משה״ וכר אל שדי אמת‪ ,‬משה אמת‪ ,‬ותורתו אמת‪.‬‬ ‫ואם עומד באמצע התפלה במקום שאינו יכול להפסיק‬ ‫בדבור ישתחוה בלבד‪.‬‬ ‫וכר מנהגו של רבינו האד״י ז״ל בהוצאת ספר תורה‪ ,‬מנשק‬ ‫הספר תורה ומלווהו והילד אחריו מההיכל לתיבה‪ ,‬ונשאר‬ ‫שם סמור לתיבה עד שהיו מראין אותו לקהל‪ ,‬והיה מסתכל‬ ‫באותיות הספר תורה‪ ,‬והיה אומר ש ע ל ידי הסתכלות האדם‬ ‫מקרוב כל כר שיובל לקרוא האותיות היטב ע ל ידי זה‬ ‫נמשר אור גדול אל האדם‪ ,‬והיה חוזר למקומו הראשון‬ ‫ויושב שם עד סיום קריאת הפרשה‪) ,‬שם טז(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫בשבת עולין לספר תורה שבעה חוץ מהמפטיר‪ ,‬וזה סדר‬ ‫מעלתם ע ל פי הסוד‪ :‬הששי גדול מכלם שהוא כנגד היסוד‪.‬‬ ‫שני לו במעלה‪ ,‬השלישי שהוא נגד תפארת‪ .‬שלישי במעלה‬ ‫כהן נגד חסד‪ .‬אחריו לוי בגבורה‪ .‬אחריו רביעי נגד נצח‪.‬‬ ‫אחריו חמישי נגד הוד‪ .‬אחריו השביעי נגד מלכות‪ .‬וביום טוב‬ ‫חמשה עולים ועל פי הסוד החמישי גדול מכלן‪) .‬שם יז(‬

‫ד‪.‬‬

‫אבל בתוך שנים עשר חודש ע ל אביו או אמו‪ ,‬תועיל עליית‬ ‫הבן למפטיר יותר מעליית המשלים‪) ,‬אף שיש במשלים קדיש(‬

‫‪4‬וו‬

‫שלחן המלך‬ ‫וכל שכן אם הוא מפטיר בקרבנות המוספים )שיש בו קדיש(‬ ‫וכל שכן אם הוא מפטיר של פרשיות זכור ופרה דיש אומרים‬ ‫שהם מדאורייתא‪) .‬שם כא ועי׳ בית שמחה ד״צ(‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫החיוב לאחוז הספר תורה במפה הוא רק בעת קריאת התורה‬ ‫בצבור‪ ,‬שאז מתגלים האורות העליונים‪ ,‬אבל שלא בשעת‬ ‫קריאת ספר תורה‪ ,‬כגון שצריך לתקנו‪ ,‬או לאוחזו לצורך אחר‪,‬‬ ‫אין חיוב לאחוז ע ל ידי מטפחת‪ ,‬ובשעה שפותח הספר תורה‬ ‫להראות הכתב לקהל ורואה שאינו פתוח באותה פרשה‬ ‫שקורין בה וצריך לגלול גם אז צריך לאחוז במטפחת‪ ,‬שבעת‬ ‫שפותח הספר תורה בהיכל כדי לקרוא בו‪ ,‬מתגלית הארת‬ ‫התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל‪ ,‬ולכן צריך להזהר‬ ‫בזה מאותה השעה‪ ,‬וכן יזהר השליח צבור בעת שקורא בו‬ ‫בצבור ונשלם הדך שפתוח לפניו וצריך לגלול את הדך שיזהר‬ ‫לאחוז היריעה במטפחת )שם יח(‬ ‫העולה לספר תורה לא יסמוך עצמו ע ל העמוד או ע ל התיבה‪,‬‬ ‫וכן החזן הקורא יזהר בכך רק יעמוד באימה ויראה)שם כ(‪.‬‬ ‫בזמן הזה שנוהגים שהחזן הוא הקורא בתורה‪ ,‬יזהר העולה‬ ‫לקרוא עם החזן בלחש שלא ישמיע לאזניו‪ ,‬מלה במלה יחד‬ ‫ע ם הקורא‪) .‬שם(‬

‫ח‪.‬‬

‫ישתדל האדם לעלות לספר תורה לפחות פעם אחת בחדש‪,‬‬ ‫ו כ ש ע ו ל ה לספר תורה יעלה בדרך קצרה‪ ,‬וכשיורד ירד בדרך‬ ‫הארוכה יותר‪) .‬שם(‪.‬‬

‫‪.1‬‬

‫אם קוראים לאדם ששומע קריאת ספר תורה בבית כנסת זו‪,‬‬ ‫כדי שילך ויעלה לספר תורה אחר בבית כנסת אחרת‪ ,‬מותר לו‬ ‫לצאת אפילו באמצע הקריאה‪ ,‬כיון שגם הוא הולך לקרוא‬ ‫בתורה‪ ,‬וכל שכן כשהצבור בבית הכנסת האחרת ממתינים‬ ‫ע ל י ו ) שם(‪.‬‬

‫סימן לז‬ ‫י‪.‬‬

‫‪115‬‬

‫אסור לעלות לספר תורה בלי רשות המסדרים‪) ,‬שו״ע סימן‬ ‫קלט ג( ואסור לעשות מחלוקת ע ל הכיבודים בעליית ספר‬ ‫תורה‪ ,‬ואפילו היה לו יארצייט יותר יעשה לעילוי נשמת‬ ‫הוריו כשיהיה מהנעלבים ואינם עולבים‪ ,‬מאשר יתקוטט‬ ‫ויקבל עליה‪ ,‬ועל המסדרים אסור להפלות אדם בגלל‬ ‫ששונאים אותו‪ ,‬רק לקבוע כללים לפי הקהלה בכל מקום‬ ‫ומקום‪ ,‬והכללים יהיו קבועים בלי משוא פנים כדי שלא לגרום‬ ‫למחלוקת‪ ,‬כי לא כל בני אדם שוים‪ ,‬ובספק יש לשאול את‬ ‫הרב שהרי חכמינו ז״ל תקנו סדרים בעליות כדי שלא יבואו‬ ‫למחלוקת‪.‬‬

‫יא‪ .‬מנהג ירושלים ת״ו שלא קוראים לעולה בשמו‪ ,‬שלפעמים‬ ‫מאיזו סיבה לא יכול לעלות‪ ,‬ואומר למסדר שיקרא אחר‪ ,‬וזו‬ ‫תקנת ראשונים שלא יהיה בכלל הקוראים אותו לספר תורה‬ ‫ואינו עולה‪ ,‬וגם ניצלים מהקפדות שנמשכות כשקוראים אותו‬ ‫בשמו והוא מוכרח לעלות‪.‬‬ ‫ויש מקומות נוהגים שמי שרוצים לכבדו לעלות לספר תורה‬ ‫הולך השמש אצלו ונותן בידו טס של כסף‪ ,‬וכן ראיתי‬ ‫נוהגים בארם צובה בעוברי לשם כשבאתי לירושלים ת״ו‪,‬‬ ‫וגם מנהג זה הוא מהטעם הנ״ל‪) .‬כה״ח קלט ט(‬ ‫יב‪ .‬קרא החזן וטעה אפילו בדקדוק אות אחת‪ ,‬מחזירין אותו‪.‬‬ ‫)שו״ע קמב א( ורצוי למנות אדם מיוחד שיחזיר את החזן כדי‬ ‫שלא לגרום לבלבול ומחלוקת בבית הכנסת‪.‬‬ ‫יג‪.‬‬

‫בסדר הפרשיות יש לפעמים חלוקים שונים בין הקהלות וכל‬ ‫קהלה תנהוג כמנהגה‪ ,‬וכגון בני ארם צובה שנהגו שבכל שנה‬ ‫מחברים פרשת קורח וחוקת‪) .‬בית דינו של שלמה או״ח יב(‬

‫יד‪ .‬בשבתות וימים טובים יכולים להוסיף עולים כפי שיקבעו‬ ‫המסדרים‪ ,‬אף שחוזרים אותם הפסוקים לעולים כמה פעמים‪,‬‬ ‫ואם אפשר לסדר שיהיה לכל עולה שלושה פסוקים חדשים‬ ‫עדיף טפי‪ ,‬ובפרט שיש שמחה או כשהקהל רב וכל אחד רוצה‬

‫‪116‬‬

‫שלחן זזמלך‬ ‫שיגיע לו איזו עליה יכולים להוסיף כפי כח הצבור‪) .‬בי״ד של‬ ‫שלמה או״ח יז ועי׳ שערי עזרא או״ח יט(‪.‬‬

‫טו‪ .‬המנהג לומר לכל המסיים קריאתו בתורה ״חזק וברוך״‪ ,‬סמך‬ ‫למנהג מה שכתוב בבראשית רבה על פסוק ״לא ימוש ספר‬ ‫התורה הזה מפיך״ מלמד שהיה ספר תורה בחיקו של יהושע‪,‬‬ ‫שאין אומרים ״הזה״ אלא למי שתופס החפץ בידו‪ ,‬וכשסיים‬ ‫אמר לו הקדוש ברוך הוא ״חזק ואמץ״ מכאן למסיים את‬ ‫התורה אומרים לו חזק‪ ,‬והוא משיב ״חזקו ואמצו״‪1 .‬ית‬ ‫שמחה דפ״ז(‬

‫סימן לח‬ ‫ספר תורה שנמצא מוטעה‬

‫א‬

‫אם נמצא טעות הספר תורה בשעת קריאה מוציאין ספר‬ ‫תורה אחר ומתחילין ממקום שנמצא הטעות‪ .‬ומשלימין‬ ‫הקודאין על אותם שקראו במוטעה‪ .‬ואם נמצא טעות באמצע‬ ‫קריאת הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריו‬ ‫ואינו מברך לפניו‪ .‬מרן בש״ע א״ח סי׳ קמ״ג ויו״ד סי׳‬ ‫רע״ט‪ .‬ונראה ודאי דהא דגומר קריאתו בספר היינו שקורא‬ ‫שלושה פסוקים אחרים‪.‬‬

‫ב‬

‫דבר זה נוהג בכל זמן‪ .‬קריאה שני וחמישי ויום טוב ומנחת‬ ‫שבת וראש חדש‪ .‬מהריק״ש בהגהותיו סי׳ קמ״ג לא״ח‬ ‫ומהר״א הלוי בחלק א״ח כלל ב׳ סי׳ י״ד‪.‬‬

‫ג‬

‫אך אם הספר תורה הוחזק בפיסול ביום שבת וביום שני חשב‬

‫סימן לח‬

‫דוו‬

‫החזן כבר נתקן על ידי המתקן והוציאו אותו הספר וקראו‬ ‫בו‪ .‬עלתה להם בדיעבד‪ .‬כיון שיודע בדעתו שנתקן ביום‬ ‫ראשון )שהבה״ג סי׳ רפ״ב אות ט׳(‪) .‬שדרך המתקן לתקן‬ ‫ביום ראשון(‪.‬‬ ‫ד‬

‫אם ביום שיש בו שני ספרים נמצא הטעות בראשון אין‬ ‫לקרוא ולהשלים בשני העומד בתיבה‪ .‬אלא מוציאין אחר‬ ‫)שכה״ג בסי׳ רפ״ב אות ח׳(‪.‬‬

‫ה‬

‫מםתברא דאם נמצא בשני אין להוציא אחר אלא ישלימו‬ ‫בראשון ובן נראה מדברי כנה״ג ב״י שמצא הרב יד אהרון‬ ‫בסי׳ רפ״ב‪.‬‬

‫ו‬

‫הא דאם נמצא טעות בעת קריאת התורה שגומר קריאתו‬ ‫בספר הכשר היינו דוקא שעדיין לא קרא אותו עולה שלושה‬ ‫פסוקים אבל אם קרא ג׳ פסוקים ואפשר להפסיק שם דהיינו‬ ‫שכבר קרא מן הפרשה שלשה פסוקים ויש שלושה פסוקים‬ ‫עד סור הפרשה פוסקיו ואין צריך עוד לקרות אותו עולה‬ ‫בבשר‪ .‬ואם רצה לקרות עוד בכשר אין להקפיד‪ .‬כן דעת רוב‬ ‫הפוסקים)ועיץ מקור שם‪(.‬‬

‫ז‬

‫ולעניין ברכה שלאחריה כמה מהפוסקים הסכימו שיברך‬ ‫וכמה מהפוסקים שלא יברך ע״ש‪.‬‬

‫ח‬

‫היבא שנפסל הספר תורה באותה שעה נראה לעניות דעתי‬ ‫דאך להרב החבי״ב אין צריך לקרות עוד בכשר ובודאי דיברר‬ ‫לאחריה‪.‬‬

‫ט‬

‫ולעניץ ברכה שלפניה כשקורא בספר הכשר אליבא דהרב‬ ‫החבי״ב מודה דאין לקרות עוד בספר הכשר כדי שלא יכנס‬ ‫בספק ברכה שלפניה‪ .‬שכנה״ג שם‪.‬‬

‫י‬

‫ואם פסק כבר ונמצא הפסול ושכח וברך לאחריה אך הרב‬

‫‪118‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫החבי״ב מודה דאין לקרות עוד בספר הכשר כדי שלא יכנס‬ ‫בספק ברכה שלפניה‪ .‬שבנה״ג שם‪.‬‬

‫יא‬

‫ואם עדיין לא קרא שלושה הפסוקים אף אם שבח וברך‬ ‫לאחריה יחזור ויקרא בבשר ולא יברך לפניה אלא לאחריה‪.‬‬ ‫שם‬

‫יב‬

‫היכא שלא קראו עדיין מניין העולים שלושה פסוקים לכל‬ ‫אחד‪ .‬אליבא דכולי עלמא צריך להוציא ספר תורה אחרת‪.‬‬

‫יג‬

‫היכא דבבר קראו מניין העולים שלושה פסוקים לכל אחד‬ ‫בשני וחמישי ושבת במנחה אליבא דכולי עלמא דאין צריך‬ ‫להוציא ספר תורה אחר‪.‬‬

‫יד‬

‫ובשבת שחרית שנמצא הסעות אחר שקראו השבעה עולים‬ ‫כל אחד שלושה פסוקים דאין להוציא אלא ישלים אותו‬ ‫הקורא בל הפרשה בספר הפסול ואין לברך אחריה והוא‬ ‫יהיה המפטיר ויאמר קדיש אחר ההפטרה ע״ש באורך‪) .‬שיש‬ ‫חולקים סוברים שבטעות ממש צריך להוציא ספר תורה אחר‬ ‫אפילו בסוף הפרשה‪ ,‬וכתב החיד״א שכן מנהג ירושלים ועי׳‬ ‫בארץ החיים סימן קמג(‬

‫ע ל השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫אם נמצא הטעות במפטיר‪ ,‬אם כבר קרא שלושה פסוקים‪,‬‬ ‫אליבא דכולי עלמא אין להוציא ספר תורה אחר‪ ,‬ואם עדיין‬ ‫לא קרא שלושה פסוקים‪ ,‬הרב פרח מטה אהרן סובר להוציא‬ ‫ספר תורה אחר אבל הרב החבי״ב והרב תורת חסד ובס׳ פרח‬ ‫שושן סוברים שאין להוציא ספר תורה אחר‪) .‬בי״ד של שלמה‬ ‫שם אות יח(‪.‬‬

‫סימן לח‬

‫‪9‬וו‬

‫ב‪.‬‬

‫ברכות ההפטרה מברך אפילו כשקרא בספר תורה והוא ידע‬ ‫שפסול מתחילה )שם כ(‬

‫ג‪.‬‬

‫ספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי כשר לבני ספרד‪ ,‬והוא הדין‬ ‫לספר תורה בכתב יד ספרדי לבני אשכנז‪ .‬וכן נוהגים )קול‬ ‫יעקב סימן לו ג( ויש עוד ספרים שיש בהם שינוי מעט בצורת‬ ‫האותיות לפי מנהגי הקהלות הרי הם כשרים‪ .‬וכתב מהרח״ו‬ ‫משם האר״י ז״ל שהשינויים שיש באותיות בין הספרדים‬ ‫והאשכנזים יש סמך לכלם בסתרי תורה‪) .‬כה״ח שם ב ועיין‬ ‫ארץ החיים סימן לו(‬

‫ד‪.‬‬

‫מבמה מעשים שהיו לפנינו בבית הדין נוכחנו שאנשים‬ ‫פסולים לכתיבת ספר תורה כותבים והספר ההוא פסול ואי‬ ‫אפשר לדעת שהוא פסול‪ ,‬ולכן אין לקנות ספר תורה או תפלין‬ ‫ומזוזות רק מסופר שידוע שהוא ירא שמים‪ ,‬או מסוחר‬ ‫שתאות הבצע לא מעבירה אותו על דעתו ועל דעת קונו‪ .‬ומי‬ ‫שאינו מדקדק בזה עלול להכשל שלעולם לא נקרא שמניח‬ ‫תפלין וכל ברכותיו לבטלה‪ .‬ועיין בשלחן ערוך סימן ט״ל‬ ‫ובאחרונים כמה מיני פסולים ישנם‪.‬‬ ‫ובן יש סופרים שאינם יודעים הדינים‪ ,‬ובא מעשה לידי‬ ‫בתפלין שכתבם סופר ירא שמים ולומד תורה רק שלא למד‬ ‫ההלכות כראוי ונוכחתי ע ל ידי התפלין שאינו יודע דינים‬ ‫הפוסלים ואחר חקירה הוברר שעשה הקונים הפוסלים‬ ‫מחוסר ידיעתו ופסלתי התפלין שכתב עד )כה״ח קמג לב(‬

‫ז‪.‬‬

‫יש נוהגים כשנמצא בספר אות שאינה דבוקה או אות אחת‬ ‫דבוקה במקום שלא צריכה להיות דבוקה אם נכרת האות לא‬ ‫מוציאים ספר אחר‪ ,‬אבל מנהג ירושלים שבבל טעות שבספר‬ ‫תורה מכל מין שהוא והן דבוק הן פרוד מוציאין אחר‪) .‬ארץ‬ ‫חיים סימן קמג(‬

‫ח‪.‬‬

‫מקומות ההפסק שיש בפרשה בין עולה לעולה‪ ,‬יכולים‬ ‫לשנותם ובפרט כשיש עולים רבים רק שיתחילו ויסיימו בדבר‬ ‫טוב‪ .‬ויש שינויים בזה בין קהלה לקהלה‪.‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫ט‪.‬‬

‫יש נוהגים להכניס את הספר תורה להיכל בחול אחר קדיש‬ ‫תתקבל שלאחר ובא לציון וזה מנהג בתי הכנסת של הפשטנים‬ ‫הספרדים‪ ,‬אבל המקובלים ובבתי הכנסת של ארם צובה‬ ‫ואגפיה בירושלים מחזירים את הספר תורה מיד אחר גמר‬ ‫הקריאה‪) .‬כתב״י עם קמט(‬

‫סימן לט‬ ‫דין התפילה בשבת ודין אם טעה בתפילה בשבת‬ ‫ודין ערבית במ״ש ודין הבדלה בתפילה‬ ‫א‬

‫ליל שבת מקדימים להתפלל ערבית יותר מימות החול ובפלג‬ ‫המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד‬ ‫)ש״ע סי׳ רס״ז(‬

‫ב‬

‫כתב בשל״ה בשם ספר חסידים דמבל מקום צריך לאכול כזית‬ ‫בלילה כדי לקיים שלוש סעודות בשבת‪ ,‬וכ״ב הב״ח )בה״ט‬ ‫שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫אם טעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה שנזכר בה‬ ‫שטעה ומתחיל של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא‬ ‫שנא נזכר בברכה אחת משאר ברכות בין בשחרית בץ במוסף‬ ‫ומנחה )סי׳ רס״ח( )ויש אומרים שבמוסף פוסק אפילו‬ ‫באמצע הברכה שם(‬

‫ד‬

‫אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר‬ ‫תיבת אתה נזכר שבת קודם שאמר חונן הוי ליה התחיל בשל‬ ‫חול וגומר אותה ברכה‪ .‬אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא‬ ‫בכונה התחיל תיבת אתה אפילו אם הוא בתפילת שחרית‬ ‫שאינה פותחת באתה אינו גומר בתבת אתה חונן דחשיבנן‬

‫סימן לט‬

‫ו‪2‬ו‬

‫ליה כטעה בתפילת שבת בין זו לזו )הגה דהרי יכול לומר‬ ‫אתה קדשת או אתה אחד( ומכל מקום אינו גומר לא אתה‬ ‫קדשת ולא אתה אחד )בה״ט שם(‪.‬‬ ‫ה‬

‫מי שהתפלל תפילה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת לא‬ ‫יצא )והוא הדין ביום טוב והוא הדין ביום טוב שני באה׳׳ט(‬ ‫ואם הזכיר של שבת בתיר שמונה עשרה אף ע ל פי שלא קבע‬ ‫ברכה לשבת יצא )שם סי׳ רם״ח(‪.‬‬

‫ו‬

‫טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת אם עקר‬ ‫רגליו חוזר לראש‪ .‬ואם לא עקר רגליו )דהיינו שרגיל לומר‬ ‫תחנונים אחר תפילתו( ועיין בסי׳ י״א םי״ב(‪ .‬אף על פי‬ ‫שסיים תפילתו אינו חוזר לראש אלא לאתה קדשת או ישמח‬ ‫משה או אתה אחד ושליח צבור ששכח של שבת בשחרית‬ ‫עיין סי׳ ל״ד ס״ח )ש״ע סי׳ רס״ח( ועיין ש״ע סי׳ קי״ז‬ ‫ותכ״ב‪.‬‬

‫ז‬

‫הטועה בתפילות של שבת והחליף זו בזו אינו חוזר לפי שבכל‬ ‫אחת מהם אומר רצה בא במנוחתינו דהיא העיקר‪ .‬ויש‬ ‫אומרים שאם החליף של מופף באחרת או אחרת בשל מוסף‬ ‫חוזר )שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫טעם שחוזרים ואומרים ויבולו בערבית אחר התפילה משום‬ ‫יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו שמתפללין‬ ‫אתא בחרתנו ואז צריכים לאומרו מפבי שלא אמרוהו בתפילה‬ ‫ואגב זה תקנוהו לאומרו בכל השבתות וגם להוציא מי שאינו‬ ‫בקי‪ ,‬ואומרים אותו בקול רם ומעומד מפני שהיא עדות‬ ‫להקב״ה על מעשה בראשית והעדות צריכה להיות מעומד‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ט‬

‫יום טוב שחל להיות בשבת אינו מזכיר של יום טוב בברכה‬ ‫אחת מעין ש ב ע )שם(‪ .‬והטעם כתב הלבוש לפי שלא תקנוה‬ ‫אלא בשבת ואם כן מאי דתקץ תקון ומאי דלא תקון לא תקון‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫י‬

‫אין אומרים ברכה אחת מעין שבע בבית חתנים ואבלים‬ ‫דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו נזוקין )שם(‪ .‬וכן אותם‬ ‫שמתפללים בביתם לפרקים במנין אין לאומרה אבל אותם‬ ‫שקובעים מקום להתפלל הרי זה דומה לבית הכנסת ואומרים‬ ‫ברכה זו )ט״ז( ובשכנה״ג כתב דבמקום שאין בית הכנסת‬ ‫קבוע בספר תורה אין לאומרו‪) .‬באה״ט(‪ ) .‬ע ל השלחן‪ :‬ועתה‬ ‫פשט המנהג בירושלים לאומרה גם בבית חתנים ואבלים ובן‬ ‫הוא על פי סודם של דברים‪ .‬בא״ח וירא י׳(‬

‫יא‬

‫אסור לדבר בשעה שאומרים ויבולו ולא בשעה שאומר שליח‬ ‫צבור ברכה מעין שבע‪ .‬שם‪.‬‬

‫יב‬

‫אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת או שלא התפלל כלל‬ ‫ושמע משליח צבור ברכה אחת מעין שבע מראש ועד סוף‬ ‫יצא אם נתכוון לצאת ידי חובתו‪ .‬אף שבשאר תפילות אם הוא‬ ‫בקי אין שליח צבור מוציא ידי חובתו אבל בתפילת ערבית‬ ‫ביון שהיא רשות הקילו בה לעניין זה‪ .‬שם‪.‬‬

‫יג‬

‫מאחרין תפילת ערבית במוצאי שבת כדי להוסיף מחול על‬ ‫הקודש וצריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלושה‬ ‫כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים‪ .‬ואם הוא יום‬ ‫מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו‪) .‬ש״ע סי׳ רצ״ג(‬

‫יד‬

‫מי שהוא אנוס כגון שצריר להחשיר על התחום לדבר מצוה‬ ‫יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל‬ ‫מיד אבל לא יברך על הנר‪ ,‬וכן אסור בעשית מלאכה עד צאת‬ ‫הכוכבים‪ .‬שם‪.‬‬

‫טו‬

‫אומרים הבדלה בחונן הדעת‪ ,‬ואם טעה ולא הבדיל משלים‬ ‫תפילתו ואינו חוזר מפני שהוא מבדיל על הכוס‪ .‬ואם טעם‬ ‫קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפילה דהיינו‬ ‫שיחזור ויתפלל‪) .‬ש״ע סי׳ רצ״ד(־‪.‬‬

‫סימן מ‬

‫‪123‬‬

‫טז‬

‫טעה ולא הבדיל בתפילה ואין לו כוס בלילה וסבור שאף‬ ‫למחר לא יהיה לו צריך לחזור ולהתפלל‪ .‬שם‪.‬‬

‫יז‬

‫תשעה באב שחל להיות באחד בשבת וטעה ולא הבדיל‬ ‫בתפילה אין צריר לחזור ולהתפלל ביון שמבדיל על הכוס‬ ‫במוצאי תשעה באב‪) .‬שם(‪.‬‬

‫יח‬

‫במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל כגון הכא שיש לו כוס‬ ‫וכגון על הנסים בחנוכה ופורים ויעלה ויבא בליל ראש חדש‬ ‫וענינו בתענית‪ ,‬מיד כשסיים הברכה שצייר להזכיר בה‬ ‫עניינו של יום צריך לחזור אף על פי שעדיין לא פתח בברכה‬ ‫שלאחריה‪) .‬שם(‪.‬‬

‫יט‬

‫במקום שאמרו שאינו חוזר אם רצה להחמיר על עצמו‬ ‫ולחזור‪ .‬אם סיים תפילתו יכול לחזור לראש אותה תפילה‪.‬‬ ‫אבל באמצע התפילה כיון דמדינא אין צריך לחזור אם חזר‬ ‫הוי הפסק‪ .‬לפיכך לא יחזור אלא לראש )שם(‪.‬‬

‫סימן מ‬ ‫דיני קדושת בית הכנסת וביהמ״ד‬ ‫א‬

‫בתי בנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש‪ .‬כגון‬ ‫שחוק וחתול ושיחה בטילה ואין אוכלים ושותים בהם ולא‬ ‫מטיילים בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ולא‬ ‫בגשמים מפני הגשמים‪ ,‬ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרים‬ ‫לאכול ולשתות בהם מתוך הדחק ואין מחשבים בהם חשבונות‬ ‫אלא אם כן חשבונות של מצוה‪ .‬כגון קופה של צדקה ופדיון‬ ‫שבויים ואין מספידים בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד‬

‫‪124‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו‪ .‬ואם‬ ‫צריך ליכנס בהם לצרכו‪ .‬כגון לקרוא לאדם יכנס ויקרא מעט‪.‬‬ ‫או יאמר דבר שמועה ואחר כך יקראנו כדי שלא יהיה נראה‬ ‫כאילו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות‪.‬‬ ‫יאמר לאחד מן התנוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או‬ ‫ישהה מעט ואחר בר יצא שהישיבה בהם מצוה‪ .‬שנאמר‬ ‫״אשרי יושבי ביתיר״ ובו׳)ש״ע סי׳ קנ״א(‪.‬‬

‫ב‬

‫אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי‪ .‬אבל בבית‬ ‫המדרש מותר‪ .‬ולצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו‬ ‫ומטעם זה ישנים בליל הכפורים בבית הכנסת ואפילו לצורך‬ ‫מצוה אחרת מותר לאכול שם)שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫היה לבית הכנסת פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרר‬ ‫לצאת בפתח השני לקצר דרכו‪ .‬ואם לא נכנם בו מתחילה כדי‬ ‫לקצר דרכו מותר לעשותו דרך )שם(‪.‬‬

‫על ה שלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫בית הכנסת ובית המדרש נקרא ״מקדש מעט״ דכתיב ״ואחי‬ ‫להם למקדש מעט״‪ .‬והמצוה מהתורה של יראת המקדש‬ ‫נוהגת גם בבית הכנסת ובית המדרש‪ .‬ולכן ראוי להזהר‬ ‫בכבודם ולשבת שם באימה ויראה‪ .‬ובזוהר הקדוש הפליג‬ ‫בעונש המדבר דברים חיצונים בבית הכנסת‪ ,‬ושיחות עם‬ ‫ילדים‪ ,‬או שיחות בעניני פרנסה ומסחר וכיוצא בזה אין‬ ‫לשוחח בהם בבית הכנסת‪) .‬בא״ח ויקרא א‪ ,‬ב(‬

‫ב‪.‬‬

‫אסור ללמוד למודי חול או שפות זרות בבית הכנסת או בבית‬ ‫המדרש‪ ,‬אבל כתיבה עברית ואפילו למוד כתיב אותיות‬ ‫שקוראים רש״י מותר‪) .‬שם ד(‬

‫סימן מ‬

‫‪125‬־‬

‫ג‪.‬‬

‫אסור לעשן בבית הכנסת‪ ,‬שהוא זלזול יותר מאכילה ושתיה‬ ‫וטיול‪ ,‬ואף לתלמיד חכם אסור כיון שדומה לשחוק ושיחה‬ ‫בטלה בבית הכנסת שנאסר לכל‪ ,‬ויש למחות במקילים‪) .‬שו״ת‬ ‫שארית יוסף ח״ב או״ח ג( ואף שמתיר שם למי שלומד כל‬ ‫היום בבית המדרש בלבד‪ ,‬מכל מקום בימנו שרופאים רבים‬ ‫אומרים שעשון מזיק זו שאלה גדולה ע ל האדם עצמו אם‬ ‫מותר לו להכניס עצמו בספק סכנה‪ ,‬וכיון שהעלו רבים‬ ‫מהרופאים שהעשן מזיק לאחרים‪ ,‬דין הוא שאסור לו להזיק‬ ‫אחרים‪ ,‬ואף אם נאמר שיש מחלוקת בדעת הרופאים מספק‬ ‫שלא יזיק לאחרים עליו להרחיק את עצמו‪ ,‬ועל כן מלבד‬ ‫קדושת בית הכנסת ובית המדרש מי שמעשן שם נחשב למזיק‪.‬‬ ‫ויש מקומות שהשלטונות קבעו לחוק שלא לעשן במקומות‬ ‫צבוריים והוא מהטעם הנ״ל‪ ,‬א״כ כל שכן שאסור לעשן בבית‬ ‫הכנסת או בית המדרש‪ ,‬ומטעם חיזק נראה ברור שאף בבית‬ ‫המרחץ שלא שייך שם כבוד אסור להזיק את הרבים‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫נהגו להקל לשתות בבית הכנסת קפה‪ ,‬או תה ועוגה וכיוצא‬ ‫בזה‪ ,‬ובפרט ליושבים ולומדים שם‪) ,‬ימי יוסף בתרא או״ח ד(‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫מי שרואה חברו מנמנם בבית הכנסת חייב להקיצו‪ ,‬וכל שכן‬ ‫אם מצאו מתנמנם בעת התפלה‪ ,‬או בעת הדרשה שבזה מסיר‬ ‫אזנו משמוע תורה‪ ,‬ועבירה גוררת עבירה‪) .‬בא״ח ויקרא ח(‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫אמרו רז״ל כי האלקים יביא במשפט על כל נעלם‪ ,‬זה הרק‬ ‫בפני חברו ונמאס חברו שעתיד ליתן את הדין על כך‪ ,‬ולכן‬ ‫צריך להזהר בכל מקום ואפילו אינו בית הכנסת שלא לרוק או‬ ‫לקנח חוטמו בפני בני אדם‪ ,‬ולהחליף המטפחת שמקנח בה‬ ‫שתהיה נקיה‪) .‬שם י(‬

‫ז‪.‬‬

‫בית הכנסת שלא רשמוה בטאבו בשם בית הכנסת‪ ,‬עם כל זה‬ ‫יש לה דין קדושת בית הכנסת )שו״ת שארית יוסף ח״ב או״ח‬ ‫ג(‬

‫שלחן המלך‬ ‫ח‪.‬‬

‫אסור לנתוץ ולסתור דבר מבית הכנסת‪ ,‬אלא אם כן עושה כדי‬ ‫לתקן ולבנות‪ ,‬ואפילו אבן אחת אסור לנתוץ מבית הכנסת ובית‬ ‫המדרש דרך השחתה‪ ,‬ואין היתר אלא אם כן עושה בכדי‬ ‫לתקן‪ ,‬ויש אוסרים לסתור כותל בית הכנסת כדי לעשותו חלון‬ ‫לעזרת נשים‪ ,‬כיון שלעזרת נשים אין בה קדושת בית הכנסת‪.‬‬ ‫)שם טז(‬

‫ט‪.‬‬

‫צבור שהיה להם בית כנסת קטן ומיושן‪ ,‬והצבור כולו עבר‬ ‫לשכונה אחרת ובונים שם בית כנסת מרכזי‪ ,‬מותר למכור את‬ ‫בית הכנסת הקטן אף שנמצא בעיר בהסכמת רוב הצבור )מגן‬ ‫בעדי א( ויש לעשות זאת בפיקוח חכמים שיורו כיצד לנהוג‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫מי שביתו שכן לבית הכנסת יכול להשתמש כל תשמיש בחדר‬ ‫הסמוך לכותל בית הכנסת‪ ,‬אבל בכותל עצמו המפסיק בין‬ ‫החדר לבית הכנסת אסור להשתמש‪ ,‬ואפילו לתחוב בו מסמר‬ ‫כדי לתלות עליו איזה דבר אסור‪ .‬אבל אם כותל זה נבנה‬ ‫בתחילה בשותפות בית הכנסת והדייר יכול הדייר להשתמש‬ ‫בחלקו‪) .‬בא״ח שם יז( והגר מעל בית הכנסת ישאל שאלת‬ ‫חכם כיצד ישתמש‪.‬‬

‫יא‪ .‬כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת‪ ,‬ולקנות להם‬ ‫תורה נביאים וכתובים‪ ,‬ואפילו מיעוט כופה את הרוב‪) .‬שו״ע‬ ‫סימן קנא וח״מ סימן קסג( ומצוה להתפלל בבית הכנסת‪,‬‬ ‫ואפילו אם גמרו הצבור ומתפלל ביחיד מצוה שיתפלל בית‬ ‫הכנסת ולא בביתו‪ ,‬ואם הוא מעשרה ראשונים נוטל שכר‬ ‫•כנגד כולם‪.‬‬ ‫יב‪ .‬צבור עני שאין לו אפשרות לבנות בית הכנסת ומקוה טהרה‪,‬‬ ‫בנין מקוה טהרה קודם לבנין בית הכנסת‪) .‬דיני ממונות ח״ב‬ ‫דקפ״ט(‬ ‫יג‪.‬‬

‫בית הכנסת שהוא קודש לכל הצבור והרוב רוצים לעשותו‬ ‫תלמוד תורה‪ ,‬אם אין להם מקום אחר לתלמוד תורה יכולים‬ ‫הרוב לכוך את המיעוט‪) .‬שם(‬

‫סימן מ‬

‫‪127‬׳‬

‫יד‪ .‬כל אדם יגור ליד בית הכנסת אך שצריך לשלם שבר גבוה‬ ‫יותר לדירה‪ .‬ובזה ירויה שבכל מזג אויר יתפלל בצבור בבית‬ ‫הכנסת‪ .‬ובפרט בחוץ לארץ שלא יבואו למכשולות אחרות‬ ‫כשגרים רחוק מבית הכנסת‪) .‬שם דך תצ״א(‬ ‫טו‪ .‬חולה שציוה לתת תרומה לבית הכנסת ולא פירש לאיזו בית‬ ‫הכנסת לתת‪ ,‬נותנים לבית הכנסת שהיה רגיל להתפלל בו‪.‬‬ ‫ואם היה רגיל להתפלל בשני בתי כנסת נותנים לשניהם‪) .‬דיני‬ ‫ממונות ח״ג דקמ״ו(‬ ‫טז‪ .‬שמש בית הכנסת שמקבל משכורת עבור עבודתו‪ ,‬אם נגנב‬ ‫משהו מבית הכנסת ‪ -‬פטור לשלם‪ .‬כיון שעיקר משכורתו היא‬ ‫עבור שירותיו לבית הכנסת ולקהל ולא עבור שמירת חפצים‪,‬‬ ‫אלא אם כן התנו עמו שחייב לשמור‪ ,‬ויש חולקים )שם‬ ‫דרפ״ט(‬ ‫יז‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫אין לשלם נדבותיו בעלותו לספר תורה או בקניות אחת‬ ‫המצוות בבית הכנסת כגון פתיחת ההיכל וכר ‪ -‬מהמעשר‬ ‫אלא בתנאים אלה‪:‬‬ ‫אם מנהג בית הכנסת לחלק לעניים או לבני תורה מהכנסות‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬בהתאם לאחוזים שנותנים לעניים יכול להפריש‬ ‫מהמעשר‪.‬‬ ‫אם בשעה שקנה המצוה היה בדעתו לפורעה מהמעשר‪.‬‬ ‫אם חברו רצה לקנות והוא הוסיך עליו רשאי לשלם את‬ ‫התוספת בלבד מהמעשר‪.‬‬ ‫רק בהצטרך ג׳ התנאים הנ״ל רשאי להפריש מהמעשר‪.‬‬ ‫אולם כשהכנסות בית הכנסת הן עבור בדק הבית‪ ,‬נקיון‪,‬‬ ‫חשמל‪ ,‬שכירות החזן והשמש וכוי אך שהם תלמידי חכמים‬ ‫בעצמם‪ ,‬אין להוציא מהמעשר‪ .‬כיון שבשכירות הם נוטלין‬ ‫ולא בצדקה‪ ,‬אלא אם כן מוסיך להם מלבד שכרם‪) .‬דיני‬ ‫ממונות ח״א דתי״א(‪.‬‬

‫יח‪ .‬יש לו מעות של צדקה ועליו לבחור למי לתת ללמוד תורה או‬

‫‪128‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫לבית הכנסת או לבנין ישיבה‪ ,‬יתן ללמוד תורה‪ ,‬שגדול לימוד‬ ‫תורה יותר מבנין בית המקדש‪ ,‬וכן עניים חולים עדיפי מבנין‬ ‫בית הכנסת‪ .‬ועניים סתם יש אומרים שבית הכנסת עדיפא ויש‬ ‫חולקים)שם דתט״ז(‬

‫יט‪ .‬מי שהשאיל ביתו לבית הכנסת ויש לו מריבה עם אחד מקהל‬ ‫המתפללים‪ ,‬אינו יכול לאוסרה עליו‪ ,‬אלא אם כן יאסרנה לכל‬ ‫הקהל כאחד‪) .‬שו״ע קנג טז(‬ ‫כ‪.‬‬

‫אחר שיצא מבית הכנסת ילד לבית המדרש‪ ,‬ויקבע עת ללמוד‪,‬‬ ‫וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור‬ ‫להרויח הרבה‪) .‬שם סימן קנח א( הגה ואך מי שאינו יודע‬ ‫ללמוד ילך לבית המדרש‪ ,‬ושכר הליכה בידו‪ ,‬ויקבע לו מקום‬ ‫וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת‬ ‫שמים )שם(‪ .‬ורבים נהגו ללמוד ״חק לישראל״ כפי שתקנוהו‬ ‫גדולי החכמים‪ ,‬כשאין בכחם ללמוד מש״ס ופוסקים‪ ,‬או‬ ‫לפחות ללמוד תהלים‪ ,‬שזה כל אחד יכול ללומדו‪.‬‬

‫כא‪ .‬בית הכנסת שמחללים בו שבת בפרהסיא ע ל ידי כלי נגינה‬ ‫וכיוצא בזה‪ ,‬כפי שנוהגים אנשי הכת הנקראים ״רפורמים״‬ ‫אין בו קדושת בית הכנסת‪ ,‬וכשמלמדים בו היפך השלחן ערוך‬ ‫דינו כבית מינות‪ ,‬ואסור להכנס להתפלל בו‪.‬‬

‫הלכות הנוהגים בסעודה‬ ‫סימן מא‬ ‫דין הפסקה בין בציעה לנטילה‬ ‫א‬

‫יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא‪.‬‬ ‫ויש אומרים שצריך ליזהר וטוב ליזהר‪ .‬ואם שהה בדי הלוך‬ ‫עשרים ושנים אמה מקרי הפסק )ש״ע סי׳ קס״ו(‪.‬‬

‫סימן מב‬

‫‪129‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫אפילו בדברי תורה אין להפסיק בין הנטילה להמוציא‪,‬‬ ‫ובקשות ותפלות על הפרנסה יאמרם לפני שיטול ידיו‪ .‬ויש‬ ‫נוהגים לומר ״מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר״ ובו׳ ויש‬ ‫מפקפקים בזה משום הפסק‪ ,‬ואין למחות בידם‪ .‬ופסוקים ״עיני‬ ‫כל אליך ישברו״וכו׳ ו״פותח את ידך ומשביע וכו׳ אם שכח‬ ‫לאומרם קודם נטילה יאמרם אחר נטילה‪ ,‬שבהם עיקר השבח‬ ‫על הפרנסה‪) .‬בא״ח אמור ד וכה״ח קסו ד(‬

‫ב‪.‬‬

‫הליכה מבית לבית אפילו הילוך מעט אסור‪ ,‬ויש להזהר בזה‬ ‫שלפעמים הולכים להביא חפצים‪ ,‬ובדיעבד לא הוי הפסק‪.‬‬ ‫)שם ג(‬

‫ג‪.‬‬

‫ואף ששנינו לעיל שהשוהה כדי היליד עשרים ושנים אמה‬ ‫נקרא הפסק‪ ,‬היינו דוקא לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד אינו צריר‬ ‫ליטול שוב את ידיו‪) .‬כה״ח שם ח(‬

‫סימן מב‬ ‫מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע ועל איזה פת מברכין‬ ‫המוציא ואיזה בורא מיני מזונות‬ ‫א‬

‫בוצע בפת במקום שז אפה היטב‪ .‬וקודם שיברך יחתוך פרוסת‬ ‫הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר‬ ‫הכבר עימו‪ ,‬שאם לא בן חשוב בפרוסה‪ .‬ויניחנה מחוברת‬ ‫לפת ויתחיל לברר ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה‬ ‫הברכה בעוד הפת שלם‪ .‬ולא יבצע פרוסה קטנה‪ .‬מפני‬ ‫שנראה כצר עין‪ .‬ולא פרוסה יותר מבבצה מפני שזראה‬

‫שלחן דזמלך‬ ‫כרעבתן)הגה‪ ,‬ובשבת לא יחתוך מכבר עד אחר הברכה כדי‬ ‫שיהיו הבכרות שלמות והא דלא יבצע יותר מכבצה היינו‬ ‫דוקא בחול אבל בשבת מותר()ש״ע סי׳ קס״ז(‪.‬‬ ‫ב‬

‫אין לברך עד שיתפוס בידו הלחם‪ .‬וצריך ליתן ריוח בין לחם‬ ‫ובין מן‪ .‬ויתן שתי ידיו על הפת בשעת ברבה שיש בהן יו״ד‬ ‫אצבעות בנגד יו״ד מצות התלויות בפת )ואלו הן‪ :‬לא תחרוש‬ ‫בשור ובחמור‪ ,‬כלאים‪ ,‬לקט‪ ,‬שכחה‪ ,‬ופאה‪ ,‬בכורים‪ ,‬תרומה‪,‬‬ ‫ומעשר‪ ,‬ומעשר שני‪ ,‬וחלה( באה״ט( ולכך יש יו ׳ד תיבות‬ ‫בברכת המוציא ויו״ד תיבות בפסוק ״מצמיח חציר לבהמה״‪.‬‬ ‫ויו״ד תיבות ״ארץ חטה ושעורה״ ויו״ד תיבות ״ויתן לך״‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח שמצוה להביא על בל שלחן‬ ‫מלח קודם שיבצע‪ .‬כי השלחן דומה למזבח והאכילה דומה‬ ‫לקרבן‪ .‬ונאמר ״על בל קרבנך תקריב מלח״‪ .‬והוא מגין מן‬ ‫הפורענות )שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור‬ ‫לו לברך‪ .‬אלא אם כן היתה השיחה בדברים שהם מעניין‬ ‫דברים שמברכים עליו‪ ,‬בגון שבירך על הפת וקודם שאבל‬ ‫אמר הביאו מלח או לפתן‪ .‬תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו‬ ‫אינו צריך לברך‪ ,‬ואין לדבר עד שיבלע‪) .‬שם(‪.‬‬

‫ה‬

‫ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה‪ .‬ויעקב היה מברך המוציא‬ ‫ונתכון להוציא השומעים ואחר כך נגב ראובן את ידיו וברך‬ ‫על נטילת ידים‪ .‬לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב ואינו‬ ‫צריך לחזור ולברך ברכת המוציא‪) .‬שם(‬

‫ו‬

‫שכח ואכל ולא ברך המוציא‪ .‬אם נזכר בתוך הסעודה מברך‪.‬‬ ‫ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו אינו מברך )שם(‪ .‬וכתב הב״י‬ ‫אם יכול לאכול מעט יאבל ויברך‪ .‬וכתב המג״א וטוב לעשות‬ ‫בן מאחר דהרשב״א כתב דלדעת הראב״ד צריך לחזור ולברך‬

‫סימן מב‬

‫ו‪3‬ו‬

‫אף! אם לא אכל‪ .‬ולכן טוב להוציא עצמו מפלוגתא )באה״ט‬ ‫שם(‪.‬‬ ‫ז‬

‫אם הוא מסופק אם ברך המוציא אינו חוזר ומברך ואם‬ ‫במקום ברכת המוציא אמר שהכל נהיה בדבורו יצא‪ .‬וכן על‬ ‫בל דבר שאוכל אם אמר שהבל יצא‪) .‬שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא‬ ‫האוכלים‪ .‬והוא הדין בכל ברכת הנהנים‪ .‬אבל לקטנים יכול‬ ‫לברך‪ .‬אך על פי שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות‪.‬‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ט‬

‫אך בשבת שחייב אדם לאכול פת בשלש סעודות‪ .‬לא יברך לו‬ ‫חברו ברכת המוציא אם אינו אובל‪ .‬ולא שרי לברך לאחרים‬ ‫אך על פי שאינו טועם‪ .‬אלא ברכת המוציא דמצה בלילה‬ ‫ראשון של פסח וברכת היין דקדוש היום בין של לילה בין של‬ ‫יום בין של שבת בין של יום טוב‪) .‬שם(‪.‬‬

‫י‬

‫היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם אם היו הבל ממין אחד‬ ‫כגון חטים או שעורים מברך על השלם אפילו הוא אינו נקי‬ ‫כמו החתיכות‪ .‬ואפילו הוא קטן והחתיכות פת נקיה וגדולה‪.‬‬ ‫אבל אם השלם שעורים והחתיכות מחטים אפילו היא קטנה‪,‬‬ ‫מניח הפרוסה תחת השלמה ובוצע משניהם יחד‪) .‬סי׳ קס״ח(‬

‫יא‬

‫אם יש לאדם שני חצאי לחם ואץ לו לחם שלם‪ ,‬יחברם יחד‬ ‫בעץ או בשום דבר שלא יהיה נראה‪ .‬ודינו כדין שלם‪ .‬ואך‬ ‫בשבת יכול לחברם )שם( ובשמחברם בשבת יזהר שלא יקח‬ ‫עץ שהוא מוקצה‪) .‬בה״ט שם(‪.‬‬

‫יב‬

‫פת גוי נקיה ופת של ישראל אינה נקיה בפת של גוי‪ .‬אם‬ ‫אינו נזהר מפת גוי מברך על איזו מהן שירצה‪ .‬ואם הוא נזהר‬ ‫מפת גוי מסלק פת של גוי מעל השלחן עד לאחר המוציא‪.‬‬ ‫ואם בעל הבית אינו נזהר מפת גוי ואץ דעתו לאכול בל‬

‫שלחן המלך‬ ‫הסעודה רק מפת גוי כי היא נקיה ובני ביתו יאכלו מפת‬ ‫ש א י נ ^ ק י של ישראל ושתי הלחם מוזנחים על השלחן‪ .‬צריך‬ ‫לבצוע על פת נקיה של גוי‪ .‬הואיל והוא הבוצע ואין דעתו‬ ‫לאכול אלא מאותו פת‪ .‬ואם בעל הבית נזהר מפת גוי וישראל‬ ‫שאינו נזהר מכך מיסב עמו על השלחן‪ .‬כיון דמצוה מוטלת‬ ‫על בעל הבית יבצע מן היפה של גוי‪ .‬וכיון שהותר לבצוע‬ ‫הותר לכל הסעודה )סי׳ קס׳׳ח(‪.‬‬ ‫יג‬

‫פת הבאה בבסנין‪ ,‬פירוש יש מפרשים פת העשויה כמין‬ ‫כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ותבלין‬ ‫ושקדים‪ .‬ויש אומרים שהיא עיסה שערב בה דבש או שמן או‬ ‫חלב או מיני תבלין ואפאה‪ .‬וטעם המי פירות או התבלץ‬ ‫ניכר בעיסה‪ .‬ויש מפרשים שהוא פת בין מתובלת בץ שאינה‬ ‫מתובלת שעושין אותן כעכץ יבשים וכוםסים אותן שאנו‬ ‫קוראים אותם ‪,,‬בער כשין״ מברך עליהם בורא מיני מזונות‬ ‫ולאחריהם ברכה אחת מעין ג׳ )ש״ע שם(‪ .‬ועד כמה יובל‬ ‫לברך על המחיה‪ .‬ועד כמה יוכל לברך ברבת המזון‪ .‬היותר‬ ‫מוסכם הוא שיאכל פחות מנ״ד דרה״ם ) ל ע י ר ‪ 160‬גרם( ואז‬ ‫יברך על המחיה ואם הם נ״ד דרה״ם או יותר עד ע״ב )לערך‬ ‫‪5‬ו‪ 2‬גרם( נכנס בספק ברכת המזון ולא יברך ברכת המזון עד‬ ‫שיאכל ע״ב דרהם)מורא באצבע סי׳ ג׳‪(.‬‬

‫יד‬

‫ואפילו אם מתחילה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא‬ ‫מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור זה‪ .‬יברך ברבת המזון אף‬ ‫על פי שלא ברך המוציא תחילה‪ .‬ואם אכל פחות משיעור זה‬ ‫אף על פי שדרכו בכך ואינו יכול לאכול יותר אינו מברך אלא‬ ‫בורא מיני מזונות וברכת מעין שלוש דבטלה דעתו אצל כל‬ ‫אדם)ש״ע סי׳ קס״ח(‪.‬‬

‫טו‬

‫פת הבאה בבסנין שאכלה בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה‬ ‫פירוש שאין אובל אותה לשובע אלא לתענוג או לקנוח‬ ‫סעודה להקל מכובד המאכל‪ .‬טעונים ברכה לפניהם והא‬ ‫דקימא לן בירך על הפת פטר את הפרפרת‪ .‬היינו כשבאין‬

‫סימן מב‬ ‫להמשיך תאות המאכל‪ .‬אבל דבר שבא לקנוח או לתענוג‬ ‫כמיני מתיקה כאילו צריך לברך עליהם ואין הפת פוטרתם‪.‬‬ ‫אבל לאחריהם אין צריך לברך דברכת המזון פוטרתם )שם סי׳‬ ‫קס״ח(‪.‬‬ ‫טז‬

‫רקיקים דקים שממלאים אותם מרקחה הם טפלים לגבי‬ ‫המרקחת וברכת המרקחת פוטרתם )עזם(‪.‬‬

‫יז‬

‫פת גמור אפילו פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו‬ ‫אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית‪.‬‬

‫יח‬

‫אם קבע סעודתו מתחילה על פת הבאה בבסנין דהיינו ע״ב‬ ‫דרהם‪) .‬לערך ‪ 250‬גרם( מברך עליהם תחילה המוציא וברכת‬ ‫המזון אפילו שהוא לא שבע ממנו משום דבטלה דעתו אצל‬ ‫כל אדם)שם(‪.‬‬

‫יט‬

‫חביצה דהיינו שבשל פירורי לחם שאנו קורץ סופיכה אם יש‬ ‫בפירורין כזית אך על פי שאץ בו תואר לחם מברך המוציא‬ ‫וברכת המזון ואם אץ בהם בזית אך על פי שנראה בו תואר‬ ‫לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעץ‬ ‫שלוש‪ .‬אבל פרורים דק דק‪-‬שאינן מבושלים ולא מחוברים אך‬ ‫על פי שאין בהם כזית ולא תואר לחם מברך עליהם המוציא‬ ‫וברכת המזון)שם(‪.‬‬

‫כ‬

‫פרורין שנותנים במים עד שנלבנו המים מחמת הפרורץ‪ .‬וכן‬ ‫פירורץ ששרו ביין אדום אזל ליה תוריתא דנהמא ואין מברך‬ ‫עליהן אלא בורא מיני מזונות וברכת מעין שלוש‪ .‬ודוקא‬ ‫בפרורץ או בפרוסות שאץ בכל אחת כזית אבל בפרורין שיש‬ ‫בהם בזית מברך המוציא וברכת המזון‪) .‬שם(‬

‫בא אפילו דבר שבלילתו עבה אם בשלה כגץ רושת״ה בלסר יו״ס‬ ‫חרי״ה מברו״ן וביוצא או טגנה אץ מברך עליה המוציא‬ ‫אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא‪ .‬דברבת המוציא אינו הולך‬

‫‪134‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫אלא אחר שעת אפייה‪ .‬וירא שמים לא יאכל אלא על ידי‬ ‫שיברך על לחם אחר תחילה )שם(‪.‬‬

‫בב פשטידה הנאפת בתנור בבשר שאנו קורין חוריי״ת ולחם אל‬ ‫עגי״ן או בדגים או בגבינה מברך עליה המוציא וברכת המזון‬ ‫)שם(‪ .‬ולא דמי לפת הבאה בכםנין שבםעיך י״ג שממלאים‬ ‫אותם דבש או סוכר ושקדים שאין דרכם לקבוע עליהם מה‬ ‫שאין כן הבא שהבשר והדגים הם באין ללפת‪ .‬ועוד הם עצמם‬ ‫מזון‪) .‬מג״א מא׳ מד׳ שם(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫מדברי רבנו בסעיך כ״ב יש ללמוד‪ ,‬שהאוכל מה שנקרא כיום‬ ‫בשם ״פיצה״ שיש ליטול ידים עליו ולברך המוציא וברכת‬ ‫המזון‪ .‬שהגבינה באה ללפת‪ .‬אבל אם שמו בבצק סוכר שניכר‬ ‫טעמו יש לברך עליו מזונות ומעין שלוש‪.‬‬ ‫וכאשר שמים סוכר שאמרנו לברך מזונות‪ ,‬אין לברך ע ל‬ ‫הגבינה‪ ,‬שבברכת המזונות נפטרת הגבינה‪ ,‬שדברים הבאים‬ ‫ללפת אם הפת הבאה בכסנין‪ ,‬נפטרים בברכת המזונות‪.‬‬ ‫)זכור ליצחק מז הובא בבית שמחה דע״ה(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫בעל הבית עצמו בוצע כדי שיבצע בעין יפה‪ ,‬אך שיש אורח‬ ‫חשוב ממנו‪ ,‬אבל יכול לחלוק כבוד לאורח שהוא יברך‬ ‫המוציא ויבצע‪) .‬בא״ח אמור ז(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫הבוצע להוציא המסובין ידי חובתם יברך בקול רם ובנחת כדי‬ ‫שישמעו המסובין את הברכה כולה בלי חסרון מלה‪ ,‬ויזהר‬ ‫שיכוין להוציאם ידי חובתם‪ ,‬וגם הם יתכוונו לצאת ידי חובה‬ ‫בברכתו‪.‬‬

‫סימן מב‬ ‫ויש חסידים מדקדקין בכל ברכה שמברכים להוציא בה‬ ‫אחרים ידי חובה‪ ,‬לומר בפירוש ל פ נ י הברכה ״הריני מכוין‬ ‫להוציא ידי חובה כל השומע קול בברכה זו״‪ .‬והוא מנהג‬ ‫יפה והמסובין יזהרו ל ע נ ו ת אמן בקול רם כדי ש ג ם המברך‬ ‫יבוין לאמן שאומרים ויצא ידי חובת אמן‪.‬‬ ‫ואורח שרואה ש ב ע ל הבית מברך ברכה חטופה וקטופה‪ ,‬או‬ ‫שחושש שאינו מבוין עליו‪ ,‬יברך האורח לעצמו בלחש‬ ‫ב ה צ נ ע שלא ירגיש ב ע ל הבית מפני דרכי שלום‪ ,‬וכן י ע ש ה‬ ‫בן הסומך ע ל שלחן אביו אם נצרך לכך‪) .‬שם ט(‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫יזהר שלא יזרוק את הפרוסה לפני המסובין )שאין זה דרך‬ ‫כבוד לפת( אלא יניח לפניהם ע ד מקום שידו מגעת‪ .‬ולא יתן‬ ‫את הפרוסה ביד המסובין‪ ,‬שכן נוהגים רק באבל ב״מ‪ .‬ואך‬ ‫לילדים קטנים לא יתן ביד רק יניח לפניהם והם יקחו‪) .‬שם‬ ‫יא(‬

‫ה‪.‬‬

‫אפילו הכניס לפיו והיה לועס את הפרוסה שבירך עליה‬ ‫המוציא ועדיין לא בלע את החתיכה‪ ,‬לא ידבר ע ד שיבלע‪,‬‬ ‫ואם דבר אפילו דברים אחרים אינו חוזר ומברך )צם יד( ואם‬ ‫רק הבוצע הפסיק בדבור שדינו לחזור ולברך והמסובין לא‬ ‫הפסיקו יצאו ידי חובה ולא צריכים לבוין לברכה שניה של‬ ‫הבוצע‪ .‬ואם דברו המסובין אחר שטעם הבוצע לפני שהם‬ ‫עצמם יטעמו יש מחלוקת בזה הלכך ספק ברכות להקל ולא‬ ‫יחזרו ויברכו‪ .‬ויהרהרו הברכה בלבם ויאכלו‪ ) .‬ש ם טז(‬

‫ו‪.‬‬

‫לפני כל סעודה יבדוק עצמו ויעשה צרכיו תחלה‪ ,‬ובפרט אם‬ ‫מרגיש התעוררות בגופו‪ ,‬ומלבד שמועיל לבריאות יש צורך‬ ‫גדול בזה ע ל פי הסוד‪) .‬בא״ח בה״ב ג(‬

‫ז‪.‬‬

‫אסור לטעום ע ד שיתן מאכל לבהמתו‪ ,‬או לחיה ועוף שיש לו‬ ‫בביתו שמזונותיהם עליו‪ .‬דכתיב‪ :‬״ ע ש ב בשדך לבהמתך‬ ‫ואכלת ושבעת״‪ ,‬ורק בשתיה האדם קודם לבהמה‪) .‬שם ד(‬

‫שלחן המלך‬ ‫ח‪.‬‬

‫צריך להזהר בהלכות דרך ארץ השייכים לסעודה כפי‬ ‫שהזהירו אותנו רבותינו זכרונם לברכה‪ ,‬כפי שיתבארו‪ :‬שניים‬ ‫שאוכלים יחד ואחד הפסיק לאיזה עסק יחכה לו חברו‪ .‬אבל‬ ‫אם האוכל עלול להתקלקל אם יחכה או שהוא מרק חם‬ ‫ויתקרר אין צריך לחכות‪) .‬שם ו(‬

‫ט‪.‬‬

‫אין מסתכלין בפני אדם האוכל‪ ,‬ולא במה שאוכל כדי שלא‬ ‫יתבייש‪ ,‬וכשמגישים אובל במגש לא יתן אחד המסובין עיניו‬ ‫במגש לקחת את המאכל הכי טוב‪ ,‬אלא יקח מהבא בידו‪,‬‬ ‫ויושיט ידו במה שלפניו‪ ,‬ולא יאחז בידו את המנה רק יניחנה‬ ‫בצלחת‪ ,‬וכשאוכל על ידי כף לא ימלא את הכף יותר מדי‪) .‬שם‬ ‫ז(‬

‫י‪.‬‬

‫ישמור על הנקיון‪ ,‬ויזהר שלא יתלכלכו בגדיו באכילתו‪ ,‬ויאכל‬ ‫רק ע״י כף ומזלג וכיוצא ולא ישים לגימה גדולה לפיו‪ .‬ובכל‬ ‫דברי הדרך ארץ יזהר אפילו כשנמצא בביתו לבדו על שלחנו‬ ‫וכל שכן כשמזמין אורח‪) .‬שם ח(‬

‫יא‪ .‬לא ימהר בלעיסתו ואכילתו‪ ,‬אלא יאכל לאט בצורה מנומסת‪,‬‬ ‫ואפילו אם מיסב עם אדם גרגרן‪ ,‬וכשהבשר קשה לא ינשוך‬ ‫אותו בשיניו ובידיו‪ ,‬אלא יסלק ידיו ממנו‪ ,‬ולא ימצוץ‬ ‫אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה‪ .‬ולא יראה חיבה וחשק על‬ ‫האכילה‪ ,‬ולא יושיט ידיו לצלחת עד שיגמור מה שבפיו‪) .‬שם‬ ‫ט(‬ ‫יב‪ .‬לא יאחז בידו פרוסה גדולה כביצה ויאכל‪ ,‬ולא ישתה כוסו‬ ‫בבת אחת בלי שיור‪ ,‬אלא ישתה כמנהג המדינה‪ .‬ולא יפשוט‬ ‫ידו לאכול לפני שיתחיל מי שגדול ממנו‪ ,‬אפילו יש צלחת‬ ‫בפני כל אחד‪.‬‬ ‫וכל העובר על הלכות דרך ארץ אלה וכיוצא בהם‪ ,‬הרי זה‬ ‫רעבתן וגרגרן מסטרא דההוא דאמר ״הלעיטיני נא״‪.‬‬ ‫ונאחז בסבר הסטרא אחרא‪ ,‬ואם הוא בעל תורה ועושה כן‬ ‫הרי זה מחלל שם שמים‪ ,‬ולכן אמרו רז״ל דרך ארץ קדמה‬ ‫לתורה וכאשר האריכו בזה בספרי המוסר והיראה‪) .‬שם(‬

‫סימן מב‬

‫‪137‬‬

‫יג‪ .‬ייטב לבו בסעודתו‪ ,‬עם מעט ואם הרבה יאבל פתר בשמחה‬ ‫ולא בכעס ודאגה‪ ,‬ויזהר לאכול הטוב והמועיל לו לרפואה‪,‬‬ ‫ולא מה שערב לו לפי שעה‪ ,‬וישתדל לכבוש תאותו באכילה‬ ‫ושתיה תמיד‪.‬‬ ‫וכתבו חכמי המוסר דבהיות המאכל או המשקה לפני האדם‬ ‫והוא מתוק לחכו וחביב עליו ביותר‪ ,‬וימשוך ידו ממנו‬ ‫בשביל סיגוך לכפרת עונות‪ ,‬הרי זה תקון גדול בתקוני‬ ‫התשובה‪ ,‬ויש בו תועלת במו התענית‪) .‬שם י(‬ ‫יד‪ .‬לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד‪ ,‬ולכן אפילו כוס של קדוש‬ ‫בליל שבת או יום טוב שמקדש מעומד מנהג רבנו האר ׳י ז״ל‬ ‫לשבת אחר ברכת הקידוש ולשתות את הכוס‪.‬‬ ‫ולא ישן סמוך לאכילה‪ .‬ולא יעמוד מיד אחר האכילה אלא‬ ‫ישהה כשיעור ברכה אחרונה של אותה אכילה‪ ,‬שאם אכל‬ ‫לחם ישהה בישיבתו שיעור ברכת המזון‪ ,‬ואם מזונות‬ ‫וכיוצא שיעור ברכה מעין שלוש )שם יא(‬ ‫טו‪ .‬אורח שנכנס לבית בעל הבית‪ ,‬כל מה שיאמר לו בעל הבית‪,‬‬ ‫או גדול הבית‪ ,‬יעשה‪ .‬ויתארח כמנהג המדינה‪ ,‬וישאר בבית‬ ‫בעל הבית כמנהג וכפי היחסים שביניהם‪ ,‬ואין מסרבין לגדול‬ ‫ולא יבקש ארוחה עד שיאמרו הם‪ ,‬אבל מים יבקש כשצמא‬ ‫)שם יב(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬לא יאכל לחם או פירות וכיוצא ויתן לחברו השארית מפיו‪ ,‬וכן‬ ‫לא ישתה מכוס ויתן לחברו לשתות ממנו‪ ,‬שמא מחמת בושה‬ ‫יקבלנו חברו יאכל או ישתה וינזק מחמת מיאוס ואפשר‬ ‫שימות‪.‬‬ ‫ובצואות ר׳ אליעזר הגדול מזהיר שלא לשתות ממה ששייר‬ ‫חברו‪ ,‬שמא יש לו חולי ויתערב רוק בפיו באותו שיור‪ ,‬ומה‬ ‫שנוהגים לטעום בני הבית מכוס הקדוש שמקדש בעל‬ ‫הבית‪ ,‬מפני שיודעים שאין לבעל הבית מחלה העלולה‬ ‫להזיק להם‪) .‬שם יג( ועל כן נראה כשבא אורח ימזגו לו‬ ‫בכוס מיוחד בשבילו‪ ,‬בדי שלא יצטרך לשתות מבעל הבית‪,‬‬ ‫וגם הם לא יצטרכו לשתות ממנו‪.‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן מג‬ ‫מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה‬ ‫ודין מים אמצעים ודין ברכת היין בסעודה‬ ‫) ע ל השלחן‪ :‬עיסה שבלילתה עבה ועושים אותה בחבלים‪,‬‬ ‫ושולקים אותם ונותנים אחר כך לתוכם שומן ובשר‪ ,‬או ש ‪p‬‬ ‫וחמאה ואופים אותם‪ ,‬וברושת״ה נותנים ביצים עם מים‬ ‫וילקט יוסף סימן ב׳‪ ,‬וחלק משמות אלה דומה ממש למה‬ ‫שאנו קוראים עתה אטריות וכלסוניס‪ ,‬שמעתי מהרה״ג‬ ‫אברהם הררי רפול שליט״א שלוקחים עיסה של אטריות‬ ‫ובתוכה כמו ביס ושמים בה בצים וגבינה ומרתיחים אותם‬ ‫במים נוהגים לאוכלם בשבועות(‬ ‫א‬

‫שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה בולען ושוב אץ‬ ‫צריך לברך עליהם ברבה ראשונה‪).‬ש״ע סי׳ קמ״ב ודוקא‬ ‫כשאץ לו עוד משקין אחרים לשתות והוא דחוק למשקץ‬ ‫הללו‪ .‬אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלא ברכה משום‬ ‫מעט משקין‪) .‬באה״ט הראב״דב״ח ם ה״ג שם(‪.‬‬

‫ב‬

‫שכח והכניס אובלין לתוך פיו בלא ברבה אם דבר שאינו‬ ‫נמאס אם יפליטנו יפליטנו ויברך עליו‪ .‬ואם דבר שזמאס‬ ‫מסלקו לצד אחר ומברך )םי׳ קע׳ב(‪.‬‬

‫ג‬

‫מים אמצעיים חובה משום שקשה לדבר אחר‪ .‬וחמירא סכנתא‬ ‫מאיסורא )סי׳ קע״ג(‪.‬‬

‫ד‬

‫יין שבתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן ואין הפת‬ ‫פוטרו‪ .‬יין פוטר כל מיני משקין )סי׳ קע״ד(‪.‬‬

‫ה‬

‫אם קבע עצמו לשתות לפני המזץ אין צריך לברך על יץ‬ ‫שבתיר המזון‪ .‬דיין שלפני המזון פוטרו‪ .‬וכן יין של קדוש‬ ‫פוטר יין שבתוך המזון)שם(‪.‬‬

‫סימן מג‬ ‫ו‬

‫כל מה ששותה יין בתוך הסעודה די לו בברכה אחת‪ ,‬אלא אם‬ ‫כן כשבירך לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך‬ ‫לשתות אחר )שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫אין לברך אחר יין שבסעודה דברכת המזון פוטרתו וכן היא‬ ‫פוטרת יין שלפני המזון‪ .‬ואפילו לא היה לו יין בתוך המזון‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫השותה מים או שאר משקין בתוך הסעודה אץ לברך‬ ‫אחריהם דחשיבי בבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול‬ ‫בלא שתייה‪ ,‬ואפילו היה צמא קודם סעודה כיון שלא רצה‬ ‫לשתות כדי שלא יזיקו לו המים‪ .‬נמצא כי שתיית המים‬ ‫בסיבת הפת היא ופת פוטרתם)קע״ד(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫אבל מיני מזונות לפני ברכת המוציא‪ ,‬יברך ברכה מעין שלוש‬ ‫לפני נטילת ידים‪ ,‬ולא יסמוך על ברכת המזון כמו ביין‪ .‬ואם‬ ‫לא בירך ברכה אחרונה לפני המוציא‪ ,‬ונזכר אחר שבירך‬ ‫המוציא‪ ,‬לא יברך ברכה אחרונה על מיני מזונות שאכל לפני‬ ‫המוציא‪ ,‬רק יכוין לפוטרם בברכת המזון‪) .‬בא״ח נשא ד(‬

‫ב‪.‬‬

‫אם אכל פירות‪ ,‬או שתה משקין לפני ברבת המוציא ושכח ולא‬ ‫בירך ברכה אחרונה לפני נטילת ידים‪ ,‬ונזכר אחר שבירך‬ ‫המוציא‪ ,‬יברך ברכה אחרונה אפילו באמצע הסעודה‪ ,‬מפני‬ ‫שאין ברכת המזון פוטרת רק דברים שמזינים ודברים הבאים‬ ‫בתוך הסעודה‪) .‬שם ד(‬

‫ג‪.‬‬

‫שכח ולא בירך ברכה ראשונה ואכל כשיעור שאפשר לברך‬ ‫ברכה אחרונה‪ ,‬חייב לברך ברכה אחרונה‪) .‬כה״ח קעב ב(‬

‫ו‬

‫שלחן המלך‬ ‫סימן מד‬ ‫דיני ברכת הטוב והמטיב על היין‬ ‫היו שותין יין והביאו להם יין אחר אינו מברך בורא פרי‬ ‫הגפן אלא הטוב והמטיב )הגה אף על גב שאין לו עוד מן‬ ‫הראשון( ולאו דוקא הביאו להם מחדש אלא הוא הדין אם‬ ‫היה להם מתחילה שתי יינות מברכין על השני הטוב והמטיב‬ ‫)ודוקא שלא היו לפניו יחד כשברר בורא פרי הגפן אבל אם‬ ‫היו ביח ואין צריר לברך‪ ,‬הגה(‪) .‬ש״ע סי׳ קע״ה(‪.‬‬ ‫מברכין הטוב והמטיב על כל שנוי יין מן הסתם אפילו אינו‬ ‫יודע שהשני משובח מן הראשון‪ .‬כל שאינו יודע שהוא גרוע‬ ‫ממנו‪ .‬שם‪.‬‬ ‫הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד יברר בורא פרי הגפן על‬ ‫הטוב ופוטר את הרע‪ .‬ולא יברר על הרע תחילה בורא פרי‬ ‫הגפן כדי לברר אחריו הטוב והמטיב‪ .‬כי לעולם יש לברר על‬ ‫העקר והחביב תחלה‪) .‬שם(‪.‬‬ ‫אין לברר הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר יושב עמו‪ .‬דהבי‬ ‫משמע הטוב לו והמטיב לחברו‪ .‬והוא הדין אם אשתו ובניו‬ ‫עמו‪ .‬אבל אם הוא יחידי לא יברר‪) .‬שם(‪.‬‬ ‫אם רבים מסובים לשתות יכול אחד לברר לבלם הטוב והמטיב‬ ‫והם יצאו בברכתו‪.‬‬ ‫יין הבא משתי חביות ושניהם ממין אחד אם בתור ארבעים‬ ‫יום לבצירתם שמוהו בשני כלים‪ ,‬חשיב בשני מינים מפני‬ ‫שבל אחד תוסס בחבית שלו יאין טעמו של זה בטעמו של זה‬ ‫ומברכים עליהם הטוב והמטיב‪ .‬ואם לאחר ארבעים יום‬ ‫חלקוהו הרי בבר תססו יחד וטעם אחד להם ומין אחד הוא‬ ‫ואין מברכים עליהם הטוב והמטיב‪)".‬לבוש שם(‬

‫סימן מה‬

‫ו‪4‬ו‬

‫סימן מה‬ ‫דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה‬ ‫א‬

‫דברים הבאים בתוך הסעודה אם הם דברים הבאים מחמת‬ ‫הסעודה‪ ,‬דהיינו דברים שדרך לקבוע עליהם סעודה ללפת‬ ‫בהם את הפת‪ .‬בגוו בשר ודגים ובצים וירקות וגבינה ודייסא‬ ‫ומיני מלוחים‪ .‬אפילו אוכלם בלא פת אין טעונים ברכה‬ ‫לפניהם דברכת המוציא פוטרתן‪ .‬ולא לאחריהן דברכת המזון‬ ‫פוטרתן‪ .‬ואם הם דברים הבאים שלא מחמת סעודה דהיינו‬ ‫שאץ דרר לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת‪ .‬בגון‬ ‫תאנים ועז בים וכל מיני פירות‪ .‬אם אוכל אותם בלא פת‬ ‫טעונים ברכה לפניהם‪ ,‬דברבת המוציא אינה פוטרתם דלאו‬ ‫מעיקר סעודה הם‪ .‬ואינם טעו נם ברכה לאחריהם דכיץ‬ ‫שבאו בתיר הסעודה ברכת המזון פוטרתם‪ .‬ואם בתחילת‬ ‫אכילה אבל פירות עם פת ובסוף אכל עמהם פת אף שבבתים‬ ‫אכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה אף ל פ נ י ה ם ) ש ״ ע סי׳‬ ‫קע״ז(‬

‫ב‬

‫דברים הבאים לאחר הסעודה קודם ברכת המזץ‪ .‬דהיינו‬ ‫פירות )!מבושלים(‪ .‬הירא את דבר ה׳ לא יכניס עצמו בספק‬ ‫ברכות שהוא ״בלא תשא״ וגם במעילה אם לא יברך‪ ,‬אם‬ ‫יהזה מן העולם הזה בלא ברכה‪ .‬ואם בעל נפש הוא יוציא‬ ‫עצמו מתיר ההפכה ולא יאכל שום דבר מן הפירות‬ ‫)המבושלים( וכיוצא עד אחר ברכת המזץ‪ .‬כי רבו הספקות‬ ‫וספקי ספקות בזה הדבר )מנהגים(‪.‬‬

‫ג‬

‫אם קובע לפתן סעודתו על הפירות הוו לה הפירות בדברים‬ ‫הבאים מחמת הסעודה‪ .‬ואף אם אוכל מחפירות בתחילת‬ ‫סעודתו בלא פת אינו מברר לא לפניהם ולא לאחריהם‪ .‬ויש‬ ‫חולקים אם לא אכל בתחילת סעודתו פת‪ ,‬לכן טוב שיאכל‬ ‫בתחלה מחפירות עם פת ואז אף שאכל אחר בך מהם בלא פת‬ ‫אינם טעונים ברכה בלל‪) .‬סי׳ קע״ז(‪.‬‬

‫‪142‬־‬ ‫ד‬

‫שלחן המלך‬ ‫אם אחר שבירך על הפת שלחו מבית אחרים שאינו סומך‬ ‫עליהם ולא היה דעתו על הדורון‪ .‬אך אם היו מדברים שדרכן‬ ‫ללפת בהם את הפת‪ .‬צריך לברך עליהם בדץ נמלך‪) .‬שם(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪ .‬ירא שמים יזהר בכל סעודה בשעה שמברך‪ ,‬להיות דעתו על‬ ‫כל שיבוא לו אפילו בדרך רחוקה שאין דרך שיבוא לו‪ .‬כיון‬ ‫שיש מחלוקת ע ל האמור לעיל בסעיך ד׳‪ ,‬שיש אומרים שאין‬ ‫לברך שסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה‪,‬‬ ‫)וחולקים על דעת מר״ן המובאת לעיל( לכך הנזהר להיות‬ ‫דעתו בשעה שמברך על הפת ועל היין וחפירות על כל מה‬ ‫שיביאו לו ואפילו ממקום רחוק וממקום שלא עולה על לב‬ ‫שיקהו לו‪ ,‬הרי הוא ניצל ממחלוקת‪ ,‬שכיון שדעתו על כך אינו‬ ‫צריך לברך‪) .‬בא״ח נשא יב(‬ ‫ב‪.‬‬

‫בסעודת ליל שבת הדרך להאריך על השלחן שלוש וארבע‬ ‫שעות‪ ,‬ובפרט בחורך‪ ,‬ודרך לאכול פירות אחר שגמרו לאכול‬ ‫את התבשיל‪ ,‬יש להשאיר לחם על השלחן עד ברכת המזון כדי‬ ‫שיראה שעדיין לא משכו ידיהם מהפת‪ ,‬שאילו היו מושכין‬ ‫ידיהם מהפת היו צריכים לברך על כל מה שמבראים בין‬ ‫דברים שבאים מחמת הסעודה כדגים וכיוצא‪ ,‬בין פירות‪,‬‬ ‫שלפי הדין יש לברך לפניהם ולאחריהם שאין ברכת המוציא‬ ‫וברכת המזון פוטרת אותם‪ ,‬כיון שהביאום לאחר שמשכו‬ ‫ידיהם מהפת‪ ,‬ע ל כן יש להזהר להניח לחם ע ל השלחן עד‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬וירא שמים יזהר לאכול קצת לחם לפני ברכת‬ ‫המזון כדי שיראה באמת שלא משך ידו מהפת‪) .‬שם י(‬

‫ג‪.‬‬

‫אכל תבשיל ממלפפונים‪ ,‬או מלפפונים כבושים בתוך הסעודה‬ ‫באופן שלפי הדין לא היה צריך לברר עליו‪ .‬ואחר גמר‬

‫סימן מו‬

‫‪143‬־‬

‫הסעודה חביאו לפניו מלפפונים חיים יש מחלוקת אם יביך‬ ‫עליהם‪ ,‬ע ל כן ירא שמים יאכל דבר אחר שברכתו אדמה‬ ‫ויפטור את המלפפון וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬או שבתחילה יקח‬ ‫מלפפון חי ויברך עליו לפני שיאכל אותו כבוש או מבושל‪,‬‬ ‫ואם לא עשה כן לא יאכל ממנו לפני ברכת המזון‪ ,‬ואם ימצא‬ ‫אדם אחר שיאכל ויברך ויכוין עליו הנה מה טוב‪) ,‬שם יא ועי׳‬ ‫זכור ליצחק הררי מח(‬

‫סימן מו‬ ‫איזה דברים קרויים הפסק בסעודה‬ ‫א‬

‫יש מי שאומר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן‬ ‫ואילן כיון שברר על איא אחד אינו צרי ר לברר על אחרים‪.‬‬ ‫והוא שבשעה שבירר היה דעתו לאכול מאותם האחרים‪ .‬אבל‬ ‫מגן לגן צריך לברר אפילו אם הם סמוכים‪ .‬ואפילו אם כשברר‬ ‫תחילה היה דעתו על הכל‪ ) .‬ש ״ ע סי׳ קע״ח(‬

‫ב‬

‫אם אכל פת במקום אחד שהוא צריך לברך במקומו‪ .‬ועבר‬ ‫ואכל במקום אחר‪ .‬אינו מברר ברכת המזון אלא במקום השני‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫יש אומרים ששבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומן‬ ‫ויש אומרים דדוקא מיני דגן וכן עיקר)שם(‪.‬‬

‫י‬

‫מי שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל‪ ,‬אך אם‬ ‫אין שהות לגמור סעודתו ולהתפלל דדינא הוא שחייב‬ ‫להפסיק ולהתפלל ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל‪ ,‬עם כל‬ ‫זה לא הוי הפסק‪) .‬שם(‪.‬‬

‫‪144‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ה‬

‫אדם שישן בתוך סעודתו שינת עראי לא הוי חפסק‪ .‬וכן אם‬ ‫הפסיק בשאר דברי רשות בגס שהוצרך לנקביו וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫ו‬

‫גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים אינו יכול לאכול ולא‬ ‫לשתות עד שיברך ברכת המזון ואם אמר הב לן ונבריך הוי‬ ‫הסיח הדעת ואסור לו לשתות אלא אם בן יברך עליו תחלה‪.‬‬ ‫אבל אכילה שאני אפילו אמר הב לן ונבריך לא הר היסח‬ ‫הדעת‪ .‬שאך על גב שסלק ידיו מלאכול ואפילו סלקו השלחן‬ ‫אם רצה לחזור לאכילתו אץ צריך לברך על האכילה שאוכל‬ ‫שכל שלא נטל ידיו לא נסתלק לגמרי מהאכילה‪) .‬ש״ע סי׳‬ ‫קע״ט לדעת הר״י והריץ(‪.‬‬

‫ז‬

‫מי שסומך על שלחן אחרים אפילו אמר הב לן ונבריר לא הוי‬ ‫היסח הדעת עד שיאמר בעל הבית )שם(‪ .‬וכתב הבה׳׳ט משם‬ ‫המג״א אם בשעת אמירתו הסיח דעתו בברור שאך שיאכל‬ ‫וישתה בעל הבית לא יאכל וישתה עמו‪ .‬ונמשך אחר כך צריך‬ ‫לברך וכל שכן כשנטל ידיו‪1# .‬ם(‪.‬‬

‫ח‬

‫נטל הכום לברך הוי היסח הדעת‪ .‬אפילו לא אמר הב לן‬ ‫ונבריך ולא נטל ידיו‪ )..‬ש ם(‪) .‬ודינו כנטילת ידים מג״א שם(‪.‬‬

‫ט‬

‫כשאדם נכנס לבית חברו ויש שם כמה חבורות שאוכלים‪ .‬וכל‬ ‫אחד מבני חבורה מושיט לו בוס‪ .‬יש מי שאומר שיברך על כל‬ ‫אחד ואחד בי בכל פעם נמלך הוא ‪#‬זם(‪ .‬כתב הבה יט משם‬ ‫הט״ז בסי׳ קע״ד ס״ה ודל נראה פשוט אם קנה אדם לעצמו‬ ‫לחם אחד לאבלו והיה דעתו על זה דוקא‪ .‬ואחר כרנתאוה‬ ‫לאכול עוד ושלח וקנה עוד לחם אחר צריר לברר המוציא‬ ‫עוד שנית עי״ש‪.‬‬

‫י‬

‫הקרואים בבית בעל הבית לאכול מיני פירות ומביאים להם‬ ‫בזה אחר זה אין צריכים לברך אלא על הראשון‪ .‬דאתכא‬ ‫דבעל הבית סומכים‪) .‬ש״ע סי׳ קע״ט(‬

‫‪,‬‬

‫סימן מו‬ ‫היה אובל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה‬ ‫אוכל וקראו חברו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר‪.‬‬ ‫והואיל ושנה מקומו צריר לברר למפרע על מה שאכל‪ .‬וחוזר‬ ‫ומברך בתחילה המוציא ואחר בר יגמור סעודתו‪ .‬וכן חברים‬ ‫שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה‪ .‬אם‬ ‫הניחו מקצתן חוזרין למקומם וגומרים סעודתן ואץ צריכים‬ ‫לברך שזית‪ .‬אבל אם לא הניחו שם אדם ביציאתם‪ .‬צריכים‬ ‫לברר למפרע קודם שיצאו וכשחוזרים צריכים ברכה‬ ‫לכתחילה‪ .‬והוא הדין אם היו מסובין לשתות או לאכול‬ ‫פירות‪ .‬כל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו‪ .‬ולפיכר מברר‬ ‫למפרע על מה שאכל‪ .‬וחוזר ומברר שז ית על מה שהוא צריר‬ ‫לאכול‪ .‬כל זה הוא דעת מר׳׳ן ז״ל בשלחנו הס הוד בסי׳‬ ‫קע״ח‪.‬‬ ‫אבל הרמ״א ז״ל כתב שם בהגה משם )התו׳ ורשב״ם‬ ‫והרא״ש ומרדכי וטור( וז״ל ויש חולקים בבל מה שכתוב‬ ‫בסימן זה‪ .‬רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח‬ ‫הדעת‪ .‬ובהיסח הדעת קימא לן שאין צריר לברר למפרע‪.‬‬ ‫על מה שאבל רק ברכה צריר על מה שרוצה לאכול‪ .‬ואך‬ ‫גם זאת דוקא אם לא הניח מקצת חברים בסעודה ואבל‬ ‫מדברים שאין צריכים במקומם כגון פירות וכיוצא‪ .‬אז‬ ‫צריר לברר על מה שרוצה לאכול‪ .‬אבל אם הניח מקצת‬ ‫חברים‪ .‬או אך אם לא הניח ואכל מדברים הצריכים ברכה‬ ‫במקומן‪ .‬אפילו מה שרוצה לאכול אחר כך אין צריך לברר‪.‬‬ ‫מיהו אם הסיח דעתו כשחוזר צריר לברר ע ל מה שרוצה‬ ‫לאכול אחר כך ואפילו אכל פת ודאי צריך לברך‪ .‬ואין‬ ‫חלוק בין שחזר למקום שאכל כבר‪ .‬ובין סיים סעודתו‬ ‫במקום אחר‪ .‬ע״ב תורך דברי הרמ״א שם‪.‬‬ ‫וכתב הרב אור חדש בכלל מ״ד וז״ל ונראה דכיון דאיכא‬ ‫פלוגתא דרבותא אזלינן לקולא בספק ברכה‪ .‬והוא דאם‬ ‫אבלו דבר שאין מברכים עליו במקומו כגון תפוחים וביוצא‬ ‫ושינו מקומן‪ .‬אין צריך לביר אלא ברכה על מה שרוצץ‬ ‫לאכול‪ .‬ולא למפרע ברכה אחרונה מה שכבר אכלו אלא על‬ ‫מה שיאכלו עוד‪ .‬ואפילו הניחו שם אדם על השלחן בשעה‬

‫‪146‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫שיצאו‪ .‬אבל אם אבלו דבר שמברכין עליהם במקומם כגון‬ ‫חמשת מיני דגן ואפילו פת ו ש נ ו מקומן‪ .‬אין צריך לברך‬ ‫כלל‪ .‬לא ל מ פ ר ע ע ל מה שאבל‪ .‬ולא בתחילה ע ל מה שרוצה‬ ‫לאכול‪ .‬אלא בין אכילה ר א ש ו נ ה בין ע ל אכילה שניה בין‬ ‫חזרו למקומם בין לא חזרו למקומם אלא שסיימו סעודתם‬ ‫במקום אחר ע ״ ש ‪.‬‬

‫ע ל השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫מאחר ורבו ה ד ע ו ת בדינים אלה‪ ,‬וקימא לן ספק ברכות להקל‬ ‫ואפילו נ ג ד ד ע ת מר״ן הקדוש שקבלנו הוראותיו‪ .‬לכן נביא‬ ‫פסק ההלכה מה ש ה ע ל ו האחרונים והוא‪:‬‬ ‫אם סעד במקום אחר ובירך המוציא ואכל פת‪ ,‬ובתוך‬ ‫סעודתו שינה מקומו‪ ,‬אפילו הלך לבית אחר‪ ,‬ואפילו לא‬ ‫הניח אדם בשלחן‪ ,‬אם הסיח דעתו מלאכול יברך ע ל דברים‬ ‫שאינם מחמת הסעודה אם ירצה לאכול‪ ,‬בין שאוכלם בבית‬ ‫ה ש נ י בין שאוכלם במקום הראשון אם חזר אליו‪.‬‬ ‫אבל דברים הבאים מחמת הסעודה‪ ,‬לא יברך עליהם‪ ,‬בין‬ ‫בבית ה ש נ י בין כשחזר למקומו בבית הראשון‪ ,‬ואך שהסיח‬ ‫דעתו‪ ,‬ש כ ל שהוא בתוך סעודתו לא נחשב גמר סעודה‪,‬‬ ‫ולכן כשהולך למקום אחר אין זה גמר סעודה אפילו שהסיח‬ ‫ד ע ת ו כיון שצריך לברך ברכת המזון במקום הראשון‪.‬‬ ‫וכל זה מדובר כ ש ע ב ר ושינה מקומו‪ ,‬אבל לכתחילה צריך‬ ‫להזהר שלא לעקור מסעודתו ולגמור במקום אחר‪ ,‬ע ד‬ ‫שיברך ברכת המזון‪ ,‬אפילו הניח חברים ע ל השלהן‪ ,‬שכל‬ ‫דבר הטעון לאחריו ברכה במקומו מפני חשיבותו יש לברך‬ ‫לפני שיעקור ממקומו‪ .‬אך שהוא אוכל גם במקום השני‬ ‫ומברך שם‪ ,‬שאין זה מועיל לאכילה הראשונה שהיתה‬ ‫טעונה ברבה במקומה‪ ,‬אלא ש ב ד י ע ב ד אם כבר הלך אינו‬ ‫מברך שוב את הברכה הראשונה‪ ,‬ומשוס ש ע ל י ו לברך‬ ‫במקום שאכל אוכל מעט במקום ה ש נ י כדי לברך אחר כך‬

‫סימן מי‬

‫‪147‬‬

‫ב‪.‬‬

‫האמור בסעיף הקודם הוא כשבתחילה כשבירך המוציא 'לא‬ ‫היה בדעתו לגמור במקום אחר‪ ,‬אבל אם מתחילה כשבירך‬ ‫המוציא היה בדעתו לגמור בבית אחר‪ ,‬מותר לברך במקום‬ ‫אחר‪ ,‬שהרי במקום זה לא קבע מתחלה את כל סעודתו‪ ,‬וכמו‬ ‫שנוהגים הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ומברכים במקום‬ ‫סיום אכילתם‪ ,‬מפני שלכך התכוונו מתחילה‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים כשעוקר ממקומו הראשון וגמר‬ ‫סעודתו במקום השני‪ ,‬אבל אם הולך למקום השני ע ל דעת‬ ‫לחזור למקומו הראשון לגמור סעודתו לא נחשב הדבר‬ ‫לעקירה‪ ,‬אפילו לא הניח מקצת חברים‪ ,‬ובכל זאת אסרו‬ ‫חכמים לעשות כן לכתחילה שחוששים שמא ישכח לחזור‬ ‫למקומו לברך‪ ,‬והתירו רק כשאוכל במקום השני שבזה לא‬ ‫ישכח‪.‬‬ ‫וכל זה כשהולך לדבר הרשות או אפילו לדבר מצוה אך‬ ‫היא מצוה שאינה עוברת‪ ,‬אבל הולך לצורך מצוה עוברת‬ ‫כגון מצות לויה וכיוצא‪ ,‬או לבית הכנסת להתפלל עם‬ ‫הצבור‪ ,‬מותר לו לכתחילה ללכת למקום אחר לעשות‬ ‫המצוה ולברך ברכת המזון כשיחזור למקומו אפילו לא‬ ‫הניח מקצת חברים ע ל השלחן‪) .‬שם(‬

‫ג‪.‬‬

‫מיני מזונות שברכתן האחרונה מעין שלוש‪ ,‬וכן פירות של‬ ‫שבעת המינים ויין שברכתן מעין שלוש דינם כפת לענין‬ ‫עקירת מקום‪ ,‬שאסור לעקור עד שיברך ברכה אחרונה‪ ,‬משום‬ ‫שיש סוברים שגם אלה צריכים ברכה אחרונה במקומם‪) .‬שם‬ ‫ג( )ועיין עוד לקמן סעיף ה׳(‬

‫ד‪.‬‬

‫אוכלים ומשקים שברכתם האחרונה הוא בורא נפשות רבות‪,‬‬ ‫שדינם לכל הדעות שלא צריך לחזור למקומו הראשון ולברך‬ ‫שם אלא יברך במקום שנמצא‪ ,‬לפיכך עמידתו ממקומו ללכת‬ ‫זהו גמר סעודתו וכשחוזר ואוכל במקום השני צריך לברך‬ ‫ברכה ראשונה‪ ,‬אך שלא בירך עדיין ברכה אחרונה על‬ ‫האכילה הראשונה‪.‬‬ ‫ואפילו היה בדעתו במקום הראשון ללכת למקום השני‬ ‫ולאכול שם‪ ,‬עם כל זה מאחר ששינה מקומו מבית זה לבית‬

‫‪148‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫אחר צריך לברך‪ ,‬רכן אם אחר שהלך לבית השני חזר‬ ‫למקומו הראשון צריך לברך שם ע ל מה שאוכל‪.‬‬ ‫וכל זה כששינוי המקום הוא מבית לבית אבל מחדר לחדר‬ ‫בבית אחד‪ ,‬אם בדעתו היה מתחילה לאכול בחדר השני‬ ‫אינו חוזר ומברר‪ ,‬אבל אם בתחילה לא היה בדעתו ללכת‬ ‫ואחר כך החליט ללכת צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫ומחדר לחדר אם רואה את המקום הראשון‪ ,‬אינו חוזר‬ ‫ומברר‪ ,‬וכל שכן בחדר אחד מפינה לפינה שאינו חוזר‬ ‫ומברר אפילו לא היה דעתו מתחלה לכר‪ ,‬ומיהו יש חולקים‬ ‫בזה‪ ,‬ע ל כן לכתחלה אם לא היה דעתו לכר לא ישנה‬ ‫מקומו‪) .‬שם ד(‬

‫ה‪ .‬האמור לעיל בסעיך ג׳ שדבר שברכתו מעין שלוש דינו‬ ‫כפת‪ ,‬הוא כשאוכל כזית שהתחייב בברכה אחרונה‪ ,‬אבל לא‬ ‫אכל כזית דינם כדברים האמורים בסעיך ד׳ שברכתם בורא‬ ‫נפשות‪ ,‬שאינם טעונים ברכה אחרונה במקומם‪.‬‬ ‫ואפילו כשאוכל כזית‪ ,‬אם מתחלה לא התכוין לקבוע מקום‬ ‫מיוחד לאכילתו‪ ,‬רק שהיה אוחזם בידו ואוכל והולך בתוך‬ ‫הבית מחדר לחדר‪ ,‬אין בזה דין שינוי מקום‪ ,‬ומברך ברכה‬ ‫אחרונה בסיום אכילתו‪ ,‬שהרי אפילו בפת נוהגים הולכי‬ ‫דרכים לאכול דרך הילוכם ומברכים במקום סיום אכילתם‪.‬‬ ‫)שם ה(‬ ‫ו‪ .‬מי שאכל לחם או דברים שברכתם מעין שלוש שכתבנו שאינו‬ ‫רשאי לגמור במקום אחר‪ ,‬אם עבר ויצא ממקומו ולא בירך בין‬ ‫בשוגג בין במזיד יחזור למקומו ויברך‪ ,‬אם אין המקום רחוק‬ ‫כל כך שעד שיחזור יתעכל המזון‪ .‬ואך שכתבו הפוסקים תקנה‬ ‫שיאכל כזית פת במקום השני ובירך שם‪ ,‬אין תקנה זו ברורה‬ ‫שהרי נכנס בספק ברכת המוציא‪ ,‬והתקנה לכל הדעות היא‬ ‫שאדם אחר יברך המוציא ויפטור אותו‪ .‬ואם לאו צריך לחזור‬ ‫למקומו הראשון ולברך‪.‬‬ ‫ואם אינו יכול לברך במקום הראשון כגון שהמקום עתה לא‬ ‫נקי ואי אפשר לנקותו עתה‪ ,‬או שהולך בשיירה ולא מחכים‬ ‫לו‪ ,‬יברך ברכה אחרונה במקום השני‪ ,‬וטוב יותר אם יש‬ ‫אדם שיברך ויכוין עליו‪).‬שם ו(‬

‫סימן מז‬

‫‪149‬‬

‫ז‪.‬‬

‫בל ארבע אמות נחשבים למקום אחד‪ ,‬ולכן אפילו לסיבה קטנה‬ ‫מותר לקום‪ .‬תוך ארבע אמות ולברך‪ .‬וחוץ לארבע אמות לא‬ ‫יקום רק מסיבה גדולה והכרח רב‪ ,‬והנזהר תוך ארבע אמות‬ ‫תבוא עליו ברכה‪) .‬שם ז(‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫האמור בתחילת הסימן בסעיך א באוכל בגן‪ ,‬מדובר בגן שמוקך‬ ‫מחיצות‪ ,‬אבל אינו מוקך מחיצות לא מועיל דעתו ע ל כל‬ ‫האילנות‪ ,‬ואם רואה מקומו הראשון אינו מברך‪ ,‬אם אינו‬ ‫רואה בין שהמקום רחוק או שיש איזה דבר מפסיק הרי זה‬ ‫מברך‪ .‬ואפילו רואה מקצת המקום די בכך‪.‬‬ ‫ודינים אלו אינם רק כשאוכל מפירות הגן‪ ,‬אלא גם‬ ‫כשאוכל דברים אחרים‪) .‬שם י(‬

‫סימן מז‬ ‫דין מים אחרונים‪ .‬ודין כוס ברהמ״ז‬ ‫גם שלא יהיה פגום ואיך יתנהג בכוס ברהמ״ז‬ ‫א‬

‫מים אחרונים חובה‪ .‬ואץ נוטלים אותם על גבי קרקע אלא‬ ‫בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם ואם אין לו כלי נוטל על‬ ‫גבי עצים דקים וכיוצא בהם ע ״ ע סי׳ קפ״א(‪ .‬והוא הדין על‬ ‫הרצפה דאץ רוח רעה שורה אלא על גבי קרקע )מג״א שם(‪.‬‬ ‫אץ צריך ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות‪ ) .‬ש ״ ע סי׳‬ ‫קפ״א(‬

‫ב‬

‫דוקא ולא שאר‬ ‫כוס של ברכת המזון צריר שיהיה שלי‬ ‫משקין אפילו קבע סעודתו עליהם‪ .‬ואם •אין יץ מצוי באותו‬ ‫מקום והשבר או שאר משקין הוו חמר מדינה מברבין עליהם‬ ‫חוץ מן המים‪ ) .‬ש ״ ע סי׳ קפ״ב(‬

‫‪150‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ג‬

‫כוס של ברכת המזון והוא הדין של קדוש וההבדלה וכיוצא‬ ‫צריך שלא יהא פגום‪ .‬שאם שתה ממנו אפילו מעט פגמו‬ ‫ואפילו שתה מהקנקן שהביאו ליקח ממנו לקידוש הוי פגום‪.‬‬ ‫יש מי שאומר שאף מים פגומים פסולים למזוג בהם כוס של‬ ‫ברבה‪) .‬ש״ע שם(‬

‫ד‬

‫אם החזיר יין של כוס פגום לקנקן של היין שלקחו ממנו‬ ‫לקדוש כשר משום דקמא קמא בטיל‪ .‬וגם יכולין לתקן כוס‬ ‫פגום על ידי שיוסיף בו מעט יין ואף אם יוסיף בו מעט מים‬ ‫מיתקן‪ .‬ובשעת הדחק יבולין לברך על בום פגום‪) .‬שם(‬

‫ה‬

‫כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ואם הוא‬ ‫נקי אינו צריך‪ .‬וצריך לחזור אחר כוס שלם‪ .‬ומקבלו בשתי‬ ‫ידיו‪ .‬וכשמברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל‪ .‬ומגביהו מן‬ ‫הקרקע טפח אם הוא על גבי קרקע ואם הוא מיטב על‬ ‫השלחן מגביהו מן השלחן טפח‪ .‬ונותן בו עיניו שלא יסיח‬ ‫דעתו‪ .‬ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו אפילו לא אכלה עמו‬ ‫בסעודה‪) .‬ש״ע סי׳ קפ״ג(‬

‫ו‬

‫צריך לישב בשעה שמברך בין אם היה הולך בביתו כשאכל‬ ‫או עומד או מיסב‪ .‬כשמגיע לברך צריך לישב בדי שיוכל‬ ‫לכוין יותר‪ .‬וגם לא יהיה מיסיב שהוא דרך גאוה אלא ישב‬ ‫באימה )שם(‪ .‬כתב הבאה״ט ירא שמים יהא נזהר שלא יברך‬ ‫במצנפת הקטנה אפילו אם הוא מברך ביחיד בל שיהא מורא‬ ‫שמים עליו‪) ..‬האר״י ז״ל(‬

‫ז‬

‫יש אומרים שגם ברבת מעין שלוש צריך לאומרה מיושב‪ .‬ואם‬ ‫היה מהלך בדרך ואוכל אין צריך לישב ולברך‪ .‬לפי שאין‬ ‫דעתו מיושבת ע ל י ו ) ש ״ ע סי׳ קפ״ג(‪ .‬אסור לברך והוא עוסק‬ ‫במלאכתו‪) .‬שם(‪.‬‬

‫םימן מז‬

‫ו‪5‬ו‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫לא יניח סכין ע ל השלחן בעת שמברך ברכת המזון‪ ,‬וכן יזהר‬ ‫שלא יהיה כלי ריק על השלחן ככוסות צלחות וכיוצא‪ ,‬וישאיר‬ ‫לחם על השלחן בעת הברכה)בא״ח שלח לך ג‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫אסור לאבד פירורין שיש בהם כזית‪ ,‬לכך יזהר שלא יפלו‬ ‫טפות מים מנטילת ידים ע ל הפירורין שבשלחן שלא ימאסו‪,‬‬ ‫ואפילו אין בהם כזית אסור לאבדם ולהמאיסם שקשה לעניות‬ ‫בר מינן‪ ,‬אפילו בדבר מועט‪ ,‬ואזהרה זו צריכה יותר לנשים‬ ‫שהם מצויות בבית ועיניהם תהיינה משוטטות בקרקע הבית‬ ‫שלא יהיו בו פירורים‪ ,‬ואשת חיל תכבד בידיה תמיד מקום‬ ‫האכילה אחר האכילה ולא תסמוך על המשרתת‪ ,‬ולזה אמרו‬ ‫אין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בעבור אשתו‪) .‬שם ה(‬

‫ג‪.‬‬

‫במאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ״מים אחרונים חובה״‬ ‫רמוזים כונות סודיות של מים אחרונים‪ ,‬ולכן טוב שלפני‬ ‫שיטול מים אחרונים יאמר הלכה זו‪ :‬״מים אחרונים חובה״‪,‬‬ ‫וכן לפעמים אפשר לסמוך ע ל אמירת הלכה זו במקום דברי‬ ‫תורה שחייבים לומר על השלחן כשאין זמן לומר דברי תורה‪,‬‬ ‫שזו הלכה מתורה שבעל פה‪ ,‬ודבר בעתו מה טוב‪) .‬שם ז(‬

‫ד‪.‬‬

‫מים אחרונים לוקחים מעט ולא הרבה‪ ,‬ואם ידיו מלוכלכות‬ ‫ירחצם קודם ע ל דעת להמשיך לאכול‪ ,‬ואחר שיאכל משהו‬ ‫יטול מים אחרונים‪) .‬שם ח(‬

‫ה‪.‬‬

‫לא יהיו המים אחרונים חמים‪ ,‬ויהיו ראויים לשתיה‪ ,‬ויבואו‬ ‫מכח גברא‪ .‬ואם אין לו מים יכול ליטול בשאר משקים‪ ,‬ואם‬ ‫לא נטל לפני ברכת המזון יטול אחר כך‪) .‬שם יא(‬

‫ו‪.‬‬

‫גם המודד מלח או נוגע במלח שלא בשעת סעודה ירחץ ידיו‪,‬‬ ‫שלא יגרם לו נזק כיון שיש מלח שמזיק‪ ,‬ומצוה לקיים דברי‬ ‫חכמים )שם יג(‪.‬‬

‫‪*152‬‬

‫שלחן המלר‬

‫ז‪.‬‬

‫לא יפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון אפלו בדברי תורה‪,‬‬ ‫ורק פסוקים אלה יאמרם אחר מים אחרונים‪ ,‬והם ״מזמור‬ ‫אלקים יחוננו ויברכנר‪ /‬וטוב לצייר במחשבתו בצורת‬ ‫המנורה‪ ,‬ופסוק ״אברכה את ה׳״ וכר ״סוף דבר הכל נשמע״‬ ‫ובו׳ "תהלת ה׳ ידבר פי״ וכר ״ואנחנו נברך יה מעתה ועד‬ ‫עולם הללויה״ ״וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳״ ויברך‬ ‫ברכת המזון בכונה‪) .‬שם טו(‬

‫ח‪.‬‬

‫ישתדל לברך ע ל הכוס אם יש עוד שנים שאכלו עמו שאז יש‬ ‫להם זימון‪ ,‬ויחידי לא יברך על הכוס‪) ,‬שם טז( ויש שנוהגים‬ ‫שרק בעשרה כשמזמנים בשם מברכים על הכוס‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫כשיגיע לברכת הארץ באומרו ״וברכת את״ בתיבת ״את״‬ ‫ימזוג את כוס ברכת המזון במים שאינם פגומים‪ ,‬ויסתכל‬ ‫במים כשמוזג‪ ,‬וימזוג בשלוש פעמים‪) .‬שם כא כב(‬

‫י‪.‬‬

‫מי שנותנים לו כוס של ברכת המזון ואינו מברר‪ ,‬מקצרין ימיו‪,‬‬ ‫אבל עכשיו שנהגו שכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו ואינו‬ ‫יוצא ידי חובתו בברכה שמביד בעל הכוס‪ ,‬אין בזה החשש‬ ‫הנזכר‪ ,‬שהרי כל אחד כשמברר יברר לבעל הבית ויתקיים בו‬ ‫״ואברכה מברכף״ ובטל טעם של מקצרין‪ ,‬אך יש לרדוף אחר‬ ‫מצוה זו גם בזמן הזה כי יקרה היא מאד‪ ,‬ונותנים כוס של‬ ‫ברכה לטוב לעין ששונא בצע ועושה חסד בממונו שנאמר‬ ‫‪:‬׳נ(וב עין הוא יבורך״ אל תקרי יבורך אלא יברך‪) .‬שם כד(‬

‫סימן מח‬ ‫לקבוע ברהמ״ז במקום סעודה‪ .‬ועד כמה יכול לברך‬ ‫מי ששכח ולא בירר ושיעור אכילה‬

‫סימן מח‬

‫‪153‬‬

‫א‬

‫מי שאבל במקום אחד צריר לברך קודם שיעקור ממקומו‪.‬‬ ‫ומפינה לפינה לא חשיב שנוי מקום‪ .‬והוא הדין כשרואה‬ ‫מקומו)סי׳ קע״ד וקע״ח ובה״ט(‪.‬‬

‫ב‬

‫ואם יצא ממקומו ולא בירר בין אם היה שוגג בין אם היה‬ ‫מזיד‪ .‬צריך לחזור למקומו ולברר‪ .‬ואם בירר במקום שנזכר‬ ‫יצא‪ .‬במה דברים אמורים כשאין לו פת עוד‪ .‬אבל אם יש לו‬ ‫מעט פת עוד יאכל במקום השני מעט ויברך עליו ברבת‬ ‫המוציא כמ״ש מר״ן בסי׳ קע״ט בדין נמלך ע״ש ובסי׳‬ ‫קע״ח‪ .‬ומברך ברבת המזץ‪ .‬רק בתנאי שלא יהיה רעב‬ ‫מאכילה ראשונה אבל אם הוא רעב מאכילה ראשונה‪ .‬שוב‬ ‫לא יאכל ולא יברך ברבת המזון‪ .‬כמ״ש לקמן)סי׳ קפ״ד(‪.‬‬

‫ג‬

‫ולא פת בלבד צריך לברך עליו במקום שאכל‪ .‬אלא הוא הדין‬ ‫נמי חמשת מיני דגן‪ .‬ואפילו פת הבאה בכסנין)שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫אכל ואינו יודע אם בירר בהמ״ז אם לאו צריר לברך מספק‪.‬‬ ‫מפני שהיא מן התורה וספק דאורייתא לחומרא‪) .‬שם(‪ .‬כתב‬ ‫הבה״ט משם בנה״ג משמע מדברי הרב המחבר דברכת הטוב‬ ‫והמטיב שהיא מדרבנן שאין צריך לברך‪ .‬והוא הדין אם לא‬ ‫אכל כדי שביעה שאינו חייב לברך אלא מדרבנן‪ .‬אמנם‬ ‫בתשובות הר״ש חמן כתב אפילו ברכת הטוב והמטיב צריך‬ ‫לחזור ולברך כי היכי דלא לזלזולי בה וכ״כ הר״ש הלוי סי׳‬ ‫מ״ד עכ״ל‪) .‬שם סי׳ קפ״ד( )על השלחן‪ :‬הגאון המחבר לא‬ ‫פסק ובא״ח פסק דסוך סוך הוי ספק ברכות ולהקל(‪.‬‬

‫ה‬

‫מי ששכח ולא בירך ברכת המזון ונזכר אחר זמן מה עד‬ ‫אימתי יכול לברר עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו‬ ‫כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה )שהוא שש שעות‬ ‫מג״א(‪ .‬ומשעה שהתחיל להיות רעב נתעכל לגמרי דייננן‬ ‫ליה ושוב אין לו לברר כלל‪ .‬וכן נמי לעניץ אכילת פירות‬ ‫ושתית יין‪ .‬אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותם פירות יברר‬ ‫אם אינו יודע לשער בעצמו אם נתעכלו)שם‪4‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫ו‬

‫כתב הבאה״ט משם המג״א וזה לשונו צריך עיון מי שאכל‬ ‫מעט ולא שבע ממנו היאך ישער‪ .‬דהא מתחילה גם כן היה‬ ‫רעב‪ .‬ונראה לי דמשער אם הוא רעב כל כך כמו שהיה קודם‬ ‫שאבל‪ .‬והואיל ואין אנו בקיאים לשער שיעור זה‪ .‬לכן יאבל‬ ‫מעט קודם ברכת המזון ואם הסיח דעתו יברך המוציא‬ ‫תחילה )שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫אמ״ה נלע״ד דמה שכתב יאכל מעט אינו מדוקדק אלא צריך‬ ‫לאכול כזית דאם יאכל פחות מכזית אפשר שבבר נתעכל‬ ‫המזון שאכל‪ .‬לפי אין אנו יודעים לשער שיעור זה ויבא לידי‬ ‫ספק ברבה לבטלה‪ .‬מה שאין כן באוכל כזית כנ״ל ברור‬ ‫ודו״ק‪.‬‬

‫ח‬

‫שיעור אכילה להתחייב לברך עליה ברכת המזון בכזית אבל‬ ‫אם אכל פחות מכזית אין מברך אחריו כלום‪.‬‬

‫ט‬

‫ברבת המזון צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו ואם‬ ‫לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו‪) .‬ש״ע סי׳‬ ‫קפ״ג(‬

‫י‬

‫כתב הבאד״״ט משם ס׳ החנוך ועטרת זקנים וזו לשונו‪:‬‬ ‫מצאתי כתוב למה אין ף׳ בברכת המזון רצונו לומר בסוף‬ ‫תיבה‪ .‬לפי שבל מי שיברך ברכת המזון בבונה אין שולט בו‬ ‫לא אף ולא קצף וכר ומזונותיו מצויים לו בריוח ובכבוד בל‬ ‫ימי חייו עכ״ל‪) .‬שם קפי׳ה(‪.‬‬

‫יא‬

‫יש מי שאומר דבעל הבית עם בניו ואשתו צריך לברך בקול‬ ‫רם כדי שיצאו בברכתו‪) .‬שם(‬

‫יב‬

‫אפילו אם נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי יכול‬ ‫לברך ברכת המזון)שם(‪.‬‬

‫יג‬

‫אם נשתכר ביותר לגמרי או שהיתה צואה כנגדו וברך‪.‬‬

‫סימן מח‬

‫‪155‬‬

‫נסתפקו התר והרא״ש אם צריך לחזור ולברך‪ .‬ומשום מי‬ ‫רגלים פשיטא שאינו חוזר‪ .‬שם‪.‬‬ ‫יד‬

‫אמר המאםך נלע״ד בפסק זה לומר שאם הוא שבע ביותר‬ ‫שהוא חיובו מדאוריתא יחזור ויברך‪ .‬ואם אינו שבע כל בך אז‬ ‫אין צריך לחזור ולברך בםפיקא דרבנן כן נראה לי ברור‬ ‫ודו״ק‪.‬‬

‫טו‬

‫נשים חייבות בברכת המזון‪ .‬וספק הוא אם חייבות‬ ‫מדאורייתא ומוציאות את האנשים‪ .‬או אינם חייבות אלא‬ ‫מדרבנן ואינם מוציאות אלא למי שאינו חייב אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫)סי׳ קפ״ו(‪.‬‬

‫טז‬

‫קטן חייב מדרבנן כדי לחנכו‪ .‬וההיא שאמרו דבן מברך‬ ‫לאביו‪ .‬כשלא אבל האב לכדי שביעה שאינו חייב אלא‬ ‫מדרבנן‪) .‬שם(‪.‬‬

‫יז‬

‫אומרים על הנ נים בחנוכה ובפורים קודם על הבל‪ .‬ואם לא‬ ‫אמרו אין מחזירין אותו‪ .‬ומכל מקום יובל לאומרו בתוך שאר‬ ‫הרחמן‪ .‬ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים‬ ‫ההם‪) .‬סי׳ קפ״ז(‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫כתב רבנו האר״י ז״ל שבברכת המזון צריך להראות שמחה‬ ‫יתירה בלבו‪ ,‬ולברך מתוך חדרה יתירה‪ ,‬וכתב רבנו הרש״ש‬ ‫בסדורו וז״ל‪ :‬״קודם ברכת המזון יבוין לקיים מצות עשה‬ ‫לברך ברכת המזון ביראה ובאהבה ובכונה עצומה ובשמחה‬ ‫רבה ובטוב לבב להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון‬ ‫למלכותא קדישא דאצילות‪ ,‬וממנה לנו ולכל העולמות‬ ‫הקדושים‪ ,‬ויעצום עיניו ויאסור ידיו זה ע ל גבי זה ימנית על‬ ‫השמאלית כיושב לפני המלך‪ ,‬מלכו של עולם מלכותא קדישא‬

‫שלחן המלך‬ ‫האצילות‪ ,‬ויכוין שהוא מוכן לקיים מצות עשה דאורייתא‬ ‫לברך אחר המזון שנאמר ״ואכלת ושבעת וברכת״ וכוי‪.‬‬ ‫וזה הנוסח לומר לפני ברכת המזון‪ :‬״לשם יחוד קודשא‬ ‫בריר הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו‪ ,‬ורחימו ודחילו ליחדא‬ ‫שלים בשם כל ישראל הרי אנחנו באים לקיים מצות עשה‬ ‫דאורייתא לברך ברכת המזון‪ ,‬ככתוב בתורה ואכלת ושבעת‬ ‫וברכת את ה׳ אלקיך ע ל הארץ הטובה אשר נתן לך‪ ,‬לתקן‬ ‫שורש מצוה זו במקום עליון‪ ,‬ויהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו‬ ‫ואלוקי אבותינו שתהא חשובה ומקובלת ורצויה לפניך‬ ‫ברכה ראשונה‪ ,‬וברכה שניה‪ ,‬וברכה שלישית אשר נברר‬ ‫עתה ע ל המזון‪ ,‬ותתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע להעלות‬ ‫מן ולהמשיך ארבעה מוחין לישראל ורחל‪ ,‬וגם תהיה‬ ‫חשובה ומקובלת ורצויה לפניר ברכה רביעית אשר נברך‬ ‫עתה‪ ,‬ותתן לנו כח ויכולת ועזר להעלות מ״ן ולהמשיך‬ ‫ארבעה אורות מוחין ליעקב ורחל‪ ,‬ויעלה לפניך כאלו‬ ‫כיוונו בכל הכוונות הראויות לכוין בארבעה ברכות אלו של‬ ‫המזון ויהי נועם ה׳ אלוקינו עלינו ומעשי ידינו כוננה‬ ‫עלינו ומעשי ידינו כוננהו״‪) ,‬בא״ח חוקת א‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫ארבע ברכות של ברבת המזון דינם כתפלת שמונה עשרה ואין‬ ‫לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו‪ .‬אלא ישתוק וישמע‬ ‫כבתפילת העמידה‪ .‬ואם שמע מודים ירכין ראשו לצד שהקהל‬ ‫משתחוים‪) .‬שם ג(‬

‫ג‪.‬‬

‫צריך לשבת בשעת ברכת המזון‪ ,‬ולא יברך עומד או ?דהלך‪,‬‬ ‫ולא יהא מיסב שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫שגם ברכה מעין שלוש צריך לאומרה מיושב‪ ,‬וטוב להזהר‬ ‫בכל הברכות‪) .‬שם ד(‬

‫ד‪.‬‬

‫אסור לברך כשהוא עוסק במלאכתו‪ ,‬ואפילו תשמיש קל כגון‬ ‫מנגב ידיו או לובש מלבושו וכיוצא‪ .‬שברכת המזון ותפלת‬ ‫העמידה דינם שוה בענינים אלו‪ ,‬ואין הפרש ביניהם רק‬ ‫שהתפלה מעומד וברכת המזון מיושב‪ ,‬ולא יברך במהירות רק‬

‫סימן מח‬

‫‪157‬‬

‫מלה במלה‪ ,‬ולא ירמוז בעיניו וכיוצא בעת ברכת המזון‪) .‬שם‬ ‫ה(‬ ‫בירך מעין שלוש‪ ,‬או הסתפק אם‬ ‫וכן אשה שאכלה פת ושבעה‬ ‫המזון אם לאו‪ ,‬אם אפשר לאכול‬ ‫בברכה של אחרים‪ ,‬מה טוב‪ .‬ואם‬

‫ה‪.‬‬

‫האוכל מזונות והסתפק אם‬ ‫אכל כזית פת או פחות‪,‬‬ ‫והסתפקה אם בירכה ברכת‬ ‫עוד כזית ולברך‪ ,‬או לצאת‬ ‫לאו לא יברכו מספק )שם ט׳(‬

‫ו‪.‬‬

‫מי שהיה שבע מחמת אכילה קודמת שהיתה סמוכה לאכילה‬ ‫זו‪ ,‬שהיה שבע משום שאכל מאכלים אחרים עם הלחם‪,‬‬ ‫הסתפקו הפוסקים אם חייב בברכת המזון מהתורה‪ ,‬ולכן אם‬ ‫במקרים כאלה הסתפק אם בירר ברכת המזון לא יחזור ויברך‪,‬‬ ‫וישמע ברכת המזון מאחרים שמברכים ויתכווין לצאת ידי‬ ‫חובה וגם הם יתכונו להוציאו ידי חובה‪) .‬שם י(‬

‫ז‪.‬‬

‫כבר כתבנו בסעיך ט״ו שנשים חייבות בברכת המזון‪ ,‬ויש‬ ‫נשים האוכלות בלא ברכה שאינם יודעות שהן חייבות‪ ,‬לכן כל‬ ‫אדם ילמד את אשתו או את בתו נוסח ברכת המזון וכל ברכות‬ ‫הנהנין ויש נוסח ברכת המזון קצר הנדפס בסדורים עבור‬ ‫נשים שקשה להן להאריך‪ ,‬וזה היה לנשים בדורות שעברו‬ ‫שלא למדו בבית הספר קרוא וכתוב‪ ,‬אבל כיום יכולות לברך‬ ‫ברכת המזון מתוך הקריאה בסידור‪ ,‬אולם מי שאינה יודעת‬ ‫קרוא וכתוב וקשה לה תוכל לסמוך על הנוסח המקוצר‪.‬‬ ‫וזה הנוסח המקוצר ביותר שכל אשה יכולה ללמוד בעל‬ ‫פה‪ :‬״בדיך רחמנא מרן מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא‬ ‫בריר רחמנא דזן לכולא״ וכל אדם ילמד את האשה שאינה‬ ‫ידועת לברך שתברך לפחות נוסח קצר זה‪) .‬שם(‬

‫ח‪.‬‬

‫יש בני אדם שדרכם לאכול לאט ואינם אוכלים שיעור כזית‬ ‫שלם שהוא תשעה דרה״ם )לערך ‪ 27‬גרם( בתוך אכילת פרס‬ ‫שהוא שיעור אכילת שלשה ביצים שהם נ״ד דרהם‪) .‬בשיעור‬ ‫זה נחלקו מאד האחרונים עיין בספר שיעורי ציון דך ע״א‬

‫‪158‬‬

‫שלחן המלר‬

‫ולחומרא יש לתפוס ‪ 4‬רגעים ולחולה ביום הכפורים יחכו עד‬ ‫‪ 9‬רגעים ומשם למטה עד ‪ 4‬רגעים עי״ש‪(.‬‬ ‫ולכן צריך להזהירם מאד שלא לשהות באכילת כזית שיעור‬ ‫אכילת פרס‪ ,‬ואחר שיאכלו כזית לחם יסיימו אכילתם‬ ‫כרצונם לאט לאט‪ ,‬מכיון שיש מחלוקת לענין ברכת המזון‬ ‫אם יברך מי ששהה יותר מכדי אכילת פרס‪ ,‬והרי קימא לן‬ ‫ספק ברכות להקל‪) .‬שם יב(‬ ‫ט‪.‬‬

‫אכל והקיא‪ ,‬ומסופק אם נשאר כזית במעיו‪ ,‬הרי זה ספק אם‬ ‫יברך ברכת המזון‪ ,‬עד שיאכל עוד אם אפשר לו לאכול‪ ,‬ואם‬ ‫אי אפשר לו לאכול עוד‪ ,‬ישמע את הברכה מאחר ויתכוין‬ ‫לצאת ידי חובה‪ ,‬ואם גם זה אי אפשר יברר ברכת המזון בלי‬ ‫שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו‪ .‬והוא הדין אם אכל‬ ‫אוכל או שתה יין והקיא שדינו כנ״ל לענין ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫)שם יג(‬

‫י‪.‬‬

‫כשאומר המברך הרחמן‪ ,‬כל היושב ושומע חייב לענות אמן‬ ‫אחר כל בקשה ובקשה‪ ,‬ומותר לענות לדברים שבקדושה‬ ‫באמצע שאומר הרחמן אבל אסור להפסיק בשיחת חול‪,‬‬ ‫והמברך ע ל הבום לא יפסיק בין ברבת המזון לבורא פרי הגפן‬ ‫)שם יח(‪.‬‬

‫יא‪ .‬האורח יזהר לברך את בעל הבית‪ ,‬כתקנת חכמינו זברונם‬ ‫לברכה‪ ,‬וכל המברך מתברך‪ .‬ואם הרבה שותפים בסעודה‬ ‫יאמר ״הוא יברך את בעלי הסעודה הזאת״‪ ,‬והנוסח יהיה‬ ‫״בבנים שיחיו ובנכסים שירבו״ ולא בנוסח אחר‪ .‬ובסעודת‬ ‫חתן יברך את החתן והכלה‪ ,‬ובסעודת מילה את הילד וכו׳ הכל‬ ‫כמודפס בסידורים‪.‬‬

‫סימן מט‬ ‫סימן מט‬ ‫דין ברבת המזון בשבת ודין הטועה בבהמ״ז‬ ‫א‬

‫יום טוב או חול המועד או ראש חדש שחל אחד מהם בשבת‬ ‫אומר רצה והחליצנו ואחר בך יעלה ויבוא‪ .‬ואינו מזכיר של‬ ‫שבת ביעלה ויבוא‪ .‬ולא של יום טוב וחול המועד וראש חדש‬ ‫בשל שבת דהיינו ברצה והחליצנו)סימן קפ״ח(‬

‫ב‬

‫טעה ולא הזכיר של שבת אם נזכר קודם שהתחיל הטוב‬ ‫והמטיב דהיינו קודם שהתחיל בברכה אומר ״ברוך אתה ה׳‬ ‫אלוקינו מלך העולם אשר נתן לנו שבתות למנוחה לעמו‬ ‫ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת״‪.‬‬ ‫ומי שאינו יודע נוסח ברכה זו צריך לחזור לראש )ט״ז( ואם‬ ‫טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ״ברוך אתה ה׳ אלוקינו‬ ‫מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה‬ ‫את יום חג פלוני הזה בריר אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים‬ ‫ואם הוא שבת ויו״ט אומר ברוך אתה ה׳ שנתן שבתות‬ ‫למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ויום טוב לששון‬ ‫ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש השבת‬ ‫וישראל והזמנים‪ .‬וכל ברכות הללו בשם ומלכות‪ .‬ואם לא‬ ‫נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת‬ ‫המזון‪ .‬ואם שכח מכל אלו והתחיל ואמר ברוך אתה ה׳‬ ‫אלקינו מלך העולם על דעת לומר האל אבינו‪ .‬וקודם שאמר‬ ‫אבינו מלכינו נזכר‪ ,‬אומר שנתן שבתות או ימים טובים ובר‪.‬‬ ‫אך כשהתחיל הברכה לא נתכוון לבר‪.‬‬

‫ג‬

‫ואם טעה ולא הזכיר בה של ראש חדש בין ביום בין בלילה‪.‬‬ ‫אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזברון בלא שם‬ ‫ומלכות‪ .‬ואינו חותם בה‪ .‬והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב‬ ‫והמטיב‪ .‬אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו‬ ‫חוזר‪ .‬מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת‬ ‫המזון‪ .‬והוא הדין בחול המועד שדינו בראש חדש )הגה ומכל‬

‫‪160‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫מקום יש לאומרו בתוך שאר הרחמן( שם‪.‬‬

‫ד‬

‫אם חל ראש חדש בשבת והזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש‬ ‫חדש‪ .‬ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר‪ .‬ואם‬ ‫שכח גם של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב כולל‬ ‫ראש חדש עם שבת‪ .‬ואומר שבתן שבתות למנוחה וראש חדש‬ ‫לזיכרון בשם ומלבות גם בחתימה‪ .‬ואם פתח בחטוב והמטיב‬ ‫חוזר לראש ברכת המזון ומזכיר שבת וראש חדש )שם(‪.‬‬

‫ה‬

‫סעודה שלישית בשבת דיבה כראש חדש )שם(‪ .‬וביום טוב‬ ‫דוקא סעודה ראשובה של לילה וראשובה של יום )תשב״ץ‬ ‫סי׳ ק״י מג״א שם(‪.‬‬

‫ו‬

‫שלשה שאכלו בשבתות וימים טובים ושכחו להזכיר מעץ‬ ‫המאורע והם צריכים לחזור לראש ברכת המזון יברר כל אחד‬ ‫בפבי עצמו כי מידי זימון בבר יצאו‪) .‬שם(‬

‫ז‬

‫היה אוכל ויצא שבת‪ .‬מזכיר של שבת בברכת המזון דאזליבן‬ ‫בתר סעודה‪ ,‬והוא הדין לראש חדש ופורים וחבוכה )שם(‪.‬‬ ‫ומה שכתב בסי׳ רע״א ס״ו אם גמר סעודתו וקדש היום קודם‬ ‫שברך ברכת המזון מברך ברבת המזון על כוס ראשון ואחר‬ ‫בר אומר קדוש היום על כוס שבי‪ .‬וצריך להזכיר של שבת‬ ‫בברכת המזון אך על גב שמברך קודם קדוש‪ .‬משמע דבתר‬ ‫גמר סעודה אזליבן‪ .‬התם טעמא הוי מדי דחוה אמי שלא‬ ‫התפלל בערב שבת מבחה מתפלל שתים של שבת‪ ,‬בן כתב‬ ‫מר״ן בב״י בסימן הבזכר בשם תשובת הרא״ש ופסקה בש״ע‬ ‫)שם(‪.‬‬

‫על השלחן‬ ‫א‪.‬‬

‫במה שפסק המחבר בעל שלחן המלך לעיל בסעיך ב׳ שביום‬ ‫טוב חוזר‪ ,‬והוא כפסק מר״ן השלחן ערוך‪ ,‬פסק בבן איש חי‬

‫סימן נ‬

‫ו‪6‬ו‬

‫)חקת כא( כיון שיש בזה מחלוקת ספק ברכות להקל ראינו‬ ‫חוזר‪ ,‬חוץ מליל יום טוב ראשון של פסח ויום טוב ראשון של‬ ‫סוכות‪ ,‬ואיני בא להכריע בין ההרים הגדולים‪ .‬ועדיף טפי‬ ‫לשמוע ברכת המזון מאחר ולצאת ידי חובה‪.‬‬ ‫וכן במה שפסק בסעיף ה׳ שסעודה שלישית דינה כראש‬ ‫חודש ואינו חוזר פסק בבן איש חי )שם כ( שעל פי הסוד‬ ‫גם בסעודה שלישית חוזר‪ .‬רק בסעודה נוספת אם הוסיף‬ ‫בשבת אינו חוזר‪ ,‬ועדיף טפי בסעודה שלישית לשמוע‬ ‫מאחר ברכת המזון ולצאת ידי חובה‪ ,‬ואיני בא להכריע‪ ,‬בין‬ ‫גדולי עולם‪.‬‬ ‫בארבע סעודות בשבת‪ ,‬וכן ביום טוב‪ ,‬וחול המועד‪ ,‬וראש חדש‬ ‫אומרים בברכת המזון ״מגדול״ במקום ״מגדיל״ בחול‪ ,‬וכתב‬ ‫בחסד לאלפים בשם הרב דוד פארדו ז״ל שגם בסעודת מילה‬ ‫ראוי לומר ״מגדול״ ע ל פי הסוד‪ ,‬ובספר כ״מ כ״י איתא שגם‬ ‫בסעודת פורים יאמר ״מגדול״‪) .‬בא״ח חוקת יט(‬ ‫׳‬

‫ב‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ומה שנפסק לעיל שכל שנמשכה אכילתו משבת למוצאי שבת‬ ‫שמזכיר שבת‪ ,‬היינו דוקא אם לא התפלל ערבית באמצע‬ ‫הסעודה‪ ,‬אבל אם התפלל ערבית אינו מזכיר‪.‬‬ ‫וכן אם האריך עד שהתעכל המזון שאכל בשבת אינו‬ ‫מזכיר‪) .‬שם כב(‬

‫ד‪.‬‬

‫אם חל ראש חדש במוצאי שבת‪ ,‬אינו מזכיר רק של שבת ולא‬ ‫של ראש חדש שאם יזכיר שניהם הרי זה שני דברים הסותרים‬ ‫זה את זה‪ ,‬וכשמברר ברכה אחרונה על כוס ברכת המזון אינו‬ ‫מזכיר שבת‪ ,‬וכן בבית חתן אם נמשכה הסעודה לליל השמיני‬ ‫לא מברך שבעה ברכות על הכוס‪) .‬שם(‬

‫סימן נ‬ ‫הצטרפות לזמון בשלשה או ביו״ד‪.‬‬ ‫ודין ג׳ שאכלו כאחד ונפרדו לעניין זמון מה דינם‬ ‫ויתר פרטים בדיני הזמון‬

‫‪162‬‬

‫שלחן המלך‬

‫א‬

‫אם טעה המזמן בעשרה ולא הזכיר אלהינו וגם העונים לא‬ ‫הזכירו אלהינו אין יכולים לחזור אבל אם עדיין לא ענו‬ ‫אחריו יחזור ויזמן בשם‪) .‬סי׳ קצ״ב(‪.‬‬

‫ב‬

‫שנים שאכלו אף על פי שבברכת המוציא אחד פוטר את חברו‬ ‫מצוה ליחלק שיברך ברכת המזון לעצמו‪ .‬במה דברים אמורים‬ ‫כשהיו שניהם יודעים לברך ברכת המזון‪ .‬אבל אם אחד יודע‬ ‫והשני אינו יודע‪ .‬מברך היודע ויצא השני אם מבין לשון‬ ‫הקדש אלא שאינו יודע לברך וצריך לכוין מלה במלה לבל מה‬ ‫שיאמר‪ .‬וצריך המברך גם כן שיבוץ להוציאו‪ .‬אבל אם אינו‬ ‫מבין אינו יוצא בשמיעה‪ .‬אבל שלשה שאכלו אינם רשאים‬ ‫ליחלק‪ .‬ושנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרך‬ ‫עמהם לזמון‪ .‬ובן ארבעה או חמשה אסור להם ליחלק‪.‬שכולם‬ ‫נתחייבו בזמון‪ .‬אבל ששה נחלקין כיון שישאר זמון לכל‬ ‫חבורה עד עשרה‪ .‬ואז אין נחלקים עד שיהיו עשרים כיץ‬ ‫שנתחייבו בהזכרת ה׳ ומצוה לחזר אחר עשרה )סי׳ קצ״ג(‪.‬‬

‫ג‬

‫אפילו לא הוקבעו כלם מתחילה לאכול יחד‪ .‬אלא שהשנים‬ ‫קבעו ואחר בך בא השלישי וקבע עמהם‪ .‬או שאחד קבע‬ ‫בתחילה ואחר בך קבעו השנים עמו אינם רשאים ליחלק‪.‬‬ ‫כיץ שהם קבועים יחד בגמר האכילה )שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫שלשה שאכלו כאחד ושכח אחד מהם וברך‪ .‬השנים יכולים‬ ‫לזמן עם השלישי‪ .‬אך על גב שכבר בירך יכול לומר ברוך‬ ‫שאכלנו משלו‪ .‬והם יוצאים ידי חובת זמון והוא אינו יוצא ידי‬ ‫זמון שאין זמון למפרע‪) .‬ש״ע סי׳ קצ״ד(‪.‬‬

‫ה‬

‫שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק‪ .‬קוראים אותו ומודיעים‬ ‫לו שרוצים לזמן בדי שיכוין ויצטרך עמהם ויענה עמהם‬ ‫ברכת זמון‪ .‬ויוצאים ידי חובתם אך על גב שאינו בא ויושב‬ ‫עמהם‪ .‬והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכים להזכיר‬ ‫את ה׳ אינם מצטרפים עד שיבוא וישב עמהם )שם(‪.‬‬

‫סימן נ‬

‫‪163‬‬

‫ו‬

‫שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים‪ .‬אם מקצתם‬ ‫רואים אלו את אלו מצטרפין לזמון‪ .‬ואם לאו אינם מצטרפות‪.‬‬ ‫)סי׳ קצ״ד(‪.‬‬

‫ז‬

‫כל היכא שמצטרפות שתי חבורות צריך שישמעו שתיחם‬ ‫דברי המברך ברכת זמון בביאור )שם(‪.‬‬

‫ח‬

‫אכל דבר אסור אך על פי שאינו אסור אלא מדרבנן אין‬ ‫מזמנים עליו‪ .‬ואין מברכים עליו לא בתחילה ולא בסוך‪ .‬אבל‬ ‫אם אבל דבר אסור מפני הסכנה מברכים עליו )ש״ע סי׳‬ ‫קצ״ו(‪ .‬אין מזמנים על מי שאכל פחות מכזית )שם(‪.‬‬

‫ט‬

‫שנים שאכלו כאחד וגמרו ובא לשלישי‪ .‬כל היכא דאי מייתו‬ ‫להו מידי מצו למיכל מיניה‪ .‬מצטרך בהדייהו‪ .‬וחייבים ליתן‬ ‫לו לאכול כדי שיצטרך עמהם‪ .‬והוא שבא עד שלא אמרו הב‬ ‫לן ונבריך‪ .‬אבל אמרו הב לן ונבריך ואחר בך בא השלישי‬ ‫אינו מצטרך עמהם‪) .‬סי׳ קצ״ז(‬

‫י‬

‫תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק מצטרפין להזכיר שם‪.‬‬ ‫ואפילו לא טבל עמהם אלא בציר‪ .‬ואפילו לא שתה אלא כוס‬ ‫אחד שיש בו רביעית מכל משקה חוץ מן המים מצטרך‬ ‫עמהם‪ .‬והוא שיהיה המברך מאוכלי הפת ואפילו שבעה אכלו‬ ‫דגן ושלשה ירק מצטרפין אבל ששה לא דרובא דמינכר‬ ‫בעינן‪) .‬סימן קצ״ז(‬

‫יא‬

‫במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל להצטרך‪ .‬דוקא לעשרה‬ ‫אבל לשלושה אינו מצטרך עד שיאכל כזית פת‪ .‬ויש אומרים‬ ‫דבכזית דגן מהני אפילו אינו פת‪ .‬ויש אומרים דבירק ובבל‬ ‫דבר מהני‪ .‬הלכך כדי לצאת מן הספק שנים שאכלו ובא‬ ‫שלישי אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ואם אינו‬ ‫רוצה לא יתנו לו לשתות או מאכל אחר ואם אירע שנתנו לו‬ ‫לשתות או מאכל אחר יזמנו עמו אך על פי שאינו רוצה‬ ‫לאכול פת‪) .‬שם(‪.‬‬

‫‪164‬‬

‫שלחן המלך‬

‫יב‬

‫המצטרף צריך שיברר ברכה אחרונה על מה שאכל ואינו‬ ‫נפטר בברכת המזון של אלו)שם(‪.‬‬

‫יג‬

‫שלשה שאכלו והם מברכים ונכנס אחד שלא אכל‪ .‬אם נכנס‬ ‫כשאומר המברר נ ב ר ר שאכלנו משלו‪ .‬ע ו נ ה אחריהם ברור‬ ‫ומבורך שמו תמיד לעולם ועד‪ .‬ואם כשאחרים עונים ברוך‬ ‫שאכלנו משלו ע ו נ ה אחריהם א ^ ואם הם עשרה אומר ברור‬ ‫אלהינו ומבורר שמו תמיד לעולם ועד‪ .‬והוא הדין אם היה‬ ‫שם כשגמרו מלאכול ולא אבל עמהם כך הוא עונה אחר‬ ‫המברך ואחר העונים )סימן קצ״ח(‪.‬‬

‫יד‬

‫קטן היודע למי מברכים‪ .‬מזמנים עליו ומצטרך בין לשלשה‬ ‫ב י ן ל ע ש ר ה ) ס י ׳ קצ״ט(‪.‬‬

‫טו‬

‫שלשה שאכלו כאחד‪ ,‬אחד מפסיק על ברחו לשנים ועונה‬ ‫עמהם ברכת זמרן‪ .‬ואפילו לא רצה להפסיק מזמנים עליו‪ .‬בין‬ ‫עונה בין אינו ע ו נ ה כל שהוא עומד שם )והוא אינו יוצא ידי‬ ‫זמץ מג״א( אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד הילבר אץ‬ ‫חיוב זמץ עד שיתרצו להפסיק ולברר‪ .‬ואם לא רצו להפסיק‬ ‫‪ p n‬עליהם לא עשה כלום‪ .‬ואף הוא אינו רשאי לברך ולצאת‬ ‫לשוק‪ .‬עד שיגמרו השנים ויזמן עליהם שהרי בבר הוא‬ ‫נתחייב בזמון והיאך יברך בלא זמון)סי׳ ר׳(‪.‬‬

‫טז‬

‫אין צריך להפסיק אלא עד שיאמר ברוך שאכלנו וחוזר וגומר‬ ‫סעודתו)סימן ר׳(‬

‫ע ל השלחן‬

‫א‪.‬‬

‫צריר להשתדל מאד לחזר אחר זימון‪ ,‬כי הזמון דבר גדול‬ ‫לסלק את הסט״א ולדחותה‪ ,‬ובמו שכתב רבינו האר״י ז״ל‪,‬‬

‫סימן נ‬

‫‪165‬‬

‫ובשם שמצוה לחזור אחר שלושה כדי לעשות ברכת זמרן‪ ,‬כך‬ ‫מצוה גדולה יותר ויותר לחזור אחר ע ש ר ה כדי לזמן בשם‪.‬‬ ‫והסדר הוא שיאמר אחד מהם בתחלה‪ :‬״הב לן ונבריך‬ ‫למלכא ע ל א ה קדישא״‪ ,‬ועונים לו ״שמים״‪ ,‬ומוסיף‬ ‫״וברשות מלכא עילאה קדישא נברך שאכלנו משלו״ והם‬ ‫ע ו נ י ם ״ברוך שאכלנו משלו ובטובו ה ג ד ו ל חיינו״‪ .‬ובשבת‬ ‫אומר וברשות שבת מלכתא‪ .‬וביום טוב‪) :‬ברשות יומא טבא‬ ‫אושפיזא קדישא‪ .‬ובסוכות מוסיך‪ :‬וברשות ש ב ע ה אושפיזין‬ ‫עילאין קדישין‪ ,‬ואחר שהמסובין ע ו נ י ם חוזר המזמן ואומר‬ ‫״ברור שאכלנו״ וכוי‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫אם הם ע ש ר ה לא יאמר נברך ״לאלוקינו״ בלמ״ד‪ ,‬אלא‬ ‫אומר נברך ״אלוקינו״ כמ״ש ״ברכו עמים אלוקינו״ שזו‬ ‫דרך תפלה ורק אצל שירה נאמר ״הודו לה׳״‪) .‬בא״ח קרח‬ ‫בעלי בתים הגרים כל אחד בחדר בפני עצמו ובימות הקיץ‬ ‫דרכם לקבוע שלחנם בחדר או ע ל ה ג ג לרוח היום‪ .‬וכל אחד‬ ‫אוכל ע ל שלחן שלו‪ ,‬אם ישבו מתחלה ע ל דעת להצטרך יחד‪,‬‬ ‫מצטרפין לזמון‪ .‬אבל אם לא ישבו מתחילה ע ל דעת להצטרך‬ ‫יחד יש להסתפק בזה‪ ,‬ו ע ל כן יזהרו לשבת מתחלה ע ל דעת‬ ‫להצטרך‪) .‬שם ג(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫בני הבית כשאוכלים יחד‪ ,‬הגדול בוצע והוא מברך ברכת‬ ‫הזמון‪ ,‬ואם יש שם אורח‪ ,‬בעל הבית בוצע ואורח מברך‪ ,‬ואם‬ ‫יש שם כהן מצוה להקדימו אם אין שם תלמיד חכם‪ ,‬וכהן‬ ‫תלמיד חכם מצוה להקדימו לתלמיד חכם שאינו כהן‪ ,‬ורק אם‬ ‫הכהן רוצה לחלוק כבוד לחברו התלמיד חכם שאינו כהן‪,‬‬ ‫ויאמר החכם ברשות הכהן ויש אומרים שגם ללוי יש להקדימו‬ ‫לישראל ולא נהגו בכך )שם יד(‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫נשים מזמנות לעצמן‪ ,‬ולא יזמנו בשם‪ ,‬וכשאוכלות עם‬ ‫האנשים חייבות בזמון‪ ,‬ויוצאות כשעונות לזמון של האנשים‪.‬‬ ‫)שו״ע קצט ו‪ ,‬ז(‬

‫ה‪.‬‬

‫יש מקומות שבסעודה שעושים אחר החופה לא מברכים מיד‬

‫‪166‬׳‬

‫שלחן המלך‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬וכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו‪ .‬ועל פי הדין‬ ‫כל שיושבים יחד ע ל שלחן אחד אפילו לא חשבו להצטרף‬ ‫השלחן שיושבים עליו מצרפן‪ ,‬וכשיושבים בבית אחד בשני‬ ‫שלחנות ולא היה בדעתם להצטרף יחד‪ ,‬יש מחלוקת אם בכל‬ ‫זאת כיון שיושבים בבית אחד אף שהשולחנות נפרדות הרי הם‬ ‫מצטרפים‪ ,‬ויש אומרים שבשני שולחנות צריך שתהיה דעתם‬ ‫להצטרף‪ ,‬וכבר כתבנו שכל שנתחייבו בזמון אסור לקום בין‬ ‫נתחייבו בשם בעשרה בין נתחייבו בשלשה‪ ,‬ו ע ל כן אלה‬ ‫שקמים ומברכים לעצמם בלי זמון אין להם ע ל מה שיסמכו‪.‬‬ ‫ו ע ל פי ההלכה אם בשלחן יושבים עשרה צריכים לזמן בשם‪,‬‬ ‫ובפחות מזה יזמנו בלי שם‪ ,‬ולענין שולחן אחר כיון שיש בזה‬ ‫מחלוקת יכולים לצרפם לזמון רק בלי שם‪) .‬ועיין כה״ח קצ״ה‬ ‫ו‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫ובמקומות כאלה הרב או האדם החשוב אחר הסעודה מיד‬ ‫י ע ש ה זמון ברוב ע ם בשם‪ ,‬וגם ראוי שיברך בקול רם מכיון‬ ‫שבחופה באים גם כאלה שאינם יודעים לברך‪ ,‬ובפרט נשים‬ ‫שיש ביניהם שאינם יודעות לברך‪ ,‬וכאשר יברך בקול‬ ‫יתכוין להוציא את כל הקהל ידי חובה‪ ,‬ויאמר לצבור‬ ‫שיתכוונו לצאת ידי חובה‪ ,‬ובזה מזכה את הרבים שלא‬ ‫י ע ב ר ו ע ב י ר ה דאורייתא שלא לברך ברכת המזון‪ ,‬ואך לא‬ ‫תהיה עבירה בנישואין וההצלחה תהיה לבני הזוג הנישאים‬ ‫למשפחותיהם ולכל הצבור‪ ,‬וכן תקנתי במקומות שהבינו את‬ ‫חשיבות תקון זה להלכה‪.‬‬

‫סימן נא‬ ‫דיני ברכת פירות האילן‬ ‫א‬

‫הבוסר לעולם מברך עליו בורא פרי האדמה ‪ .‬ע ד שיהיה גדול‬ ‫ביותר ואז מברך בורא פרי העץ‪ .‬ושאר כל האילן משיוציאו‬ ‫פרי מברכים עליו בורא פרי העץ‪ .‬ובלבד שלא יהא מר או‬

‫סימן נא‬

‫‪167‬‬

‫עפוץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפילו על ידי הדחק דאז‬ ‫אין מברכים עליו כלל )סי׳ ר״ב(‪ .‬הגה ועל חרובים מברך‬ ‫בורא פרי העץ‪.‬‬ ‫ב‬

‫גרעיני הפרות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ‪.‬‬ ‫ואם הם מרים אינו מברך עליהם כלל‪ .‬ואם מתקן על ידי‬ ‫האור מברך עליהם שהכל )שם( )על השלחן‪ :‬בברכת יוסף‬ ‫ח״ב ז העלה מספק לברך שהבל(‪.‬‬

‫ג‬

‫שמן זית אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל משום‬ ‫דאזוקי מזיק ליה‪ .‬ואם שתאו עם שאר משקים לרפואה חוה‬ ‫ליה השמן עיקר ומברך עליו בורא פרי העץ ‪ .‬ואם אינו מכוין‬ ‫לרפואה אלא לאכילה חוה ליה שאר משקין עיקר ואינו‬ ‫מברך אלא על המשקין שהכל‪) .‬שם(‪.‬‬

‫ד‬

‫שקדים המרים כשהם קטנים מברך בורא פרי העץ‪ .‬גדולים‬ ‫ולא כלום דאזוקי מזקי‪ .‬וטעמא דמלתא דכשהם קטנים עיקר‬ ‫אכילתם היא הקליפה ואינה מרה‪ ,‬וכשהם גדולים עיקר‬ ‫אכילתם מה שבפנים והוא מר‪ .‬ואם מתקן על ידי האור או‬ ‫דבר אחר מברך בורא פרי בהעץ )ולא דמי לגרעיני הפירות‬ ‫דסעיך ב׳ שמתקן מברך עליהם שהכל‪ .‬דיש לומר דגבי‬ ‫גרעיני הפירות דכשהם מרים לאו פירי מקרו ולא פירי נינהו‬ ‫מה שאין כן בשקדים‪ .‬בא״ה מג״א לבוש )שם(‪ .‬אבל שקדים‬ ‫המתוקים שאוכלים אותם כשהם רכים בקליפהם מברך‬ ‫עליהם שהכל‪ .‬כן כתב הש״ע בסי׳ ר״ד ס״א‪ .‬והטעם כתב‬ ‫הלבוש שם כיון דלא נטעי לחו אינשי אדעתא דהכי למכליה‬ ‫כשהן רכים‪ .‬כי אם לאכול הגרעין כשהם מתבשלים‪ .‬הילבך‬ ‫מברך עליהו שהכל‪.‬‬

‫ה‬

‫דבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל‪ .‬וכן על משקים‬ ‫היוצאים מכל מיני פירות מברך עליו שהכל חוץ מזתים‬ ‫וענבים שתחילת נטיעתם להבי נטעי להו‪ .‬ולבר על השמן‬ ‫מברך בורא פרי העץ כשהוא מעורב עם משקים לרפואה‬

‫שלחן המלך‬ ‫כמ״ש ס״ג‪ .‬ועל היין מפני חשיבותו קבעו לו ברכה בפני‬ ‫עצמו בורא פרי הגפן‪) .‬סי׳ ר״ב(‪.‬‬ ‫ו‬

‫סופי ענבים שאין מתבשלים לעולם מברך עליהם ועל משקים‬ ‫היוצא מהם שהכל‪ .‬וכן על הנובלות והם פירות שבשלם‬ ‫ושרפם החום ויבשו‪ .‬מברך עליהם שהכל )שם(‪.‬‬

‫ז‬

‫פירות ששראן או בשלם במים אך על פי שנכנס בהם טעם‬ ‫הפרי אינו מברך על אותם המים אלא שהכל דלא עדיפי‬ ‫ממשקין היוצאים מן הפירות שמברך שהכל ) ש ״ ע ולבוש סי׳‬ ‫ר״ב(‪.‬‬

‫ח‬

‫מי שריית צמוקים ותאנים או מי בשולם‪ .‬מברך עליהם שהכל‪.‬‬ ‫אבל בברכה שלאחריהם יש להסתפק אם מברך בורא נפשות‬ ‫רבות או ברכה אחת מעין שלוש‪ .‬לכן ירא שמים לא ישתה‬ ‫אלא בתוך הסעודה‪ .‬או יאכל פרי משבעת המינים וגם ישתה‬ ‫מים‪ .‬כדי שיצטרך לברך ברכה אחת מעין שלוש ובורא‬ ‫נפשות רבות‪ .‬ולא אמרן אלא שלא המשיך המים מהצמוקים‪.‬‬ ‫אבל אם משך המים מהצמוקים חוה ליה יין ומברך עליו בורא‬ ‫פרי הגפן וברבה אחת מעין שלוש‪ .‬והוא שיהיו צמוקים שיש‬ ‫בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יצא מהם לחלוחית דבשן‪.‬‬ ‫אבל אם ידרוך אותם לא יצא מהם שום לחלוחית דבש לא‪.‬‬ ‫אלא מברך עליהם שהכל )שם(‪.‬‬

‫ט‬

‫כל פירות שטובים חיץ ומבושלים‪ .‬כגון תפוחים ואגסים‪ .‬בין‬ ‫אם אכלן כשהם חיים בין אם אכלם כשהם מבושלים‪ .‬מברך‬ ‫עליהם בורא פרי העץ‪ .‬ואם אין דרר לאוכלם חיים אלא‬ ‫מבושלים‪ .‬אכלם כשהם חיים מברך עליהם שהבל‪ .‬ואם אכלם‬ ‫כשהם מבושלים מברך בורא פרי העץ‪) .‬שם(‪.‬‬

‫י‬

‫אגוז גמור המטוגן בדבש שאנו קורים אותה חל׳וי ג׳וזייה‬ ‫מברך עליו בורא פרי העץ )שם סי׳ ר״ב(‪.‬‬

‫סימן נא‬ ‫יא‬

‫אגוז הרך שמבשלים בדבש שאנו קורים אותו ג׳וז מעקוד‬ ‫מברך עליו שהכל )שם(‪.‬‬

‫יב‬

‫על הסוכר מברך שהכל‪ .‬וכן המוצץ קנים מברך שהכל‪) .‬שם(‪.‬‬

‫יג‬

‫על פלפל וג׳נזביל וקרנפ׳ול וח״ב א״ל ה׳אל וכל ביוצא בזה‪.‬‬ ‫שאין דרך לאוכלם אלא על ידי תערובת אין מברך עליהם‬ ‫כלום‪ .‬שם‪.‬‬

‫יד‬

‫על אגוז מוש״קט שאנו קורים ג׳וז אל טייב שנאכל ביובש‬ ‫מברך בורא פרי העץ על קע׳לה שאנו קוראים אותה קרפ׳ה‬ ‫בפה״א‪ .‬ועל ג׳נזביל מרוקח בדבש מברך בורא פרי האדמה‬ ‫)סי׳ ר״ג(‪.‬‬

‫טו‬

‫על פירות שמוציאים אלני סרק מברך שהבל‪ .‬ודוקא פירות‬ ‫העפוצין ונאכלים על ידי הדחק אבל פירות שטובים הם‬ ‫למאכל מברך בורא פרי העץ )שם ובר״י( על בני אסא מברך‬ ‫שהכל )שם(‪.‬‬

‫על‬ ‫א‪.‬‬

‫השלחן‬

‫פרי גמור שמצד בריאתו הוא מר‪ ,‬ואפילו ישאר באילן ימים‬ ‫רבים לא יהיה מתוק‪ ,‬אם ימתקנו על ידי בישול או בדרך‬ ‫אחרת מברך עליו כברכתו אם הוא מהעץ ‪ -‬עץ‪ ,‬מהאדמה ‪-‬‬ ‫אדמה‪ .‬ולכן הזיתים שמברייתם מרים אחר הכבישה מברך‬ ‫העץ‪.‬‬ ‫אבל אם מלקטים אותם בעודם קטנים כשהם מרים כלענה‬ ‫כנלו הפרי שנקרא בערבית נארינג׳‪ ,‬אם בשלו בסוכר מברך‬ ‫עליו שהכל‪) .‬בא״ח פנחס ב(‬

‫‪170‬‬

‫שלחן המלך‬

‫ב‪.‬‬

‫פרי גמור המטוגן או נתבשל אם עדיין צורתו עליו יברך‬ ‫ברכה העיקרית שלו‪ .‬אבל אם נימוח לגמרי שנשתנית צורתו‬ ‫מברך שהכל‪.‬‬ ‫ולכן משמש שנמחה מברכים שהכל‪ ,‬ואם עשאו כדבילה‬ ‫שקורין בערבית קמרדין )לדר( מברך שהכל‪ .‬וכן תמרים‬ ‫שרגילים להמחותם במחבת מברכים שהכל אבל אם צורתם‬ ‫נשארה שנמעכו מעט מברך העץ )שם ג(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫קליפת אתרוגים או קליפת פרי הנקרא בערבית פרטקא״ל‬ ‫)תפוזים( וכיוצא שדרכם לבשלם בסוכר יש מחלוקת מה יברך‬ ‫עליהם שיש אומרים עץ‪ ,‬ויש אומרים אדמה‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫שהכל‪ .‬ומספק יברך שהכל )שם ד(‪.‬‬

‫סימן נב‬ ‫דיני הברכות ויתר המאכלים‬ ‫א‬

‫על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף‪,‬‬ ‫דגים‪ ,‬בצים‪ ,‬חלב‪ ,‬גבינה‪ ,‬ופת שעיפשה‪ ,‬ותבשיל שנשתנה‬ ‫צורתו ונתקלקל‪ ,‬ונובלות‪ ,‬ועל המלח‪ ,‬ומי המלח‪ ,‬והמרק‬ ‫ובמהין‪ ,‬ופטריות‪ ,‬ולולבי גפנים‪ ,‬וקמחא דשערי‪ ,‬ועל שבר‬ ‫תמרים ושעורים‪ ,‬ומי שעורים שמבשלים לחולה‪ ,‬ועל עשבי‬ ‫דדברא שאינם נזרעים‪ ,‬ועל כמון‪ ,‬ובסברא‪ ,‬ועל החומץ‬ ‫שערבו במים עד שראוי לשתות‪ ,‬על כל אלו מברך שהכל‪.‬‬ ‫)ש״ע סי׳ ר׳ד(‬

‫ב‬

‫על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו‪ .‬ויין‬ ‫שריחו חלא וטעמיה חמרא יין הוא ומברך עליו בורא פרי‬ ‫הגפן‪ .‬ואם כל אדם נמנע מלשתותו מפני חמיעותו מברכין‬ ‫עליו שהכל‪ ,‬שמרי יין מבךך בורא פרי הגפן‪) .‬שם(‬

‫ג‬

‫השותה מים לצמאו מברך שהבל ולאחריו בורא נפשות רבות‬

‫סימן בב‬

‫‪171‬‬

‫אם חנקתיה אומצא ושתה מים להעביר האומצא אינו מברך‬ ‫לא לפניו ולא לאחריו‪) .‬שם(‬ ‫ד‬

‫בל האובלין ובל המשקין שאדם אובל ושותה לרפואה אם‬ ‫טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליהם תחילה וסוף«‪.‬‬ ‫)שם(‬

‫ה‬

‫אכל מאכל או משקה של אסור מפני הסכנה מברך עליו‬ ‫תחילה וסוך‪) .‬שם(‬

‫ו‬

‫דבש דבורים וכן דבש שלנו שאנו קורין דובש וכן הקמר אל‬ ‫דין)לדר( והאקסמ״ה מברך שהכל‪) .‬שם ואחרונים(‪.‬‬

‫ז‬

‫חבושים שאנו קורץ םפרג״ל‪ ,‬או ורדים שאנו קורץ‬ ‫גולבש״כר אפילו הם כתושים ביותר‪ ,‬הדבש טפל להם ומברך‬ ‫על החבושים בורא פרי העץ ועל ורדים ושאר כל עשבים‬ ‫המרוקחים מברך בורא פרי האדמה )ש״ע סי׳ ד״ר(‪.‬‬

‫ח‬

‫כל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע‬ ‫התבשיל הרי זה טפל‪ .‬אבל אם עירב כדי ליתן טעם‬ ‫בתערובות‪ .‬כגון מיני דבש שמבשלים אותם ונותנים חלב‬ ‫חטה כדי לדבק ועושים מהם מני מתיקה אינו מברך בורא‬ ‫מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר‪) .‬שם(‬

‫ט‬

‫כתב הבה׳ט משם מג״א ופשוט הוא דמיירי הבא דוקא‬ ‫בחמשה מינים כדסיים ואזיל חלב חטה‪ .‬אבל בשאר מינים‬ ‫פשוט דאזלינן בתר הרוב וכן משמע בגמרא ובר והבי‬ ‫מסתבר‪ .‬דאטו מי שיתן בצלים או חומץ לתוך התבשיל יברך‬ ‫על הבצלים‪) .‬שם סי׳ ד״ר(‬

‫י‬

‫על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם‪ .‬ובן כל‬ ‫פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים‪ .‬מברך עליהן לאחר‬ ‫בשולם בברכתם הראויה להם קודם שיתבשל‪ .‬אבל קרא‬

‫‪172‬‬

‫שלחן המלך‬ ‫וסילקא ולפת וכיוצא בהן שטובים מבושלים יותר מחיים‬ ‫כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בשולם בורא פרי האדמה‪.‬‬ ‫ותומי כשהם חיים בורא פרי האדמה‪ ,‬לאחר בשולם שהכל‬ ‫)טי׳ ר״ה(‪.‬‬

‫יא‬

‫לפת אם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרזל מברך בורא‬ ‫פרי האדמה‪ .‬שם‬

‫על‬

‫השלחן‬

‫א‪ .‬אבטיחים )בערבית רק׳יי( לפעמים יש בהם מים מכונסים‬ ‫בתוכם‪ ,‬אם שותה את המים בלבד ולא אוכל מהפרי מברך‬ ‫שהכל‪ ,‬ואם אוכל מפרי עצמו לא יברך על המים שברכת הפרי‬ ‫פוטרתן‪.‬‬ ‫והוא הדין לאגוזים הבאים מהודו שנקראים אגוזי הודו }ערבית‬ ‫ג׳וז אל הנד( שיש בהם מים דומה לחלב‪ ,‬שאם שותה את‬ ‫המים בלבד מברך שהכל ואם אוכל מהפרי לא יברך על המים‬ ‫)בא״ח פנחס ט(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫על שתיית הקפה והתה מברך שהכל‪ ,‬וכן פשט המנהג‪ .‬ואם‬ ‫לקח את גרעיני הקפה ורוצה לאוכלם כמו שהם או שבתשם‬ ‫קמח‪ ,‬אף ע ל גב שהסכימו האחרונים לברך אדמה העלתי‬ ‫בספחי׳ק מקבציאל לברך שהכל‪) .‬שם י(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫אפונים )בערבית חומ״ץ( כשהם קלויים מברך עליהם בורא‬ ‫פרי האדמה‪ ,‬ולאחריהם בורא נפשות רבות‪ ,‬ואם כתשם עד‬ ‫שנעשו כמו קמח מברך שהכל וכל שכן אם עירב עמהם סוכר‬ ‫שמברך שהכל‪) .‬שם יא(‬

‫ד‪.‬‬

‫השותה שכר וכדי למתק חריפותו אוכל אחריו פרי‪ ,‬כיון‬ ‫שאיןכונתו באכילת הפרי רק בשביל השכר‪ ,‬הרי השכר עיקר‬

‫ם ימן נ ג‬

‫בלו­‬

‫והפרי טפל וברין שלא יברר ע ל הפרי ויש חולקים ומצריכים‬ ‫ברכה‪ ,‬לכן ירא שמים יזהר לאכול מהפרי לפני ששותה‬ ‫מהשכר ויברר ע ל הפרי‪ .‬וכן הכלל בהלכות ברכות שכל שהוא‬ ‫עיקר ויש עמו דבר טפל מברר ע ל העיקר ופוטר את הטפילה‪.‬‬ ‫)שם יד(‬ ‫ה‪.‬‬

‫מברכים מזונות ע ל עיסה שלשוה בדבש או סוכר או חמאה או‬ ‫חלב או שמן או מי פירות ויין‪ ,‬או שאר משקין כל שטעם‬ ‫התערובת ניכר‪ ,‬ואם אין טעם התערובת ניכר מברכים‬ ‫המוציא‪) .‬שם כ( ויש להזהר בחלות מתוקות הנאפות כיום‬ ‫בשוק ששמים בהם סוכר ומורגשת מתיקותם ויש מברכים‬ ‫עליהם בטעות המוציא וברכתם מזונות ואילו היה קובע‬ ‫סעודתו עליהם כגון שהיה אוכל יותר מע״ב דרהם )לערר‬ ‫‪ 215‬גרם( אף שדינם לברך מזונות צריר לברר המוציא‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫פת שעשויה כמין כיסים שקוראים בערבית סמבוסייק‬ ‫שממלאים אותם לפני אפייתם בסוכר עם שקדים או אגוזים או‬ ‫שאר מיני פירות ותבלין אף שהעיסה עצמה נילושה במים‬ ‫בלבד‪ ,‬ואפ ויה בתנור בלי משקה אפילו הכי נחשבים פת‬ ‫כיסנין שמברף עליהם בורא מיני מזונות‪ ,‬כיון שאין דרך‬ ‫ללפת את הפת בסוכר או בתבלין‪) .‬שם כ(‬

‫ז‪.‬‬

‫העושה כעכין יבשים שכוססים אותם בפה )כגון מקלות‬ ‫מלוחים( אפילו שלא שם בעיסה רק מים מברך מזונות‪) .‬שם(‬

‫סימן נג‬ ‫דיני הפסק וטעות בברכת הפירות‪ .‬ודין ברכה אחרונה ע ל חפירות‬ ‫א‬

‫בירך ע ל פירות ה א י א בורא פרי האדמה יצא‪ .‬אבל אם בירר‬ ‫על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא‪ .‬הילכר אם הוא‬

‫שלחן המלך‬ ‫מסופק בפרי אם הוא עץ או פרי אדמה מברך בורא פרי‬ ‫האדמה‪ .‬ובדיעבד אם אמר על הכל שהבל יצא‪ .‬ואפילו על פת‬ ‫ויין‪) .‬סי׳ ר״ו(‬ ‫ב‬

‫היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך על פרי האדמה‬ ‫ונתכון לפטור את העץ יצא‪) .‬שם(‪.‬‬

‫ג‬

‫כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר‬ ‫מכדי דבור‪ .‬שהוא שאלת תלמיד לרב שאומר לו שלום עליך‬ ‫רבי ומורי‪) .‬ש״ע סי׳ ר״ו(‬

‫ד‬

‫צריך להשמיע לאזניו בברכתו ואם לא השמיע לאזניו יצא‪.‬‬ ‫ובלבד שיוציא בשפתיו‪ .‬ואסור לברך כשהוא ערום עד‬ ‫שיכסה ערותו‪ .‬והאשה יכולה לברך ערומה כשהיא יושבת‪.‬‬ ‫ואפילו אם אינו ערום אם לבו רואה את הערוה או שראשו‬ ‫מגולה אסור לברך‪) .‬שם(‬

‫ה‬

‫בל דבר שמברך עליו לאבלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו‬ ‫כשהוא מברך‪) .‬שם(‬

‫ו‬

‫אין מברכים על האוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו‪.‬‬ ‫ואם בירך ואחר בך הביאו לפניו צריך לברך פעם אחרת‪ .‬אבל‬ ‫מי שברך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו יותר מאותו‬ ‫המין או ממין אחר שברכתו בברכת הראשון אינו צריך לברך‪.‬‬ ‫)ש״ע ר״ו(‬

‫ז‬

‫כתב הבאה״ט הרב המג״א האריך בדין זה והעלה להלכה‬ ‫וז״ל כללו של דבר אם דעתו היה על כל מה שיביאו פשיטא‬ ‫שאין צריך לברך‪ .‬ואם היה נמלך ממש פשיטא דצריך לברך‪.‬‬ ‫ובסתם בל זמן שמונחים לפניו מן הראשונים פליגי‪ .‬לבל בו‬ ‫צריך לברך דאין קביעות לפירות‪ .‬ולהרב ס״ח אין צריך לברך‬ ‫מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אך‬ ‫על גב שהיא ברבה אחת חייב לברך