• Author / Uploaded
• eladio acosta

Citation preview

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬ www.hebrewbooks.org ‫ע"י חיים תשס״ט‬

HISTORIAS D E L ZOHAR (Libro del esplendor) Bereshit (Genesis) Recopilado del Zohar,

escrito por Rabbi Shimon Bar Iojai

Recopilacion hecha por el Rabbi DAVID S H A L O M BASRI Primera Parte Traduction: Rabino Daniel Litvak

fltJ‫הסע‬ Jerusalem 1992

HISTORIAS D E L ZOHAR escrito por Rabbi Shim6n Bar Iojai

‫כל הזכויות שמורות‬

‫יוצא לאור בסיוע המשרד לעניני דתות‪,‬‬ ‫אגף ארגונים ומוסדות תורה‪ ,‬המחלקה לישיבות‪.‬‬

‫טל‪02-280-755 :‬‬

‫פקס‪894317 .‬־‪2‬־‪Fax. 972‬‬

‫מ ר יוסף עבדי יצי׳ו‬ ‫לעי״נ אשתו‬

‫טוני מזל חיה עבדי ז״ל‬ ‫יהי רצון שזכות המצוה תגן על הנדיב היקר‬ ‫ויזכה לבריאות ואושר ועושר ובל טוב‬

en memoria de TUNI MAZAL H A Y A ABADI que el merito de la Mitzva de publicar este libro otorgue a ellos largos anos de vida salud y paz. E L SR. J O S E A B A D I M I Z R A H C H I

Historias del Zohar

1

[1]

1. Rabi Jia y Rabi Iosi caminaban por el camino, cuando llegaron a un campo, comenzo Rabi Jia a tratar con asuntos de la Tora, y Rabi Iosi le dijo que asi dijo Rabi Shimon. Cuando escucho Rabi Jia esto, se posterno sobre la tierra y beso su polvo, lloro y dijo: !Polvo, polvo! jCuan dura cerviz posees, cuan insolente eres, que todo lo admirable del mundo va a llegar a t i , todos los fundamentos que i l u m i n a n al mundo, seran comidos y molidos por t i , jCuan insolente eres! la santa luminaria que ilumina al mundo, el poderoso Rabi Shimon que por su merito el mundo se mantiene, se va a consumir en t i , Rabi Shimon, luz de las luminarias, luminar ia de los mundos, t u te consumiras en la Tierra, t u mantienes y conduces al mundo. Se sorprendio durante un instante y exclamo: jPolvo, polvo! no te envanezcas, no te entregaran las luminarias del mundo ya que Rabi Shimon no se consumira en tu interior. Se levanto Rabi Jia y lloraba, y Rabi Iosi lo acompanaba, desde ese dia ayuno cuarenta dias para ver a Rabi Shimon. Le dijeron no tienes permiso para verlo. L L o r o y ayuno durante otros cuarenta dias, y tuvo una vision

[2]

Historias del Zohar

/

de Rabi Shimon y Rabi Eleazar, y su hijo, que estaban estudiando el asunto del cual hablo Rabi Iosi, y habia varios miles de personas que escuchaban sus palabras. Mientras tanto vio varios angeles que poseian grandes alas, y subieron sobre ellas Rabi Shimon y Rabi Eleazar, su hijo, y subieron a la Ieshiva celestial, y se podia observar que Rabi Shimon y Rabi Eleazar retornaron con un brillo renovado y alumbraron mas que el brillo de la luz solar. Comenzo Rabi Shimon a disertar diciendo: Entre Rabi Jia y vea como E l Santo Bendito Sea renovara la faz de los justos en el futuro. Feliz es el que entra aqui sin verguenza, y feliz es el que se mantiene erguido en ese mundo como una columna inflexible. V i o Rabi Jia asimismo que entraba y se levantaba delante suyo Rabi Eleazar y las demas columnas que se sentaban alii, honrando a Rabi Jia, y este se avergonzaba, y se fugo de todo ese honor, y entro sentandose a los pies de Rabi Shimon. Una voz surgio y dijo: "Baja tus ojos, no levantes t u cabeza, y no mires''. Bajo su vista, y vio la luz que iluminaba de lejos y nuevamente surgio una voz diciendo: "Creaciones celestiales" ocultas y misteriosas, cuyos ojos estan abiertos, que deambulan por el mundo,

Historias del Zohar

/

miren y vean, " C r i a t u r a s inferiores" que duermen, cuyos ojos estan cerrados, despierten, quien de vosotros cambia luz por oscuridad y toma 10 amargo como dulce antes que lleguen aqui, quien de vosotros toma sabiduria cada dia ante la luz que ilumina en la hora que E l Santo Bendito Sea recuerda sacar la Presencia D i v i n a del destierro, es glorificado y denominado Rey de todos los reyes del mundo, y quien no espera esto cada dia que esta en ese mundo, no tiene participation aqui. En ese instante, vio a varios de los estudiosos, alrededor de todas esas columnas erguidas, y v i o que fueron elevadas a la Ieshiva Celestial, unos subiendo y otros bajando y por encima de todos vieron al poseedor del ala que venia y juraba un juramento que escucho en los limites de los mundos que el Santo Bendito Sea recuerda diariamente a la Presencia D i v ina, que recuesta en la tierra, y da patadas a esa hora, en trescientos noventa firmamentos (como el valor numerico de la palabra "Shamaim, cielo"), y todos se enardecen delante suyo, y hace caer lagrimas, y caen esas lagrimas ardientes como fuego al M a r Mediterraneo, y de esas lagrimas se levanto el angel encargado del mar, y santifica al Santo N o m bre, y toma la responsabilidad de tragar todas

[4]

Historias del Zohar

1

las aguas de los dias de Bereshit, y las reune en su interior. Cuando se reunieron todos los pueblos sobre el pueblo de santidad, se secaron las aguas, y pasaron a la superficie. Entonces escucho que una voz decia: " ! H a gan lugar, hagan lugar, que el Rey Mesias viene a la Ieshiva de Rabi S h i m o n " , debido a que todos los justos de ese lugar son directores de Ieshivot, y todas esas Ieshivot son famosas, y todos los miembros de todas las Ieshivot suben de la Ieshiva de aqui a la Ieshiva celest i a l , y el Mashiaj viene a cada una de las Ieshivot y sella la Tora de la boca de los sabios. En esa hora llega el Mashiaj coronado por los directores de las Ieshivot, con coronas celestiales. E n ese momento se levantaron todos los companeros, y se levanto Rabi Shimon, honrando al Mashiaj, y aumento su esplendor hasta la cima del firmamento. Le dijo el Mashiaj: " R a b i , feliz eres t u , ya que t u tora tiene u n alcance de trescientos setenta luces, y cada luz se divide en seiscientos trece matices, suben y se sumergen en rios de balsamo puro, y E l Santo Bendito Sea sella la T o r a de t u Ieshiva, de la Ieshiva del Rey de Iehuda (Juda) Jiskia, y de la Ieshiva de Ajia Hashiloni, y yo no vine a sellar la T o r a de t u Ieshiva, sino el poseedor de las alas vendra a aqui, ya que se

Historias del Zohar

/

[5]

que no entrara en otras Ieshivot fuera de la tuya". En ese momento le conto Rabi Shimon: El juramento que j u r o el poseedor de las alas. Entonces se estremecio el Mashiaj, levanto su voz y se estremecieron los firmamentos, se estremecio el mar Mediterraneo, se estremecio el Leviatan, y el mundo se conmociono. Entonces m i r o Rabi Jia a los pies de Rabi Shimon y dijo: "^Quien trajo aqui a un hornbre vestido con prendas terrenales?'\ D i j o Rabi Shimon: "este es Rabi Jia, las luz de la candelaria de la Tora"'. Le dijo: "el y sus hijos seran traidos y estudiaran en tu Ieshiva". Rabi Shimon contesto: "Otorguenle tiempo". Se le dio tiempo, y salio estremecido y con lagimas en sus ojos. Se estremecio Rabi Jia y lloro y dijo: " F e l i ces son los justos en aquel mundo, y feliz es Rabi Shimon con la parte que recibio", y sobre el esta escrito "colmare de tesoros a aquellos que me amen"(Proverbios 8).

‫מעשיות‬

‫]‪[6‬‬

‫הזהר‬ ‫א‬

‫ר ב י חייא ודבי יוסי הוו אזלי באךחא‪ .‬כ ד מ ט ו‬ ‫ל ח ד בי ח ק ל ו כ ר ‪ .‬א ש ת ט ח ר ב י ח י י א ? א ך ע א‬ ‫ונשק לעפךא ובכה ואמר‪ ,‬עפךא ע?ךא כמה את‬ ‫קשי‬

‫קךל‪ .‬כ מ ה את בחציפו‪ ,‬ךכל מ ח מ ד י עינא‬

‫יהבלון‬

‫בן‪.‬‬

‫ותידוק‪.‬‬

‫כ מ ה את חציפא‪ .‬בוצינא ק ד י ש א דהוה‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫נהיר‬

‫‪-‬‬

‫עלמא‬

‫ךבוצינא‬

‫‪TI‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫עלמא‪.‬‬

‫מקיים‬ ‫קיים‬

‫כל‬ ‫־‬

‫עמודי‬ ‫‪:‬‬

‫‪- :‬‬

‫•‬

‫שליטא‬

‫נהוךין‬ ‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫ךבךבא‬ ‫בך‪.‬‬

‫אתבלי‬

‫ךעלמא‬ ‫־‪1‬‬

‫י‬

‫‪T‬‬

‫ממנא‪,‬‬

‫ךבי‬

‫תיכול‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫דזכותיה‬

‫שמעון‬

‫נהירו‬

‫נהירו ך ע ל מ י ן אנת בלי בעפךא‪ ,‬ואנת‬ ‫עלמא‪.‬‬

‫ונהג‬ ‫‪T‬‬

‫אשתומם רגעא חדא ואמר‪,‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫•‪T:‬‬

‫•‬

‫־‬

‫׳‬

‫א‬ ‫רבי חייא ורבי יוסי‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ ,‬כשהגיעו לשדה‬ ‫אחד וכר‪] ,‬התחיל רבי הייא לעסוק בדברי תורה‪ ,‬ורבי יוסי‬ ‫אמר לו שכך אמר רבי שמעון‪ ,‬כששמע רבי חייא זאת[‪,‬‬ ‫השתטח רבי חייא על הארץ ונשק את העפר‪ ,‬ובכה ואמר‪:‬‬ ‫עפר עפר כמה קשה עורף אתה‪ ,‬כמה חצוף אתה‪ ,‬שכל‬ ‫מחמדי עין יתבלו בך‪ ,‬כל עמודי מאורי העולם‪ ,‬תאכל‬ ‫ותטחון‪ ,‬כמה אתה חצוף‪ ,‬המאור הקדוש שהיה מאיר את‬ ‫העולם‪ ,‬השליט הגדול והממונה‪ ,‬שבזכותו מתקיים העולם‪,‬‬ ‫יתכלה בך‪ ,‬רבי שמעון‪ ,‬אור המאור‪ ,‬אור העולמות‪ ,‬אתה‬ ‫בלה בעפר‪ ,‬ואתה מקיים ומנהיג העולם‪ .‬השתומם רגע אחד‪.‬‬

‫]‪[7‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫א‬

‫ע פ ך א ע פ ך א ל א תתגאי‪ ,‬ך ל א יתמסרון בך ע מ ו ך י ן‬ ‫ךעלמא‬

‫ך ה א ך ב י ש ס ע ו ן ל א א ת ב ל י בך‪.‬‬

‫קןם ד ב י ח י י א והרה ב כ י ‪ .‬א ז ל ו ר ב י י ו ס י ע מ י ה ‪.‬‬ ‫מההוא‬

‫יומא‬

‫אתעני‬

‫אךבעין יומין‬

‫למחמי‬

‫לדבי‬

‫שמעון‪ .‬אמרו ליה לית אנת ד ש א י ל מ ח מ י‬

‫ליה‪.‬‬

‫ב כ ה י א ח ע נ י א ד ב ע י ן י ו מ י ן אחךנין‪ .‬אךזזיאו‬

‫ל י ה ב ח ז ר ו א ל ד ב י ש מ ע ו ן לדבי א ל ע ז ר ב ד י ה ד ה ו ו‬ ‫ל ע א ן ב מ ל ה ך א ך א מ ר דבי יוסי‪ .‬ו ה ו ו כ מ ה א ל פ י ן‬ ‫צייתין‬ ‫אךהכי‬

‫למלוליה‪.‬‬ ‫ח מ א כ מ ה ג ך פ י ן ך ב ך ב י ן ע ל א י ן ‪ ,‬רסליקר‬ ‫עלייהו‬

‫וסליקו‬

‫דבי‬

‫שמעון‬

‫ודבי‬

‫אלעזר בדיה‬

‫ל מ ת י ב ת א דךקיעא‪ .‬וכל אלין גךפין הוו‬

‫ואמר‪ :‬עפר עפר לא תתגאה‪ ,‬לא ימסרו בך עמודי העולם‪,‬‬ ‫שהרי רבי שמעון לא בלה בך‪.‬‬ ‫קם רבי חייא והיה בוכה‪ ,‬הלך ורבי יוסי עמו‪ ,‬מאותו היום י‬ ‫התענה ארבעים יום‪ ,‬כדי לראות את רבי שמעון‪ .‬אמרו לו‪:‬‬ ‫אין אתה רשאי לראות אותו‪ .‬בכה והתענה ארבעים יום‬ ‫אתרים‪ ,‬הראו לו במחזה‪ ,‬את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו‪,‬‬ ‫שהיו לומדים בדבר זה שאמר רבי יוסי‪ ,‬והיו כמה אלפים‬ ‫מקשיבים לדבריו‪.‬‬ ‫בתוך כך ראה כמה ]מלאכים בעלי[ כנפים‪ ,‬גדולות‬ ‫עליונות‪ ,‬ועלו עליהם רבי שמעון ורבי אלעזר בנו‪ ,‬ועלו‬ ‫לישיבה של הרקיע» וכל אלו הכנפים היו מחכים להם‪ ,‬ראה‬

‫להר‪.‬‬

‫מחכאן‬

‫מעשיות‬

‫א‬

‫חמא‬

‫ךמו‪1‬הךךן‬

‫ונהירו יתיר מ נ ה ו ך א ךזיוא‬

‫הזהר‬ ‫ומתחךשן‬

‫]‪[8‬‬ ‫מיוון‬

‫ךשמשא‪.‬‬

‫פ ת ח רבי ש מ ע ו ן ו א מ ר ‪ :‬ייעול רבי חייא ולזזמי‬ ‫ב כ מ ה ךזמין ק ך ש א בדיך הוא ל ח ך ת א אנפי‬ ‫צדיקייא לזמנא דאתי‪ .‬זכאה איהו מ א ן ד ע א ל ה כ א‬ ‫בלא‬

‫כםופא‪ ,‬וזכאה מאן ךקאים בההוא עלמא‬

‫כ ע מ ו ך א ת ק י ף ב כ ל א ‪ .‬ו ח מ א ך ה ו ה ע א ל והרה ק ם‬ ‫ד ב י א ל ע ז ר ו ש א ר ע מ ו ך י ן ך י ת ב י ן ת מ ן ‪ ,‬ו ה ו א הרה‬ ‫כסיף‬

‫ו א ש מ י ט גךמיה ו ע א ל ויתיב לרגלוי ךדבי‬

‫שמעון‪.‬‬ ‫קלא‬

‫נ פ י ק ו א מ ו ‪ /‬מ א י ך ע י נ ך ל א ת ז ק ו ף ר י ש ך ללא‬ ‫תםתכל‪ .‬מ א י ך עינוי ו ח מ א נהורא ד ה ו ה נהיר‬

‫]שרבי שמעון ורבי אלעזר[‪ ,‬חוזרים ומתחדשים בזיוום‪,‬‬ ‫והאירו יותר מאור זיו השמש‪.‬‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬יכנס רבי חייא ויראה‪ ,‬עד כמה‬ ‫עתיד הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לחדש פני הצדיקים לעתיד לבא‪.‬‬ ‫אשריו מי שנכנס לכאן בלא בושה‪ ,‬ואשריו מי שעומד‬ ‫באותו עולם כעמוד חזק בכל‪ ,‬וראה ]רבי תייא את עצמו[‬ ‫שהיה נכנם‪ ,‬והיה קם רבי אלעזר‪ ,‬ושאר העמודים שיושבים‬ ‫שם‪],‬היו קמים מפני כבודו של רבי חייא[‪,‬והוא היה מתבייש‪,‬‬ ‫והשמיט עצמו‪ ,‬ונכנס וישב לרגליו של רבי שמעון‪.‬‬ ‫קול יצא ואמר‪ :‬השפל עיניך‪ ,‬לא תזקוף ראשך‪ ,‬ולא‬ ‫תסתכל‪ .‬השפיל עיניו‪ ,‬וראה אור שהיה מאיר למרחוק‪.‬‬

‫מעשיות‬

‫]‪[9‬‬

‫קלא‬

‫למרחוק‪.‬‬

‫א‬

‫אהדר‬

‫הזהר‬

‫כמלקךמין‬

‫עלאין‬

‫ואמר‬

‫כזמיךין ק ת י מ י ן ?קירוי ע י נ א ‪ ,‬איבון ך מ ש ט ט ן ב כ ל‬ ‫עלמא אסתכלו וחמו‪ ,‬תתאין)נ״א‪ :‬תנאץ( ךמיכין‬ ‫םתימין‬

‫?חודיכוץ אתערו‪ ,‬מ א ן מנכון די ךןשוכא‬

‫??ה?כן ל?ה‪1‬ךא‪ ,‬ו ט ע מ י ן מ ף ץ א ל מ ת ק א ע י ל א‬ ‫ייתרן ה כ א ‪ ,‬מ א ן מ נ כ ו ן ך מ ח כ א ן ב כ ל י ו מ א ל נ ה ו ך א‬ ‫ךנהיר‬

‫בשעתא‬

‫ואתקךי‬ ‫^צפה‬

‫מלכא‬ ‫ךא‬

‫ךמלכא‬ ‫מכל‬

‫פקיד לא!לתא‪ ,‬ואתיקר‬

‫מלכין‬

‫?כל יומא‬

‫ךעלמא‪.‬‬

‫בההוא‬

‫עלמא‪,‬‬

‫מאן ךלא‬ ‫לית ליה‬

‫חולקא‬

‫הכא‪.‬‬

‫אדהכי‬

‫ח מ א כ מ ה מ ן ח ב ד י י א ם ח ך נ י ה כ ל איבון‬ ‫עמוךין‬

‫למתיבתא‬

‫ךקימין‪.‬‬

‫דךקיעא‪,‬‬

‫אלין‬

‫וחמא‬ ‫םלקין‬

‫דםליקו‬ ‫ואלין‬

‫לון‬

‫נחתין‪.‬‬

‫והקול תזר כמקודם ואמר‪ :‬עליונים נסתרים וסתומים‪ ,‬פקוחי‬ ‫העינים‪ ,‬המשוטטים בכל העולם‪ ,‬הסתכלו וראו‪ ,‬תחתונים‬ ‫שישנים‪ ,‬םתומי העינים‪ ,‬התעוררו‪ ,‬מי מכם שחשכה מהפכים‬ ‫לאורה‪ ,‬וטועמים מרים למתוקים‪ ,‬עוד לפני שבאו לכאן‪ ,‬מי‬ ‫מכם‪ ,‬שמחכים בכל יום לאור שמאיר‪] ,‬בשעה שהקדוש‬ ‫ברוך הוא פוקד להוציא את השכינה מהגלות[ ומתכבד‪,‬‬ ‫ונקרא ]הקדוש ברוך הוא[ מלך מכל מלכי העולם‪ ,‬ומי שלא‬ ‫מחכה לזה בכל יום‪] ,‬בעודו[ באותו העולם‪ ,‬אין לו חלק‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫בתוך כך ראה כמה מהחברים‪ ,‬מסביב כל אותן עמודים‬ ‫העומדים‪ ,‬וראה שהעלו אותם לישיבת הרקיע‪ ,‬אלו עולים‬

‫א‬

‫מעשיות‬

‫]‪[10‬‬

‫הזהר‬

‫ועילא דכלהו ח מ א מארי דגדפי דהוה אתי והוא‬ ‫‪:‬‬

‫״‬

‫־‪.‬‬

‫‪T‬‬

‫‪••.‬‬

‫‪:‬‬

‫אומי‬

‫אומאה‪,‬‬

‫מפקד‬

‫בכל‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫־ ‪:‬‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫ך ש מ ע מאחורי פךגוךא‪ ,‬ךמלכא‬ ‫יומא‬

‫וךכיר‬

‫לאילתא‬

‫ךי‬

‫שכיבת‬

‫לעפךא‪,‬‬

‫ובעט בעיטין בההיא ש ע ת א בתלת מ א ה‬

‫ותשעין‬

‫קמיה־‬

‫ואוריד‬

‫ךקיעין‪,‬‬

‫וכלהו‬

‫מךתתין‬

‫וזעין‬

‫ד מ ע י ן ע ל ך א ‪ ,‬ובנאלי איבון ך ק ן ע י ן ך ת י ח ן‬

‫כ א ש א לגו י מ א ךבא‪ .‬ומאיבון ך מ ע י ן ק א י ם ה ה ו א‬ ‫ממבא‬

‫ךמא‬

‫ואתקיים‬

‫וקדיש‬

‫קזמיה‬

‫ךמלכא‬

‫קדישא‪ .‬וקביל עליה ל מ ב ל ע כל מימוי ךבךאשית‪,‬‬ ‫ויכבוש להו לגויה ? ש ע ת א ךיתכנשון כ ל ע מ מ י א‬ ‫על‬

‫ע מ א ק ד י ש א ר י נ ג ב ו ן מ י א ד ע ב ר ו ן בבגיבו‪.‬‬

‫ואלו יורדים‪ ,‬ולמעלה מכולם‪ ,‬ראה את בעל הכנפים שהיה‬ ‫בא‪ ,‬והוא נשבע שבועה‪ ,‬ששמע מאחרי הפרגוד וכר‪,‬‬ ‫]שהקדוש ברוך הוא פוקד בכל יום וזוכר את השכינה[‬ ‫השוכבת לעפר‪ ,‬ובועט בעיטות באותה שעה‪ ,‬בשלש מאות‬ ‫ותשעים רקיעים ]כמנין שמים[‪ ,‬וכולם מרתתים וזעים‬ ‫מפניו‪ ,‬ומוריד דמעות על זה‪ ,‬ונופלים אותם הדמעות‪,‬‬ ‫רותחות כאש‪ ,‬לתוך הים הגדול‪ ,‬ומאותם הדמעות קם אותו‬ ‫הממונה על הים‪ ,‬ומקדש את שם המלך הקדוש‪ ,‬ומקבל‬ ‫עליו‪ ,‬לבלוע את כל מימי בראשית‪ ,‬ויאסוף אותם לתוכו‪,‬‬ ‫בשעה שיתאספו כל העמים על העם הקדוש‪ ,‬ויתיבשו המים‪,‬‬ ‫ויעברו ביבשה‪.‬‬

‫מעשיות‬

‫]‪[H‬‬ ‫אךהכי‬

‫הזהר‬

‫א‬

‫ש מ ע ק ל א ךאמו‪/‬פבון אתר פנון אתר ך ה א‬ ‫מלכא‬

‫שמעון‪,‬‬

‫אתי‬

‫משיחא‬

‫ךןבי‬

‫למתיבתא‬

‫בגין ך כ ל צ ד י ק ך א ך ת מ ן ךישי מ ת י ב ת א ‪,‬‬ ‫ך ש י מ י ן איבון‪ ,‬ו כ ל איבדן‬

‫ךתמן‬

‫ואיכון‬

‫מתיבתי‬

‫חבןין‬

‫ךי ב כ ל מ ת י ב ת א םלקין מ מ ת י ב ת א ך ה כ א‬

‫ל מ ת י ב ת א ד ך ק י ע א ‪ ,‬ו מ ש י ח א ת י ב כ ל איבון מ ת י ב ת י‬ ‫וחתים אורייתא מ פ ו מ י י ה ו ךךבנן‪ .‬ובההיא ש ע ת א‬ ‫אתי‬

‫משיח‬

‫עלאין‪.‬‬ ‫רבי‬

‫מן‬

‫מתעטר‬

‫ךישי‬

‫בעטרין‬

‫מתיבתי‬

‫ב ה ה י א ש ע ת א ק מ ו כ ל איבון ח ב ר י י א ו ק ם‬

‫ש מ ע ו ן ו ה ו ה ס ל י ק בהוריה ע ד רום ך ק י ע א ‪.‬‬

‫א מ ר ל י ה ר ב י ז כ א ה אבת ך א ו ך י י ת ך ם ל ק א ב ת ל ת‬ ‫מ א ה ו ש ב ע י ן בהורין‪ ,‬ו כ ל ב ה ו ר א ו ב ה ו ר א א ת פ ר ש א‬ ‫"‬

‫‪T‬‬

‫לשית‬

‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫מאה‬

‫‪I‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪t‬‬

‫ותליםר‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫טעמין‪,‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫םלקין‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫ואםתחיין‬

‫בתוך כך שמע קול שאמר‪ :‬פנו מקום פנו מקום‪ ,‬כי‬ ‫המלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון‪ ,‬משום שכל‬ ‫הצדיקים ]הנמצאים[ שם ]הם[ ראשי ישיבות‪ ,‬ואותן‬ ‫הישיבות שם‪ ,‬ידועות הם‪ ,‬וכל אותם החברים שבכל ישיבה‪,‬‬ ‫עולים מהישיבה שבכאן‪ ,‬לישיבת הרקיע‪ ,‬ומשיח בא בכל‬ ‫אלו הישיבות‪ ,‬וחותם תורה מפיהם של החכמים‪ ,‬ובאותה‬ ‫שעה בא המשית‪ ,‬מעוטר מראשי הישיבות‪ ,‬בעטרות‬ ‫עליונות‪ ,‬באותה שעה‪ ,‬קמו כל אותם החברים‪ ,‬וקם רבי‬ ‫שמעון‪] ,‬מפני כבודו של המשיח[ והיה עולה אורו‪ ,‬עד רום‬ ‫הרקיע‪ .‬אמר לו ]המשיח[‪ :‬רבי‪ ,‬אשריך‪ ,‬שתורתך עולה‬ ‫בשלש מאות ושבעים אורות‪ ,‬וכל אור ואור מתחלק לשש‬ ‫מאות ושלש עשרה טעמים‪ ,‬ועולים וטובלים‪ ,‬בנהרות של‬

‫מעשיות‬ ‫בנהרי‬

‫א‬

‫]‪[12‬‬

‫הזהר‬

‫א פ ך ם מ ו נ א ך?יא‪ ,‬ו ק ך ש א בריף ה ו א איהו‬

‫חתים אורייתא ממתיבתך ו מ מ ת י ב ת א ךחזקיה מ ל ך‬ ‫ומגו מתיבתא ךאחיה השילוני‪ .‬ואנא לא‬

‫יהודה‬

‫אתינא ל מ ח ת ם ממתיבתך‪ ,‬אלא מארי ךגךפין אתי‬ ‫הבא‪ ,‬ךהא יךענא ך ל א ייעול גו מ ת י ב ת א אחריתי‬ ‫אלא‬

‫במתיבתך‪.‬‬

‫בההיא‬

‫ש ע ת א ם ח ליה רבי ש מ ע ו ן ה ה ו א א ו מ א ה‬ ‫ךאומי מארי ךגךפין‪ ,‬כדין אזדעזע מ ש י ח‬

‫וארים קליה‪ ,‬ואזךעזעו ךקיעין ו א ז ד ע ז ע ימא־ךבא‪,‬‬ ‫ואזדעזע לויתן‪ ,‬ו ח ש י ב ע ל מ א ל א ת ה פ כ א ‪ .‬א ך ה כ י‬ ‫חמא‬

‫לרבי חייא לךגלוי ךרבי שמעון‪ ,‬א מ ר מ א ן‬

‫יהיב ה כ א בר נ ש ל ב י ש מ ד א ד ה ה ו א ע ל מ א ‪ .‬א מ ר‬ ‫‪• T‬‬

‫רבי‬

‫‪T T‬‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫ד•‬

‫•‬

‫‪T -‬‬

‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫‪ • : -‬ד‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫ש מ ע ו ן ך א איהו רבי חייא נהירו ךבוצינא‬

‫אפרסמון טהור‪ ,‬והקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא חותם תורה‬ ‫מישיבתך‪ ,‬ומישיבת חזקיה מלך יהודה‪ ,‬ומתוך ישיבת אחיה‬ ‫השלוני‪ ,‬ואני לא באתי לחתום מישיבתך‪ ,‬אלא בעל הכנפים‬ ‫יבא לכאן‪ ,‬שהרי ידעתי שלא יכנס תוך ישיבות אחרות אלא‬ ‫בישיבתך‪.‬‬ ‫באותה שעה סיפר לו רבי שמעון‪ :‬אותה השבועה שנשבע‬ ‫בעל הכנפים‪ ,‬אז הזדעזע המשיח‪ ,‬והרים קולו‪ ,‬והזדעזעו‬ ‫הרקיעים‪ ,‬והזדעזע הים הגדול‪ ,‬והזדעזע הלויתן‪ ,‬וחשב‬ ‫העולם להתהפך‪.‬‬ ‫בתוך כך ראה את רבי חייא לרגליו של רבי שמעון‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫מי הביא כאן בן אדם‪ ,‬לבוש מלבוש של אותו העולם‪ .‬אמר‬

‫]‪[13‬‬

‫מעשיות‬

‫א‬

‫הזהר‬

‫ךאורייתא‪,‬‬

‫א מ ר ל י ה י ת כ נ ש ה ו א ו ב מ ד י רליהרו־ן‬

‫ממתיבתא‬

‫ך י ל ך א מ ר רבי ש מ ע ו ן ז מ נ א יתייהיב‬

‫ליה‪ .‬יהבו ליה ז מ נ א ונפק מ ת מ ן מ ז ד ע ז ע וזלגין‬ ‫עינוי ך מ ע י ן ‪ .‬א ז ד ע ז ע רבי ח ך א ו ב כ ה ו א מ ר ‪ ,‬ז כ א ה‬ ‫חולקהון ךצדיקייא ?ההוא עלמא וזכאה חולקיה‬ ‫ךבר‬

‫יוחאי ךזכה‬

‫לכף‪,‬‬

‫עליה‬

‫כתיב‬

‫להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא‪.‬‬

‫) מ ש ל י ח(‬ ‫ןהקדמתהזהריף‬

‫רבי שמעון‪ :‬זה הוא רבי חייא‪ ,‬אור נר התורה‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫יאםף הוא ובניו‪ ,‬ויהיו מהישיבה שלך‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬זמן‬ ‫יתנו לו‪ .‬נתנו לו זמן‪ ,‬ויצא משם מזועזע וזולגים עיניו‬ ‫דמעות‪.‬‬ ‫הזדעזע רבי חייא‪ ,‬ובכה ואמר‪ :‬אשרי חלקם של הצדיקים‬ ‫בעולם ההוא׳ ואשרי חלקו של בר יוחאי‪ ,‬שזכה לכך‪ ,‬עליו‬ ‫כתוב‪ ,‬״להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא״‪) ,‬משלי ח(‪.‬‬

[14]

Historias del Zohar

2

2. Rabi Eleazar fue a ver a Rabi Iosi Ben Rabi Shimon Ben L a k u n i a , su suegro, y Rabi A b a estaba con el, y otra persona iba detras de ellos llevando a los burros. D i j o Rabi A b a : "Comencemos a ocuparnos de la T o r a , ya que es el momento en el que nos mejoraremos durante nuestro camino". Comenzo Rabi Eleazar a hablar palabras de la T o r a y luego sigulo aquel que transportaba los burros y cuando finalizo descendieron Rabi Eleazar y Rabi A b a y lo besaron y exclamaron: " j C o n la gran sabiduria que posees transportas burros detras nuestro!" ‫^" ־‬Quien eres?" ‫ ־‬le preguntaron. Les contesto: " N o pregunten quien soy yo, sino juntos continuemos caminando y ocupandonos de la Tora, y cada cual dira palabras sabias para iluminar el camino". Le preguntaron: "^Quien te permitio venir aqui transportando burros?" "Es una orden real hasta que llegue aquel que transporta los burros". Le dijeron: " N o nos dijiste cual es t u nombre, cual es tu lugar de residencia". Les dijo: " M i lugar de residencia es bueno y soberbio para m i , se trata de una torre que

Historias del Zohar

2

[15]

vuela por los aires, grande y venerada, los que vienen en ella son E l Santo Bendito Sea y un pobre, esa es m i residencia, y fui desterrado de ella y transporto burros". L o comtemplaron Rabi A b a y Rabi Eleazar, y encontraron un agradable sabor en sus palabras que eran dulces como el " m a n a " y la miel. Le dijeron: " S i nos dices el nombre de t u padre besaremos el polvo de tus pies". El pregunto: "^,Por que? N o es m i costumbre enorgullecerme del estudio de la Tora, mas m i padre residia en el gran mar, y era un gran pez, que circundaba al gran mar de un extremo a o t r o , y era grande y venerado, anciano y colmado de dias y devoraba a los demas peces del mar y luego los devolvia vivos e intactos, llenos de todos los bienes del mundo. Recorria el mar en un instante con su fortaleza, y me saco a m i como una flecha que sale de la mano de un hombre fuerte y valeroso, y me escondio en ese lugar que les conte y el volvio a su lugar ocultandose en el mar". Reflexiono Rabi Eleazar en sus palabras y le dijo: " T u eres el hijo de la Santa Luminaria, t u eres el hijo del anciano Rabi Hamnuna, t u eres el hijo de la luz de la tora, y t u nos sigues", lloraron juntos y lo besaron y siguieron caminando [juntos]. Le dijeron: "Si te resulta grato

[16]

Historias del Zohar

2

informanos cual es t u nombre". E l hablo palabras de la Tora y cuando culmino, cayeron Rabi Eleazar y Rabi A b a delante suyo, y entre tanto no 10 vieron, se levantaron, m i r a r o n hacia todos lados y no lo vieron. Se sentaron y lloraron y no pudieron hablarse. A l cabo de un rato, dijo Rabi Aba: "Seguro esto es lo que estudiamos que en el camino que los justos caminan y palabras de la Tora entre ellos, los justos de ese mundo vienen a ellos, seguro que esta persona era el anciano Rab Hamnuna, que vino de ese mundo para revelarnos estos asuntos, y antes que lo reconozcamos se fue y se oculto de nosostros". Se levantaron y quisieron transportar los burros, pero estos no se movian, quisieron transportarlos pero no caminaban. Temieron, abandonaron a los burros, y hasta hoy denominaban ese lugar como el lugar de los burros. Comenzo Rabi Eleazar y dijo: "Cuan grande es t u bondad que ocultaste para tus temerosos", etc. (Salmos 31). Cuan grande es la bondad suprema y apreciada ue el Santo Bendito Sea va a hacer a los hombres, a aquellos beneficiaris supremos, temerosos de Dios, que se ocupan de la Tora, cuando entran a ese mundo. N o esta escrito t u bondad, sino tu gran bondad, y cual es: "el recuerdo de t u gran

Historias del Zohar

2

[17]

bien expresaran", este es el placer de los vivos que se desprende del mundo futuro, de la vida de los mundos, que es " e l recuerdo de tu bien", y esto es el "gran bien para la casa de Israel", etc. (Isaias 63), "actuaste con aquellos que se refugian en t i " . Se refiere al Gan Eden inferior, en el cual todos los justos se encuentran, con un espiritu que se envuelve con una venerada vestimenta, similar a la que poseen los hombres de este mundo, y se encuentran, y vuelan por el aire subiendo a la Ieshiva celestial, en el Gan Eden superior, volando y sumergiendose en rios de rocio, de balsamo puro, y descienden y se sumergen en el Gan Eden inferior, a veces se los divisa enfrente de los hombres, para hacerles milagros, como si fueran angeles superiores, como vimos ahora la luz de la luminaria superior, y no fuimos meritorios de observar y conocer mas secretos de la sabiduria. Comenzo Rabi A b a diciendo: " D i j o Manoaj a su mujer, moriremos ya que vimos a D i o s " , (Jueces 13), a peasr que Manoaj desconocia su proceder, supuso por cuanto esta escrito: " N o lo va a ver el hombre y v i v i r a " (Exodo 33), seguro que nosotros lo vimos y por lo tanto moriremos - y nosotros tuvimos el merito de ver esa luz, que nos acompana, vamos a man-

[18]

Historias del Zohar

2

tenernos en el mundo, ya que Dios lo envio a nosotros, para informarnos los secretos que nos fueron revelados, felices somos. Caminaron, llegaron a un monte, y el sol se acercaba al crepusculo, comenzaron las ramas de los arboles a golpearse a si mismas, y dijeron cantico, cuando caminaron escucharon una voz fuerte que decia: "almas de los justos", que se dispersan entre los vivos de este mundo, aquellas luminarias, hijos de la Ieshiva, reunanse en vuestros lugares para regocijarse con nuestros senores de la Tora. Ellos temieron, se mantuvieron en sus lugares, se detuvieron y se sentaron. Mientras tanto surgio nuevamente una voz que decia: "Piedras fuertes, martillos elevados, he aqui el senor de los colores, bordado con figuras, se para sobre una columna, entren y reunanse", en ese momento se escucho una potente y poderosa voz de las ramas de los arboles, y decian: " L a voz de Dios rompe a los cedros" (Salmos 29), se inclinaron sobre sus cabezas Rabi Eleazar y Rabi A b a y un gran temor descendio sobre ellos, se levantaronm espantados y se fueron sin escuchar nada, salieron del monte y se alejaron. Cuando llegaron donde Rabi Iosi Ben Lakunia, vieron a Rabi Shimon, el hijo de

Historias del Zohar

2

[19]

(Ben) Iojai, alii, se alegraron, y se alegro Rabi Shimon. Les dijo: "Seguramente pasaron por un camino de milagros y maravillas, ya que yo me adormeci ahora y los v i a ustedes y a Benaiahu Ben Iohaida, que les enviaba a vosotros dos coronas, por intermedio de un anciano para coronarlos a ustedes, seguro en este camino estaba E l Santo Bendito Sea, y ademas veo vuestras caras cambiadas". D i j o Rabi Iosi: "Es cierto lo que dijisteis que un sabio es preferible a un profeta", vino Rabi Eleazar y puso su cabeza entre las r o d i l las de su padre y conto la historia. Temio Rabi Shimon y lloro. D i j o : " T e m i al escuchar tus a c t o s " ‫ ( ־‬J a b a b u k 3)‫ ־‬Este versiculo lo pronuncio Jababuk cuando vio su muerte y su resurrection a traves de Elisha, etc. L L o r o Rabi Shimon y dijo: " Y o tambien temo de lo que escuche, yo temo del Santo Bendito Sea", elevo sus manos sobre su cabeza y exclamo: "Ustedes tuvieron el merito de ver al anciano Rav Hamnuna, la luminaria de la Tora, cara a cara, y yo no tuve el merito de verlo", inclino su cabeza y lo vio arrancando montanas, iluminando candelas, en el santuario del Rey Mashiaj. Le dijo Rabi en ese mundo seran vecinos los grandes maestros

[20]

Historias del Zohar

2

delante del Santo Bendito Sea. Desde ese dia llamo a Rabi Eleazar su hijo y Rabi A b a , Peniel (la faz de Dios), como esta escrito: " v i a Dios, cara a cara" ‫( ־‬Genesis 32).

‫מעשיות‬

‫]‪[21‬‬

‫הזהר‬

‫ב‬

‫ב‬ ‫ר ב י א ל ע ז ר הרה‬ ‫שמעו־ן‬

‫אזיל‬

‫ל מ ח מ י לדבי יוסי ברבי‬

‫בן ל ק ו נ י א ח מ ו י ורבי א ב א ב ה ד י ה ‪,‬‬

‫והוה‬

‫ט ע י ן ח ד גברא אבתרייהו‪ .‬א מ ר רבי א ב א‬

‫נפתח‬

‫פתחין דאורייתא ךהא שעתא ועיךנא הוא‬ ‫באךלין‪ .‬פ ת ח ר ב י א ל ע ז ר ו א מ ר ו כ ר ‪.‬‬

‫לאתתקנא‬

‫נחתו רבי א ל ע ז ר ורבי א ב א ונשקוהו‪ ,‬א מ ר ו ו מ ה‬ ‫כ ל ח כ מ ת א ך א א י ת ת ח ו ת י ך ך ו א ת ט ע י ן אבתךין‪,‬‬ ‫א מ ר ו ל י ה מ א ן אנת‪ ,‬א מ ר לון ל א ת ש א ל ד ן מ א ן‬ ‫אנא א ל א אנא ואתון נזיל ונתעסק באורייתא‪ ,‬ו כ ל‬ ‫חד‬ ‫‪T‬‬

‫יימא מלין דחכמתא לאנהרא אודחא‪ ,‬אמרו‬ ‫•‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫׳‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫ל י ה מ א ן י ה ב ל ך ל מ י ז ל ה כ א ולכ?הוי ט ע י ן ב ח מ ר י י‬

‫ב‪.‬‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬היה הולך לראות‪ ,‬את רבי יוסי בן רבי שמעון‬ ‫בן לקוניא חמיו‪ ,‬ורבי אבא עמו‪ ,‬ואיש אחד היה מחמר‬ ‫אחריהם‪ .‬אמר רבי אבא‪ :‬נפתח בפתתי התורה‪ ,‬שהרי השעה‬ ‫והזמן הוא להתקן בדרכנו‪ .‬פתח רבי אלעזר ואמר‪ :‬ובו׳‬ ‫]דברי תורה‪ ,‬ואחר כך התחיל גם זה שטעון התמורים לומר‬ ‫דברי תורה‪ ,‬וכשסיים[‪ ,‬ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו‪,‬‬ ‫אמרו‪ :‬ומה כל החכמה הזאת יש תחת ידך‪ ,‬ואתה טוען‬ ‫אחרנו‪ .‬אמרו לו‪ :‬מי אתה‪ ,‬אמר להם‪ :‬לא תשאלו מי אני‪,‬‬ ‫אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה‪ ,‬וכל אחד יאמר דברי‬ ‫חכמה‪ ,‬להאיר את הדרך‪ ,‬אמרו לו‪ :‬מי נתן לך ללכת כאן‪,‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ב‬

‫]‪[22‬‬

‫א מ ר לון וכר‪ ,‬ך פ ק ו ך א ך מ ל כ א איהו‪ ,‬ע י לייתי‬ ‫ה ה ו א ך ט ע י ן וזמרי‪ ,‬א מ ר י ל י ה ה א ש מ ך ל א א מ ך ת‬ ‫לן‪ ,‬א ת ר בית מ ו ת ב ך מ א י הוא‪ ,‬א מ ר לון א ת ר בית‬ ‫מותבי‬

‫איהו טב ועיילא לגבאי‪ ,‬ואיהו מ^ךל חד‬

‫ךפרח‬

‫ואינון ךדיירין ביה‬

‫באויךא רב ויקיךא‪,‬‬

‫ב ה א י מ ג ך ל א ‪ ,‬קןךשא בךיך ה ו א ‪ ,‬ו ח ד מ ס כ נ א ‪ ,‬ו ד א‬ ‫ה ו א אתר בית מותבי‪ ,‬וגלינא )נ״א‪ :‬ועלינא( מ ת מ ן‬ ‫ואנא‬ ‫ביה‬

‫ט ע י ן חמרי‪ ,‬א ש ג ח ו רבי א ב א ורבי א ל ע ז ר‬ ‫ואטעים‬

‫לון‬

‫כ?לוי‬

‫ודובשא‪ ,‬אמרו ליה עזמא‬ ‫ע?ךא‬

‫ךהוו‬

‫מתיקין‬

‫כמנא‬

‫ךאבוך אי תימא ננשיק‬

‫ךךגלך‪ ,‬א מ ר לון ואמאי‪ ,‬ל א ו אורח ךילי‬

‫להיות טעון בחמורים‪ .‬אמר להם‪ :‬וכו׳ פקודת המלך הוא‪,‬‬ ‫עד שיבוא אותו שטוען חמורים*‪ .‬אמרו לו‪ :‬הרי שמך לא‬ ‫אמרת לבו‪ ,‬מקום מושבך איפה הוא‪ ,‬אמר להם‪ :‬מקום‬ ‫מושבי הוא טוב ומעולה בשבילי והוא מגדל אחד הפורח‬ ‫באויר‪ ,‬גדול ומכובד‪ ,‬ואותם שדרים בו באותו מגדל הם‬ ‫הקדוש ברוך הוא ועני אחד‪ ,‬וזה הוא מקום בית מושבי‪,‬‬ ‫וגליתי משם‪ ,‬ואני מ־חמר‪.‬‬ ‫התבוננו רבי אבא ורבי אלעזר בו‪ ,‬והטעים להם דבריו‬ ‫שהיו מתוקים כמן וכדבש‪ .‬אמרו לו‪ :‬שם אביך אם תאמר‪,‬‬ ‫ננשק עפר רגלך‪ .‬אמר להם‪ :‬ולמה‪ ,‬אין דרכי בכך להתגאות‬

‫*הוא סוד ״עני ורוכב על החמור״)זכרי׳ ט(‪,‬הכוונה על מלך‬ ‫המשיח שיבוא במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫]‪[23‬‬

‫מעשיות‬ ‫לאתגאה‬

‫בכך‬ ‫דיוריה‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫הזהר‬

‫ב‬

‫באורייתא‪,‬‬ ‫רבא‪,‬‬

‫בימא‬

‫אבל‬

‫ואיהו הוה‬

‫‪T‬‬

‫ך י ל י הרה‬

‫אבא‬

‫ח ד נונא דהרה‬ ‫'‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫א ם ח ר י מ א ר ב א מ ם ט ר א ד א ל ם ט ר א ד א ‪ ,‬והרה רב‬ ‫! ‪T T‬‬

‫־‪~T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫‪T:‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫ד ק י ך א ו ע ת י ק יומין‪ ,‬ע ד ך ה ו ה ב ל ע כ ל ש א ר נונין‬ ‫ךימא‪ ,‬ולבתר אפיק לון ח י ץ וקיימין מליין מ כ ל‬ ‫דעלמא‪ ,‬ו ש א ט ימא ברגעא חדא בתקפיה‪,‬‬

‫טבין‬

‫‪. .•:I‬‬

‫ואפיק‬

‫‪T‬‬

‫לי כגיךא‬ ‫אתר‬

‫בההוא‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫ביךא‬

‫ךאמרית‬

‫•‬

‫••‬

‫‪T:‬‬

‫י‬

‫ךגבר תקיף‪ ,‬ו ט מ י ר לי‬ ‫לכו‪,‬‬

‫והוא‬

‫תב‬

‫לאתריה‬

‫ואגניז‬

‫בההוא ימא‪.‬‬

‫אשגח‬

‫ןבי אלעזר במלוי א מ ר ליה אנת הוא בדיה‬ ‫ךבוצינא‬

‫המנונא‬ ‫ואנת‬

‫קדישא‪,‬‬

‫אנת‬

‫הוא‬

‫בדיה‬

‫ךךב‬

‫ס ב א ‪ ,‬אבת ה ו א ב ך י ה ך נ ה י ר י ך א י ר י י ת א ‪.‬‬

‫טעין אבתךן‪ ,‬בכו כ ח ך א ונשקוהו‪ ,‬ואזלו‪.‬‬

‫בתורה‪ ,‬אבל אבי היה מושבו בים הגדול‪ ,‬והוא היה דג אחד‪,‬‬ ‫שהיה מסובב את הים הגדול‪ ,‬מצד זה לצד זה‪ ,‬והיה גדול‬ ‫ומכובד‪ ,‬וזקן ושבע ימים‪ ,‬עד שהיה בולע כל שאר דגי הים‪,‬‬ ‫ואחר כך מוציא אותם חיים וקיימים‪ ,‬מלאים מכל טובות‬ ‫העולם‪ ,‬והיה שט את הים ברגע אחד בחוזקו‪ ,‬והוציא אותי‬ ‫כחץ ביד איש גבור וחזק‪ ,‬והתביאני באותו מקום שאמרתי‬ ‫לכם‪ ,‬והוא שב למקומו ונגנז באותו ים‪.‬‬ ‫התבונן רבי אלעזר בדבריו‪ ,‬אמר לו‪ :‬אתה הוא בנו של‬ ‫המאור הקדוש‪ ,‬אתה הוא בנו של רב המנונא סבא‪ ,‬אתה הוא‬ ‫בנו של אור התורה‪ ,‬ואתה טעון אחרינו‪ ,‬בכו כאחד ונשקוהו‪,‬‬ ‫והלכו ]ביחד[‪ .‬אמרו לו‪ :‬אם נוח לפניך מורינו‪ ,‬להודיע לנו‬

‫ב‬

‫מעשיות‬

‫]‪[24‬‬

‫הזהר‬

‫א מ ר ו ליה אי ניחא קמי מךנא ל א ו ך ע א לן ש מ י ה ‪,‬‬ ‫פ ת ח ו א מ ר ו כ ר נ פ ל ו רבי א ל ע ז ר ו ר ב י א ב א ק מ י ה ‪,‬‬ ‫אךהכי‬

‫ח מ ו ליה‪ .‬ק מ ו ו א ם ת כ ל ו ל כ ל‬

‫והכי לא‬

‫םטרין ו ל א ח מ ו ליה‪ ,‬יתבו ובכו ולא יכילו ל מ ל ל א‬ ‫לךא‪.‬‬

‫ךא‬

‫לבתר‬ ‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫שעתא‬ ‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫דבכל‬ ‫ךאורייתא‬ ‫אתךן‬

‫אמר‬ ‫‪T‬‬

‫רבי אבא‪ ,‬ו ד א י ה א‬ ‫‪T -‬‬

‫‪-‬‬

‫אךחא‬

‫בינייהו‪,‬‬

‫‪T -‬‬

‫ךצךיקייא‬

‫‪T‬‬

‫אזלין‬

‫דתנינן‬ ‫‪:‬‬

‫•ד • •‬

‫•ד ‪J‬‬

‫ומילי‬

‫ךאינון זכאין ךההוא ע ל מ א‬

‫ל ג ב י ה ו ן ‪ ,‬ו ד א י ך א ה ו א רב ה מ נ ו נ א ס ב א‬

‫ך א ת א לגבן מ ה ה ו א ע ל מ א ל ג ל א ה לן מ ל י ן אלין‪,‬‬ ‫ו ע ד ל א נ ש ת מ ו ך ע ביה א ז ל ליה ו א ת כ ס י מנן‪ ,‬ק מ ו‬

‫שמו‪ ,‬פתח ואמר וכר ]דברי תורה‪ ,‬וכשסיים[‪ ,‬נפלו רבי‬ ‫אלעזר ורבי אבא לפניו‪ ,‬ובין כך ובין כך‪ ,‬לא ראוהו‪ ,‬קמו‬ ‫והסתכלו לכל הצדדים‪ ,‬ולא ראו אותו‪ .‬ישבו ובכו‪ ,‬ולא יכלו‬ ‫לדבר זה לזה‪.‬‬ ‫לאחר שעה‪ ,‬אמר רבי אבא‪ :‬ודאי זה ששנינו‪ ,‬שבכל דרך‬ ‫שהצדיקים הולכים‪ ,‬ודברי תורה ביניהם אז אותם הצדיקים‬ ‫של עולם ההוא באים אצלם‪ ,‬ודאי זה הוא רב המנונא סבא*‪,‬‬ ‫שבא אלינו מעולם ההוא לגלות לנו דברים אלו‪ ,‬ועד שלא‬ ‫נכיר אותו‪ ,‬הלך לו‪ ,‬והתכסה מאתנו‪ .‬קמו‪ ,‬והיו רוצים לטעון‬

‫*עתה הבינו שהוא רבי המנונא עצמו‪ ,‬ולא בני‪ ,‬כמו שחשבו‬ ‫מקודם‪.‬‬

‫]‪[25‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫כ‬

‫ו ה ו ו ב ע ו ל מ ט ע ן ל ח מ ך י ו ל א א ז ל ו ‪ ,‬בער ל מ ט ע ן‬ ‫ו ל א א ז ל ו ‪ .‬דךןלר ו א נ ח ו ל ו ן ל ח מ ל י ‪ ,‬ו ע ד י ו מ א ה ו ו‬ ‫לההוא אתר דוף ךחמרי‪.‬‬

‫קראן‬ ‫פתח‬

‫אלעזר‪ ,‬ואמר‬

‫לבי‬

‫מה‬

‫רב‬

‫אשר‬

‫טובך‬

‫צפנת ליראיך וגומר‪ .‬כ מ ה הוא ט ב א ע ל א ה‬ ‫‪T‬‬

‫ויקיךא‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫״‬

‫‪V‬‬

‫‪-‬‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫ך ז מ י ן ק ך ש א בליך ה ו א ל מ ע ב ד גבי בני‬

‫נשא‪ ,‬לאינון זכאין עלאין ך ח ל י ח ט א ה ך מ ש ת ך ל י‬ ‫באורייתא‬ ‫כתיב‬ ‫יביעו‪,‬‬

‫כד עאלין‬

‫לההוא‬

‫עלמא‪,‬‬

‫טובך לא‬

‫א ל א ל ב טובך‪ .‬ו מ א ן איהו‪ ,‬זכר לב ט ו ב ך‬ ‫וןא‬

‫א י ה ו ענ־וגא‬

‫ךחיין ךנןךין‬

‫מעלמא‬

‫ךאתי לגבי חי עלמין‪ ,‬ךאיהו זכר לב טובך‪ ,‬ודאי‬ ‫איהו ולב טוב לבית ישראל וגר‪ .‬פ ע ל ת לחוסים‬ ‫בך נ ג ד בני א ד ם ‪ ,‬ך א גן ע ד ן ך ל ת ת א ‪ ,‬ך כ ל צ ד י ק י י א‬ ‫את החמורים‪ ,‬ולא הלכו‪ ,‬רצו לטעון‪ ,‬ולא הלכו‪ ,‬פחדו‪,‬‬ ‫ועזבו את החמורים‪ ,‬ועד היום היו קוראים את המקום ההוא‪,‬‬ ‫מקום החמורים‪,‬‬ ‫פתח רבי אלעזר ואמר‪ :‬״מה רב טובך אשר צפנת‬ ‫ליראיך״ וגו׳)תהלים לא(‪ ,‬כמה הוא הטובה העליונה ויקרה‪,‬‬ ‫שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבני האדם‪ ,‬לאותם זכאים‬ ‫העליונים‪ ,‬יראי חטא שעוסקים בתורה‪ ,‬כשנכנסים לעולם‬ ‫ההוא‪ .‬טובך לא כתוב‪ ,‬אלא ״רב טובך״‪ ,‬ומה הוא‪ :‬״זכר רב‬ ‫טובך יביעו״‪ ,‬וזהו עונג של חיים‪ ,‬שנמשכים מעולם הבא‪,‬‬ ‫אצל חי העולמיס‪,‬שהוא ״זכר רב טובך״‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬״ורב טוב‬ ‫לבית ישראל״ וגר )ישעיהו סג( וכר‪ ,‬״פעלת לחוסים בך״‬

‫מעשיות‬ ‫תמן‬

‫הזהר‬

‫קיימי ברוחא ך א ת ל ב ש בלבוש יקר כגונא‬

‫ודיוקנא‬ ‫‪• :‬‬

‫ב‬

‫]‪[26‬‬

‫‪I:‬‬

‫‪T‬‬

‫דהאי‬ ‫‪:‬‬

‫בההוא‬

‫־‬

‫עלמא‬ ‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫ו ד א א י ה ו נ ג ד בני א ד ם ‪,‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪T:‬‬

‫‪V V‬‬

‫‪:‬‬

‫״‬

‫‪T T‬‬

‫ךיוקנא לבני א ד ם ךהאי ע ל מ א ‪ ,‬וקיימי‬

‫תמן ופךחי באויךא וםלקי לגו מתיבתא ךךקיעא‪,‬‬ ‫גן ע ד ן ד ל ע י ל א ו פ ר ח י ו א ס ת ח י י ן ב ט ל י‬

‫בההוא‬

‫אפךםמונא‬

‫נהרי‬ ‫ולזמנין‬

‫כמלאכין‬ ‫ךבוצינא‬

‫ך?יא‬

‫ונחתי‬

‫א ת ח ז ו ן נ ג ד בני א ד ם‬ ‫עלאין‪,‬‬ ‫עלאה‪,‬‬

‫כגוונא‬ ‫ולא‬

‫ושךאן‬

‫ל מ ע ב ד לון נםין‬

‫ךחזינא‬

‫זכינא‬

‫לתתא‪.‬‬

‫השתא‬

‫נהירו‬

‫לאכזתכלא ולמנךע‬

‫רזין‬

‫ד ח כ מ ת א יתיר‪.‬‬

‫פתח‬

‫דבי א ב א ו א מ ר ‪ ,‬ו י א מ ר מ נ ו ח א ל א ש ת ו מ ו ת‬ ‫נ מ ו ת כי אליהים ראינו‪ ,‬א ף ע ל ג ב ך מ נ ו ח ל א‬

‫נגד בני אדם‪ ,‬זהו גן עדן התחתון‪ ,‬שכל הצדיקים שם‬ ‫נמצאים‪ ,‬ברוח שמתלבש‪ ,‬בלבוש נכבד‪ ,‬כדוגמא וצורה‬ ‫שהיו בעולם הזה‪ ,‬וזהו נגד בני אדם‪ ,‬באותו צורה של בני‬ ‫אדם של העולם הזה‪ ,‬ונמצאים שם‪ ,‬ועפים באויר‪ ,‬ועולים‬ ‫לתוך ישיבת הרקיע‪ ,‬באותו גן עדן של מעלה‪ ,‬ועפים‬ ‫וטובלים בנהרי טל‪ ,‬של אפרסמון טהור‪ ,‬ויורדים ושורים‬ ‫למטה ]בגן עדן התחתון[‪ ,‬ולפעמים נראים נגד בני אדם‪,‬‬ ‫לעשות להם נסים‪ ,‬כמו מלאכים עליונים‪ ,‬כמו שראינו עתה‬ ‫האור של נר העליון‪ ,‬ולא זכינו להסתכל ולדעת סודות של‬ ‫החכמה יותר‪.‬‬ ‫פתח רבי אבא ואמר‪ :‬״ויאמר מנוח אל אשתו‪ ,‬מות נמות‬ ‫כי אלקים ראינו״ )שופטים יג(‪ ,‬אף על פי שמנוח לא היה‬

‫מעשיות‬

‫]‪[27‬‬

‫הזהר‬

‫ב‬

‫הרה ‪ VT‬מאי עבךתיה‪ ,‬אמר הואיל ו?תיב כי לא‬ ‫יךאני האדם וחי‪ ,‬ואנן ודאי חזינן ובגין כך מות‬ ‫נמות‪ ,‬ואנן חמינן וזכינן לנהוךא ךא ךהוה אזיל‬ ‫בהךן ונתקךם בעלמא‪ ,‬ךהא לןךשא ?ריך הוא‬ ‫שדריה לגבאן לאיךעא לן ךןין ךחכמתא ךגלי‪,‬‬ ‫זכאה חולקנא‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪T‬‬

‫‪•• T‬‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪IT‬‬

‫‪T‬‬

‫אזלו מטו לחד טורא והוה נטי שמשא‪ ,‬שרו‬ ‫ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא‬ ‫ואמרי שירתא‪ .‬עד דהוו אזלי שמעו חד הלא‬ ‫תקיפא ךהוה אמר‪ ,‬בני אלהין קךישין אינון‬ ‫ךאתבךרו ביני ח^א ךהאי עלמא‪ ,‬אינון בוצינין‬ ‫בני מתיבתא אסכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא‬ ‫‪T:‬‬

‫‪T :‬‬

‫‪-‬‬

‫‪ :‬־ " ‪• • :‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪TT:‬‬

‫‪:‬‬

‫—נ‬

‫‪-‬‬

‫••‬

‫־‬

‫‪IT‬‬

‫‪-‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫־‪T:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪IT‬‬

‫‪T‬‬

‫יודע מה מעשיו‪ ,‬אמר היות וכתוב‪ :‬״כי לא יראני האדם וחי״‬ ‫)שמות לג(‪ ,‬ודאי אנחנו ראינו‪ ,‬ומשום כך ״מות נמות״‬ ‫ואנחנו ראינו וזכינו לאור זה‪ ,‬שהיה הולך עמנו‪ ,‬ונתקיים‬ ‫בעולם‪ ,‬שהרי הקדוש ברוך הוא שלחו אצלנו‪ ,‬להודיע לנו‬ ‫סודות של החכמה שגילה‪ ,‬אשרי חלקנו‪,‬‬ ‫הלכו‪ ,‬הגיעו להר אחד‪ ,‬והיתה השמש נוטה לשקוע‪,‬‬ ‫התחילו ענפי האילנות של ההר להקיש זה בזה‪ ,‬ואמרו‬ ‫שירה‪ ,‬בעוד שהיו הולכים שמעו קול אחד חזק‪ ,‬שהיה‬ ‫אומר‪ :‬בני אלקים קדושים ]דהיינו נשמות הצדיקים[‪ ,‬אותם‬ ‫שהתפזרו‪ ,‬בין החיים של העולם הזה‪ ,‬אותם המאורות‪ ,‬בני‬ ‫הישיבה‪ ,‬התאספו למקומכם להשתעשע עם אדוניכם בתורה‪,‬‬ ‫הם פחדו‪ ,‬ועמדו במקומם‪ ,‬וישבו‪,‬‬

‫מעשיות‬ ‫במאךיכוץ‬ ‫?דוכתייהו‬

‫באורייתא‪,‬‬

‫ב‬

‫]‪[28‬‬

‫הזהר‬ ‫אלין‬

‫דךוילו‬

‫וקאימו‬

‫ויתבו‪.‬‬

‫א ך ה כ י נפק ק ל א כ מ ל ק ך מ י ן ואמר‪ ,‬טנךין תקיפין‬ ‫פ ט י ש י ן ך מ א י ן הא מארי ךגוונין מ ך ק מ א‬ ‫בציורין ק א י ם ע ל א צ ט ו ו נ א ע ו ל ו ואתכנשו‪ .‬בההיא‬ ‫שעתא‬

‫ש מ ע ו ק ל ע?פי ך א י ל נ י ן רב ו ת ק י ף והוו‬

‫א מ ר י ק ו ל יי ש ו ב ר א ר ז י ם ‪ .‬נ פ ל ו ע ל א נ פ י י ה ו ר ב י‬ ‫א ל ע ז ר ורבי אבא‪ ,‬ו ד ח י ל ו םגיא נפל עלייהו‪ .‬ק מ ו‬ ‫—‪:‬־ד‬

‫בבהילו‬

‫‪T‬־־־‬

‫‪IT‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫ואזלו ולא ש מ ע ו מידי‪ ,‬נפקו מן טיךא‬

‫ואזלו‪.‬‬ ‫כד‬

‫מ ט ו ל ב י ד ב י י ו ס י ב ד ב י ש מ ע ו ן בן ל ק ו נ י א ‪,‬‬ ‫חמו‬

‫ל ד ב י ש מ ע ו ן בן י ו ח א י ת מ ן ח ד ו ‪ .‬ח ך א‬

‫בתוך כך יצא קול כמקודם‪ ,‬ואמר‪ :‬סלעים חזקים‪,‬‬ ‫פטישים גבוהים‪ ,‬הרי אדון‪ ,‬של צבעים‪ ,‬מרוקם בציורים‪,‬‬ ‫עומד על העמוד*‪ ,‬הכנסו והתאספו‪ ,‬באותה שעה‪ ,‬שמעו‬ ‫קול גדול וחזק של ענפי האילנות‪ ,‬והיו אומרים‪ :‬״קול ה׳‬ ‫שובר ארזים״ )תהילים כט(‪ ,‬נפלו על פניהם‪ ,‬רבי אלעזר‬ ‫ורבי אבא‪ ,‬ויראה גדולה נפלה עליהם‪ ,‬קמו בבהלה והלכו‪,‬‬ ‫ולא שמעו דבר‪ ,‬יצאו מן ההר והלכו‪.‬‬ ‫כשהגיעו אצל רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא‪ ,‬ראו את‬ ‫רבי שמעון בן יוחאי שם‪ ,‬שמחו‪ ,‬ושמח רבי שמעון‪ .‬אמר‬

‫*הוא כסא גבוה לישב עליו השלטון‪) .‬דרך אמת(‪.‬‬

‫]‪[29‬‬

‫מעשיות‬

‫רבי‬

‫הזהר‬

‫ב‬

‫ש מ ע ו ן ‪ .‬א מ ר לון וךאי א ך ח א ךנםין ואודן‬

‫עלאין‬ ‫לכו‬

‫קא עבךתון ךאנא דמיכנא ה ש ת א וחמינא‬ ‫ו ל מ י ה ו בן יוזויךע‪ ,‬ך ק א‬

‫עטרין‬

‫ע ל יךא‬

‫?אךחא‬ ‫אנפייכו‬

‫ךחד‬

‫סבא‬

‫משדר לכו תרץ‬

‫ל א ע ט ך א לכו‪ ,‬ודאי‬

‫ד א ק ך ש א בריף ה ו א הוה‪ ,‬ותו ך ח מ י נ א‬ ‫משדין‪,‬‬

‫אמךתון‬

‫א מ ר רבי יוסי י א ו ת‬

‫ף ח כ ם עךיף מנביא‪ .‬א ת א רבי א ל ע ז ר ו ש ו י רישיה‬ ‫ב ר כ ו י ד א ב ו י ושיח ע ו ב ד א ‪.‬‬

‫בין‬

‫ך ח י ל ר ב י ש מ ע ו ן ו ב כ ה ‪ ,‬א מ ר ‪ ,‬י; ש מ ע ת י ש מ ע ף‬ ‫יראתי‪,‬‬ ‫דחמא‬ ‫!‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫קרא‬

‫האי‬

‫חבקוק‬

‫בשעתא‬

‫אמרו‬

‫מיתתיה ואתקיים על ידא דאלישע וכר‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪Tl-‬‬

‫־‬

‫‪T:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪V‬‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫בכה רבי ש מ ע ו ן ואמר‪ ,‬א ו ף א נ א מ מ ה ך ש מ ע נ א‬ ‫להם‪ :‬ודאי דרך של נסים‪ ,‬ואותות עליונות עברתם‪ ,‬שאני‬ ‫נרדמתי עתה‪ ,‬וראיתי אתכם‪ ,‬ואת בניהו בן יהוידע‪ ,‬שהיה‬ ‫שולח לכם שני עטרות‪ ,‬על ידי זקן אחד‪ ,‬לעטר אתכם‪ .‬ודאי‬ ‫בדרך זה הקדוש ברוך הוא היה‪.‬ועוד‪ ,‬שאני רואה פניכם‬ ‫משונים‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬נכון מה שאמרתם שחכם עדיף‬ ‫מנביא‪ ,‬בא רבי אלעזר ושם ראשו בין ברכי אביו‪ ,‬וספר ]את[‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫פחד רבי שמעון ובכה‪ ,‬אמר‪ :‬״ה׳ שמעתי שמעך יראתי״‬ ‫)חבקוק ג(‪ ,‬מקרא זה חבקוק אמרו‪ ,‬בשעה שראה מותו‪ ,‬ואת‬ ‫התחייה שלו‪ .‬על ידי אלישע וכוי‪.‬‬ ‫בכה רבי שמעון ואמר‪ :‬גם אני ממה שאני שמעתי‪ ,‬אני‬ ‫ירא מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬נשא ידיו על ראשו ואמר‪ :‬ומה רב‬

‫מעשיות‬ ‫ךחילנא‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫ב‬

‫]‪[30‬‬

‫הזהר‬

‫ל ק ך ש א בדיך הוא‪ ,‬זקיף ידוי ע ל ךישיה‬ ‫ומה‬

‫‪-‬‬

‫רב‬

‫־י‬

‫המנונא‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫סבא‬

‫‪T‬‬

‫דאורייתא‬

‫נהירו‬

‫־‬

‫‪T T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫זכיתון אתון ל מ ח מ י א פ י ן ב א פ י ן ו ל א זכינא ביה‪,‬‬ ‫נפל‬

‫על‬

‫שרגין‬ ‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫אנפוי‬

‫וחמא‬

‫בהיכלא‬ ‫‪T‬‬

‫•‬

‫בההוא‬

‫‪:‬‬

‫עלמא‬

‫קךשא‬

‫דמלכא‬ ‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫מעקר טוךין מנהיר‬

‫ליה‬

‫משיחא‪,‬‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫א מ ר ליה רבי‬ ‫‪•:‬־‬

‫‪••:T‬‬

‫‪I-‬‬

‫•‬

‫•‬

‫תהון שבבין מארי אולפנין קמי‬

‫בדיך הוא‪ ,‬מ ה ה ו א יומא הוה קארי ל ן ב י‬

‫א ל ע ז ר בריה ולרבי א ב א פ נ י א ״ ל כ מ א ד א ת א מ ר‬ ‫‪T‬‬

‫כ‬

‫י‬

‫‪:‬‬

‫—‬

‫‪T:‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫ר א י ת י א ל י ה י ם ‪ D^D‬א ל ‪D^D‬‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫״‬

‫]הקדמת הזהר ד״ה ז׳ ע״ב[‪.‬‬

‫המנונא סבא‪ ,‬אור התורה‪ ,‬זכיתם אתם לראותו‪ ,‬פנים בפנים‪,‬‬ ‫ואני לא זכיתי בו‪ ,‬נפל על פניו‪ ,‬וראה אותו עוקר הרים‪,‬‬ ‫מאיר נרות‪ ,‬בהיכל מלך המשיח‪ .‬אמר לו‪ :‬רבי בעולם ההוא‪,‬‬ ‫תהיו שכנים לבעלי הוראה‪ ,‬לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מאותו‬ ‫יום היה קורא לרבי אלעזר בנו‪ ,‬ולרבי אבא‪ ,‬פניא״ל‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב‪ :‬״כי ראיתי אלהים פנים אל פנים״ )בראשית לב(‪.‬‬

Historias del Zohar

3

[31]

3. Rabi Shimon estaba sentado estudiando T o r a en la noche de la novia (la noche de la fiesta de Shavuot), como estudiamos: Todos los amigos del santuario de la novia, deben estar con la novia durante la noche anterior al dia que se casa con su esposo, y se alegran con ella en los preparativos, y estos preparativos consisten en estudio de la T o r a (Pentateuco) a los profetas de los Hagiografos, y de las interpretaciones homileticas y de los secretos de la T o r a , debido a que estos son los arreglos de la T o r a y de sus joyas, y ella y sus servidoras, entran y se paran sobre sus cabezas y se repara con ellos, y se alegra con ellos durante toda la noche y al dia siguiente entra a la Jupa acornpanada con ellos, y a ellos se los llama hijos de la Jupa (polio nupcial), y cuando entra a la Jupa, el Santo Bendito Sea pregunta acerca de ellos, y los bendice y los corona con de novia; feliz es su destino. Rabi Shimon y todos los camaradas estaban regocijandose con la T o r a y cada uno de ellos revelaba palabras de la T o r a , y estaba alegre Rabi Shimon: " H i j o s mios, feliz es vuestro destino, ya que manana no entrara la novia a la Jupa, sino con vosotros, ya que todos los

[32]

Historias del Zohar

3

que ayudan en los preparativos, y se alegran con ella seran impresos y escritos en el libro de las memorias, y E l Santo Bendito Sea los bendice con setenta bendiciones y coronas del mundo superior'\ Comenzo Rabi Shimon y dijo: " L o s cielos cuentan la gloria de D i o s " , etc. (Salmos 19), [e interpreto homileticamente el versiculo]. Cuando todavia estaban sentados, entraron Rabi Eleazar, su hijo, y Rabi A b a . Les dijo: "Seguramente la faz de la Presencia Divina viene, por lo tanto, os denomino Peniel, ya que visteis la faz de la Shejina cara a cara. Vuelvan honorables, retornen y continuaremos con los preparativos de la novia esta noche, ya que todo aquel que participa en ella esta protegido durante todo el ano arriba y abajo, y terminara el ano en paz" y sobre ellos esta escrito: "Se detiene el angel de Dios airededor de sus temerosos y los salva", prueben y vean que bueno es Dios (Salmos 34), etc. Les dijo Rabi Shimon a sus companeros: "Participantes de este casamiento, cada cual de vosotros, adorneis a la novia con algun adorno". Le dijo a Rabi Eleazar su hijo: "Eleazar dale algun regalo a la novia, ya que manana veras cuando entres al palio nupcial,

Historias del Zohar

3

[33]

las mismas canciones y alabanzas que le dieron los miembros del Santuario, para pararse delante suyo".

‫ג‬

‫מעשיות‬

‫]‪[34‬‬

‫הזהר‬

‫ג‬ ‫רבי שמעון‬ ‫ךכלה‬ ‫היכלא‬

‫עמה‬

‫‪V:‬״‬

‫־‬

‫בתקונהא‬ ‫מתורה‬

‫דקךאי‬

‫אצטריכו‬

‫למהוי ליומא‬

‫למהוי‬ ‫‪:‬‬

‫יתיב‬

‫באורייתא‬

‫ו כ ר ‪ .‬ך ת נ י נ ן כ ל איבון ח ב ר י י א ד ב נ י‬

‫ךכלה‪,‬‬

‫אזךמנת‬ ‫‪V‬‬

‫הוה‬

‫ולעי‬

‫בליליא‬

‫‪T‬‬

‫כל‬ ‫‪T‬‬

‫ךאיהי‬ ‫לנבאים‬

‫בההוא‬

‫ליל;א‬

‫א ח ך א גו ח ו פ ה‬

‫ההוא‬ ‫־‬

‫ליליא‪,‬‬ ‫••‬

‫אתתקנת‪,‬‬ ‫ומנבאים‬

‫‪:‬‬

‫ךכלה‬ ‫בבעלה‪,‬‬

‫ולמחדי‬ ‫‪• • : V :‬‬

‫‪T‬‬

‫עמה‬ ‫•‬

‫‪T‬‬

‫למלעי‬

‫באורייתא‬

‫לכתובים‬

‫ובךךשות‬

‫וברזי ך ח כ מ ת א ‪ ,‬בגין ך א ל י ן אינון תקונין‬

‫דילה ותכשיטהא‪ ,‬ואיהי ועולמתהא ע א ל ת וקיימת‬

‫ג‪.‬‬ ‫רבי שמעון‪ ,‬היה יושב ועוסק בתורה בלילה דכלה וכוי‪,‬‬ ‫]בליל התקדש חג השבועות[‪ ,‬ששנינו‪ :‬כל החברים של בני‬ ‫היכל הכלה‪ ,‬צריכים באותה לילה שהכלה מזומנת להיות‬ ‫למחר תוך החופה עם בעלה*‪ ,‬להיות עמה כל אותה הלילה‪,‬‬ ‫ולשמוח עמה בתקוניה‪ ,‬שהיא נתקנת בהם לעסוק בתורה‪,‬‬ ‫מתורה לנביאים‪ ,‬ומנביאים לכתובים‪ ,‬ובדרשות המקרא‪,‬‬ ‫ובסודות התורה‪ ,‬משום שאלו הם תקונים שלה ותכשיטיה‪,‬‬ ‫והיא ונערותיה‪ ,‬נכנסת ועומדת על ראשיהם‪ ,‬ונתקנת בהם‪,‬‬

‫*כדוגמת קבלת התורה‪ ,‬שהשכינה יצאה לקראתם‪ ,‬כתתן‬ ‫היוצא לקראת כלה‪ .‬עיין רש״י שמות י״ט י״ז‪.‬‬

‫]‪[35‬‬ ‫על‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ג‬

‫ר י ש י ה ו ן ואו‪1‬תקןנת ב ה ו ו ח ד ת ב ה ו כ ל ה ה ו א‬ ‫וליומא‬

‫ליליא‪,‬‬

‫‪T‬‬

‫‪I-:‬‬

‫אחרא‬

‫לא‬

‫עאלת לחופה‬ ‫—‬

‫‪T‬‬

‫אלא‬ ‫‪TV T‬־־‬

‫בהךייהו‪,‬‬

‫ו א ל י ן אקןרון ב נ י ח ו פ ת א ‪ ,‬ו כ י ו ן ך ע א ל ת‬

‫לחופתא‪,‬‬

‫ק ך ש א בךיך הוא ש א י ל עלייהו ו מ ב ר ך‬

‫לון‬

‫ו מ ע ט ר לון ב ע ט ך ה א ך כ ל ה זכאה חולקהוץ‪.‬‬

‫ו ה ר ה רבי‬

‫שמעון‬

‫ךאורייתא‬ ‫וחד‬

‫מנייהו‪,‬‬ ‫אמר‬

‫חבךייא‪,‬‬

‫וכלהו‬

‫חברייא‪ ,‬מ ת נ י ן‬

‫בתה‬

‫ומחךשן מלין דאורייתא כל חד‬

‫והוה‬

‫ח ד י רבי שמעו־ן‬ ‫רבי‬

‫לון‬

‫שק‪7‬עון‪,‬‬

‫וכל‬ ‫בני‪,‬‬

‫שאר‬ ‫זכאה‬

‫חרלקכוין‪ ,‬ב ג י ן ך ל מ ח ר ל א ת ע ו ל כ ל ה ל ח ו פ ה א ל א‬ ‫בהךייכו‪.‬‬ ‫ליליא‬ ‫בספרא‬

‫?גין‬

‫וחךאן‬

‫ךכלהו‬ ‫בה‪,‬‬

‫דסתלןנין‬

‫כלהו יהון‬

‫תקונהא‬ ‫ךשימין‬

‫?האי‬ ‫ולתיבין‬

‫ךךכךנ!א‪ ,‬ו ק ך ש א בךיך הוא מברך לון‬

‫ושמתה בהם כל אותו הלילה‪ ,‬ולמחרת אינה נכנסת לחופה‪,‬‬ ‫אלא עמהם‪ ,‬ואלו נקראים בני חופתה‪ ,‬וכיון שנכנסת לחופה‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שואל עליהם‪ ,‬ומברך אותם‪ ,‬ומעטר אותם‬ ‫בעטרות של הכלה‪ ,‬אשרי חלקם‪.‬‬ ‫והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברנה של התורה‪,‬‬ ‫ומחדשים דברי תורה‪ ,‬כל אחד ואחד מהם‪ ,‬והיה שמח רבי‬ ‫שמעון‪ ,‬וכל שאר החברים‪ .‬אמר להם רבי שמעון‪ :‬בני‪ ,‬אשרי‬ ‫חלקכם‪ ,‬כי למחר לא תכנם הכלה לחופה‪ ,‬אלא עמכם‪ ,‬כי כל‬ ‫אלו‪ ,‬שמתקנים תקוניה בזאת הלילה‪ ,‬ושמחים בה‪ ,‬כולם יהיו‬ ‫רשומים וכתובים בספר הזכרונות‪ ,‬והקדוש ברוך הוא‪ ,‬מברך‬ ‫אותם בשבעים ברכות ועטרות‪ ,‬של העולם העליון‪.‬‬

‫ג‬

‫מעשיות‬

‫]‪[36‬‬

‫הזהר‬

‫כשבעין‬

‫בךכאן רעטךין ך ע ל מ א ע ל א ה ‪ .‬פ ת ח רבי‬

‫שמעון‬

‫ו א מ ר ה ש מ י ם מ ס פ ד י ם כבוד אל וגו׳ ע ד‬

‫ךהוו יתבי ע א ל ו דבי א ל ע ז ר בךיה ודבי אבא‪ ,‬א מ ר‬ ‫לון‬

‫ודאי אנפי ש כ י נ ת א אתיין ועל ך א פני׳׳אל‬ ‫לכו‪,‬‬

‫קךינא‬

‫ךהא‬

‫המיתון‬

‫אנפי‬

‫שכינתא‬

‫אפין‬

‫באפין וכר‪ .‬תיבו יקירין תיבו ו נ ח ד ש תקון ך כ ל ה‬ ‫ליליא‪,‬‬

‫בהאי‬

‫ךכל‬

‫מאן‬

‫ךאשתתף‬

‫בהךה‬

‫בהאי‬

‫ליל^א‪ ,‬י ה א נ ט י ר ע י ל א ו ת ת א כ ל ה ה י א ש ת א ו י פ י ק‬ ‫שתא‬

‫ב ש ל ם ‪ ,‬ע ל י י ה ו כ ת י ב ח ו נ ה מ ל א ך ין ס ב י ב‬

‫ליריאיו‬

‫ויחלצם‪.‬‬

‫ט ע מ ו ו ך א ו כ י ט ו ב יי‪.‬‬

‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬״השמים מספרים כבוד אל״ וגו׳‬ ‫)תהילים יט(‪ ,‬וכוי‪] ,‬ודרש דברי תורה על פסוק זה[‪ ,‬בעוד‬ ‫שהיו יושבים‪ ,‬נכנסו רבי אלעזר בנו‪ ,‬ורבי אבא‪ ,‬אמר להם‪:‬‬ ‫ודאי פני השכינה באה‪ ,‬ועל כן פניא״ל קורא אני לכם‪ ,‬שהרי‬ ‫ראיתם פני השכינה‪ ,‬פנים בפנים*‪ ,‬שבו נכבדים‪ ,‬שבו ונחדש‬ ‫תקון הכלה בלילה זה שכל מי שמשתתף עמה‪ ,‬בלילה הזה‪,‬‬ ‫יהיה שמור למעלה ולמטה‪ ,‬כל אותה השנה‪ ,‬ויוציא את‬ ‫השנה בשלום‪ ,‬עליהם כתוב‪ ,‬״חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו‬ ‫ויחלצם‪ ,‬טעמו וראו כי טוב ה׳״ )תהלים לד( וכוי‪.‬‬

‫*עיין לעיל אות ב׳‪ ,‬במעשה דהמחמר ששם קרא רבי שמעון‬ ‫לרבי אלעזר ולרבי אבא‪:‬פניא״ל אות ב‪.‬‬

‫מעשיות‬

‫]‪[37‬‬

‫הזהר‬

‫ג‬

‫אמר רבי ‪#‬מעון לחברייא בני הלולא דא‪ ,‬כל חד‬ ‫מנכון יקשט ק^זוטא חד לכלה‪ ,‬אמר לךבי‬ ‫אלעזר בריה‪ ,‬אלעזר הב נבזבזא חד לכלה‪ ,‬דהא‬ ‫‪t‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫!‬

‫‪T‬‬

‫~‬

‫‪T-‬‬

‫‪T‬‬

‫למחר אסתכל )נ״א‪ :‬בה( כד יעול לחופה באינון‬ ‫?זירין ואבחין ךיהבו לה בני הי?לא לקיימא‬ ‫קמיה‪ ,‬פתח רבי אלעזר ואמר וכו׳!הקדמת הזהר ח•‬ ‫ח ע״א י ע״א[‪.‬‬

‫אמר רבי שמעון לחברים‪ :‬בני החתונה הזאת‪.,‬כל אחד‬ ‫ואחד מכם‪ ,‬יקשט קשוט אחד לכלה‪ ,‬אמר לרבי אלעזר בנו‪:‬‬ ‫אלעזר‪ ,‬תן מתנה אחת לכלה‪ ,‬כי למחר תסתכל כשתכנס‬ ‫לחופה‪ ,‬באותם שירים ושבחות‪ ,‬שנתנו לה בני ההיכל לעמוד‬ ‫לפניו‪ .‬פתח רבי אלעזר ואמר ובו׳‪.‬‬

[38]

Historias del Zohar

4

4. Le dijo Rabi Eleazar [a Rabi Shimon]: Este versiculo que dice: "Quien no teme al Rey de los pueblos, a t i te es apropiado (Jeremias 10) i,Que clase de alanza es esta? versiculo esta traido en varios lugares, pero seguramente no es asi, ya que esta escrito: " E n todos los sabios de los pueblos y en todos sus reinos no hay como t u " , que viene a abrir la posibilidad que piensen los malvados, que el Santo Bendito Sea desconoce sus pensamientos, y por eso es necesario informarles su necedad, como una vez vino a verme un filosofo de los pueblos y me dijo: Ustedes dicen que vuestro Dios gobierna en toda la altura celestial y todos los regimientos de angeles no comprenden n i conocen su lugar, y este versiculo no aumenta mucho Su Gloria, ya que esta escrito: "Entre todos los sabios del mundo y en todos sus reinos no hay como T u " . ^Cual es la comparacion con los hombres mortales? Y mas aiin, ustedes dicen: " Y no se levanto otro profeta en Israel como Moshe", en Israel no se levanto pero se levanto entre los pueblos [y este es el malvado Bilaan]. Y o tambien explicare que entre los sabios de los pueblos no hay como el, de manera tal que si los hombres lo

Historias del Zohar

4

[39]

pueden igualar, no es un Dios superior y poderoso. Examina el versiculo y veras que lo interprets apropiadamente. Le conteste: "Seguro que bien dijiste ^Quien revive a los muertos? solo el Santo Bendito Sea", vino Eliahu y l o detuvo y volvio a hacerla descender con sus oraciones. Quien creo el cielo y la tierra, solo el Santo Bendito Sea, vino A b r a h a m y se mantuvieron por su merito. ^Quien conduce el sol? Solo el Santo Bendito Sea, vino Ioshua (Josue) y lo detuvo, como esta escrito: " Y se detuvo el sol y se detuvo la l u n a " (Ioshua 10). E l Santo Bendito Sea decreta un veredicto, asi tambien Moshe decreta un veredicto y se cumple. Y mas aun el Santo Bendito Sea decreta veredictos y los justos de Israel los anulan, como esta escrito: " E l justo gobierna sobre el temor del cielo". Y mas aun E l ordena que vayan en su camino, y lo imiten en todo. Fue ese filosofo y se convirtio al judaismo en la aldea. Shajlaim y lo 11amaron Iosi K a t i n a , y estudio mucho la T o r a , y se cuenta entre los sabios y los justos de ese lugar. A h o r a hay que observar las Escrituras, y esta escrito: "Todos los pueblos no son nada delante suyo" (Ishaia 40) ^Cual es la ventaja de esto? He aqui que ^Quien no te teme Rey de

[40]

Historias del Zohar

4

los pueblos? Acaso es el Rey de los pueblos, y no el Rey de Israel, no en todo lugar E l Santo Bendito Sea quiere ser alabado j u n t o a Israel, y solo es llamado j u n t o a Israel, como esta escrito: " D i o s de Israel", " D i o s de los hebreos" (Exodo 5), y esta escrito: " A s i dijo Dios Rey de Israel" (Ishaiahu 54), el rey de Israel dijeron los pueblos del mundo, otro senor tenemos en los cielos, ya que vuestro Rey gobierna solo sobre vosotros, y sobre nosotros no gobierna, vino el versiculo diciendo: ^Quien no te teme Rey de los pueblos?, Rey superior, para dominarlos y atacarlos, y hacer de ellos segun su V o l u n t a d , " A t i te es apropiado que te teman arriba y abajo" porque en todos los sabios de los pueblos, estos son los grandes gobernantes que gobiernan sobre ellos, y en todos los reinos, etc., no hay en ellos quien pueda hacer ni siquiera algo pequeno, sino como les fue ordenado, como esta escrito: "Segun su voluntad hacen las huestes celestiales y los residentes de la tierra"(Daniel 4).

‫]‪[41‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ד‬ ‫ד‬

‫אמר‬

‫ליה רבי אלעזר‪ ,‬ה א י ק ר א דכתיב מ י ל א‬

‫—‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫י‬

‫‪T T‬‬

‫‪Tl:‬‬

‫‪T‬‬

‫ייראך מ ל ך הגוים כי לך יאתה‪ .‬מ א י ש ב ח א‬ ‫י‬

‫‪:‬־־‬

‫‪T‬‬

‫איהו‪,‬‬

‫‪V‬‬

‫‪I‬‬

‫‪V‬‬

‫־־‬

‫‪I‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T T‬‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫א מ ר ליה‪ ,‬אלעזר האי קרא ב כ מ ה דוכתי‬ ‫‪T‬‬

‫••‬

‫־‬

‫‪V‬‬

‫י‬

‫‪:‬‬

‫‪T T‬‬

‫‪Tl:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫״‬

‫אתמר‪ ,‬א ב ל ו ד א י ל א ו א י ה ו ) נ ״ א ‪ :‬הכי( ךכתיב כי‬ ‫בכל‬

‫חכמי‬ ‫־‬

‫‪T :‬‬

‫‪:‬‬

‫הגוים‬ ‫־‬

‫״‬

‫־‬

‫מלכותם‪,‬‬

‫ובכל‬

‫־ ‪:‬‬

‫‪TI‬‬

‫‪T‬‬

‫דהא‬ ‫‪:‬‬

‫אתא‬ ‫‪TT‬‬

‫‪T‬‬

‫ל מ פ ת ח פ ו מ א ךחייבין‪ ,‬ך ח ש ב י ן ך ק ך ש א בךיך ה ו א‬ ‫לא ידע הךהירין ו מ ח ש ב י ן ךילהון‪ ,‬ובגין כך אית‬ ‫א‬

‫ל יךעא‬

‫שטותא‬

‫פילוסופא‬

‫ח ד א ד א ו מ ו ת ה ע ו ל ם לגבאי‪ ,‬א מ ר לי‬

‫‪T‬‬

‫ךילהון‪,‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪T T‬‬

‫דזמנא‬ ‫‪T‬‬

‫‪T — :‬‬

‫חךא‬ ‫‪T‬‬

‫אתא‬ ‫־‬

‫אתון‬

‫אמךין ך א ל ה כ ו ן ש ל י ט בכל רומי ^זמיא‪,‬‬

‫כלהון‬

‫ח י ל ץ ומשריין לא אךבקן ולא יךעי אתר‬

‫ד‪.‬‬ ‫אמר לו רבי אלעזר ]לרבי שמעון[‪ :‬פסוק הזה שכתוב‪:‬״כזי‬ ‫לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתהץירמיה י׳(‪ ,‬איזה שבח הוא‬ ‫זה‪ .‬אמר לו ]רבי שמעון[‪ :‬אלעזר בני מקרא זה נאמר בכמה‬ ‫מקומות‪ ,‬אבל ודאי אינו כך‪ ,‬שכתוב‪:‬״כי בכל חכמי הגוים‬ ‫ובכל מלכותם‪ ,‬מאין כמוך‪,‬״ שזה בא לתת פתחון פה‬ ‫לרשעים‪ ,‬שחושבים שהקב״ה אינו יודע את ההרהורים‪,‬‬ ‫והמחשבות שלהם‪ ,‬ובשביל זה יש להודיע שטות שלהם‪.‬‬ ‫שפעם אחת‪ ,‬בא פילוסוף אחד מאומות העולם אצלי‪ ,‬אמר‬ ‫לי‪ :‬אתם אומרים שאלוהיכם שולט בכל רום השמים‪ ,‬וכל‬ ‫החיילות והמחנות של המלאכים‪ ,‬לא משיגים‪ ,‬ולא יודעים‬

‫ד‬

‫מעשיות‬

‫]‪[42‬‬

‫הזהר‬

‫דיליה‪ .‬האי קרא ל א אםגי יקךיה כל כך‪,‬ד?תיב כי‬ ‫י‬

‫ב כ ל ח כ מ י הגויים ו ב כ ל מ ל כ ו ת ם מ א י ן כ מ ו ך ‪ .‬מ א י‬ ‫ך א ל ב נ י נ ש א ך י ל י ת לוין ק י ו מ א ‪ .‬ו ת ו‬

‫שקולא‬

‫ך א ת ו ן א מ ך י ן ו ל א ק ם נביא ע ו ד ב י ש ר א ל כמישה‪,‬‬ ‫בישראל‬

‫ל א קם א ב ל ב א ו מ ו ת העולם קם‪ ,‬אוף‬

‫הכי אנא א י מ א בכל ח כ מ י הגוים אין כמוהו‪ ,‬א ב ל‬ ‫בחכמי‬

‫י ש ר א ל אית‪ ,‬אי הכי א ל ה א דאית ב ח כ מ י‬

‫ישראל כוותיה לאו איהו אלהא שליטא‪ ,‬אסתכל‬ ‫‪T‬‬

‫‪T:‬‬

‫••‬

‫בקרא‬

‫״‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫!‪V‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪*T‬‬

‫‪.‬‬

‫־‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫ו ת ש כ ח ךדייקנא כךקא ;אות‪.‬‬

‫א מ י נ א ליה‪ ,‬ודאי שפיר ק א אמרת‪ ,‬מ א ן מ ח י ה‬ ‫מתים‬ ‫אתא‬ ‫גשמים‬

‫אלא‬

‫קךשא‬

‫בריך ה ו א בלחודוי‪,‬‬

‫אליהו ואלישע ואחיו מתךא‪ ,‬מאן מוךיד‬ ‫אלא‬

‫קךשא‬

‫בריף‬

‫הוא‬

‫בלחודוי‪.‬‬

‫אתא‬

‫את מקומו‪ ,‬ומקרא זה‪ ,‬לא מגדיל את כבודו כל כך‪ ,‬שכתוב‪:‬‬ ‫כי בכל חכמי הגויים‪ ,‬ובכל מלכותם מאין כמוך‪ ,‬מה הדמיון‬ ‫הזה לבני אדם‪ ,‬שאין להם קיום‪ .‬ועוד שאתם אומרים‪ :‬ולא‬ ‫קם נביא עוד בישראל כמשה‪ ,‬בישראל לא קם אבל באומות‬ ‫העולם קם‪] ,‬שהוא בלעם הרשע[‪ ,‬גם אני אסביר בכל חכמי‬ ‫הגוים אין כמוהו‪ ,‬אבל בחכמי ישראל יש כמוהו‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫אלוה שיש בחכמי ישראל כמותו‪ ,‬איננו אלוה עליון שליט‪,‬‬ ‫תעיין בפסוק ותמצא שדייקתי נכון‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬בודאי יפה אמרת‪ ,‬מי מחיה מתים‪ ,‬רק הקדוש‬ ‫ברוך הוא לבדו‪ ,‬באו אליהו ואלישע והחיו מתים‪ .‬מי מוריד‬ ‫גשמים‪ ,‬רק הקדוש ברוך הוא לבדו‪ ,‬בא אליהו ועצר אותם‪,‬‬

‫]‪[43‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ד‬

‫אלןהו‬

‫ומנע לון ונחית לון בצלותיה‪ ,‬מ א ן ע ב ד‬

‫שמ;א‬

‫בלחודוי‪.‬‬

‫אתא‬

‫ואךעא‬ ‫אברהם‬

‫א ל א ק ך ש א בךיך ה ו א‬ ‫ואתקןמו‬

‫בגיניה‪.‬‬

‫בקיומוהי‬

‫מאן‬

‫מ נ ה י ג ש מ ש א א ל א ק ך ש א בריף הוא‪ ,‬א ת א י ה ו ש ע‬ ‫ושכיך ליה ופקיד ליה ךיקום ע ל קיומיה ואשתכף‪,‬‬ ‫וכתיב וידום ה ש מ ש וירח ע מ ד ‪ .‬ק ך ש א בריף ה ו א‬ ‫גוזר‬

‫הכי‬

‫גזר‬

‫דין‪,‬‬

‫אוף‬

‫ואתקימו‪,‬‬

‫ותו‬

‫ךקךשא‬

‫משה‬ ‫בריף‬

‫גזיר‬

‫הוא‬

‫גזר‬

‫גוזר‬

‫דין‬ ‫גזרין‬

‫וצדיקייא ך י ש ך א ל מ ב ט ל י ן לון ךכתיב צדיק מ ו ש ל‬ ‫י ר א ת אליהים‪ .‬ו ת ו ך א י ה ו פ ק י ד ל ו ן ל מ ה ף ב א ו ך ח ו י‬ ‫ממש‬ ‫־‬

‫‪T‬‬

‫ל א ת ד מ א ליה בכלא‪ .‬אזל ההוא פילוסופא‬ ‫‪:‬‬

‫ואתגייר‬

‫‪V‬‬

‫!‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫־‬

‫•‬

‫בכפר ש ח ל י ם וקרון ליה יוסי קטינאה‪,‬‬

‫והוריד אותם בתפלתו‪ .‬מי ברא שמים וארץ‪ ,‬רק הקדוש ברוך‬ ‫הוא לבדו‪ ,‬בא אברהם ונתקיימו בזכותו‪ .‬מי מנהיג את‬ ‫השמש רק הקדוש ברוך הוא ‪ ,‬בא יהושע והעמיד אותו‪ ,‬וגזר‬ ‫עליו שיעמוד על עומדו ועמד‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״וידום השמש‬ ‫וירח עמד״ )יהושע י(‪ .‬הקדוש ברוך הוא גוזר גזר דין כמו‬ ‫כן משה גוזר גזר דין‪ ,‬ונתקימו‪ .‬ועוד שהקדוש ברוך הוא‬ ‫גוזר גזירות‪ ,‬והצדיקים של ישראל מבטלים אותם‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב‪ :‬״צדיק משל יראת אלהים״ )שמו״ב כג(‪ .‬ועוד‬ ‫שהוא מצוה להם ללכת בדרכיו ממש‪ ,‬להתדמות לו בכל‪.‬‬ ‫הלך אותו הפילוסוף והתגייר‪ ,‬בכפר שחליים‪ ,‬וקראו לו יוסי‬ ‫קטינאה‪ ,‬ולמד הרבה תורה‪ ,‬והוא בין החכמים והצדיקים‪,‬‬ ‫שבאותו המקום‪.‬‬

‫ד‬

‫מעשיות‬

‫]‪[44‬‬

‫הזהר‬

‫ואוליך‬

‫אורייתא ם ג י א ו א י ה ו בין ח כ י מ י ן ו ז כ א י ן‬

‫ךההוא‬

‫אתר‪.‬‬

‫השתא‬

‫אית ל א ם ת ^ ל א בקרא‪ ,‬והא כתיב כ ל הגוים‬ ‫כאין נגדו‪ ,‬מ א י ךיבויא הכא‪ ,‬א ל א מי ל א‬

‫לירא ך מ ל ך ה ג ו י ם ‪ ,‬ו כ י מ ל ך ה ג ו י ם א י ה ו ו ל א ו מ ל ך‬ ‫א ל א ב כ ל אתר ק ך ש א בךיך הוא ב ע א‬

‫ישראל‪,‬‬

‫לאשתבחא‬ ‫בלחודוי‪,‬‬

‫?ישראל‪ ,‬ולא אתקרי אלא על ישראל‬ ‫ך כ ת י ב א ל י ה י י ש ר א ל ‪ ,‬אליהי ה ע ב ר י ם ‪,‬‬

‫ו כ ת י ב כ ה א מ ר יי מ ל ך י ש ר א ל ‪ ,‬מ ל ך י ש ר א ל ודאי‪.‬‬ ‫אמרו א מ ו ת העולם‪ ,‬פטרון אחךן אית לן בשמיא‪,‬‬ ‫מלכיכון לא שליט אלא עלייכו בלחודיכון‬

‫ךהא‬ ‫ועלנא‬ ‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫מלך‬

‫‪T‬‬

‫לא שליט‪ ,‬א ת א קרא ואמר מי ל א ייראך‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪TI:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪I - :‬‬

‫הגוים‪ ,‬מ ל כ א ע ל א ה לרךאה לון ו ל א ל ק א ה‬

‫עתה יש להסתכל במקרא‪ ,‬והרי כתוב‪ :‬״כל הגוים כאין‬ ‫נגדו״ )ישעיה מ(‪ ,‬מה היתרון כאן‪ .‬אלא ״מי לא יראך מלך‬ ‫הגוים׳‪ /‬וכי מלך הגוים הוא‪ ,‬ולא מלך ישראל‪ ,‬אלא בכל‬ ‫מקום‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רוצה להשתבח בישראל‪ ,‬ולא‬ ‫נקרא אלא על ישראל בלבד‪ ,‬שכתוב‪ :‬״אלהי ישראל״‪,‬‬ ‫״אלהי העברים״ )שמות ה(‪ ,‬וכתוב‪ :‬״כה אמר ה׳ מלך‬ ‫ישראל״ )ישעיה מד(‪ ,‬״מלך ישראל״ ודאי‪ ,‬אמרו אומות‬ ‫העולם‪ ,‬אדון אחר יש לנו בשמים‪ ,‬שהרי המלך שלכם‪ ,‬לא‬ ‫שולט אלא עליכם ב ל ב ה ועלינו לא שולט‪ ,‬בא הכתוב‬ ‫ואמר‪ :‬״מי לא יראך מלך הגוים״‪ ,‬מלך עליון‪ ,‬לרדות אותם‪,‬‬ ‫ולחלקות אותם‪ ,‬ולעשות בהם כרצונו‪ ,‬״כי לך יאתה״‪ ,‬ליראה‬

‫]‪[45‬‬ ‫לון‬ ‫מנך‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ד‬

‫ו ל מ ע ב ד בהון רעותיה‪ .‬כי לך ; א ת ה ל ך ח ל א‬ ‫לעילא‬

‫שליטין‬

‫ותתא‪ .‬כי‬

‫בכל‬

‫ח כ מ י הגוים אלין‬

‫ךבךבן די מ מ נ ן עלייהו ובכל מ ל כ ו ת ם‬

‫וכר‪.‬‬

‫לית בהו ךיעביד אפילו מ ל ה זעיךאי א ל א‬

‫כמה‬

‫עבד בחיל‬

‫ש^א‬

‫ך פ ק י ד לון‪,‬‬

‫ךכתיב‬

‫)־]־יידי א ר ע א ‪.‬‬

‫וכמצבייה‬

‫]הקדמת הזהר דף י ע״א[‬

‫ממך ל מ ע ל ה ולמטה‪ ,‬״כי בכל חכמי הגוים״‪ ,‬אלו השליטים‬ ‫הגדולים שממונים עליהם‪ ,‬ובכל מ ל כ ו ת ם וכוי‪ ,‬ואין בהם‬ ‫שיעשה אפילו דבר קטן‪ ,‬אלא כמו שמצוה אותם‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב‪ :‬וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא )דניאל ד(‬

[46]

Historias del Zohar

5

5. Comenzo Rabi Shimon y dijo: " T o d o aquel que se alegra en estas fiestas, y no da su parte al Bendito Sea, ese ojo malvado, el Satan, lo odia y 10 acusa, lo saca del mundo, y provoca que muchas calamidades lo rodeen". L a parte del Santo Bendito Sea, consiste en alegrar a los pobres de acuerdo a sus posibilidades, porque El Santo Bendito Sea viene estos dias a ver sus utensilios rotos, y los visita y ve que no tienen con que alegrarse, y llora por ellos y sube para destruir al mundo; y vienen los estudiosos de las Ieshivot a interceder delante de E l [es decir las almas de los justos], y dicen: Senor del mundo, misericordioso y clemente fuiste llamado, que recaiga t u misericordia sobre tus hijos. Les dijo: N o hice el mundo basado en la piedad, como esta escrito: " D i j e , el mundo con piedad sera construido" (Salmos 89), y el mundo con esto se mantiene. Dicen delante de E l los angeles superiores: "Senor del mundo, he aqui fulano come y bebe, y puede hacer buenas acciones con los pobres, y no les da nada, viene ese fiscal, y pide permiso, y persigue a esa persona".

Historias del Zohar

5

[47]

^Quien es grande en el mundo como A b r a ham que hizo el bien con todas las criaturas? Cuando hizo una fiesta que esta escrito: " Y credo el nino, y fue detestado, e hizo A b r a ham una gran fiesta, en el dia que fue detestado I t s j a k " (Genesis 21), hizo A b r a h a m una gran fiesta e invito a las grandes personalidades de la epoca a esa comida, y estudiamos: En toda celebration aparece ese fiscal y mira si esa persona actuo generosamente con los pobres, y los pobres lo frecuentan, se aleja de su casa, y no entra alii, y si no entra en la casa, observa los festejos en los que no participan los pobres, y sube y lo acusa. Cuando A b r a h a m invito a las grandes personalidades de la generacion descendio el acusador y se paro en la puerta, y adopto el aspecto de un pobre y no habia nadie que le prestara atencion. A b r a h a m servia a los reyes y demas personas importantes, Sara amamantaba los bebes de todos los presentes, ya que no le creian que ella hubiera dado a luz, sino que pensaron que fue encontrado y traido de la calle. Por eso trajeron sus hijos con ellos y los t o m o Sara, y los amamanto enfrente de ellos, a esto se refiere lo escrito: "^Quien le diria a A b r a h a m que Sara iba a amamantar hijos?" y (Genesis 21) seguro hijos, y ese acus-

[48]

Historias del Zohar

5

ador estaba parado en la puerta, y escucho a Sara que dijo: "se r i o de m i D i o s " . Enseguida fue el acusador delante del Santo Bendito Sea y le dijo: "Senor del mundo, T u dijiste: A b r a ham m i amante, hizo una fiesta, y no te dio nada, no a los pobres y no sacrifico delante tuyo n i siquiera una paloma. Y ademas dice Sara que reiste de ella". Le dijo el Santo Bendito Sea: "^Quien hay en el mundo como A b r a h a m " , [mas el acusador] no se retiro de su lugar hasta que destruyo toda esa alegria y ordeno el Santo Bendito Sea que se sacrifique a Itsjak y se decreto que Sara muera s consecuencia del dolor por su hijo. T o d o ese sufrimiento fue ocasionado por no haber dado nada a los pobres.

‫מעשיות‬

‫]‪[49‬‬

‫הזהר‬

‫ה‬ ‫ה‬

‫פ ת ח ובי המעוין ואמר כל מאן ךחךי באינון‬ ‫מועדייא ולא יהיב חולקיה לקדעזא בריף‬ ‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪T1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪••I1‬‬

‫״‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ן‬

‫»‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫הוא‪ ,‬ההוא ךע עין שטן שונא אותו‪ ,‬וקא מקטרג‬ ‫ליה וסליק ליה מעלמא‪ ,‬וכמה עקו על עקו מסבב‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫חולקיה ךקךשא בריף הוא למחךי למםכנא‬ ‫כפום מה דיכיל למעבד‪ ,‬בגין דקד^זא‬ ‫‪:T‬‬

‫־‬

‫!‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫‪V‬‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫י‬

‫‪• I.. •1:T‬‬

‫‪I‬‬

‫‪I‬‬

‫בריף הוא ביומ;יא אלין אתי ל^חמי לאינון מאנין‬ ‫תביךין דיליה‪ ,‬ועאל עלךהו וחמי ךלא אית להון‬ ‫למחדי ובכי עלייהו‪ ,‬סליק לעילא ובעי לחרבא‬ ‫עלמא‪ ,‬אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבוץ‬ ‫ה‪.‬‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬כל מי ששמח באלו המועדים‪,‬‬ ‫ולא נותן חלקו להקדוש ברוך הוא‪ ,‬אותו רע עין‪ ,‬שטן‪ ,‬שונא‬ ‫אותו ומקטרג עליו‪ ,‬ומסלק אותו מן העולם‪ ,‬וכמה צרות על‬ ‫צרות מסבב לו‪.‬‬ ‫חלקו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא לשמח לעניים‪ ,‬כפי מה‬ ‫שיכול לעשות‪ ,‬משום שהקדוש ברוך הוא‪ ,‬בא בימים אלו‪,‬‬ ‫לראות לאותם כלים שבורים שלו‪ ,‬ונכנס אצלם‪ ,‬ורואה שאין‬ ‫להם לשמוח‪ ,‬ובוכה עליהם‪ ,‬עולה למעלה‪ ,‬להחריב העולם‪,‬‬ ‫באים בני הישיבה לפניו‪] ,‬היינו נשמות הצדיקים[‪ ,‬ואומרים‪:‬‬

‫מעשיות‬

‫ה‬

‫]‪[50‬‬

‫הזהר‬

‫עלמא‪ ,‬רחום וחנון אתקךיאת יתגלגלו! רחמך ע ל‬ ‫בנך‪ .‬א מ ר לון וכי ע ל מ א ל א ע ב ר י ת ל י ה א ל א ע ל‬ ‫־‬

‫‪I‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪• T‬‬

‫‪T V‬‬

‫‪-‬‬

‫חסד‪ ,‬ך ? ת י ב א מ ך ת י ע ו ל ם ח ס ד יבנה‪ ,‬ו ע ל מ א ע ל‬ ‫ך א ק י י מ א ‪ ,‬א מ ר י ק מ י ה מ ל א כ י ע ל א י ךברן ע ל מ א‬ ‫הא‬

‫פ ל נ י א ד א כ י ל ורוי ויכיל ל מ ע ב ד ט י ב ו ע ם‬

‫מםכני‪,‬‬ ‫ותבע‬

‫ו ל א ; ה י ב לון מידי‪ ,‬א ת י ה ה ו א ??קטךגא‬ ‫ךשו ורדף‬

‫א ב ת ר י ה ך ה ה ו א בר נש‪.‬‬

‫מ א ן לן ב ע ל מ א גדול מ א ב ר ה ם ך ע ב ד טיבו ל כ ל‬ ‫בריין‪ .‬ב י ו מ א ך ע ב ד מ ש ו ד י א מ ה כ ת י ב ו י ג ד ל‬ ‫ה י ל ד ו י ג מ ל ו!עש' א ב ר ה ם מ ש ת ה ג ד ו ל ב י ו ם ה ג מ ל‬ ‫א ת י צ ח ק ‪ .‬ע ב ד א ב ר ה ם כ?שת;יא ו ק ר א ל כ ל ך ב ך ב י‬ ‫ך ך א ל ה ה י א ס ע ו ך ת א ‪ ,‬ותנינן ב כ ל ם ע ו ך ת א ך ח ך ו ה‬

‫רכון העולם‪ ,‬רחום וחנון נקראת‪ ,‬יתגלגלו רחמיך על בניך‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬וכי לא עשיתי את העולם‪ ,‬אלא על חסד‪ ,‬שכתוב‪:‬‬ ‫״אמרתי עולם ח ס ד י ב נ ה ״ ) ת ה ל י ם פט(‪ ,‬והעולם על זה קיים‪.‬‬ ‫אומרים לפניו מ ל א כ י ם העליונים‪ :‬רבון העולם‪ ,‬הרי פלוני‪,‬‬ ‫ש א ו כ ל ושותה‪ ,‬ויכול ל ע ש ו ת טובות עם העניים‪ ,‬ואינו נותן‬ ‫להם דבר‪ ,‬בא אותו מקטרג‪ ,‬ותובע רשות‪ ,‬ורודף אחר אותו‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫מי לנו גדול בעולם מאברהם‪ ,‬שעשה ט ו ב ו ת ל כ ל הבריות‪,‬‬ ‫ביום שעשה משתה‪ ,‬מה כתוב‪ :‬״ויגדל הילד‪ ,‬ויגמל‪ ,‬ויעש‬ ‫אברהם משתה גדול‪ ,‬ביום הגמל את יצחק״ )בראשית כא(‪,‬‬ ‫עשה אברהם משתה‪ ,‬וקרא ל כ ל גדולי הדור‪ ,‬לאותה‬ ‫הסעודה‪ .‬ושנינו‪ :‬בכל סעודה של שמחה‪ ,‬אותו ה מ ק ט ר ג‬

‫מעשיות‬

‫]‪[51‬‬

‫הזהר‬

‫ה‬

‫ה ה ו א מ ק ט ר ג א א ז י ל ו ח מ י ‪ ,‬אי ה ה ו א בר נ ש א ק ד י ם‬ ‫״‪TT:I‬‬

‫־‬

‫טיבו‬

‫‪.‬‬

‫‪:~T‬‬

‫למםכני‬

‫אתפךש‬

‫—‬

‫‪T‬‬

‫ומםכני‬

‫־‬

‫בביתא‪,‬‬

‫‪I‬‬

‫ההוא‬

‫;‪. -‬‬

‫‪T‬‬

‫מקטךגא‬

‫מ ה ה ו א ביתא ולא ע א ל תמן‪ ,‬ואי לאו‪,‬‬

‫ע א ל תמן וחמי עךבוביא ךחךוה בלא מםכני ובלא‬ ‫טיבו‬

‫למם?ני‪,‬‬

‫ךאקדים‬

‫ומקטךגא‬

‫סליק לעילא‬

‫עליה•‬ ‫‪ .‬א ב ר ה ם כיון ךזמין לךבךבי ךךא‪ ,‬נחת מ ק ט ך ג א‬ ‫וקם על פ ת ח א כגוונא דמםכנא‪ ,‬ולא הוה‬ ‫‪:IT‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫מאן‬ ‫מלכין‬

‫‪T‬‬

‫!‬

‫‪T T‬‬

‫ךאשגח‬

‫ביה‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪T:‬‬

‫אברהם‬

‫‪T T‬‬

‫מ ש מ ש לאינון‬

‫הוה‬

‫וךבךבין‪ ,‬ש ר ה א ו נ י ק ת בנין ל כ ו ל ה ו ‪ ,‬ך ל א‬

‫הוו מהימנין כד איהי אוליךת‪ ,‬אלא אמרו אסופי‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫בנייהו‬

‫שוקא‬

‫ומן‬

‫בהךייהו‬

‫אייתיאו ליה‪,‬‬ ‫ונטלת‬

‫בגין כך אודין‬ ‫ו א מ י ק ת לון‬

‫ל ו ן שירה‬

‫קמייהו‪ ,‬הדא הוא דכתיב מי מ ל ל לאברהם הניקה‬ ‫‪I -‬‬

‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T T‬‬

‫•‬

‫•‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫״‬

‫•‬

‫‪IT‬‬

‫הולך ורואה‪ ,‬אם אותו אדם הקדים טובות לעניים‪ ,‬ועניים‬ ‫בביתו‪ ,‬אותו המקטרג פורש מאותו בית‪ ,‬ולא נכנם שם‪ ,‬ואם‬ ‫לא‪ ,‬נכנס לשם‪ ,‬ורואה ערבוב של שמתה בלי עניים‪ ,‬ובלי‬ ‫טובות שהקדים לעניים‪ ,‬עולה למעלה ומקטרג עליו‪.‬‬ ‫אברהם כיון שהזמין לגדולי הדור‪ ,‬ירד המקטרג ועמד על‬ ‫הפתת‪ ,‬כצורת עני‪ ,‬ולא היה שם מי שישגיח עליו‪ ,‬אברהם‬ ‫היה משמש לאותם מלכים וגדולים‪ ,‬שרה הניקה בנים‬ ‫לכולם‪ ,‬שלא היו מאמינים שהיא ילדה‪ ,‬אלא אמרו אסופי‬ ‫הוא‪ ,‬ומן השוק הביאו אותו‪ ,‬משום כך הביאו בניהם עמהם‪.‬‬ ‫ולקחה אותם שרה‪ ,‬והניקה אותם לפניהם‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״מי‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ה‬

‫ב נ י ם ש ר ה ‪ ,‬ב נ י ם ו ד א י ‪ ,‬ו ה ה ו א ק?ד!טךגא ע ל פ ת ח א ‪,‬‬ ‫צ ח ו ק ע ש ה לי אליהים‪ .‬מ י ד ס ל י ק ה ה ו א‬

‫אמרה‬

‫מקטךגא‬ ‫עלמא‬

‫ק מ י ק ך ש א נ־ריך ה ו א ו א מ ר ל י ה ‪ ,‬ו ב ו ן‬

‫את אמרת אברהם‬

‫אוהבי‪ ,‬עבד סעוךתא‬

‫ולא יהיב לך מידי‪ ,‬ו ל א ו למםכני‪ ,‬ולא קריב ק ך מ ך‬ ‫יונה ח ד ‪ ,‬ותו א מ ר ת ש ר ה ך ח י י ק ת בה‪.‬‬

‫אפילו‬

‫א מ ר ליה ק ך ש א בריך ה ו א ‪ ,‬מ א ן ב ע ל מ א כ א ב ר ה ם ‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫ופקיד‬ ‫ואתגזר‬ ‫ההוא‬

‫זז מ ת מ ן ע ד ך ב ל ב ל כ ל ה ה י א ח ך ו ה י‬

‫ק ך ש א בריך הוא ל מ ק ר ב ל י צ ח ק קךבנא‪,‬‬ ‫על‬

‫שרה‬

‫ךתמות על‬

‫צ ע ך א דברה‪ ,‬כל‬

‫צ ע ך א ג ך י ם ך ל א ; ה י ב כ?ידי לכ?סכני‬

‫הזהר דף י ע״ב י״א‬

‫!הקדמת‬

‫ע״א[‪,‬‬

‫מ ל ל לאברהם הניקה בנים שרה״ )בראשית כא(‪ ,‬בנים ודאי‪,‬‬ ‫ואותו מ ק ט ר ג עמד על ה פ ת ח ‪ ,‬ו ש מ ע ששרה אמרה‪ :‬״צחוק‬ ‫עשה לי אלהים״‪ ,‬מיד עלה אותו מ ק ט ר ג לפני הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬ואמר לו‪ :‬רבוץ העולם‪ ,‬אתה אמרה ״אברהם אוהבי״‪,‬‬ ‫עשה סעודה‪ ,‬ולא נתן לך דבר ולא לעניים ולא הקריב לפניך‬ ‫אפילו יונה אחת‪ .‬ועוד אומרת שרה‪ ,‬ש צ ח ק ת בה‪] ,‬כמ״ש‬ ‫צחוק עשה לי אלהים[‪.‬‬ ‫אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬מי בעולם כאברהם‪ ,‬ולא זז‬ ‫מ ש ם עד ש ב ל ב ל כ ל אותה שמחה‪ ,‬וצוה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫להקריב את יצחק קרבן‪ ,‬ונגזר על שרה שתמות‪ ,‬על צער של‬ ‫בנה‪ ,‬כ ל אותו הצער‪ ,‬נגרם שלא נתן דבר לעניים‪.‬‬

Historias del Zohar

6

[53]

6. R a b i Pinjas solia encontrarse con Rabi Rejumai en la costa del mar de Guinosar. Era el hijo de una gran persona, y se trataba de un anciano colmado de dias y sus ojos podian ver con dificultad. Le dijo a R a b i Pinjas: "Seguramente escuchaste que nuestro amigo lojai tiene una perla, una piedra preciosa, y v i a la luz de esas perla, y salio como la luz del sol de su estuche, e i l u m i n o a todo el mundo, y esa luz se encuentra desde el cielo hasta la tierra, e i l u m i n a a todo el mundo, y toda esa luz se encuentra en t u hija [que estaba casada con R a b i Shimon Ben l o j a i ] , y de la luz que se encuentra en t u hija se desprende una delgada y pequena luz, y sale afuera e ilumina a todo el m u n d o [es decir Rabi Eleazar hijo de R a b i Shimon Ben l o j a i ] Feliz es t u p o r t i o n , sali hijo mio sali, sigue a esa perla que i l u m i n a al m u n d o , ya que el momento es apropiado para ti". Rabi Pinjas salio de su presencia, y estaba listo a entrar a ese barco, j u n t o con dos personas [para buscar a Rabi Shimon Ben l o j a i y su hijo Rabi Eleazar, que se escaparon desconociendose su paradero]. V i o dos pajaros que venfan y volaban sobre el mar. Levanto su voz

[54]

Historias del Zohar

6

y les dijo: "Pajaros, pajaros que vuelan sobre el mar ^acaso visteis el lugar donde se encuentra el hijo de I o J a i " . Espero un poco y dijo: "Pajaros, pajaros vayan y contestenme", volaron y se fueron, entraron en el mar y desaparecieron. Antes que saliera [descendiera al barco] los pajaros vinieron y en la boca de uno de ellos habia una nota en la que estaba escrito que el hijo de l o j a i salio de la cueva j u n t o con Rabi Eleazar su hijo. Fue hacia el, y lo encontro extrano y su cuerpo lleno de heridas [por la gran cantidad de anos, en los cuales estuvo en la cueva, estando obligado a sentarse dentro de la arena para cubrir su desnudez y estudiar Tora. L l o r o por el y exclamo: " O y que te v i ‫ ״ ״‬. ‫י י ׳‬

asi . Le contesto Rabi Shimon: "Feliz es m i parte, que viste asi, ya que si no me hubieras visto asi, no hubiera llegado a esta p o s i t i o n " .

‫מעשיות‬

‫]‪[55‬‬

‫י‬

‫הזהר‬

‫ר‬ ‫רבי פינחס‪ ,‬הוה שכיח קמיה ךךבי ךחומאי בכיף‬ ‫! מ א ךגנוםר‪ ,‬ובר נש ךב ו ק ש י ש א ךיומין הוה‬ ‫ועינוי‬ ‫שמענא‬ ‫טבא‪,‬‬ ‫כנהירו‬

‫אםתלקו ל מ ח מ י ‪ .‬א מ ר לרבי פינחס‪ ,‬ודאי‬ ‫ךיוחאי‬

‫אית ליה‬

‫חבךנא‬

‫מרגלית אבן‬

‫ואםתכלית בנהוךא ךההיא מרגלית נפקא‬ ‫דשמשא‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫מנרתיקה‪,‬‬

‫ונהרא‬ ‫‪-‬‬

‫•‬

‫וההוא‬

‫נהוךא‬

‫קאים‬

‫משמיא‬

‫עלמא‪,‬‬

‫וכר‪.‬‬

‫וההוא‬

‫נהוךא‬

‫כל‬ ‫‪:‬‬

‫עלמא‪,‬‬ ‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫ל א ך ע א ונהיר כל‬ ‫כליל‬

‫כלא‬

‫בביתף‬

‫ו מ נ ה ו ך א ך א ת כ ל י ל ב ב י ת ך נ פ ק ?הירו ד ק י ק וזעיר‪,‬‬ ‫ונפיק‬

‫לבר ונהיר כל ע ל מ א ‪ ,‬זכאה חולקך‪ ,‬פוק‬

‫ו‪.‬‬ ‫רבי פנחס היה מצוי לפני רבי רחומאי‪ ,‬בשפת ים גנוסר‬ ‫הוא היה בן אדם גדול‪ ,‬זקן ושבע ימים ועיניו כהו מלראות‪.‬‬ ‫אמר לרבי פנחס‪ :‬בודאי שמעתי שחברנו יוחאי‪ ,‬יש לו‬ ‫מרגלית‪ ,‬אבן טובה‪ ,‬והסתכלתי באורה של אותה המרגלית‪,‬‬ ‫יצאה כאור השמש מנרתיקה‪ ,‬והאירה את כל העולם‪ ,‬ואותו‬ ‫אור עומד מהשמים לארץ‪ ,‬ומאיר את כל העולם‪ ,‬ואותו‬ ‫האור כולו‪ ,‬כלול בביתך‪] ,‬כלומר שבתו של רבי פנחס היתה‬ ‫נשואה לרבי שמעון בן יוחאי[‪ ,‬ומהאור שכלול בביתך‪ ,‬יוצא‬ ‫אור דק וקטן‪ ,‬ויוצא לחוץ ומאיר לכל העולם‪] ,‬שהוא רבי‬ ‫אלעזר בן רבי שמעון בן יוחאי[‪ ,‬אשרי חלקך‪ ,‬צא בני צא‪ ,‬לך‬

‫מעשיות‬ ‫פוק‬

‫ברי‬

‫עלמא‪,‬‬ ‫נפק‬

‫זיל‬

‫ךהא‬

‫ו‬

‫אבתךיה‬

‫]‪[56‬‬

‫הזהר‬ ‫ךההיא‬

‫מךגלית‬

‫ךנהיר‬

‫שעתא קיימא לן‪.‬‬

‫מ ק מ י ה ‪ ,‬ו ק א י ם ל מ י ע ל ב ה ה י א א ך ב א ותךין‬ ‫גו^רין בהדיה‪ ,‬ח מ א תרין צפרין ךהוו אתיין‬

‫וטםין ע ל ימא‪ .‬ך מ א לון ק ל א ו א מ ר צפךין צפךין‬ ‫טאםין על ימא‪ ,‬המיתון רוך דבר יוחאי‬

‫ךאתון‬

‫אשתהי‬

‫תמן‪,‬‬

‫א מ ר צפרין צפךין זילו‬

‫פורתא‪,‬‬

‫ו א ת י ב ו לי‪ ,‬פ ך ח ו ו א ז ל ו ע א ל ו ב!מא ו א ז ל י להון‪.‬‬ ‫עד‬

‫ך נ פ ק ‪ ,‬ה א איבדן צ פ ך ן א ת י י ן ו ב פ ו מ א ך ח ך א‬

‫מנייהד‬ ‫• ‪ -‬ז‬

‫נפק‬

‫פ ת ק א ח ד א ‪ ,‬ו כ ת י ב ב ג ו ו ה ד ה א בר י ו ח א י‬ ‫‪T‬‬

‫• ‪I T :‬‬

‫‪T‬‬

‫'‬

‫‪• :‬‬

‫‪ :‬־ ‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫־י‬

‫מ ן מ ע ך ת א ו ר ב י א ל ע ז ר ?ךי־ה‪ .‬א ז ל ל ג ב י ה‬

‫אתרי אותה המרגלית‪ ,‬שמאירה לעולם‪ ,‬מכירן שהשעה‬ ‫עומדת לך‪.‬‬ ‫]רבי פנחס[ יצא מלפניו‪ ,‬ועמד ליכנם באותה הספינה‪,‬‬ ‫ושני אנשים עמו‪] ,‬בכדי לחפש את רבי שמעון בן יוחאי ובנו‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬שברחו‪ ,‬ולא ידעו איפה הם‪ ,‬ולכן יצא רבי פנחס‬ ‫בן יאיר לבקשם באיי הים‪ ,‬והנה[ ראה שתי צפרים‪ ,‬שהיו‬ ‫באות ומעופפות על הים‪ ,‬הרים קולו להם ואמר‪ :‬צפורים‬ ‫צפורים‪ ,‬שאתם מעופפים על הים‪ ,‬האם ראיתם את המקום‬ ‫שבר יוחאי נמצא שם‪ .‬המתין מעט‪ ,‬אמר‪ :‬צפורים צפורים‬ ‫לכו והשיבו י ‪ ,‬פרחו והלכו‪ ,‬נכנסו בים והלכו להם‪.‬‬ ‫‪1‬י‬

‫בטרם שיצא ]שירד לספינה[‪ ,‬והנה הצפודים באו‪ ,‬ובפה‬ ‫של אהד מהם פתק‪ ,‬וכתוב בתוכה‪ :‬שבר יוחאי יצא מן‬ ‫המערה‪] ,‬יחד עם[ רבי אלעזר בנו‪ .‬הלך אצלו‪ ,‬ומצא אותו‬

‫מעשיות‬

‫]‪[57‬‬

‫ו‬

‫הזהר‬

‫ואשכח‬

‫ליה מ ש נ ן א וגופיה מלייא חלוךין‪ ,‬בכה‬

‫בהדיה‬

‫ו א מ ר ווי ך ח מ י ת ך ב כ ך ‪ ,‬א מ ר ז כ א ה ח י ל ק י‬

‫ך ח מ י ת לי בכך‪ ,‬ך א ל מ ל א ל א ח מ י ת א לי בכך ל א‬ ‫הוינא‬

‫בכך‬

‫ןח״א יי׳׳א ע״א[‬

‫משונה‪ ,‬וגופו מלא פצעים‪] ,‬מרוב שנים שישב במערה‪,‬‬ ‫שהיה מוכרח לישב שם תוך החול‪ ,‬כדי לכסות עירומו‬ ‫ולעסוק בתורה[‪ ,‬בכה עליו‪ ,‬ואמר‪ :‬אוי לי שראיתיך בכך‪,‬‬ ‫אמר ]ענה לו רבי שמעון‪ [:‬אשרי חלקי‪ ,‬שראיתני בכך‪ ,‬שאם‬ ‫לא ראית אותי בכך‪ ,‬לא הייתי זוכה לכך‪.‬‬

[58]

Historias del Zohar

7

7. Rabi Shimon iba a Tiberia, e iban con el Rabi Iosi, Rabi Iehuda y Rabi Jia. Mientras tanto vieron que llegaba Rabi Pinjas. Siguieron juntos y descendieron y se sentaron bajo un arbol de los arboles del monte. D i j o Rabi Pinjas: "Incluso en un asunto de aletas y escamas, no abriran la boca para ser coronados delante t u y o " [es decir incluso en asuntos sencillos, que son como la cascara de los secretos de la Tora]... Desearon irse, se levantaron, dijo Rabi Shmon, todavia tengo mas para explicar [y dijo mas palabras de la Tora y cuando culmino] vino Rabi Pinjas, lo beso y le dijo: ' Bendito Sea el MIsericordioso que me permitio estar a q u i " . 4

Caminaron con Rabi Pinjas la distancia de tres m i l i m , y volvieron Rabi Shimon y sus companeros.

‫]‪[59‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ז‬

‫ז‬ ‫הוה אזיל לטבריה‪ ,‬והוו ע מ י ה ףבי‬

‫רבי שמעון‬

‫י ו ס י ו ך ב י י ה ו ך ה לרבי ח י י א ‪ .‬א ך ה כ י ח מ ו ל י ה‬ ‫לרבי פ נ ח ס ך ה ו ה אתי‪ ,‬כיון ך א ת ח ב ר ו כ ח ך א ‪ ,‬נ ח ת ו‬ ‫ויתבו‬

‫ת ח ו ת אילנא ח ד מ א י ל נ י טורא‪ ,‬א מ ר רבי‬

‫פץחם‬

‫ה א יתילנא‪ .‬מ א ל י ן מילי מעלייתא ך א ת‬

‫אמר‬ ‫פתח‬

‫?כל יומא בעינא‬ ‫רבי‬

‫שמעון‬

‫אפילו‬ ‫פטךא‬

‫קמך‬

‫ואמר‬

‫בקליפי‬ ‫וכר‪,‬‬

‫למשמע‪.‬‬ ‫וכר‪,‬‬

‫סנפירי‬

‫בעו למיזל‪,‬‬

‫א מ ר רבי‬

‫פנחס‬

‫לא‬

‫פתחי‬

‫קטךא‬ ‫קמו‪,‬‬

‫א מ ר רבי‬

‫ז‪.‬‬ ‫רבי שמעון‪ ,‬היה הולך לטבריה‪ ,‬והיו עמו רבי יוסי ורבי‬ ‫יהודא ורבי חייא‪ .‬בתוך כך ראו את רבי פנחס שהוא בא‪ ,‬כיון‬ ‫שנתחברו יחד‪ ,‬ירדו וישבו תחת אילן אחד מאילני ההר‪ ,‬אמר‬ ‫רבי פנחס‪ :‬הרי אנחנו יושבים ורצוננו לשמוע מאותם דברים‬ ‫הנעלים‪ ,‬שאתה אומר בכל יום‪ .‬פתח רבי שמעון ואמר‪:‬‬ ‫]דברי תורה‪ ,‬וכשסיים[ אמר רבי פנחס‪ :‬אפילו בסבך של‬ ‫קשקשת וסנפיר‪ ,‬לא יפתחו פה להתעטר לפניך‪] ,‬ופירש‬ ‫בדרך אמת‪ :‬אפילו בדברים הפשוטים‪ ,‬שהם כקליפה לסודות‬ ‫התורה‪ ,‬הבהירים בקשר של ספירים‪ ,‬אין פתחון פה לדבר‬ ‫בהם לפניך‪ ,‬ומלת סנפירי לשון ספיר‪ ,‬דאמרו חכמינו זכרונם‬ ‫לברכה‪ ,‬הלוחות של סנפרינון היו[ וכד‪ ,‬רצו ללכת‪ .‬וקמו‪,‬‬

‫מעשיות‬ ‫שמעון‬

‫מלה‬

‫הבא‬

‫ז‬ ‫גבן‬

‫]‪[60‬‬

‫הזהר‬ ‫ובו‪/‬‬

‫אתא‬

‫דבי‬

‫פנחס‬

‫ונשקיה א מ ר ?דיף רחמנא ךאיערענא הבא‪ .‬אזלו‬ ‫ע מ י ה ךדבי פנחס תלת מילין‪ ,‬אהךרו דבי ש מ ע ו ן‬ ‫וחברייא‬

‫]ח״א דמ״ט ע״ב נ״א ע״א[‪.‬‬

‫אמר רבי שמעון‪ :‬יש לי עוד מה לפרש ]ואמר עוד דברי‬ ‫תורה‪ ,‬וכשסיים[ בא רבי פנחס‪ ,‬ונשקו‪ ,‬אמר‪ :‬ברוך הרחמן‬ ‫שזימנני כאן‪ ,‬הלכו עם רבי פנחס שלשה מילין‪ ,‬ותזרו רבי‬ ‫שמעון והחברים‪.‬‬

Historias del Zohar

8

[61]

8. Rabi Shimon caminaba un dia por los portones de Tiberia, vio hombres que colocaban flechas en el arco y disparaban al interior de vasijas de arcilla [es decir emision i n u t i l de esperma en publico], d i j o : jSemejante pecado es cometido en publico para hacer enojar a su Senor!, fijo sus ojos en ellos, y los arrojo al mar, y murieron. Ven y mira, todo pecado que se convierte abiertamente rechaza a la Presencia D i v i n a de la tierra, y provoca que deje su morada en el mundo, [por lo tanto] aquellos que van con la cabeza erguida, y comenten transgreciones abiertamente, y empujaron a la Presencia D i v ina del mundo hasta que el Santo Bendito Sea los rechaza a ellos, y los arroja de su Presencia y sobre esto esta escrito: A r r o j a al malvado de delante del Rey... y A p a r t a las escorias de la plata... (Proverbios 25). 44

44

,,

‫ח‬

‫מעשיות‬

‫]‪[62‬‬

‫הזהר‬

‫ח‬ ‫רבי ש מ ע ו ן הוה אזיל יומא ח ד בפילי דטבךיא‪,‬‬ ‫ח מ א בני נ ש א ד ה ו ו מ ק ט ר י ב ק י ט ר א ד ק ש ת א‬ ‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫בקולפא‬ ‫‪T : t :‬‬

‫‪:‬‬

‫לאךגזא‬ ‫ימא‬ ‫~‬

‫••‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪I -‬‬

‫‪:‬‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫•‪1‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫־‪1‬‬

‫‪T‬‬

‫דקנםיר‪ ,‬א מ ר ומה ח ו ב א דא באתגלייא‬ ‫‪-‬‬

‫‪T‬‬

‫‪• t l‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪T :‬‬

‫־‬

‫למריהון‪ ,‬יהיב עינוי בהו ו א ת ך מ י ו ל ג ו‬

‫ומיתו‪.‬‬

‫‪T‬‬

‫ת א חזי כל חובא דאתעביד באתגלייא‪ ,‬דחי לה‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫״‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫לשכינתא‬ ‫״‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫מארעא‬

‫‪T‬‬

‫ואלין‬

‫•‬

‫וסליקת‬ ‫‪-‬‬

‫הוו‬

‫באתגלייא‬ ‫ךקףשא‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫אזלין‬ ‫ודחו‬

‫בריף‬

‫ברישא‬ ‫לה‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫־‬

‫‪T:‬‬

‫זקיף‪,‬‬

‫לשכינתא‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫דיורה‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫מעלמא‪,‬‬ ‫״‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫ועבדי חובייהו‬ ‫מעלמא‪,‬‬

‫עד‬

‫הוא ך ח א לון ואעביר לון מניה‪,‬ועל‬

‫ח‪.‬‬ ‫רבי שמעון‪ ,‬היה מהלך יום אחד‪ ,‬בשערי טבריה‪ ,‬ראה בני‬ ‫אדם‪ ,‬שהיו מקשרים חצים בקשרי הקשת‪ ,‬ויורים לתוך‬ ‫]כדים של[ חרס‪] ,‬כלומר שהיו מוציאים זרע לבטלה‬ ‫בפרהסיא[‪ ,‬אמר‪ :‬ומה חטא זה בגלוי‪ ,‬להרגיז את אדונם‪ ,‬נתן‬ ‫עיניו בהם‪ ,‬והושלכו לתוך הים‪ ,‬ומתו‪.‬‬ ‫בוא וראה‪ ,‬כל חטא שנעשה בגלוי‪ ,‬דוחה את השכינה מן‬ ‫הארץ‪ ,‬ומסלק ]את[ משכנה מן העולם‪] ,‬לכן[ אלו שהיו‬ ‫הולכים בראש זקוף‪ ,‬ועושים חטאם בגלוי‪ ,‬ודחו את השכינה‬ ‫מן העולם‪ ,‬עד שהקדוש ברוך הוא‪ ,‬דחה אותם‪ ,‬והעביר‬

‫]‪[63‬‬

‫מעשיות‬

‫ח‬

‫הזהר‬

‫ךא כתיב הגו רשע לפני מלך וגומר‪ .‬הג‪1‬סי?ים‬ ‫מכסף וגומר נ ת ״ ז ע ״ ב [ ‪.‬‬ ‫אותם ממנו‪ ,‬ועל זה כתוב‪ :‬״הגו רשע לפני מ ל ך ׳ וגו׳)משלי‬ ‫כה( ״הגו סיגים מכסף״ וגו׳ )שם(‪.‬‬

[64]

Historias del Zohar

9

9. Rabi Shimon caminaba por el camino y lo acompanaban su hijo Eleazar, Rabi Iosi y Rabi Jia. Cuando todavia caminaban le dijo Rabi Eleazar a su padre: " E l camino se encuentra delante nuestro, y nosotros deseamos escuchar palabras de la Tora". Comenzo Rabi Shimon y dijo: [Esta escrito] " T a m b i e n en el camino en el cual el tonto se conduce su corazon le falla (Eclesiates 10-3), cuando la persona quiere preparar su camino delante del Santo Bendito Sea, antes de salir de viaje debe aconsejarse con el y orar delante Suyo acerca del viaje, como esta escrito: " L a justicia delante suyo caminara y pondra en el camino sus pasos (Salmos 85), y la Presencia D i v i n a no lo abandonara, y sobre aquel que no cree en su Senor esta escrito: " E l tonto camina, su corazon falla y dice a todos que es necio". ^Cual es la explication que a su corazon le falta?, se refiere al Santo Bendito Sea que no lo acompana en el camino y falta su ayuda, ya que esa persona no cree en su seno r i o , ya que antes de emprender el viaje no invoco Su ayuda, e incluso durante el viaje no se ocupa de la T o r a , por eso dice que a "su corazon le falta", debido a que no fue con su

Historias del Zohar

9

[65]

Senor, y Su Sefior no lo acompafia en el camino, " y le dijo a todos que es u n necio", e incluso al escuchar las palabras de fe en Su Senor dice que es una necedad ocuparse de esto. C o m o esa persona a la cual le preguntaron sobre el pacto sagrado sellado en la came humana, y dijo que no es asunto de fe, lo escucho Bar leva, el anciano, lo m i r o y lo convirtio en u n monticulo de huesos y nosotros [nos encontramos] en este con la ayuda del Santo Bendito Sea, y debemos decir palabras de la Tora.

‫ט‬

‫מעשיות‬

‫]‪[66‬‬

‫הזהר‬

‫ט‬ ‫הוה‬

‫רבי שמעון‬ ‫אלעזר‬

‫באךחא‪ ,‬והוו ע מ י ה רבי‬

‫אזיל‬

‫ב ד י ה ורבי י ו ס י ו ר ב י ךריא‪ ,‬ע ד ף ה ו ו‬

‫אזלי א מ ר רבי א ל ע ז ר ל א ב ו ה י א ך ח א מ ת ק נ א ק מ ן‬ ‫בעינן‬ ‫‪T‬‬

‫ל מ ש מ ע מילי דאורייתא‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪I T‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫פ ת ח רבי ש ק ע ו ן ואמר‪ ,‬וגם בדרך כ ש ה ס כ ל ה ו ל ך‬ ‫ח ס ר ו ג ו מ ר ‪ .‬כ ד בר נ ש ב ע י ל א ת ק נ א‬

‫לבו‬

‫א ך ח י ה ק מ י ק ך ש א בךיך הוא‪ ,‬ע ד ל א יפוק ל א ך ח א‬ ‫ב ע י ל א מ ל כ א ביה‪ ,‬ו ל צ ל י ק מ י ה ע ל א ר ח י ה ‪ ,‬כ מ ה‬ ‫‪T‬‬

‫!‬

‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T:‬‬

‫״‬

‫••‬

‫ךתנינן‬ ‫פעמיו‪,‬‬

‫דהא שכינתא לא א ת פ ר ש א מניה‪ ,‬ומאן‬

‫‪T T‬‬

‫'‬

‫לפניו‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫יהלך‬

‫־‬

‫ךכתיב‬ ‫‪:‬‬

‫צדק‬

‫י‬

‫‪-‬‬

‫״‬

‫‪" I -‬‬

‫‪ I T‬״*‪:T‬‬

‫‪:‬‬

‫וישם‬ ‫•‬

‫‪:‬‬

‫לדרך‬ ‫‪T‬‬

‫‪I‬‬

‫ט‪.‬‬ ‫רבי שמעון היה הולך בדרך‪ ,‬והיו עמו רבי אלעזר בנו‪,‬‬ ‫ורבי יוסי ורבי חייא‪ .‬בעוד שהיו הולכים‪ ,‬אמר רבי אלעזר‬ ‫לאביו‪ ,‬הדרך נכונה לפנינו‪ ,‬ואנו רוצים לשמוע דברי תורה‪.‬‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר‪] :‬כתוב[ ״גם בדרך כשהסכל‬ ‫הולך‪ ,‬לבו חסר״ וגו׳)קהלת י‪ ,‬ג‪ ,(,‬כאשר האדם רוצה להכין‬ ‫דרכו לפני הקב״ה‪ ,‬לפני שיוצא לדרך‪ ,‬צריך להימלך בו‪,‬‬ ‫ולהתפלל לפניו‪ ,‬על דרכו‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״צדק לפניו יהלך‪,‬‬ ‫וישם לדרך פעמיו״ )תהלים פה(‪ ,‬שהשכינה לא תפרוש‬ ‫ממנו‪ .‬ומי שאינו מאמין ברכונו‪ ,‬מה כתוב בו‪ :‬״וגם בדרך‬

‫מעשיות‬

‫]‪[67‬‬ ‫ךאיהו‬

‫לא‬

‫בךךך‬

‫כשהסכל‬

‫ט‬

‫מהימנא‬

‫הזהר‬

‫ב מ ר י ה מ ה כ ת י ב ביה‪ ,‬וגם‬

‫ה ו ל ך ל ב ו חסר‪ ,‬מ א ן לבו‪ ,‬ך א‬

‫ק ך ש א בךיך ה ו א ך ל א יהך ע מ י ה ב א ך ח א ‪ ,‬וגרע מ ן‬ ‫ב א ך ח י ה ‪ ,‬בגין ך ה ה ו א בר נש ך ל א מ ה י מ ן‬

‫סיעתיה‬

‫ביה במריה‪ ,‬ע ד ל א יפוק ב א ך ח א ל א בעי םיעתא‬ ‫ךמךיה‪ ,‬ו א פ י ל ו ננאךחא כ ד איהו אזיל‪ ,‬ל א א ש ת ד ל‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ובגיני כך לבו חסר‪ ,‬דלא אזיל‬

‫במלי‬ ‫בהדיה‬ ‫‪ - :‬״‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫דמריה ולא א ש ת כ ח בארחיה‪ ,‬ואמר לכל‬

‫‪T:‬‬

‫סכל‬

‫־‬

‫••‬

‫הוא‪,‬‬

‫דמאריה‪,‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫אפילו‬ ‫הוא‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫כד‬

‫אמר‬

‫•־‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫״‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫שמע‬

‫מלה‬

‫דטפשותא‬ ‫‪:‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫‪T‬‬

‫ךמהימנותא‬ ‫לאשתדלא‬

‫הוא‬

‫־ ‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫ביה‪.‬‬ ‫בהאי‬ ‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫ד ש א י ל ו לבר נש‪ ,‬ע ל א ת ק י י מ א ד ר ש י מ א‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫—‬

‫בבשיריה‬ ‫•‬

‫‪I‬‬

‫!‬

‫מהימנותא‪,‬‬ ‫‪:‬‬

‫״‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫דבר‬

‫"‬

‫‪:‬‬

‫שמע‬ ‫‪T‬‬

‫־‬

‫־‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫נש‪,‬‬

‫־‬

‫רב‬

‫‪T l :‬‬

‫ואמר‬

‫י‬

‫‪T‬‬

‫ייבא‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫לאו‬

‫‪- T :‬‬

‫סבא‬

‫־•‬

‫‪T‬‬

‫!‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫איהו‬

‫‪T‬‬

‫ו א ס ת כ ל ביה‬ ‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫שהסבל הולך‪ ,‬לבו חסר״‪ ,‬מהו ]הפירוש[ לבו‪ ,‬זהו הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שלא הולך עמו בדרך‪ ,‬וחסר מעזרתו בדרך‪ ,‬בגלל‬ ‫שהאיש ההוא‪ ,‬אינו מאמין ברכונו‪ ,‬שלפני שיצא לדרך‪ ,‬לא‬ ‫ביקש עזרה מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואפילו בדרך שהוא הולך‪,‬‬ ‫ואינו עוסק בדברי תורה‪ ,‬ומפני זה הוא נקרא לבו חסר‪ ,‬שלא‬ ‫הלך עם רבונו‪ ,‬ולכן רבונו אינו הולך עמו בדרך‪ ,‬״ואמר לכל‬ ‫סכל הוא״‪ ,‬אפילו כשהוא שומע דברי אמונה ברכונו אומר‬ ‫שטפשות הוא לעסוק בזה‪.‬‬ ‫כמו ששאלו לאדם ]אחד[‪ ,‬על אות ברית קודש הרשום‬ ‫בבשר האדם‪ ,‬ואמר‪ ,‬שאין זה אמונה‪ ,‬שמע רב ייבא סבא‪,‬‬

‫מעשיות‬

‫ט‬

‫הזהר‬

‫]‪[68‬‬

‫ו א ת ע ב י ד תלא ךגךמי‪ ,‬ואנן בהאי א ו ך ח א ?ם!עתא‬ ‫ךקךשא‬

‫ב ן י ף הוא בעינן ל מ י מ ר מילי ךאוךייתא‪.‬‬

‫]בראשית דף נח ע״ב נט ע״א[‪..‬‬

‫והסתכל בו‪ ,‬ועשאו גל של עצמות*‪ .‬ואנחנו ]נמצאים[ בדרך‬ ‫זה בעזרת הקדוש ברוך הוא‪ ,‬צריכים אנו לומר דברי תורה‪.‬‬ ‫•פירש בדרך אמת אדם אחד היה מהרהר על מצות מילה‪,‬‬ ‫ואמר שאין זה מצוה כלל‪ ,‬ואינה בכלל מצות האמונה‪,‬‬ ‫ובשביל זה נתן ר׳ ייבא סבא עיניו בו וענשו‪ ,‬שנעשה גל‬ ‫עצמות כמבואר‪.‬‬

Historias del Zohar

10

[69]

10. Rabi Jia y R a b i Iehuda caminaban por el camino, y llegaron a montes elevados y encont r a r o n entre los montes huesos de hombres de la epoca del d i l u v i o , dieron trescientos pasos en un mismo hueso, se sorprendieron y dijeron: " A esto se refirieron los camaradas cuando dijeron que ellos [los hombres del d i l u v i o ] no temian del j u i c i o del Santo Bendito Sea, como esta escrito: " L e dijeron a Dios apartate de nosotros, y el conocimiento de T u camino no d e s e a m o s ‫( ' י‬Job 21). iQue hicieron? Cerraron con sus pies las fuentes subterraneas, pero no salio agua hirviendo, y no pudieron mantenerse hasta que salian y caian muertos.

‫רבי חייא‬

‫מעשיות‬

‫י‬

‫ורבי י ה ו ד ה‬

‫הוו‬

‫הזהר‬

‫אזלי‬

‫]‪[70‬‬

‫בארחא‪ ,‬ומטו‬

‫ל ג ב י ט ו ר י ן רברבן‪ ,‬ו א ש כ ח ו ביני ט ו ר י א ג ר מ י‬ ‫בני נ ש א ך ה ו ו מ א י נ ו ן ; נ י ט ו פ נ א ‪ ,‬ו פ ס ע ו ת ל ת מ א ה‬ ‫פםיען‬ ‫חבךנא‪,‬‬

‫בגרמא‬ ‫ךאינון‬

‫חךא‪,‬‬

‫תווהו א מ ר ו היינו ך א מ ר ו‬

‫לא הוו מ ם ת פ ו מךינא‬

‫ךקךשא‬

‫בריף‬

‫הוא ? מ ה דכתיב ויאמרו ל א ל סור מ מ נ ו‬

‫וךעת‬

‫ךךכיף ל א חפצנו‪ ,‬מ ה עבדו‪ ,‬הוו סתימין‬

‫ברגלייהו מבועי תהומא‪ ,‬ומיין נפקין ךתיחן ו ל א‬ ‫י כ י ל ו ל מ י ק ם בהו‪ ,‬ע ד ד ה ו ו נ ש מ ט י ן ו נ פ ל י ב א ר ע א‬ ‫ומייתץ‬

‫]נח דף הכ ע׳־אן‪.‬‬

‫רבי חייא ורבי יהודא‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ ,‬והגיעו אל הרים‬ ‫גדולים‪ ,‬ומצאו בין ההרים‪ ,‬עצמות בני אדם‪ ,‬שהיו מאותם‬ ‫של בני המבול‪ ,‬ופסעו שלש מאות פסיעות‪ ,‬בתוך עצם אחד‪,‬‬ ‫תמהו ואמרו‪ :‬זהו שאמרו החברים‪ ,‬שהם ]אנשי דור‬ ‫המבול[‪ ,‬לא היו יראים מדינו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב‪ :‬״ויאמרו לאל סור ממנו‪ ,‬ודעת דרכיך לא חפצנו״‬ ‫)איוב כא(‪ ,‬מה עשו‪ ,‬היו סותמים ברגליהם את מעיינות‬ ‫התהום‪ ,‬אבל המים יצאו רותחים‪ ,‬ולא יכלו לעמוד בהם‪ ,‬עד‬ ‫שהיו נשמטים ונופלים על הארץ‪ ,‬ומתים‪.‬‬

Historias del Zohar

11

[71]

11. Rabi Jia y Rabi Iosi caminaban y se encont r a r o n con los montes de A r a r a t , vieron senales de fisuras en el camino, que eran de los dias del diluvio. Le dijo Rabi Jia a Rabi Iosi: "Estas fisuras son de la epoca del d i l u v i o , y E l Santo Bendito Sea las dejo por generaciones, para que no se borren delante suyo los pecados de los malvados, ya que asi es el camino del Santo Bendito Sea que a los justos que hacen Su v o l u n t a d , quiere que sean recordados arriba y abajo y no se olvidara su recuerdo eternamente. L o similar ocurre con los m a l vados que no cumplen con Su v o l u n t a d , para que no sean olvidados sus pecados, recordar su castigo, y su recuerdo para mal p o r generaciones, y esto es lo que esta escrito: " M a n chado esta t u pecado delante m i o " (Jeremias 2).

‫יא‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫]‪[72‬‬

‫יא‬ ‫ך ב י חייא ורבי יוסי הוו אזלי ב א ך ח א ‪ .‬א ע ך ע ו כהני‬ ‫ךקרדו‪,‬‬

‫טורי‬

‫ח מ ו ךשימין בקיעין באךחא‪,‬‬

‫ך ה ו ו מ ן י ו מ י ך ט ו פ נ א ‪ .‬א מ ר ל י ה רבי חייא לרבי‬ ‫יוסי‪,‬‬

‫הני בקיעין דהרו מ י ו מ ו י ך ט ו פ נ א ‪ ,‬ו ק ך ש א‬

‫בךיך ה ו א ש ב י ק לון לדרי ן ך י ן ‪ ,‬בגין ך ל א י ת מ ח י‬ ‫חוביהון‬

‫ךךשיעךא‬

‫קמיה‪,‬‬

‫ךכך‬

‫אךחוי‬

‫ךקךשא‬

‫בריף הוא‪ ,‬ל ז כ א י ן ך ע ב ך י ן ך ע ו ת י ה בעי ךיךכרון‬ ‫להר‬

‫לעילא‬

‫ותתא‪ ,‬ולא יתנשי דוכךניהון לדרי‬

‫ךרין‬

‫לטב‪.‬‬

‫עבךין‬

‫כגוונא‬

‫ךא‬

‫לךשעייא‬

‫ךלא‬

‫יא‪.‬‬ ‫רבי חייא ורבי יוסי‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ ,‬ופגעו בהרי‬ ‫אררט‪ ,‬ראו סמני בקעים בדרך‪ ,‬שהיו מימי המבול‪ .‬אמר לו‬ ‫רבי חייא לרבי יוסי‪ :‬בקעים הללו‪ ,‬הם מימי המבול‪ ,‬והקדוש‬ ‫ברוך הוא הנית אותם לדורי דורות‪ ,‬בכדי שלא ימחו מלפניו‬ ‫עונותיהם של הרשעים‪ ,‬שכך דרכו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫שלהצדיקים שעושים רצונו‪ ,‬רוצה שיזכירו אותם למעלה‬ ‫ולמטה‪ ,‬ולא ישכח זכרונם לדורי דורות‪ ,‬כעץ זה לרשעים‪,‬‬

‫]‪[73‬‬

‫מעשיות‬

‫יא‬

‫הזהר‬

‫ךערתיה‪ ,‬בגין דלא יתנשי חובייהו רלאךכךא‬ ‫עונשייהו ודוכךניהון לביש לדרי ךרין היינו‬ ‫נכתם ערכך לפני וגומר‪! .‬נח דף טג ע ״ א ו ‪.‬‬ ‫דכתיב‬

‫שאינם עושים רצונו‪] ,‬רוצה ג״כ שיזכירו אותם[‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ישכחו עוונותיהם‪ ,‬ולזכור עונשם‪ ,‬וזכרונם לרע‪ .‬לדורי‬ ‫דורות‪ ,‬וזה מ א מ ר שכתוב‪ :‬״נכתם עונך לפני״ וגו׳)ירמי׳ ב(‪.‬‬

[74]

Historias del Zohar

12

12. Cuando aun caminaban [Rabi Jia y R a b i Iosi], vieron que se aproximaba un j u d i o . D i j o Rabi Iosi: "Esta persona es j u d i a , cuando llego a ellos le preguntaron. Les contesto: " Y o soy un enviado para poder cumplir mitsvot (sheliaj mitsva), ya que nosotros vivimos en Kefar D r a m i n , y llego el tiempo de la fiesta [de Sucot] y nosotros necesitamos las especies necesarias para cumplir con la mitsva [etrog, sauce, m i r t o , y corte de palmera], las cuatro especies, y yo voy a cortarlas para la mitsva", y fueron juntos. Les dijo el j u d i o : "Estas cuat r o especies vienen todas para beneflciar al mundo. ^Escucharon por que se necesita a la fiesta [de Sucot]". Le dijeron: " Y a se despertaron sobre esto los camaradas, pero si tienes una nueva ensenanza, d i l a " . Les dijo: " E l lugar donde vivimos es pequeno, y todos se ocupan de la T o r a , y tenemos un gran sabio, cuyo nombre es R a b i Itsjak Bar Iosi de M e j oza, y cada dia nos pronuncia nuevas ensenanzas [y continuo contandoles nuevas ensenanzas]. Le dijeron R a b i Iosi y R a b i Jia: " E l Santo Bendito Sea nos preparo el camino delante nuestro, felices son aquellos que se

Historias del Zohar

12

[75

ocupan de la Tora, solo para informarnos estas palabras, E l Santo Bendito Sea lo envio a nosotros", y cuando vinieron y contaron las palabras a Rabi Shimon dijo: "Seguro que es correcta la ensenanza".

‫יב‬

‫מעשיות‬

‫]‪[76‬‬

‫הזהר‬

‫יב‪.‬‬ ‫ע ד ךהוו א ז ל י ‪ ,‬ח מ ו ח ד יוךאי ך ה ו ה אתי‪ .‬א מ ר ףבי‬ ‫יוסי ה א י בר נש י ו ד א י א י ה ו ואתחזי‪ .‬כ ד מ ט א‬ ‫גבייהו ש א י ל ו ליה‪ .‬א מ ר לון ש ל י ח א ך מ ? ו ה אנא‪,‬‬ ‫ךהא‬

‫אבן ד י י ר י ב כ פ ר ך ך א מ י ן ‪ ,‬ו מ ט י ז??נא ך ח ג‬

‫ואנן‬

‫אזיל‬

‫צריכין‬

‫לולב‬

‫וזינין‬

‫ואנא‬

‫ךעמיה‪,‬‬

‫ל ק ט ע א לון למצוה‪ ,‬אזלו כחךא‪ ,‬א מ ר להו ההוא‬ ‫יוךאי‪,‬‬

‫ה ני‬

‫ארבע‬

‫ךלולב‬

‫מינין‬

‫ךכלהו‬

‫אתאן‬

‫ל ר צ ו י י ע ל מ א ‪ ) ,‬נ ״ א ע ל מ י א ( ש מ ע ת ו ן א מ א י אבץ‬ ‫^ןיכין‬ ‫חבךייא‪,‬‬

‫לון‬

‫?חג‪,‬‬

‫א ב ל אי‬

‫אמרו‬ ‫מלה‬

‫ליה‬ ‫חךתא‬

‫כבר‬ ‫איהו‬

‫אתערו‬

‫בהו‬

‫תחות ידך‬

‫יב‪.‬‬ ‫בעוד שהיו דולכים ]רבי חייא ורבי יוסי[‪ ,‬ראו שהיה בא‬ ‫יהודי אחד‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬זה האדם יהודי הוא‪ .‬כשהגיע‬ ‫אליהם‪ ,‬שאלו אותו‪ ,‬אמר להם‪ :‬שליח מצוה אני‪ ,‬כי אנו‬ ‫דרים בכפר דראמין‪ ,‬והגיע זמן חג ]הסוכות[‪ ,‬ואנחנו צריכים‬ ‫לולב והמינים שעמו‪ ,‬ואני הולך לקצץ אותם למצוה‪ .‬הלכו‬ ‫ביחד‪ .‬אמר להם היהודי הזה‪ :‬אלו ארבע מינים שבלולב‪,‬‬ ‫שבכולם באים לרצות בעד העולם‪ ,‬השמעתם למה אנו‬ ‫צריכים להם בחג‪ .‬אמרו לו‪ :‬כבר התעוררו בהם התברים‪,‬‬ ‫אבל אם יש דבר חדש תחת ידך‪ ,‬אמור אותו‪ .‬אמר להם‪:‬‬

‫מעשיות‬

‫]‪[77‬‬ ‫אימא‬ ‫•‬

‫הזהר‬

‫יב‬

‫לה‪ ,‬א מ ר לוז ו ד א י ה ה ו א א ת ר ד א נ ן דיירי‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪l‬‬

‫־‬

‫‪-‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪T T‬‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪I T‬‬

‫‪:‬‬

‫••‬

‫ביה ה ו א זעיר‪ ,‬ו כ ל ה ו ע ס ק י באורייתא‪ ,‬ו א י ת ע ל ן‬ ‫צ ו ך ב א מ ר ב נ ן ד ב י י ^ ח ק בר י ו ס י מ ח ו ז א ה ש מ י ה ‪,‬‬ ‫ו ב כ ל י ו מ א ו י ו מ א א מ ר לן מילין חךתין באורייתא‬ ‫ו כ ר ‪ .‬א מ ר ו ר ב י י ו ס י ו ך ב י חייא‪ ,‬ק ך ש א ב ך י ך ה ו א‬ ‫אוךחא‬

‫אתקין‬

‫זכאין‬

‫קמן‪,‬‬

‫ךמשתךלי‬

‫אינון‬

‫באורייתא‪ ,‬א ת ו נשקוהו‪ ,‬קרא עליה רבי יוסי ו כ ל‬ ‫‪-‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪TIT‬‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫••‬

‫•‬

‫•‬

‫••‬

‫‪T :‬‬

‫ב נ י ך ל מ ו ך י יי ו ר ב ש ל ו ם ב נ י ך ו כ ר ‪ .‬ב כ ה ר ב י י ו ס י‬ ‫ו א מ ו ‪ /‬ז כ א ה ך ך א ךךבי ש מ ע ו ן שךייא בגויה‪ ,‬ך ה א‬ ‫זכותא‬

‫ךיליה‬

‫אזמין‬ ‫כאן‪,‬‬

‫לן‬

‫אמר‬

‫בטורי‬

‫מילין‬

‫עלאין‬

‫ך ב י י ו ס י ה א י בר נ ש‬

‫כאילין‪,‬‬

‫עד‬

‫לאוךעא‬

‫לן מ י ל י ן אלין ק א אתי‪ ,‬ו ש ד ר י ה ק ך ש א‬

‫המקום הזה שאנו דרים בו‪ ,‬הוא קטן‪ ,‬וכולם עוסקים בתורה‪,‬‬ ‫ויש עלינו תלמיד חכם‪ ,‬ששמו רבי יצחק בר יוסי מחמאה‪,‬‬ ‫ובכל יום ויום מחדש לנו חרושי תורה‪] ,‬ואחר כך אמר להם‬ ‫כל מיני חרושים[‪ .‬אמרו רבי יוסי ורבי חייא‪ :‬הקדוש ברוך‬ ‫הוא הכין את הדרך לפנינו‪ ,‬אשריהם העוסקים בתורה‪ ,‬באו‬ ‫ונשקוהו‪ ,‬וקרא עליו רבי יוסי‪ :‬״וכל בניך למורי ה׳ ורב‬ ‫שלום בניך״ )ישעיה נד(‪.‬‬ ‫בכה רבי יוסי ואמר‪ :‬אשרי הדור שרבי שמעון נמצא‬ ‫בתוכו‪ ,‬כי בזכותו של רבי שמעון‪ ,‬נזדמן לנו לשמוע בהרים‬ ‫דברים עליונים כאלו‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬אדם זה בא אלינו‪ ,‬רק‬ ‫להודיע לנו דברים הללו‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא שלחו אלינו‪.‬‬

‫מעשיות‬

‫יב‬

‫]‪[78‬‬

‫הזהר‬

‫בךיך ה ו א לגבן‪ ,‬כ ד א ת ו וסךרו מ י ל י ן ק מ י ה ךךבי‬ ‫שמעוין‬

‫א מ ר ו ד א י ש פ י ר ק א א מ ר נדף‬

‫ס ג‬

‫ע״ב ס״ד ע״כ[‬

‫וכשבאו וספרו הדברים לפני רבי שמעון‪ ,‬אמר‪ :‬ודאי יפה‬ ‫הוא אומר‪.‬‬

Historias del Zohar

13

[79]

13. Rabi Iosi solia encontrarse con Rabi Shimon, un dia le dijo: "iQue vio E l Santo Bendito Sea para destruir todos los animales del campo y las aves j u n t o a los malvados, si los hombres pecaron, las demas criaturas que transgresion cometieron? Le dijo: Por cuanto esta escrito: " C o r r o m p i o su camino toda carne en la tierra (Genesis 6), todos corrompieron su costumbre, abandonaban su especie y se unian a otra especie". Ven y mira: Estos malvados del mundo ocasionaron esto a todas las criaturas y quisieron borrar el acto de C r e a d o n , provocando que todas las criaturas corrompan su actuar, como ellos mismos l o c o r r o m p i e r o n . D i j o el Santo Bendito Sea: "Vosotros quisisteis borrar el acto de mis manos, yo cumplire con vuestra voluntad, y borrare todo el m u n d o que cree de la faz de la tierra (ibid), volvere el mundo en agua como fue en u n principio, agua en agua". Y esto es lo que hemos aprendido, de aqui en adelante, "hare otras criaturas en el mundo como es apropiado".

‫מעשיות‬

‫יג‬

‫]‪[80‬‬

‫הזהר‬

‫יג‪.‬‬ ‫רבי יוסי הוה ש כ י ח ק מ י ה ךרבי ש מ ע ו ן י ו מ א חד‪,‬‬ ‫אמר‬

‫ליה‬ ‫כל‬

‫לשיצאה‬

‫מאי‬ ‫חיוות‬

‫חמא‬ ‫ברא‬

‫קךשא‬ ‫ועופי‬

‫בריף‬

‫שמייא‬

‫הוא‬ ‫עמהון‬

‫ךחייבייא‪ ,‬אי בני נ ש א ח ט א ן ‪ ,‬בעירי ו ע ו פ י ^ מ י י א‬ ‫ושאר‬

‫בףןין מ ה ח ט ו ‪ ,‬א מ ר ליה בגין ך כ ת י ב כי‬

‫השחית‬

‫כל בשר את דרכו ע ל הארץ‪ ,‬כלהו הוו‬

‫מחבלי‬

‫בזינא‬

‫ארחייהו‪,‬‬

‫ךשבקו‬

‫זינייהו‬

‫וךבקו‬

‫אחרא •‬ ‫ת א ח ז י אינון חייבי ע ל מ א ג ך מ ו ה כ י ל כ ל בדיין‪,‬‬ ‫ובעון‬

‫)לאשכחא(‬

‫ך?ךאשית‪,‬‬

‫גךמו‬

‫ואיכון‬

‫לאכחשא‬ ‫לכל‬

‫בריין‬

‫עובךא‬ ‫לחבלא‬

‫יג‪.‬‬ ‫רבי יוסי היה מצוי לפני רבי שמעון‪ ,‬יום אחד‪ ,‬אמר לו‪:‬‬ ‫מה ראה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לכלות כל חיות השדה ועוף‬ ‫השמים עם הרשעים‪ ,‬אם בני אדם חטאו‪ ,‬בהמות ועופות‬ ‫השמים ושאר הבריות‪ ,‬מה חטאו‪ .‬אמר לו‪ :‬משום שכתוב‪:‬‬ ‫״כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ״)בראשית ו(‪ ,‬כולם‬ ‫היו משחיתים דרכם‪ ,‬עזבו מינם‪ ,‬ודבקו במין אחר‪.‬‬ ‫בא וראה‪ :‬אותם הרשעים שבעולם‪ ,‬גרמו כך לכל‬ ‫הבריות‪ ,‬ורצו להכתיש מעשה בראשית‪ ,‬והם גרמו לכל‬

‫] ‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫‪8‬‬

‫מ ע ש י ו ת‬

‫הזהר‬

‫יג‬

‫או־ךחייהו‪ ? ,‬מ ו ך א י נ ו ן מ ח ב ל ן ‪ ,‬א מ ר ק ך ש א ב ך י ך‬ ‫הוא‪,‬‬

‫א ת ו ן ב ע י ת ו ) ל א ש כ ח א ( ל א כ ח ש א ע ו ב ד י יךי‪,‬‬

‫אנא אשלים ךעותא ךילכון ומחיתי את כל היקום‬ ‫א ש ר עשיתי מ ע ל פני האךמה‪ .‬אהדר ע ל מ א למיין‬ ‫כמה‬ ‫ףכ?כאן‬ ‫כלקא‬

‫ךהוה‬

‫בקךמיתא‪,‬‬

‫ולולאה‬

‫מיין‬

‫אעביד‬

‫במיץ‬

‫בך יין‬ ‫ז‬

‫והא‬

‫אחךנין‬

‫אתמר‪,‬‬ ‫בעלמא‬

‫י א ו ת ‪] .‬נח דף סח ע״א[‪.‬‬

‫הבריות‪ ,‬להשחית דרכם‪ ,‬כמו שהם משחיתים‪ ,‬אמר הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬אתם רציתם להכחיש מעשה ידי‪ ,‬אני אשלים‬ ‫רצונכם‪ ,‬״ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי‪ ,‬מעל פני‬ ‫האדמה״ )שם(‪ ,‬אחזיר העולם למים‪ ,‬כמו שהיה בתחילה‪,‬‬ ‫מים במים‪ ,‬וזה למדנו‪ ,‬מכאן והלאה‪ ,‬אעשה בריות אחרות‬ ‫בעולם כראוי‪.‬‬

[82]

Historias del Zohar

14

14. Rabi Jia comenzo y dijo: " D i c e Dios, ^Puede esconderse una persona en u n lugar secreto que yo no pueda verlo? (Jeremias 23). Cuando tienen los hombres corazon tapiado y ojos cerrados que no le permite observar y desconocen el honor de Su Senor, como esta escrito: "^Acaso los cielos y la tierra yo no lleno?", como quieren las personas esconderse de su pecado y dicen: "^Quien nos ve y quien sabe lo que hacemos?, como esta escrito: " Y fueron oscuros sus actos" (Isaias 29) ^Adonde se esconderan de Su Presencia? Esto se puede comparar a un rey que construyo u n palacio, e hizo cuartos subterraneos ocultos y fuertes. Despues de un tiempo se rebelaron los soldados, los rodeo el rey con sus soldados y los rebeldes se escondieron en los tuneles fortificados. Les dijo el rey: " Y o los hice y ^delante mio quieren esconderse?", sobre esto esta escrito: "^Si se esconde una persona en un lugar oculto yo no lo vere?". Dice Dios: " Y o construi los tuneles forticados e hice la luz y la oscuridad, y como podeis esconderse delante nuestro".

‫]‪[83‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫יד‬

‫יד‪.‬‬ ‫חייא פתח ואמר‪ ,‬אם יסתר איש במםתךים‬

‫רבי‬

‫ואני‬ ‫אטימי‬ ‫יךעין‬

‫ל א א ך א נ ו נ א ם יי‪ ,‬כ מ ה א י כ ו ן ב נ י נ ש א‬ ‫ל ב א ו ס ת י מ י עיינין‪,‬‬

‫ביקךא‬

‫ךמאךיהון‬

‫ךלא‬

‫דכתיב‬

‫משגיחין ולא‬ ‫ביה‬

‫הלא‬

‫את‬

‫ה ש מ י ם לאת ה א ר ץ אני מ ל א ‪ ,‬ה י ך ב ע ו ן בני נ ש א‬ ‫לאםתףןךא מ ח ו ב י י ה ו ו א מ ר י מי רואנו ומי יוךענו‪,‬‬ ‫וכתיב‬

‫והיה‬

‫במחשך‬

‫מעשיהם‪,‬‬

‫לאן‬

‫יתטמרון‬

‫מקןמיה‪.‬‬

‫יד‪.‬‬ ‫רבי חייא פתת ואמר‪ :‬״אם יםתר איש במסתרים ואני לא‬ ‫אראנו נאם ה׳״ )ירמיה כג(‪ ,‬כמה הס בני אדם בלב אטום‪,‬‬ ‫ועינים סתומות‪ ,‬שאינם משגיחים‪ ,‬ואינם יודעים בכבוד‬ ‫אדונם‪ ,‬שכתוב בו‪ :‬״הלא את השמים ואת הארץ אני מלא״‬ ‫איך רוצים בני אדם להסתר מתטאתם‪ ,‬ואומרים‪ :‬מי רואנו‬ ‫ומי יודענו‪ ,‬וכתוב‪ :‬״והיה במחשך מעשיהם״ )ישעיה כט(‪,‬‬ ‫לאן יסתרו מפניו‪.‬‬

‫מעשיות‬ ‫למלכא‬

‫יד‬

‫]‪[84‬‬

‫הזהר‬

‫לבנה פלטרין‪,‬ועבד תחות אךעא טמירין‬ ‫פצירין‪,‬‬

‫ליומין‬

‫בני‬

‫מךדו‬

‫פלטףין‬

‫פ מ ל כ א ‪ ,‬א ם ח ר ) א צ ע ר ( ע ל י י ה ו מ ל כ א בגייםוי‪ ,‬מ ה‬ ‫ע?דו‪ ,‬ע א ל ו וטמירו גךמייהו‬

‫תח‪1‬ת נ ו ק ב י פ ם י ך י ן ‪,‬‬

‫א מ ר מ ל כ א ‪ ,‬אנא ע ב ך י ת לון‪ ,‬ומקןמאי אתון ב ע א ן‬ ‫לאתטמרא‪,‬‬ ‫במסתרים‬ ‫דעבדית‬ ‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪• T‬‬

‫ואתון‬

‫הדא‬ ‫ואני‬

‫הוא‬ ‫לא‬

‫דכתיב‬

‫אךאנו‬

‫אם‬

‫נאם‬

‫יםתר‬

‫איש‬

‫אנא‬

‫הוא‬

‫י;‪,‬‬

‫נ ו ק ב י פ צ י ר י ן ‪ ,‬ו ע ב ר י ת ח ש ו כ א ונהו־רא‪,‬‬ ‫‪• • I :‬‬

‫‪I‬‬

‫‪" T T J‬‬

‫‪- :‬‬

‫היך יכלין ל א ת ט מ ך א מ?ןמאי‪.‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫ננחדףםחע״א[‪.‬‬

‫]משל[ למלך שבנה ארמון‪ ,‬ועשה תחת הארץ חדרים‬ ‫נסתרים חזקים‪ ,‬לימים מרדו בני הארמון במלך‪ ,‬והקיף‬ ‫עליהם המלך בחייליו‪ ,‬מה עשו‪ ,‬נכנסו והסתירו עצמם תוך‬ ‫המחילות המבוצרות‪ ,‬אמר המלך‪ :‬אני עשיתי אותם‪ ,‬ומלפני‬ ‫אתם רוצים להסתתר‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״אם יםתר איש‬ ‫במסתרים‪ ,‬ואני לא אראנו נאם ה׳״‪ ,‬אני הוא שעשיתי‬ ‫המחילות המבוצרות‪ ,‬ועשיתי אור וחושך‪ ,‬ואתם איך יכולים‬ ‫להסתתר מפני‪.‬‬

Historias del Zohar

15

[85]

15. Rabi Jiskia iba de K o p e t i k i a a L o d , lo encontro Rabi Isa, [ y ] le dijo: "Estoy sorprendido acerca tuyo, que t u [andas] solo", y he aqui que estudiamos que no debe salir una persona sola de noche. Le dijo: " H a y un nino que va conmigo y viene detras m i o " . Le dijo: "Sobre esto estoy asombrado, £como es que va contigo sin que hables con el palabras de la T o r a " , ya que estudiamos que todo aquel que camina sin ocuparse de la Tora pone en peligro su vida. Le dijo: "Esto es ciertamente asi". Mientras tanto llego ese nino. Le dijo Rabi Isa: " H i j o m i o , ^de que lugar provienes? Le contesto: " D e la ciudad de L o d , y escuche que una persona sabia va para alii y me ofreci a servirlo e ir con e l " . Le dijo: " H i j o mio, ^sabes tu de las palabras de la Tora?". Le dijo: " Y o se, ya que m i padre me enseno la section de los sacrificios, y escuche lo que estudiaba con m i hermana mayor". Le dijo Rabi Isa: " H i j o mio, dime", [y el nino les dijo secretos de la T o r a ] . V i n o Rabi Isa y lo beso, y le dijo: " H e aqui semejante tesoro bajo tus brazos y yo no lo

[86]

Historias del Zohar 44

15

Le dijo: Dejare m i camino e ire contigo", y fueron juntos. D i j o Rabi Jiskia: ' E n este camino vamos j u n t o a la Shejina, ya que el camino esta alianado delante nuestro". T o m o la mano del nino y caminaron. Le dijo: D i m e un versiculo de aquellos que te dijo t u padre [les dijo, y luego] dijo Rabi Isa a ese nino: ^,Cual es t u nombre? Le contesto: A b a (padre). Le dijo: Que seas padre en todo, [padre] en sabiduria, en aftos", y dijo sobre el este versiculo: Se alegraran t u padre y t u madre y se regocijara quien te engendre" (Proverbios 23). 4

44

44

44

44

44

‫]‪[87‬‬

‫מעשיות‬

‫טו‬

‫הזהר‬

‫טר‪.‬‬ ‫חזקיה הוה א ז י ל מ ק פ ו ט ק י י א ללוד‪ .‬פ ג ע ביה‬

‫רבי‬

‫ייסא‪,‬‬

‫ךבי‬

‫ךהא‬

‫בלחודך‪,‬‬

‫אמר‬ ‫תנינן‬

‫ליה‪,‬‬

‫תווהנא‬

‫עלך‬

‫דאת‬

‫ך ל א י פ ו ק בר נ ש י ח י ך א י‬

‫?אוךחא‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬ךבייא ח ד אזיל בהךאי‪ ,‬ואיהו‬ ‫אתי‬

‫אבתךאי‪,‬‬

‫א מ ר ליה‪ ,‬ועל ך א תווהנא‪ ,‬איך‬

‫אזיל בהךך מ א ן ך ל א ת ש ת ע י ביה מ ל י ךאוךייתא‪,‬‬ ‫ך ה א תנינן כ ל מ א ן ד א ז י ל ב א ך ח א ו ל א ו ע מ י ה מ ל י‬ ‫ךאורייתא‪,‬‬

‫אסתכן בנפשיה‪.‬‬

‫אמר ליה הכי הוא‬

‫ודאי‪.‬‬

‫אךהכי‬

‫מ ט א ה ה ו א ך ב י י א ‪ ,‬א מ ר ל י ה ך ב י י י ס א ‪ ,‬ברי‬ ‫מאן‬

‫א ת ר א נ ת ‪ .‬א מ ר ל י ה כ‪7‬קרתא ךלרד‪,‬‬

‫טו‪.‬‬ ‫רבי חזקיה ‪ ,‬היה הולך מקפוטקיא ללוד‪ ,‬פגש אותו רבי‬ ‫ייסא‪ ,‬אמר לו‪ :‬תמיהני עליך‪ ,‬שאתה ]הולך[ יחידי‪ ,‬שהרי‬ ‫למדנו‪ :‬אל יצא אדם בדרך יחידי‪ .‬אמר לו‪ :‬תינוק אחד הולך‬ ‫עמי‪ ,‬והוא בא אחרי‪ .‬אמר לו‪ :‬ועל זה אני תמיה‪ ,‬איך הולך‬ ‫אתך‪ ,‬מי שלא תדבר עמו בדברי תורה‪ .‬שהרי למדנו‪ :‬כל מי‬ ‫שהולך בדרך‪ ,‬ואין עמו דברי תורה‪ ,‬הוא מתחייב בנפשו‪,‬‬ ‫אמר לו‪ :‬כץ הוא ודאי‪.‬‬ ‫בתוך כך הגיע אותו התינוק‪ .‬אמר לו רבי ייםא‪ :‬בני‬ ‫מאיזה מקום אתה‪ .‬אמר לו‪ :‬מעיר לוד‪ ,‬ושמעתי שזה האדם‬

‫מעשיות‬ ‫ושמענא‬ ‫גךמאי‬

‫טו‬

‫]‪[88‬‬

‫הזהר‬

‫ך ה א י בר נ ש ח כ י ם א ז י ל וזמן‪ ,‬ו ז מ י נ נ א‬ ‫ל פ ר ל ח נ י ה ו ל מ י ה ך ב ה ד י ה ‪ ,‬א מ ר ל י ה ברי‬

‫ידעת מלי דאורייתא‪ ,‬אמר ליה יךענא‪ ,‬ךהא אבא‬ ‫הוה אוליף לי ב פ ר ש ת קךבנות‪ ,‬ראךכיננא ארךנאי‬ ‫דהוה א מ ר עם אחי‪ ,‬דאיהו ק ש י ש א מנאי‪,‬‬

‫למאי‬

‫א מ ר ל י ה ר ב י י י ס א ‪ ,‬ברי א י מ א ל י ו כ ר ‪ .‬א ת א ר ב י‬ ‫ייםא ונשקיה‪ .‬אמר‪ ,‬ומה כל הדין ט ב א אית תחות‬ ‫‪T‬‬

‫ידך‬

‫‪:‬‬

‫‪I** T‬‬

‫‪— T‬‬

‫ו ל א י ד ע נ א ביה‪,‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪ T‬״‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫אמר אהךךנא מן אוךחא‬

‫ונוזחבר בהךך‪ .‬אזלו‪ ,‬א מ ר רבי חזקיה‪ ,‬א ך ח א ך א‬ ‫בהדי ש כ י נ ת א נהך‪ ,‬ך ה א מ ת ת ק נ א קמן‪ ,‬א ח י ד ביךא‬ ‫ך ה ה ו א ינוקא ואזלו‪ .‬א מ ר ו ליה‪ ,‬א י מ א לן קרא ח ד‬ ‫מ א נ ו ן ך א מ ר ל ך א ב ו ך ו כ ר ‪ .‬א מ ר רבי ייסא ל ה ה ו א‬

‫החכם‪ ,‬הולך שמה‪ ,‬מימנתי את עצמי לשרתו‪ ,‬וללכת עמו‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬יודע אתה דברי תורה‪ .‬אמר לו‪ :‬יודע אני‪ ,‬כי‬ ‫אבי לימד אותי בפרשת הקרבנות‪ ,‬והיסיתי אזני למה שהיה‬ ‫לומד עם אחי הגדול ממני‪ .‬אמר לו רבי ייםא‪ :‬בני‪ ,‬אמור לי‪,‬‬ ‫]והתינוק אמר להם סודות תורה[‪.‬‬ ‫בא ר׳ ייםא ונשקו‪ ,‬ואמר‪ :‬והרי כל הטוב הזה יש תחת‬ ‫ידך‪ ,‬ולא ידעתי בו‪ ,‬אמר‪ :‬אחזור מהדרך שלי‪ ,‬ואתחבר אתך‪,‬‬ ‫הלכו‪ .‬אמר רבי חזקיה‪ ,‬בדרך הזה‪ ,‬עם השכינה נלך‪ ,‬שהוא‬ ‫מתוקן לפנינו‪ .‬אחז בידו של התינוק הזה והלכו‪ ,‬אמר לו‪:‬‬ ‫אמור לנו מקרא אתד‪ ,‬מאותם שאמר לך אביך‪] ,‬ואמר להם‪,‬‬ ‫אחר כך[ אמר רבי ייםא לאותו תינוק‪ :‬מה שמך‪ ,‬אמר לו‪:‬‬

‫]‪[89‬‬

‫טו‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ינו־קא מ ה ש מ ך ‪ ,‬א מ ר ל י ה א ב א ‪ .‬א מ ר ל י ה ‪ ,‬א ב א‬ ‫ב ח כ מ ה ובשנין‪ ,‬קרא עליה י^זמח‬

‫תהא‬

‫בכלא‪,‬‬

‫אביך‬

‫ואמך ותגל י‬

‫‪j /1‬‬

‫‪l‬׳‪j‬ן־י‬

‫]דף סט ע״ב ע ע״א[‪.‬‬

‫אבא‪ ,‬אמר לו‪ :‬אבא תהיה בכל‪] ,‬אב[ בחכמה‪] ,‬ואב[ בשנים‪,‬‬ ‫קרא עליו המקרא הזה‪ :‬״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״‬ ‫)משלי כ״ג(‪.‬‬

[90]

Historias del Zohar

16

16. Rabi Iehuda se levanto una noche para ocuparse de la T o r a en la medianoche en una posada en la ciudad de Majsia, y habia alii un j u d i o que venia con dos bolsas conteniendo ropa [para vender]. Empezo Rabi Iehuda y dijo: " Y esta piedra que puse como monumento sera casa de D i o s " (Genesis 28), " y [esta piedra] es la piedra fundamental de donde se empezo a formar el mundo y sobre ella se construyo el Beit Hamikdash [el Gran Templo de Jerusalen]". Erguio su cabeza ese j u d i o y le dijo: "^Como es posible? la piedra fundamental proviene de antes de la creation del mundo y de ella se formo el mundo y t u dices: Y esta piedra que puse como monumento sera casa de D i o s " , lo que implica que Iaacov la puso como monumento , como esta escrito: " Y t o m o la piedra que habia puesto bajo su cabeza" (ibid). [ Y he aqui que la piedra fundamental estaba lista antes de la creation del m u n d o ] , y mas aun Iaacov estaba en Bet E l y esta piedra estaba en Ierushalaim. Rabi Iehuda no lo miro, y dijo: [Esta escrito] "preparate al encuentro de t u Dios

Historias del Zohar

16

[91]

Israel (Amos 4), y esta escrito: "Presta aten‫־‬ cion y escucha Israel" (Deuteronimio 27), ya que las palabras de la T o r a necesitan concentracion y necesitan ser aprehendidas por el cuerpo y por la voluntad juntos. Se levanto ese j u d i o y se vistio y se sento al lado de Rabi Iehuda y dijo: "Felices sois vosotros los justos que os ocupais de la Tora dia y noche". Le dijo Rabi Iehuda: " T u que te preparaste d i tus palabras, y nos uniremos, ya que las palabras de la Tora necesitan preparation del cuerpo y preparation del corazon, y si no estaria recostado en m i cama y pensaria las palabras en m i corazon, mas estudiamos que incluso si hay una persona que se ocupa de la Tora, la Presencia D i v i n a se une a el, y si la Presencia D i v i n a esta aqui y yo me acuesto en m i cama, y mas aun las palabras de la Tora necesitan claridad, y mas aun toda persona que se levanta para ocuparse de la Tora de medianoche en adelante, cuando se despierta el viento del norte, y E l Santo Bendito Sea entra a regocijarse con los justos en el Gan Eden, y E l y todos los justos del paraiso prestan atencion a las palabras que salen de su boca, y ^como puede ser que E l Santo Bendito Sea y todos los justos se deleiten al escuchar

[92]

Historias del Zohar

16

palabras de la Tora en esta hora mientras yo voy a estar recostado en m i cama? Le dijo: " A h o r a di tus palabras". Le dijo: "Pregunte acerca de lo que dijiste en este versiculo, Y esta piedra que coloque como monumento sera casa de Dios, que esta piedra es la piedra fundamental de la cual se formo el mundo y t u dices: "que coloque" y mas aun Iaacov estaba en Bet E l y esta piedra en Jerusalem" Le contesto: " T o d a Erets Israel se doblo debajo suyo, y esta piedra estaba debajo suyo". Le dijo: Esta escrito: "que coloco" y esta escrito: " Y esta piedra que coloque como monumento". Le dijo: " S i t u sabes algo dilo [y dijo sus palabras y cuando finalizo vino Rabi Iehuda y lo beso y le dijo: " T o d o esto t u sabes y te ocupas de mercaderia, y abandonas la vida eterna". Le contesto: " M e encuentro bajo presion economica y tengo dos hijos que estudian todo el dia y yo me ocupo de su sustento y del pago a sus maestros para que se puedan ocupar de la Tora.

‫]‪[93‬‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫טז‬

‫טז‪.‬‬ ‫רבי יהוךה‬

‫קם‬

‫לילייא‬

‫חד‬

‫למלעי‬

‫באורייתא‬

‫בפלגו לילייא‪ ,‬בבי א ו ש פ י ז א ב מ ת א מחםייא‪,‬‬ ‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪:‬‬

‫והוה‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫•• ‪T‬‬

‫י‬

‫וזמן ב ב י ת א ח ד י ו ך א י ך א ת א בתרי קםירי‬

‫ךק?‪1‬פיךא‪.‬‬ ‫פתח‬

‫דבי י ה ו ד ה ו א מ ר ‪ ,‬ו ה א ב ן ה ז א ת א ש ר ש מ ת י‬ ‫מ צ ב ה י ה י ה בית אליהים‪ .‬ך א ה י א א ב ן ש ת י י ה‬

‫ךמתמן אשתיל‬

‫ע ל מ א ‪ ,‬ו ע ל ה א ת ? נ י בי מ ק ך ש א ‪,‬‬

‫זקף רישיה ה ה ו א יוךאי ו א מ ר ליה‪ ,‬ה א י מ ל ה איך‬ ‫אנ?שר‪ ,‬ל ה א א ב ן ש ת י ה ע ד ל א א ח ב ך י ע ל מ א ה ו ו ת ‪,‬‬

‫טז‪.‬‬ ‫רבי יהודה‪ ,‬קם לילה אחד לעסוק בתורה‪ ,‬בחצות לילה‪,‬‬ ‫באכסניא‪ ,‬בעיר מחסייא‪ ,‬והיה שם בבית‪,‬יהודי אחד‪ ,‬שבא‬ ‫בשני שקים עם מלבושים*‪.‬‬ ‫פתח רבי יהודה ואמר‪ :‬״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬ ‫יהיה בית אלהים״ )בראשית כ״ח(‪] ,‬האבן הזאת[‪ ,‬היא אבן‬ ‫שתייה‪ ,‬שמשם נשתל העולם‪ ,‬ועליה נבנה בית המקדש‪ .‬זקף‬ ‫ראשו היהודי הזה‪ ,‬ואמר לו‪ :‬דבר זה איך אפשר‪ ,‬והרי אבן‬ ‫השתייה היתה מקודם שנברא העולם‪ ,‬וממנה נשתל העולם‪,‬‬ ‫*שבא בשני אמתחות מלאים מלבושים‪ ,‬למכור ולסחור‪,‬‬ ‫)דרך אמת(‪.‬‬

‫מעשיות‬ ‫ומינה‬

‫טז‬

‫]‪[94‬‬

‫הזהר‬

‫אשתיל עלמא‪ ,‬ואת אמךת והאבן הזאת‬

‫א ש ר ש מ ת י מ צ ב ה ‪ ,‬ך מ ש מ ע ךיעקיב ש ו י ל ה ה ש ת א‬ ‫ויקח את האבן אשר שם מראשותיו‪ ,‬ותו‬

‫ךכתיב‬

‫ך‪:‬עק'ב ב ב י ת א ל ה ו ה ‪ ,‬ו ה א י א ? נ א ה ו ו ת ב י ר ו ש ל י ם ‪.‬‬ ‫רבי יהודה לא אסחר ךישיה לגביה‪ ,‬פ ת ח ו א מ ר‬ ‫הכון‬

‫לקראת‬

‫אלהיף‬

‫ישראל‪ ,‬וקתיב‬

‫הסכת‬

‫ו ש מ ע ישראל‪ ,‬מ ל י ךאוךייתא בעיין כוונה‪ ,‬ומילין‬ ‫ךאורייתא‬

‫ב ע א ן ל א ת ת ק נ א ב ג ו פ א ו ך ע ו ת א כךןךא‪.‬‬

‫ההוא‬

‫ךדבי‬

‫קם‬

‫יוךאי‬

‫ויתיב‬

‫ואתלבש‬

‫לגביה‬

‫יהוךה ואמר‪ ,‬זכאין אתון צךיקייא ך מ ש ת ך ל י‬ ‫באורייתא י ו מ א ולילי‪ ,‬א מ ר ל י ה רבי י ה ו ד ה ‪ ,‬ה ש ת א‬ ‫־‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫״‬

‫״‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫״‬

‫•‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫ואתה אומר‪ :‬״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה״‪ ,‬שמשמע‬ ‫שיעקב שם אותה עתה למצבה‪] ,‬ועד עתה לא היתה‬ ‫כתיקונה[‪ ,‬שכתוב‪ :‬״ויקח את האבן הזאת אשר שם‬ ‫מראשותיו״ )שם(‪] ,‬והרי אבן השתייה מתוקנת עוד מקודם‬ ‫שנברא העולם[‪ .‬ועוד‪ ,‬הרי יעקב בבית אל היה‪ ,‬והאבן הזאת‬ ‫היתה בירושלים‪.‬‬ ‫רבי יהודה לא החזיר ראשו אליו‪ ,‬פתח ואמר ]כתוב[‪:‬‬ ‫״הכון לקראת אלוקיך ישראל״ )עמום ד׳(‪ ,‬וכתוב‪ :‬״הםכת‬ ‫ושמע ישראל״ )דברים כ״ז(‪ ,‬כי דברי תורה צריכים כוונה‪,‬‬ ‫ודברי תורה צריכים להתתקן בגוף וברצון כאחד‪.‬‬ ‫קם אותו היהודי ונתלבש‪ ,‬וישב אצל רבי יהודה ואמר‪:‬‬ ‫אשריכם צדיקים שאתם עוסקים בתורה יומם ולילה‪ ,‬אמר לו‬

‫]‪[95‬‬ ‫ךכוו?ת‬

‫טז‬

‫מעשיות‬

‫הזהר‬

‫ג ך מ ך א י מ א מ י ל ך ד נ ת ח ב ר כךןךא‪ ,‬ך ה א‬

‫מ ל י דאורייתא בעייז תקונא ד ג ו פ א ותקונא דלבא‪,‬‬ ‫־"‬

‫־‬

‫!‬

‫‪T‬‬

‫־‬

‫‪T :‬‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬

‫־‬

‫‪T‬‬

‫י‬

‫ואי לאו‪ ,‬בעךסאי שכיבנא ובלבאי אמךנא מלין‪,‬‬ ‫א ל א ה א תנינן ך א פ י ל ו ח ד ךיתיב ו ל ע י באורייתא‬ ‫שכינתא אוזחבךת בהדיה‪ ,‬ומה שכינתא הכא ואנא‬ ‫שכיב בעןםאי‪ ,‬ו ל א ע ו ד אלא ךבעיין צחותא‪ ,‬ותו‬ ‫ך כ ל בר נ ש ך ק ם ל מ ל ע י ב א ו ך י ת א מ פ ל ג י ל י ל י י א‬ ‫כ ד א ת ע ר רוח צפון‪ ) ,‬ב פ ל ג י ךליליא( ו ק ך ש א בדיך‬ ‫הוא אתי ל א ש ת ע ש ע א עם צדיקייא בגנתא ךעךן‪,‬‬ ‫והוא‬

‫ו כ ל צךיקייא ךבגינתא‪ ,‬כ ל ה ו צייתין ליה‪,‬‬

‫וצייתין לאינון מלין ךנפקי מפומיה‪ ,‬ומה ק ך ש א‬ ‫בריף‬

‫ה ו א ו כ ל צ ד י ק י י א ‪ ,‬מ ת ע ך נ י ן ל כ ‪ 7‬ש מ ע כ‪7‬לי‬

‫ךאורייתא‬

‫ב ש ע ת א ךא‪ ,‬ואנא אהא שכיב בעךםא‪.‬‬

‫רבי יהודה‪ :‬עתה שהכנת עצמך‪ ,‬אמור דבריך‪ ,‬ונתחבר כאחד‪,‬‬ ‫כי דברי תורה‪ ,‬צריכים תקוץ הגוף ותיקון הלב‪ ,‬ואם לא‪,‬‬ ‫הייתי שוכב במטתי‪ ,‬והרהרתי הדברים בלבי‪ ,‬אלא הרי‬ ‫למדנו‪ :‬שאפילו אחד היושב ועוסק בתורה‪ ,‬השכינה‬ ‫מתחברת עמו‪ ,‬ואם השכינה כאן ואני אהיה שוכב במטתי‪,‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שדברי תורה צריכים צחות‪ ,‬ועוד שכל אדם‬ ‫הקם לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך‪ ,‬כאשר נתעורר רוח‬ ‫צפון‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא נכנם להשתעשע עם הצדיקים בגן‬ ‫עדן‪ ,‬והוא וכל הצדיקים שבגן‪ ,‬כולם מקשיבים לאלו‬ ‫הדברים היוצאים מפיו‪ ,‬ואם הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים‬ ‫מתעדנים לשמוע דברי תורה בשעה זו‪ ,‬ואני אהיה שוכב‬ ‫במטתי‪.‬‬

‫טז‬

‫מעשיות‬

‫]‪[96‬‬

‫הזהר‬

‫א מ ר ליה‪ ,‬ה ש ת א א י מ א מ י ל ר ‪ ,‬א מ ר ל י ה ש א י ל נ א‬ ‫‪T‬‬

‫‪-‬‬

‫—‬

‫על‬ ‫שתיה‬

‫‪:‬‬

‫מה‬

‫‪T‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪I T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪T‬‬

‫ך א מ ך ת בפסולןא ך א ‪) ,‬ךזא ך א ב ן‬

‫ךאמרת( והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬

‫יהיה בית אליהים‪ .‬ך ך א א ב ן ש ת י י ה ‪ ) ,‬ה ש ת א ך צ י י ת‬ ‫למילי(‬

‫היך‬

‫אתבךי‬

‫אפשר‪,‬‬

‫ךהא‬

‫אבן‬

‫שתייה‬

‫עד לא‬

‫ע ל מ א הוות‪ ,‬ומינה א ש ת י ל ע ל מ א ‪ ,‬ו א ת‬

‫א מ ר ת א ש ר ש מ ת י ‪ ,‬ך מ ש מ ע ךיעקיב ש ו י ל ה ה ש ת א‬ ‫וכתיב ויקה את האבן א ש ר ש ם מראשותיו‪ ,‬ותו‬ ‫ךיעקיב ב ב י ת א ל ה ו ה ‪ ,‬ו א ב נ א ך א ה ו ו ת ב י ר ו ש ל ם ‪,‬‬ ‫א מ ר ליה‪ ,‬כ ל א ר ע א דישיראל א כ פ ל תחותוי‪ ,‬ו ה ה י א‬ ‫תחותיה הוות‪.‬‬

‫אבן‬

‫א מ ר ל י ה ‪ ,‬א ש ר שים כ ת י ב ‪,‬‬

‫וכתיב והאבן הזאת א ש ר ש מ ת י מצבה‪ ,‬א מ ר ליה‬ ‫אי‬

‫י ד ע ת מ ל ה א י מ א ל ה ו כ ר ‪ .‬א ת א רבי י ה ו ד ה‬ ‫‪- T‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T‬‬

‫‪T T‬‬

‫‪ • :‬ו ­‬

‫אמר לו‪ :‬עתה אמור דבריך‪ ,‬אמר לו‪ :‬שאלתי על מה‬ ‫שאמרת בפסוק זה‪ ,‬״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה‬ ‫בית אלהים״‪ ,‬שזה האבן השתייה‪ ,‬איך אפשר‪ ,‬הרי האבן‬ ‫השתייה‪ ,‬עוד מלפני שנברא העולם היתה‪ ,‬וממנה הושתל‬ ‫העולם‪ ,‬ואתה אומר אשר שמתי‪ ,‬דמשמע שיעקב שם אותה‬ ‫עכשיו‪ ,‬וכתוב‪ :‬״ויקח את האבן אשר שם מראשותיו״‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫שיעקב בבית אל היה‪ ,‬והאבן הזאת היתה בירושלים‪ ,‬אמר‬ ‫לו‪ :‬כל א ‪ p‬ישראל נכפלה תחתיו‪ ,‬והאבן הזאת תחתיו‬ ‫היתה‪ ,‬אמר לו‪] :‬הרי[״אשר שם"כתוב‪ ,‬וכתוב‪ :‬״האבן הזאת‬ ‫אשר שמתי מצבה״‪ ,‬אמר לו‪ :‬אם אתה יודע הדבר‪ ,‬אמור‬ ‫אותו וכר‪] ,‬ואמר את דבריו‪ ,‬וכשסיים[‪ ,‬בא רבי יהודה‬

‫מעשיות‬

‫]‪[97‬‬

‫הזהר‬

‫טז‬

‫ה א י ; ד ע ת )והיך( לאת‬

‫ונשקיה‪,‬‬

‫אמר ליה‬

‫וכל‬

‫משתדל‬

‫בסחורתא‪,‬‬

‫ו מ נ ח ח י י ע ל מ א ‪ ,‬א מ ר ליה‪.‬‬

‫ך ה ו ה ך ח י ק א ל י ש ע ת א ‪ ,‬ו א י ת ל י תריץ ב נ י ן ו ק י י מ י ן‬ ‫כל‬

‫י ו מ א ב ב י רב‪ ,‬ו א נ א א ק ז ת ך ל נ א ע ל מ ז ו נ י י ה ו‬

‫ולמיהב‬

‫לון‬

‫אגר‬

‫למוךייהו‪,‬‬

‫בגין‬

‫ךישתךלון‬

‫ב א ‪ 1‬ר י י ת א ‪] .‬נח דף עא ע״ב עב ע״א[‪.‬‬

‫ונשקו‪ ,‬אמר לו‪ :‬וכל זה אתה יודע ואתה עוסק בסחורה‪,‬‬ ‫ומניח חיי עולם‪ .‬אמר לו‪ :‬השעה דתוקה לי‪ ,‬ויש לי שני‬ ‫בנים‪ ,‬הנמצאים כל היום בבית המדרש‪ ,‬ואני משתדל על‬ ‫מזונותיהם‪ ,‬ולתת שכר לימוד למוריהם‪ ,‬כדי שיעסקו בתורה‪.‬‬

[98]

Historias del Zohar

17

17. R a b i Shimon iba por el camino, y con el iban Rabi Eleazar su hijo y Rabi Iehuda. Cuando aun caminaban dijo Rabi Shimon: "Estoy sorprendido como los habitantes del mundo no procuran entender la T o r a y saber sobre que se paran en el mundo, [y enseno maravillosas homilias en los secretos de la Tora, y luego] vinieron Rabi Eleazar y Rabi A b a , y todos los camaradas. Besaron sus manos [de Rabi Shimon], lloro Rabi A b a y dijo: " O y , Oy, £Que pasara cuando te vayas del mundo, quien iluminara la luz de la Tora, feliz es la parte de los camaradas que escucharon estas palabras de tu boca".

‫]‪[99‬‬

‫מעשיות‬

‫יז‬

‫הזהר‬

‫יז‪.‬‬ ‫רבי שמעון‬

‫הוה‬

‫א ז י ל ב א ר ח א והוה ע מ י ה רבי‬ ‫י‬

‫א ל ע ז ר כריה ורבי א ב א ורבי יהודה‪ ,‬ע ד ךהוו‬ ‫א ז ל י ‪ ,‬א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן ת ו ו ה נ א ה י ן בני ע ל מ א ‪ ,‬ל א‬ ‫משגיחין‬ ‫וכר‪.‬‬

‫ל מ נ ך ע מלי לאורייתא ועל מה קיימי‬

‫א ת ו ךבי א ל ע ז ר ורבי א ב א ו כ ל ה ו חבךייא‬

‫ו נ ש ק ו ירוי‪ .‬ב כ ה ר ב י א ב א ו א מ ר ו ו י ו ו י כ ד ת ס ת ל ק‬ ‫מן‬

‫עלמא‪,‬‬

‫מ א ן ינהיר נהוךא‬

‫ךאוךייתא‪ .‬זכאה‬

‫חולקיהון ךחבךייא ך ש מ ע י ן מלין ךאוךייתא אלין‬ ‫מפומך‬

‫]דף פג ע״א וע״ב[‪.‬‬

‫יז‪.‬‬ ‫רבי שמעון היה הולך בדרך‪ ,‬והיה עמו רבי אלעזר בנו‪,‬‬ ‫ורבי אבא‪ .‬ורבי יהודה‪ .‬בעוד שהיו הולכים‪ ,‬אמר רבי‬ ‫שמעון‪ :‬תמיה אני‪ ,‬איך בני העולם‪ ,‬אינם מסתכלים להבין‬ ‫דברי תורה‪ ,‬ולדעת על מה הם עומדים בעולם‪] ,‬ודרש להם‬ ‫דרושים נפלאים‪ ,‬בסתרי תורה‪ ,‬ואחר כך[ באו רבי אלעזר‬ ‫ורבי אבא‪ ,‬וכל החברים‪ .‬ונשקו ידיו ]של רבי שמעון[‪ ,‬בכה‬ ‫רבי אבא‪ ,‬ואמר‪ :‬ווי ווי כאשר תסתלק מהעולם‪ ,‬מי יאיר אור‬ ‫התורה‪ ,‬אשרי הלקם של התברים ששמעו דברי תורה הללו‬ ‫מפיך‪.‬‬

[100]

Historias del Zohar

18

18. Rabi Eleazar caminaba a la casa de su suegro y lo acompanaban R a b i Jia, R a b i Iosi y R a b i Jiskia [y se ocupaban de palabras de la T o r a ] , cuando aun caminaban los encontro Rabi Isa y u n j u d i o que lo acompanaba, y dijo ese j u d i o [palabras de la T o r a ] . 4

Le dijo R a b i Eleazar a R a b i Isa: *Yo veo que te uniste a la Presencia D i v i n a y con ella viniste" [ya que v i o que la Presencia D i v i n a reposaba sobre el j u d i o que lo acompanaba]. Le dijo: " A s i es y durante tres parsaot f u i mos juntos y me dijo varias buenas ensenanzas y lo contrate para que me sirva durante este dia, y no sabia que era una vela que ilumina como la v i ahora". Le pregunto R a b i Eleazar a este j u d i o : "